זוכרים את עמוס גוטמן?

ביום השני הקרוב ייערך בסינמטק תל-אביב אירוע לציון מלאת שלוש עשרה שנה למותו הטראגי, ממחלת האיידס, של במאי הקולנוע, עמוס גוטמן ("נגוע", "בר 51", "חסד מופלא" ועוד).
 
את ערב ההוקרה, בהנחייתה של רבקה מיכאלי, יזמה משפחת גוטמן בשיתוף עם הסינמטק, ובין המשתתפים נמצאים בוגרי "בית צבי" בשירים מתוך מחזות זמר, והרקדן עידו תדמור בקטע מתוך הסרט "ידיים קשורות".
 
קשה לחשוב מה עמוס גוטמן המנוח היה אומר על ערב המחווה ליצירתו.

 

עמוס גוטמן

מה עמוס היה אומר על כך שיקרינו בערב קטעי וידאו שלא שודרו בעבר? מה היה חושב על הסרט אותו הפיק רן קוצר, סרט תיעודי-ביוגרפי על חיי גוטמן?
 
לא הכרתי את גוטמן. אולם אני מכיר את דני לחמן, מידידיו הקרובים, שגם כתב עליו ועל יצירתו סדרה בת שלושה מאמרים ב-nrg מעריב.
 
קשה לי להאמין שעמוס היה מתלהב מהניסיונות להפוך אותו לתיאורטיקן, למייצג ז'אנר ייחודי, למביא קולם של אנשי השוליים, לנסיך הדקדנס, לדובר של קבוצה מסוימת.
 
ההומואים הסתייגו מעמוס גוטמן; הם ראו בסרטיו ביטוי לאישיות דכאונית, סבוכה, סמי-מטורפת, שנמשכת לשולי, לדקדנטי, למוחצן.
 
גוטמן לא אהב את העסקנים ההומואים. הוא יצא כנגדם כבר ב"נגוע", שנים לא רבות עם הקמת האגודה.
 
אני בספק אם אפשר לדבר היום על עמוס גוטמן בלי לעסוק בהיותו הקולנוען האקזיסטנציאליסטי החשוב בקולנוע הישראלי, לצד אסי דיין (ע"ע "החיים על-פי אגפא").
 
האם אפשר לעסוק בגוטמן ולא לדבר על התנגדותו למיליטריזם הישראלי? לא התנגדות אידיאולוגית כי אם בחילה אישית מתרבות שסוגדת למתים, מעריצה מלחמות וקוברת את האישי מתחת לאידיאלים שחלף זמנם.
 
האם מישהו יכול להזכיר את עמוס מבלי לומר שהוא לא התמסחר כמו עידו תדמור, שהוא היה מקיא מסרטים נוסח "הבועה" ו"יוסי וג'אגר", שהוא הסתדר יותר עם הטרנסיות, האוחצ'ות והזונות מאשר עם כל מיני אנשי עסקונה קהילתית ומלוקקים שטוחנים את ימיהם במכוני כושר ובאתרי היכרויות?
 
הערב לזכר עמוס יהיה, כנראה, רשמי מאוד, מכובד מאוד, מרשים למדי.
 
אפילו החותמת של הסרט המיוחצ"ן החדש "ידיים קשורות" תהיה מוטבעת שם.
 
איני יודע אם עמוס מביט בנעשה למטה ממקום מושבו למעלה, אך אני מסופק אם היה רואה בצרמוניה הממלכתית הזאת ביטוי של הוקרה לקולנוע האישי, הכואב, הזועק, שיצר.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “זוכרים את עמוס גוטמן?

  1. עמוס היה איש יפה , פנימית וחיצונית, והבמאי הכי אהוב עלי בקולנוע הישראלי. הוא חסר לי, ותמיד אני מצטערת על מותו, כי אני חושבת על כל הסרטים היפים שהוא היה יכול לעשות. "חסד מופלא" הוא בעיני הסרט הכי טוב שנעשה בארץ, והסרט הישראלי הכי אהוב עלי. יש לי הרגשה שהולכים ושוכחים אותו, ואני אישית הייתי רוצה שיעשו לו מפעל הנצחה כל שהוא. שמישהו ירים את הכפפה. יש יוצרים כאלה, כמו רחל איתן לדוגמה, שלמרות שעשו רק מעט יצירות, יצירותיהם החשובות מחייבות אותנו לזכור אותם ולהנציחם. כך גם עמוס.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s