כמה מילים על השבחים ב"הארץ" ל"מטעם 7"

לפני כשנה בערך, כאשר הועבר מיכאל הנדלזלץ מתפקידו כעורך מוסף "ספרים" של "הארץ", בישרו לנו קברניטי העיתון על מוסף ספרים גדול יותר, עם מדורים נרחבים, מגוון רב יותר של כתבות ואולי אפילו עושר תרבותי רב יותר.
 
לתפקיד העורך מונה דרור משעני, שעשה כנראה לא מעט שנים בחוג לתורת הספרות בבניין גילמן, ויש באפשרותו להתאים את רוח המוסף לרוח אחיו, מוסף תרבות וספרות המתפרסם מדי יום ששי, דהיינו: פוסט-מודרני, פוסט-ציוני, אנטי-ישראלי. כך, מי שקרא את המוסף המיוחד לחג (שהיה עבה במיוחד, ולו בגלל הכמות האדירה של הפרסומות בו), ידע מהי מונוליתיות רעיונית: פוסט-מודרניזם ופוסט-ציונות, מכל הסוגים ובכל הווריאציות.

היום פתחתי בבוקר את מוסף "ספרים", מתוך ידיעה שאשליך אותו הצידה, כהרגלי. העיסה הדביקה של ניתוחים וביקורות ספרותיים עם אותו קו מחשבה (לאקאן/דרידה/דלז/פרויד/חומסקי/פוקו וכן הלאה) עלולה להפוך את הקפה של הבוקר למשהו תפל במיוחד שמצריך גם ניקוטין (ושוב התפוגגה ההבטחה להיגמל משניהם).
 
אז מה מציע "הארץ ספרים" על הבוקר? נו, דרור בורשטיין משבח את "מטעם 7". "מטעם", כידוע, יוצא לאור על-ידי יצחק לאור, בעל טור קבוע ב"תרבות וספרות", ואיך אפשר שלא להזכיר את הגיגיו רווי השטנה והשנאה לישראל ולכל מה שקשור בה, לפחות פעמיים בשבוע, ולא רק בסופו?
 
אודה ולא אבוש: לא קראתי את "מטעם 7". פשוט אין לי סבלנות וכוח שוב ושוב לקרוא את העיסה התפלה והדביקה של חיבורים מבית היוצר של קבוצה קטנה ודומיננטית של אינטלקטואלים, שחושבים בצורה זהה, מדברים באותה השפה ומלהגים ללא הרף על אותם הדברים.
 
כשהתחלתי לקרוא את ביקורתו של בורשטיין, כמעט וסברתי שמשהו השתנה. "מפתה לכתוב ש'מטעם' מציל את הכבוד האבוד של התרבות העברית, או משהו מעין זה, אבל זה כמובן לא נכון", כותב בורשטיין, ואני – המודרניסט הנאיבי, הריאקציונר, שרואה עצמו ישראלי לכל דבר ועניין ואף לא לומד בחוג לתורת הספרות הכללית – תוהה ביני לבין עצמי: הקפה של יום רביעי ניצל. אולי תהיה פה ביקורת על הבליל הרעיוני הקבוע.

אכזבתו של קורא "הארץ ספרים"
 
אלא מה? מודרניסטים הם אנשים יותר מדי נאיביים. מעבר לעובדה שכולם גברים בעלי ממון, קולוניאליסטים אשכנזים שרוצים לדכא כל מה שזז, הם מניחים לתקוותיהם להשתלט על נפשם, ומפח הנפש מגיע.
 
והנה, "עם זאת". הגיע ה"עם זאת". חבר'הלך, זה פה. כותב החבר בורשטיין:
 
"זהו כתב העת היחיד שיש בו שילוב של ז'אנרים שונים, כולם כתובים ברמה גבוהה, ושיש בו חיבור, שאמור להיות מובן מאליו אך אינו כזה בישראל של היום, ל'עת', לזמן, וגם למקום. להבנתי, "כתב עת" אינו סתם משהו שמופיע אחת לעת קבועה, אלא משהו שמנהל איזה דיאלוג עם העת וצומח מתוכה, כותב את העת. הנה עוד תרגיל של הסתרה: נסו לדמיין האם כתב עת עכשווי כלשהו יכול היה להידפס לפני עשר שנים. עיקרו של כתב העת 'עכשיו', למשל, יכול היה להידפס גם לפני ארבעים שנה; גם באשר ל'הו!' התשובה חיובית, ואף באופן לא היפותטי: הוא הופיע בשינוי צורה כ'אב' לפני יותר מעשור. לא כך לגבי 'מטעם'".
 
ברור מיניה וביה שהחבר בורשטיין מומחה. הוא לא רק מומחה לספרות, אלא גם מומחה לרלבנטיות. למשל, עבורו כתב העת הנפלא "עמדה", בעריכתם של ד"ר עמוס אדלהייט ורן יגיל, איננו קיים. העמדה הבעייתית-אך-החשובה של דורי מנור ואנשיו ב"הו!" היא עניין שלא קשור ל"עת", דהיינו לזמן ולמקום. כך גם לא "עכשיו" המצוין, בעריכתו של פרופסור גבריאל מוקד המיתולוגי. מה רלבנטי? "מטעם".
 
ומדוע "מטעם" רלבנטי? בורשטיין כותב:
 
"חומה של השתקפויות אכזריות מול עיני הקורא; הוא מקיף את הקורא בטקסטים על ישראל של היום, מבעד למסך העשן של דימויי התקשורת והסחות הדעת של הבידור והספרות הפופולרית. אני מתאר בקיצור רב: טקסט משפטי על מציאות הנדל"ן הישראלית; טקסט על תיאוריה כלכלית כמכשיר שמסתיר את המציאות הכלכלית הממשית; טקסט על ספרות המציג את האופן שבו משתלבות פופולריות ספרותית עם תעמולה פוליטית מיליטנטית; סיפור בשולי מערכת החינוך הישראלית. המציאות המתגלה היא של נישול, עוול, ציניות ואטימות, במסווה של 'רוח'".

שנאת ישראל כגורם מאחד
 
יען כי "מטעם" רלבנטי כי הוא שוב מוכר לנו את אותה סחורה מוכרת ולעוסה לזרא של מניפסטים אנטי-ישראליים (הבכי והנהי על קורבנות המלחמה בביירות, ללא כל אזכור לקורבנותיה בישראל), של ההבלים הרגילים הפוסט-מודרניים שאף אחד אינו מצליח להבינם, של השנאה היוקדת לספרות העברית ובראשה סופרים נפלאים כמו עמוס עוז, של עטיפת הפוסט-ציונות במסווה ספרותי.
 
הרלבנטיות של תועמלני "מטעם" וחבורת האינטלקטואלים המשתרכים אחריהם היא בהמחשת הטרגדיה של המציאות הישראלית, בה קומץ עסקני אקדמיה מטיפים כי העיסוק בקלאסיקה ובעמדות אסתטיות הוא על-זמני ולכן, ככל הנראה, נחות. הרלבנטי הוא, איך לא, אובססיה ספרותית ורעיונית לדבר היחיד המלכד בעת הזאת את האינטלקטואלים מבית-היוצר של הבניין על-שם גילמן המנוח: השנאה לישראל.
 
די בכך כדי להוציא עוד ועוד גיליונות של ה"פרבדה" המודרני אותו בורשטיין וחבריו כל כך נהנים לקרוא.

 

לקריאת הביקורת של דרור בורשטיין גם ב"רשימות", הקליקו כאן

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “כמה מילים על השבחים ב"הארץ" ל"מטעם 7"

  1. אני שמחה ומאוכזבת בעקבות הפוסט הזה. שמחה – כי בניגוד למצופה דווקא כתב עת שמצהיר על עצמו כרדיקלי לא יצר סביבו שום פולמוס (שאפילו הו! הצליח ליצור) – הוא אומץ בחום ובחיבוק על ידי כל בעלי הטעם. ולהבנתי משהו ברדיקליות פגום ברגע שהיא הופכת לקונצנזוס שכזה (לשיטתם של אנשי מטעם עצמם). אני מאוכזבת כי אם כבר טרחת לכתוב כאן רשימה בעניין – אז בדוק לגופו של עניין את כתב העת עצמו ולא דרך הדיבור עליו.
    אולי מישהו אחר ירים את הכפפה –

  2. מכיוון שלא קראת, כפי שאתה מודה, את כתב העת, כל מה שכתבת הוא למעשה על דמיונתייך, המעניינים יותר או פחות – נגיד, באשר לעניין. זה לא כל כך רציני. נסה שוב.

  3. איזה יופי שמישהו אומר את הדברים החשובים האלה. אין לנו אלא להתגעגע להנדלזלץ, שדיבר גם לסתם חובבי ספר. אני לא מגיעה לכל ספר עם אג'נדה פוליטית, ואמנות עבורי היא לא רק ביקורת על הכיבוש. לפעמים סיפור טוב הוא כל מה שאני מבקשת.
    שמת לב שמה שהיה פעם איכות וטעם (עמוס עוז) מוגדר היום כבורגנות רקובה על ידי אבירי הפוסט-מודרניזם-פוסט-ציונות-פוסט-שמחת-חיים האלה.
    דרור בורשטיין יודע הכל, דרור משעני יודע הכל, בני ציפר יודע הכל, ולנו הקוראים לא נותר אלא להניח שאנחנו לא מבינים כלום.

  4. הוא משתף פעולה רק עם מי שהוא מכיר
    גם בני ציפר דומה לו, אם כי צבוע ממנו.
    לגבי דרור בורשטיין הכוכב העולה בשמי הספרות
    תנו לו ולהם להתבשל עוד קצת, עוד קצת
    ונראה איך התבשיל מתפוצץ מרוב יובש.
    ושעמום טוטאלי.
    חכו חכו.

  5. להגיד שעמוס עוז הוא "סופר נפלא", זו המקבילה המנומסת ל"עמוס עוז שולת111". מקלאסיקן ואיש תוכן ניתן לצפות לרטוריקה מתוחכמת יותר, גם אם הוא רק בתחילת דרכו.

  6. שושלת כתבי עת המזרחים, הכיוון מזרח, אפיריון, אפיקים, במערכה, הד המזרח ועוד.

    שושלת כתבי עת דתיים.

    שושלת כתבי העת הפמיניסטיים.

    שושלת כתבי העת הפלסטינים-ישראלים.

    ועוד.

  7. השירה בארץ היא נחלה כבושה של מועדון קטן וסגור המורכב ממשוררים ועורכים הרגילים לגרד אחד לשני את הגב.
    בני ציפר הוא דוגמא מובהקת.
    כמו רוקנ'רול בעברית, "מטעם" אינו ממש
    רדיקלי. רובם יקירי הליקון, וכותבים בסופו של דבר כפי שהממסד מצפה מהם לכתוב,יען כי יגידו: "יש תרבות בארץ, משמע גם חופש ביטוי".,

  8. נועה היקרה.
    איך תבשיל יכול להתפוצץ מרוב יובש? נסי שוב.
    ואגב: דרור בורשטיין באמת יודע הכל. גם דרור משעני. בני ציפר לא יודע הכל, אבל הוא יודע את הרוב.

  9. אני אסביר לך איך
    כשתבשיל עומד ומבעבע זה טוב
    כשהוא יותר מדיי מבעבע הוא מוציא קרום למעלה
    כשהוא עוד יותר ויותר מבעבע הוא נקרש
    כשהוא נקרש הוא מתייבש
    כשהוא נקרש נוצר קרום שסותם
    את המיץ מלמטה.
    ואז הכל מתפוצץ מרוב יובש
    רוצה לנסות בבית?
    מקווה שהבנת הפעם טוב יותר
    עם ההבהרה, זה לא קשה,
    למה לך זה כן?

  10. לא הבנתי מה הקשר בין חומסקי לפוסטמודרניזם? חומסקי הוא מודרניסט. בספר שיצא לאחרונה "פוקו וההומניזם" מתארת הכותבת את ההתנגדות הגדולה של חומסקי לפוקו ולרעיונותיו.
    אנטי קפיטליזם ואנטי גלובליזציה היא לא אידיאולוגיה פוסטמודרנית והוגים פוסטמודרנים לא משתתפים בתנועות אלו מתוך עיקרון שאין "אמת" או "שקר", אין "טוב" או "רע". זו עמדה שתומכי האנטי גלובליזציה ישללו לחלוטין. בעמדות אלו יתמכו אנשים בעלי השקפה סוציאל דמוקרטית, חברתית, אנרכיסטית, אקולוגית ומרקסיסטית (או פוסט מרקסיסטית), אשר הם השקפות שונות, מגוונות ובנושאים מסויימים אפילו מנוגדות, אבל מתנגדי הקפיטליזם והגלובליזציה הם לא אנשים בעלי השקפה פוסטמודרנית

  11. הכותב הצעיר הזה לא ממש חש צורך לגבות את דבריו בעובדות כלשהן, הוא לא באמת מבין משהו ולו מינימלי בתיאוריות שהוא מזכיר, הוא לא למד ספרות אפילו, ובנוסף לכל הצרות הוא לא קרא את כתב העת שהוא קוטל א-פריורי. בקיצור פוסט (ובלוג?) שמעיד על עצמו שעל אף נימתו הרצינית אין שום צורך להתייחס אליו ככזה.

  12. בתור אחת שדווקא כן קראה את רוב גליונות "מטעם", מה ששונה בכתב העת הזה, הוא ההתייחסות למציאות היומיומית בישראל. יש שם סיפורים על מהגרי עבודה, יש פלסטינים ויש נשים ועוד רבים. שלא כמו עמוס עוז שעסוק בלספר לנו על ירושלים שלו, הנקיה מפלסטינים ומזרחים ומלאה בקלוזנרים (טוב ניסיתי לקרוא כי אמא שלי קנתה לי בהתלהבות, והחזקתי מעמד כמעט מאה עמודים בשעמום הזה, אבל בישראל זו "ספרות גדולה"…) ועוסק בנוסטלגיה בתמיכת הממסד, כתב העת הזה לא ממומן על ידי שום גורם ממסדי. זה כבר הישג בישראל.
    ובטח שהכותבים שם מגרדים אחד לשני את הגב, כמו כל קבוצה קטנה הם מוצאים אחד את השני. כמו כל קבוצה מבודדת הם מנסים להיות יותר יחד כדי להתגבר על זה.
    מה שחסר שם זה הומור. איזה תואם קורט טוכולסקי לא היה מזיק כדי לצאת מהכובד של הדרידה למיניהם .

  13. אני לא מרגיש, לרוב, יותר מדי צורך לענות למגיבים, אך שיהיה:

    ראשית, כשאני שם את פוקו ואת חומסקי זה לצד זה, אין זה אומר שפוקו וחומסקי חולקים באותן השקפות. חומסקי הוא פוסט-מודרניסט בסירובו להיאבק על כינונה מחדש של מדינת הלאום כעוגן למדינת רווחה, בהתנגדותו הנחרצת לציונות, באימוצו את הלאומנות הערבית, בהתנכרותו לאיגודים מקצועיים, בהסתמכו על ארגונים חוץ-ממשלתיים, בסירובו להיאבק על דמות החברה האמריקאית במסגרת הפוליטיקה שלה ועוד. פוסט-מודרניזם איננו "רק" כמה עקרונות בסיסיים של רלטיביזם מוסרי שכמה מחסידי פוקו השוטים יודעים לדקלם, אלא תופעה חברתית רחבה.

    שנית, מתנגדי הקפיטליזם והגלובליזציה (מה הם מציעים בדיוק כחלופה?!) שוללים את המרחב הפוליטי כזירה יחידה וראויה להיאבק על דעותיהם. הם אינם מתגייסים לשינוי בתוך המפלגות הקיימות וליחסי כוחות שונים בפרלמנט, אלא פועלים מחוץ למקומות קבלת ההחלטות. גם זה סוג של פוסט-מודרניזם, שאיננו רואה פוליטיקה פרלמנטרית ודמוקרטיה כבסיס לפעילות לשינוי חברתי, אלא נותר מחוץ לה.

    שלישית, קראתי לא מעט, הן את הבלי "מטעם", הן את הבלי "תרבות ספרות" והן את הבלי "ספרים". קראתי ושבעתי. יש גבול לתעמולה אנטי-ישראלית ופרו-ערבית שניתן לקרוא במסווה "ספרותי". הבעיה של חסידיו השוטים של לאור איננה השאלה עד כמה מבין הכותב בפוסט-מודרניזם אלא מדוע הוא לא מוכן לאמץ את הקו שמציע "מטעם".

    הוויכוח פה איננו עם מה שמתפרסם ב"מטעם" או עם ההשקפות של חבורת משעני-ציפר-לאור (ע"ע הפוסט של גדי טאוב בבלוג שלו על לאור-ציפר), אלא על ניסיון למכור את האנטי-ישראליות הבוטה ביותר ואת ההשקפות הפוסט-ציוניות/פוסט-מודרניסטיות המובהקות ביותר, במסווה של ספרות.

    מי שצריך להלעיט את עצמו בקיצוניות האנטי-ישראלית של לאור ושות', מוזמן לעשות זאת. אני מבקר את מי שמנסה לקבוע שהרלבנטי הוא המניפסטים, האידיאולוגיות והתיאוריות שמתחבאות מאחורי "מטעם".

    לא ביקרתי את "מטעם". מי שרוצה לקרוא את רמתו של כתב העת, מוזמן לעיין בביקורתו של עודד שכטר על תרגום ירמיהו יובל ל"אתיקה" של שפינוזה, ולהבין את הכיוון האידיאולוגי של כתב עת שכל תכליתו היא לאפשר מתן ביטוי פומבי לתיאוריות "ביקורתיות" המסתכמות בשלילת ישראל וזכות העם הישראלי-יהודי להגדרה עצמית.

  14. האמת שאם לא היה מטעם לא היו כתבי עת של מממש בישראל ובזה דרור בורשטיין צודק. מטעם לא רק שמצליח להיות כל הזמן רלבנטי תוך כדי שמירה על רמה גבוה הוא הכתב עת המכובד היחיד ששם לא למטרה לדחוף את הדור הצעיר קדימה (או לפחות כך נדמה לפי מה שהתפרסם עד כה) בקיצור כל הכבוד דרור ודוד גם אם הפוסט שלך לא עוסק בביקורת על מטעם אלא בביקורת על הביקורת מן הראוי שתקרא את מטעם לפני שתוכל להגיד משהו בעד או נגד הביקורת במוסף ספרים.

  15. מגדולי הכתבים של אתר ההומואים התככני הגדול בישראל מבקר את השימוש שעושה עיתון הארץ במוספים שלו לצרכים מסחריים

    לאחרונה אתה מחלק ביקורות בשפע, אני רק מחכה לביקורת הקוטלת שתכתוב על עצמך

  16. מעניין שכמעט תמיד בפוסטים הנוגעים לביצת הספרות/ביקורת, אף אחד לא מוכן להזדהות בשמו. בעיני זה כלשעצמו שווה דיון מעמיק.
    (הפוסט הקודם בשם "איריס" אינו שלי, אגב)
    למעשה אף אחד לא השאיר דוא"ל או בלוג לזיהוי, כך שלדעתי אפשר להתעלם מכל התגובות.

  17. מדינת רווחה לא קשורה לתודעת לאומית גדולה וכעובדה שלפי סקר אודות פטריוטיזם בעולם, ארה"ב מדורגת ראשונה למרות שהיא נגועה ב"קפיטליזם חזירי" ואילו מדינות סקנדינביה מדורגות הרחק מאחוריה למרות שהן מדינות רווחה סוציאל דמוקרטיות למופת.
    מאיפה הגעת למסקנה שחומסקי מתנכר לאיגודים? טענה זו פשוט לא נכונה.
    בקשר להתארגנויות לא פרלמנטריות – ראשית, התארגנויות אלו היו קיימות הרבה לפני תופעת הפוסטמודרניזם, כאשר ארגונים סוציאל דמוקרטיים, מרקסיסטיים ואנרכיסטיים (וגם אקולוגיים, פמיניסטיים וכו' ואפילו קפיטליסטיים) פעלו עוד מהמאה ה-19. למעשה אני לא ממש מכיר ארגון פוסטמודרני ואני לא יודע מה יהיה מטרותיו (משום שלטענתם "אידיאולוגיה" היא מילה שלילית). שנית, פעילים נגד הקפיטליזם והגלובליזציה כן פעילים בתוך הפוליטיקה. באירופה ישנן מפלגות רבות שמתנגדות לקפיטליזם ולגלובליזציה. לדוגמא, נשיאת פינלנד טריה הלונן, נאמה לאחרונה בכנס של ארגון העבודה הבינ"ל, תקפה את הגלובליזציה וטענה שיש צורך בגלובליזציה אחרת, שוויונית והוגנת יותר שמחלקת את פירותיה בצורה ראויה יותר (אתה יכול לקרוא את הנאום באתרה של הלונן, לא רק שהיא לא מנסה להסתיר את הנאום למעשה היא גאה בו. (הלוואי עלינו נשיאה כמו הלונן)).

  18. אשמח עם תבקר תוכן, ולא רק את השדה עצמו.
    מה הופך את התוכן לאנטי ישראלי? מי קובע מהו ישראלי? מה הופך תוכן לפוסט ציוני?
    כיצד אתה מבחין בקבוצת אינטלקטולים שחושבים בצורה זהה? מהי אלטרנטיבה ראויה מבחינתך לדיון ביקורתי?
    פשוט, כשהביקורת היחידה היא כנגד הפוליטיקה של הכותבים, זה לא מאפשר דיון ותוקע אותנו, כל אחת ועטה בתוך הגבולות הקטנים המסומנים בעט שאנחנו יוצרים אחד לשני

  19. ברשימה שלך שמתארת למה החלטת לכתוב כאן באתר "רשימות", אתה כותב: "אני מבקש לא לנהל דיונים לגופם של אדם" – ומה אתה עושה, בעצם, ברשימתך שכאן? משמיץ את דרור בורשטיין…, בלי להתייחס לטיב הביקורת, לידע של בורשטיין (שבאמת יודע הרבה יותר ממך, מה לעשות?), ותוך הצהרה יהירה שאפילו לא טרחת לקרוא את הגיליון. נו טוב, הצלחת, הבהרת שאין סיבה להכנס שוב לאתר הזה ב"רשימות". וזה מבלי להזכיר את האמירה האלמותית: "סופרים נפלאים כמו עמוס עוז"……………

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s