שלושת הלאווים הסוציאל-דמוקרטים / פרופ' דני גוטווין

מאמר זה פורסם במסגרת "שווים – העיתון האלקטרוני של המעגל והזרם השיתופיים"

על היסוד הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה להתייצב מאחרי שלושה לאווים ברורים לקראת העונה הפוליטית העומדת בפתח: לא ליברמן, לא לשינוי שיטת הממשל ולא לתקציב המדינה המוצע. שלושת הלאווים הללו שלובים זה בזה והם תנאי להבטחת מדיניות המקדמת צדק חלוקתי, שוויון אזרחי, יציבות דמוקרטית וחתירה להסדר שלום.

שלושה לאווים

ליברמן הוא הדבר הקרוב ביותר בפוליטיקה הישראלית לימין הקיצוני המתפתח במערב, זה שישראל רואה בישיבתו בממשלות אירופאיות סיבה לפחות להשעיית היחסים עימן. האפשרות שמפלגת העבודה תיתן הכשר לעולם הרעיוני המשלב ניאו פאשיזם עם קפיטליזם דורסני על ידי ישיבתה בממשלה אחת עם ליברמן, הוא מקומם מוסרית והרסני פוליטית.

שיתוף פעולה עם ליברמן יכתים את מפלגת העבודה בכתם שהיא תתקשה להתמרק ממנו גם אם ראשיה, בעוד חמישים שנה, יעמדו על כל גבעה ויבקשו סליחה בכל שפה אפשרית. 

שינוי שיטת הממשל נועדה לשמן את דרכו של ליברמן אל תוך הממשלה, אך עיון במהות שינוי זה מלמד שבניגוד למראית עין של דאגה לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית, הרפורמה המוצעת היא דרך לערעורה.

ליברמן לא לבד. השינוי בשיטת הממשל היא הבשורה שמפיצה עכשיו "תקווה לישראל" שהיא הגלגול העכשווי של ניסיונה של קהילת העסקים להשתלט על הפוליטיקה הישראלית ולשעבדה לצרכיה. מבחינה זאת, אין חדש תחת השמש.

***
הרפורמה בממשל מודל 2006, היא חזרה חבוטה על כל אוצר הסיסמאות שהופרכו מאז ימי ד"ש, "חוקה לישראל", בחירה ישירה לראש הממשלה ועוד. גם האנשים הם תמיד אותם האנשים: אמנון רובינשטיין מפזר דאודורנט של מהוגנות ואוריאל רייכמן מתגלה בפעם המי יודע כמה כקומבינטור בלתי נלאה שלא יירגע עד שיהפוך את הכנסת לאגף בהתאחדות התעשיינים, או במרכז הבינתחומי.

ואכן זה עיקרם של הרפורמות המוצעות בממשל: להקטין את יכולת ההשפעה של הקבוצות השונות מהן מורכבת החברה הישראלית על הפוליטיקה ולרכזה בידי המעמד השליט הישראלי – אותם כאלף אנשי עסקים, עורכי דין, אקדמאים ופוליטיקאים הנעים באותם מעגלים, מרכזים בידם את העוצמות של החברה הישראלית ועסוקים בשאלה כיצד לסרס את התהליך הדמוקרט ולהדיר את ה"עם" מעוצמות אלה.

לאחר שכשל רעיון העוועים של הבחירה הישירה לראש הממשלה, הוא חוזר כעת באמצעות הרפורמות המוצעות בממשל שהתגלמותם הוא ליברמן. ליברמן, שאליו נישאות כרגע עיני אלפיון השלטון, ניתפס כמי שיוכל לרסן את "הדמוקרטיה המשתוללת".

ליברמן והמנדטים של ישראל ביתנו הסרים למרותו, אמורים להבטיח גם את ההעברה החלקה של תקציב 2007, תקציב היוצר רושם שנתניהו עוד יושב באוצר.

בחסות הדיבורים על הרפורמה השלטונית, אמורים ליברמן וסיעתו לאלף קודם כל את מורדי העבודה – כמו שלי יחימוביץ ויורם מרציאנו –  ולהבטיח שחוק ההסדרים שהוא למעשה מגילת הזכויות של ההון הישראלי, יהפוך למציאות מבעית עבור רובם של הישראלים. כאן מתגלה אפוא הקשר בין ליברמן, שינוי שיטת הממשל והתקציב.

***
מאבקה של מפלגת העבודה באלו – אפשרי. ייתכן שבסופו של מאבק היא תצטרך לפרוש מן הממשלה, אפשרות שמשיקולים ערכיים ופוליטיים היא עדיפה על פני הישארות בה.

ואולם, בחינת החלופות הפוליטיות העומדות בפני אולמרט, מלמדת שמאבק כזה איננו חסר סיכוי מלכתחילה. אולמרט צריך את 19 המנדטים של העבודה לשם הבטחת הרוב של ממשלתו. החלפת 19 חברי העבודה ב-11 המנדטים של ישראל ביתנו היא כמובן תרגיל שאולמרט לא יוכל לעמוד בו. לפיכך, לווטו של מפלגת העבודה נגד צירוף ישראל ביתנו יש כוח פוליטי משמעותי. בהרכב הנוכחי של הכנסת, אין לאולמרט אפשרויות ממשיות למלא את החסר מסיבות שנבחנו עד דק בטורים הפוליטיים של מוספי החגים.

זקוק ל"עבודה". אולמרט

בפני מפלגת העבודה עומדות כרגע שתי אפשרויות: לנהל מאבק בכניסת ליברמן, בשינוי שיטת הממשל ובתקציב – שהם שלוש פנים של שלטון האוליגרכים הישראלים – מאבק שיש לו סיכוי ממשי, או להפוך לתכשיר הלבנה פוליטי שבחסותו ישגשג ליברמן ויקטוף את החברה הישראלית המרוסקת ואת הדמוקרטיה הישראלית המתנוונת כפרי בשל.

שלושת הלאווים הללו מגדירים גם את חזית המאבק הפנימי בתוך מפלגת העבודה בין מי שרוצים לחזור אל "המפלגה הישנה", הפועלת כמשת"פ מגושם של ההון, לבין היסודות הרוצים לבנות אותה כמפלגה סוציאל דמוקרטית המשנה את חוקי המשחק של החברה הישראלית.

קווי המחלוקת הללו מפלגים גם את התנועה הקיבוצית המהווה את המחוז הגדול ביותר במפלגת העבודה. ואולם אם בעבר חלופות אלו טושטשו על ידי שלל סוגיות ובעיות, הרי שלושת הלאווים המוצגים כאן חושפים את החלופות בחדות שאיננה מאפשרת "אולי" ו"אבל".      

במאבק על שלושת הלאווים הללו אסור לתנועה הקיבוצית לשבת על הגדר.        

פרופ' דני גוטווין מלמד בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה וחבר בקבוצת יסו"ד

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “שלושת הלאווים הסוציאל-דמוקרטים / פרופ' דני גוטווין

  1. העבודה תמשיך למלא את תפקידה העיקרי בעשורים האחרונים, כזאת שנמצאת שם כדי להלבין את השרץ.
    כבר שנים שמפלגת העבודה נותנת פרשנות משלה למשפט העתיק מן הברית החדשה האומר "זה אשר לא חטא יידה את האבן הראשונה" (מלים שנאמרו ע"י ישו כדי למנוע סקילתה של זונה).
    הפרפראזה בנוסח מפלגת העבודה היא "זה שיש לו דימוי סוציאליסטי יוני, יתמוך במיידה האבן".
    אבנים רבות שלא היו מעיזות להרים גם ממשלות הימין הקיצוניות ביותר לבדן, הורמו בשיתוף עם מפלגת העבודה לדורותיה.
    כך, הרחבת ההתנחלויות הגדולה ביותר נעשתה בזמן ממשלת האחדות של שנות ה80.
    כך, תקציבים אנטי-חברתיים וחוקים אנטי-חברתיים הועברו בתמיכת מפלגת העבודה (שכבר ישבה עם ליברמן בממשלה).
    וכך, גם מלחמת לבנון הראשונה (למרות ש`העבודה` היתה אז באופוזיציה), כמו השנייה, יצאה לדרך בתמיכת העבודה.
    וכך יהיה מן הסתם כשליברמן יצורף. כמה ישמיעו קול, כמה גם לא יצביעו בעד התקציב. "בכירים" כבר דורשים מפרץ שישתלט עליהם (ומפלגה נורמלית, שהיו"ר שלה שולט, היתה מזמן מראה ל"בכירים" האלה את הדלת שבכיוונה הם צריכים ללכת ולא לשוב, אבל כנראה שהם משקפים את ליבתה האמיתית של המפלגה הרבה יותר ממה שהיא מוכנה להודות).
    שינוי הממשל הוא תהליך ארוך, שלא יתחיל בהצבעה אחת, אבל כניסת ליברמן והעברת התקציב – רוב הסיכויים שיעברו, והעבודה תמשיך לשבת בממשלה עד היכלותה בבחירות הבאות, אלא אם שוב תמצא מושיע תורן ופריירים ששוב יאמינו שה פ ע ם זו מפלגה שונה.

  2. ממשל בלתי יציב כמו שיש בישראל איננו מאפשר תכנון לטווח ארוך בשום תחום מה שגורם להדרדרות בכל התחומים החל מהחינוך וכלה בביטחון. ההדרדרות הזאת היא שדוחפת אנשים לזרועות של אנשי הכוח והפתרונות הפשוטים כמו ליברמן. על כן יש צורך ברפורמה שילטונית שתאפשר לממשלה נבחרת למשול. אפילו באיטליה כבר הבינו את זה

  3. את תמיכתה הנמרצת לאורך שנים של מפלגת העבודה בהפלייתם השיטתית של בעלי פרופיל 21.
    ה`פרופיל 21` הוא שיטה נאצו-ספרטנית וחייב לעבור מן העולם!
    השמאל הוא לא "פוסט-ציוני" כמו שהוא מנושל מן הציונות בעשורים האחרונים, מקבל פרופיל 21 מן המדינה שציונותה נקבעת כיום עפ"י המודל ששותפים לו המתנחלים והגנרלים (זוכרים? הרצל כתב "הצבא לקסרקטינים"). מה שנכון הוא שעם ציונות כזאת, שאליה הצטרפה הכלכלה הביביאנית (המומשכת גם ע"י ה"ממשלה החברתית" שחלק ממטרות המלחמה הזאת הוא לשמור על 'הישגיה'), מי שלא שכח להיות שמאלני, לא רוצה להזדהות.
    דרך אגב, שיטת ה'טיפול' בפרופילניקים אומצה כנראה ע"י נתניהו לטיפול במובטלים ובחלשים כלכלית: האשמתם א-פריורית במצבם, ומי שעוד מסתכל על פרופיל 21 כסטיגמה, מן הסתם גם יש סיכוי שהוא נמנה עם תומכיו הנלהבים של ביבי.
    המלחמה מתחילה, לגבי יהודים לפחות, באותו היום בו מתווים עליהם את הסטיגמה של ה"21", ואחר כך, במהלך חייהם, נלחמת בהם המערכת באמצעות `מתנדבים` כביכול הנמצאים בכל מקום כדי להכשיל את דרכם.
    יש הרבה בעלי פרופיל 21 שאם הם היו מנהיגים את החברה, היא היתה נראית יותר טוב מכפי שהיא נראית כעת, שמנהיגיה הם אותם הפסיכופתים שנותנים להם פרופיל 21 (נפשי=פוליטי), ועוד שולחים את כלביהם לכתוב כאן תגובות נגדם, מן הסתם כדי לטשטש את עקבות הפשע שנעשה באמצעות השלכת עוד רפש על הקורבנות.

  4. "לשנות את חוקי המשחק של החברה הישראלית" פירושו לא רק לעצור את ההפרטות אלא גם להסיג אותן אחורה. להלאים. ולכן במאמר הזה יש אומץ וחשיבות אך רק אם ד"ר גוטווין יוסיף במפורש, יהגה את הפועל להלאים.
    לא הבעתי בכך את דעתי העניינית.

    כמובן ששמחתי לאמירה של ד"ר גוטווין על הרייכמנים והתנועה לחקיקת חוקה. דומני שהייתי הראשון שאמר את מה שצריך לומר על המניפולציה-קונספירציה הזאת, ועל-פי התבטאותו דומני שד"ר גוטווין קרא את מסתי זאת (שכתבתי לפני כחמש שנים):
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1716244

  5. הקבוצה הזו המכונה "תקווה לישראל" גם משקרת ללא הרף. שמעתי אותם אומרים שצריכים לקבוע חוק שראש המפלגה הגדולה ביותר יהיה ראש הממשלה אוטומטית. לטענתם המצב הוא כזה במדינות כדוגמת נורבגיה והולנד. טענה זו היא שקרית, המצב הוא אינו כזה בנורבגיה ובהולנד, שם קיימת מערכת פרלמנטרית שמתבססת על קואליציות כמו ישראל.
    לאחרונה יצא מדד מאת "הבנק העולמי" שבדק את איכות השלטון והמשילות שלו ונחשו מה – מדינות פרלמנטריות כגון דנמרק, נורבגיה, פינלנד, הולנד וכו' דורגו גבוה יותר ממדינות עם משטר נשיאותי כדוגמת ארה"ב וממדינות עם שיטת בחירות איזוריות כדוגמת בריטניה. הקבוצה הנכבדת הנ"ל היא חסרת ידע ובורה לגבי מדדים עולמיים שבודקים את איכות צורת המשטר הפרלמנטרי או שהיא משקרת ומסתירה את ידיעותיה לגבי תוצאות של מחקרים עולמיים.

  6. הבעייה הגדולה של פרץ היא שרבים מחברי העבודה יפרשו אם הוא יעזוב את הממשלה. בעיני מצב זה הוא טוב. עדיף שחברי מפלגה כדגומת פואד, שלום שמחון, הרצוג ובתקווה שגם פינס אשר הם בכלל לא סוציאל דמוקרטים ומשמשים כסוס טרויאני של קדימה יעזבו כבר את המפלגה ויתאחדו עם קדימה. אפשרות טובה יותר זה שהם יקימו סיעה משלהם ויהיה בישראל 3 מפלגות שמאל – המפלגה הסוציאל דמוקרטית של פרץ, מפלגת הליברלים השמאליים של המורדים ומר"ץ שהיא בין ליברליזם שמאלי לסוציאל דמוקרטיה אמיתית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s