קולטורה

שחיתות המידות בימי שקיעתה של הרפובליקה

מאת קאיוס סאלוסטיוס קריספוס

(מתוך "המלחמה נגד קאטילינה", פרקים י-יג, תרגם: שלמה דיקמן)
 
י] אולם כאשר עצמה ושגשגה ארצנו ביגיע-כפיים ובדרך הצדק, כאשר נוצחו מלכים אדירים במלחמה, ושבטי-פרא ולאומים רבי-כוח מוגרו באבחת החרב, כאשר נכרתו ונגדעו שורשיה של קרתגו, צרתה של רומא בממשלתה, וכאשר עמדו פתוחים לפנינו כל הימים וכל היבשות – התאכזר הגורל לגבינו והתחיל מקלקל לנו את הכול.

סאלוסטיוס

אלה שהתרגלו לחיי עמל וסכנה וגם הסכינו לצרות ולקשיים שונים, לכשהגיעו לחיי נחת ועושר (ודבר רצוי הוא בנסיבות אחרות), מצאו בהם אך מועקה ואסון. מכאן צצה תאוות הממון ומיד אהבת השררה אחריה – וזאת, לפי דעתי, היתה סיבת כל הצרות: יען כי אהבת הבצע שיחתה את המוסר, את היושר ואת יתר המידות הטובות שבאדם – ובמקומן נטעה בלבו את היהירות ואת האכזריות, לימדתו לזלזל בכבוד האלים ולקבוע מחיר-כסף לכל דבר. השאפתנות דחפה את האנשים לחיק הצביעות, ולימדתם להעלות אחת על קצה לשונם ואחת להסתיר בחדרי לבבם, להעריך את הידידות ואת האיבה כאחד, לא לפי ערכן כשהן לעצמן, כי אם לפי צורך השעה, להעמיד פנים שוחקות, אך לא לגלות לב טוב.
 
לכתחילה התפשטה השחיתות לאיטה – הפושעים נענשו עוד מדי פעם בפעם על רוע מעלליהם. אולם בסופו של דבר, התפשטה המחלה כפגע רע, ואותה מדינה עצמה, שהיתה אי פעם הטובה והצדיקה במדינות – הפכה לאכזרית ועריצה עד אין-נשוא.
 
יא] ברם, בראשונה דבקה באנשים אהבת הכבוד יותר מאהבת הבצע – אמנם אף היא מידה רעה, אלא שבכל זאת, היה בה משהו שקירבה קצת למידה טובה, שכן הצדיק כרשע עורגים כאחד לתפארת ולכבוד, אך הראשון ילך לקראתם בדרך הנכונה, ואילו השני, שחסר מידות טובות הוא, ישאף להשיגם במרמה ובמזימות-רשע. החמדנות – משמעה תאוות הממון, שאין החכם נכסף אליו בחכמתו; תאווה זו, שכולה כספוגת רעל היא, הופכת את הגבר שבגברים לאשה שבנשים; לא קץ ולא גבול לה – לא תדע שובע: אין העושר משככה ואין העניות גורעת מכוחה.
 
אבל, כאשר נטל לוקיוס סולה את השלטון בכוח החרב והזרוע, הפכה ראשית טובה לאחרית מרה: התחילו הכל שודדים ובוזזים, זה חמד לו בית והלה חשקה נפשו בשדות; נשתכחה מלב המנצחים הבושה והכלימה ויעשקו את האזרחים וירעו להם באכזריות רבה. יתר על כן: לוקיוס סולה, על מנת להבטיח לעצמו את נאמנות חייליו שנהגם לאסיה, הרשה להם לחיות חיי-מותרות ופריקת-עול בניגוד למסורת אבות: מקומות תענוג ותאווה דכדכו את רוח המלחמה בלבות קלגסיו מרי-הנפש מטבע ברייתם, ואז בראשונה התמכר צבא-עם-רומא לאהבהבים ולשתיית-יין; נתן את לבו להתענג על פסלי-אמנות, על ציורי-נוי ועל אגרטלי-חמדה; לגזול מרשות היחיד ומרשות הרבים, לבוז בבתי-יראה – לשלוח יד בכול: לחלל את הקודש ולטמא את החול. כשבא אפוא הניצחון לידי חיילות אלה – לא הותירו בידי המנוצחים מאומה. שהרי חכמים ונבונים נכשלים בהצלחתם – הנשחתים שאין בהם דעת ושלא ידעו להפיק תועלת נבונה מניצחונם, לא כל שכן.
 
יב] ומשעלו העשירים לגדולה וזכו לחשיבות יתרה בציבור, ויחד עם זאת נשאו ראש הכבוד והתהילה אף השלטון והשבט אחריהם, פג זיווה של הצדקה, הפכה העניות לגנאי והצניעות לזדון. ובעקבות העושר הזה שקעו נערינו בחיי מותרות ותענוגים ונתמלאו חמדנות, אהבת בצע ועזות-פנים. התחילו עושקים וגוזלים את עמם ומבזבזים את ממונו; ולא בטחו בכוח עצמם, כי חמדו את רכוש זולתם; לא נותרה בהם בושה וכלימה, בזו בלבם לצניעות, חוק אלים היה להם לזרא ובמוסר-אנוש בחלה נפשם; סוף דבר: היו לפוחזים וריקים וחסרי-לב כולם.
 
ובהסתכלך באותם היכלות וגינות הביתן שגודלם כגודל ערים ממש, כדאי לך מאוד שתבקר במקדשי אלוהים שנבנו לפנים בידי אבותינו החסידים בבני-אדם; אכן פיארו משכנות האלים ביראה ואת בתיהם הם בתהילה, אך מן המנוצחים לא שללו מאומה זולתי היכולת להרע. לעומתם הרשעים האלה, השפלים בבני אדם, גזלו מבעלי-בריתנו את כל אשר הותירו להם הגיבורים הללו בשעת ניצחונם, שכן סבורים הם שעצם השלטון הוא העושק והחמס.
 
יג] ולמה אזכיר מעשים שאיש לא יאמין לשמעם בלתי אם ראם במו עיניו –  שכן בשר ודם מנקר בהרים לפלס לו דרך בהם ובונה לו בתים על פני מים רבים? סבורני שכל עושרם הרב אך משחק-שעשועים הוא בעיניהם; כי תחת ליהנות מכספם על דרך הכבוד והיושר, ימהרו לבזבזו לדבר חרפה וקלון. ולא זו בלבד אלא ששקעו רובם ככולם בתאוות הזימה והגרגרנות ובכל הכרוך בחיי הוללות ומותרות: גברים נהגו לזנות כמשפט נשים, ונשים מיהרו למכור את צניעותן בבצע-כסף; בשחרם מטעמים ערבים לחיכם תרו יבשות וימים; שכבו לישון בטרם יאחזם בולמוס השינה; לא חיכו לרעב או לצמא, לא ציפו לקור או לעייפות – כי אם עשו את הכל בטרם יבוא זמנו, כפי שיעלה על רוחם.
 
כל אלה עוררו את הנערים למעשי זדון ורשע מדי ראותם את עצמם מחוסרי התענוגים הרגילים. ומאחר שהשחיתות חדרה אל מעמקי נפשם פנימה, נבצרה מאתם להימנע משרירות לבם הרע, ויעמיקו לשקוע בתהום פחזותם ולא מאסו בשום רווח ובמעשי-תעתועים.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שחיתות המידות בימי שקיעתה של הרפובליקה

  1. במהלך מלחמת האזרחים הרומית צידד ביוליוס קיסר, וכתגמול מונה למושל הפרובינקיה של אפריקה. סאלוסטיוס התעשר כתוצאה מכהונה זו, כנראה בשל עושק תושבי הפרובינקיה. עם חזרתו לרומא בנה לעצמו סאלוסטיוס אחוזה מפוארת, שאליה פרש מהחיים הפוליטיים והחל לכתוב היסטוריה

  2. אין ספק שהמחשבה שהשחיתות שבאה בעקבות זרימת העושר לרומא הביא לנפילת הרפובליקה, אולם אני לא בטוח שזה נכון.

    ראשית צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שאדם עשיר הוא בהכרח יותר מושחת ובלתי מוסרי מאדם עני. אני לא רואה שום סיבה להנחה זאת.

    שנית המונח "מותרות" הוא דבר שנתון לשינויים, לדוגמה קאטו הזקן גינה את נוכחותם של פילוסופים אתונאים ברומא וחשב שנהיית הצעירים אחריהם תגרום להשחתת המידות הרומאיות. נינו קאטו הצעיר כבר נודע כפילוסוף והיה בקיא בתורה הסטואית. שניהם היו רפובליקאים צרופים בכל נימי נשמתם.

    לדעתי כדי לחפש את נפילת הרפובליקה בדעיכת הקונזנזוס בקרב הנוביליטאס. בימי יציבות הרפובליקה הייתה הסכמה שאל לו לאחד האצילים לצבור כוח במידה כזאת שיוכל לבצר את מעמדו העליון מעל שאר חבריו וגם הייתה הסכמה שהבחירות הם הדרך היחידה להכריע במחלוקות פוליטיות. בשלהי הרפובליקה קמו אנשים כמו קיסר וסולה שלא הכירו עוד בעקרונות הללו, הם הפכו לבעלי הברית של הפרשים מרחבי איטליה שהנוביליטאס הישנה לא השכילה לתת להם את חלקם בשלטון וכך לשלב אותם בסדר הישן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s