עוד

שיר שחלמתי על בודפשט: יובל למהפכה ההונגרית

בשחר ה-4 בנובמבר 1956, הטנקים סובייטיים שבו לבודפשט, לאחר שנסוגו ממנה בעקבות סיבוב ראשון בלתי-מוצלח. מטר של אלפים רבים של פגזים ירד על העיר. ביודעו שתגיע המתקפה הסובייטית, ראש הממשלה הרפורמיסטי, אימרה נאג', נמלט לשגרירות יוגוסלביה עם חבריו הקרובים להנהגת הונגריה.
 
ההתפתחויות בהונגריה נבעו מהסערה שהתחוללה בברית המועצות עם מות סטאלין בשנת 1953 והוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שלוש שנים לאחר מותו. בניסיון ללכד את הנהגת המפלגה ולהשיב את תמיכת הציבור בה, שחרר המשטר הסובייטי אלפי אסירים פוליטיים, השיב את חופש הביטוי והיצירה (גם אם במידה חלקית ביותר) וביקש לשנות את כיוון הכלכלה הסובייטית מכלכלה של תעשייה כבדה לכלכלה המבוססת על צריכה.
 
כבר בשנת 1953, הונגריה הגיבה לרוחות החדשות שנשבו ממוסקבה ברפורמות בשכר ובמחירים, בניסיון להציל את כלכלת המדינה מהתמכרות רבת-שנים לתעשיות הכבדות, בהשתחררות מעול ה-AVO, המשטרה החשאית. תוך זמן קצר, הונגריה חזתה בתנועה המונית של שביתות בנות 24 ו-48 שעות.
 
המצב בהונגריה הטריד את מנוחת מנהיגי ברית המועצות. ב-28 ביוני 1953 החליט המנהיג הסובייטי מלנקוב לזמן למוסקבה את ראש הממשלה ראקוסי ובכירים נוספים בממשל ההונגרי. מוסקבה החליטה למנות את אימרה נאג' לראש הממשלה, ולתת לראקוסי את תפקיד מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית.

אימרה נאג'

כעבור כמה ימים הודיע נאג' על "הכיוון החדש" של הונגריה. הקולקטיביזציה של החקלאות הופסקה, בוטלה  רדיפת האיכרים העשירים, ה"קולאקים", נפסקה הרכישה הכפויה של איגרות חוב ממשלתיות. תפקיד הביורוקרטיה צומצם, המדינה נתנה היתרים להקמת עסקים קטנים וחופש הביטוי והיצירה הורחב.
 
ראקוסי ישב מהצד כל העת, וצפה במתרחש. הוא נותר נאמן למוסקבה. בכדי לחזק את מעמדו המפלגתי והציבורי, הקים נאג' את "החזית הפטריוטית העממית", ושימש כנשיאה. המתח במפלגה הקומוניסטית הלך וגאה.
 
רמת החיים עלתה ב-12 אחוזים, בפרט בקרב פועלי התעשייה. מלאי המזון במדינה גדל, אספקת הטובין גברה. אסירים פוליטיים שוחררו, ציירים ומשוררים ידעו פריחה, הקולקטיביזציה היתה מושג ששייך לעבר הרע. את המחיר של ביטול העדפת התעשיות הכבדות שילמו עובדים ועסקנים במפעלים גדולים.
 
ראקוסי ניצל את התסיסה בקרב העסקונה הוותיקה של המפלגה הקומוניסטית וחלקים מסוימים מפועלי התעשייה, ותכנן את המהלך לקראת שיבתו לשלטון. לאחר שמאלנקוב הודח מתפקידו בברית המועצות ובעקבות התקף לב בו לקה נאג', כינס ראקוסי את הוועד המרכזי של המפלגה לישיבת חירום. על הפרק עמד סילוקו של נאג' מתפקידו.
 
נאג' הואשם בפשעים שונים, ביניהם פגיעה מעמדם של פועלים בתעשיות הכבדות והקמת ארגון פוליטי שאינו קשור למפלגה הקומוניסטית. נאג' סולק מתפקידו על-ידי הלשכה הפוליטית של המפלגה. משסירב להתפטר מרצונו, הועבר מתפקידו כחבר הפרלמנט והוצא משורות המפלגה. נאג' סירב להגיב להתפתחויות בארגון תומכיו למאבק מחשש שיואשם בחטא הגדול ביותר שניתן להעלותו על הדעת: "פעילות סיעתית".
 
בודפשט מתחילה להתקומם
 
כעבור פחות משנה, זועזע הגוש המזרחי מנאומו של מנהיגה החדש של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, חרושצ'וב, בו חשף את פשעי סטאלין. ראקוסי, שהיה חברו הטוב של סטאלין, חש כי כיסאו איננו יציב. העיתונות בהונגריה תבעה את השבת חופש הביטוי, ביטאון המפלגה התקיף את ראקוסי, מועדון הדיונים של הנוער הקומוניסטי ביקר את הנהגת המפלגה ויוליה ראג'ק, רעייתו של אחד ממנהיגי המפלגה שנרצח על ידי המשטר, הפכה לגיבורת מעמד הפועלים.
 
איגוד הסופרים, גוף מפלגתי לכל דבר, הודיע בקונגרס שכינס בשנת 1956 כי הוא מסרב לאשר את רשימת מומלצי המשטר לחברות באיגוד.
 
ראקוסי נאלץ לשוב ממוסקבה לבודפשט. שניים ממנהיגי המפלגה שנלוו אליו, פסעו אל תוך לשכתו ותבעו לשוחח עמו בדחיפות. ראקוסי הציג בפניהם תוכנית לטיהור מתנגדי המשטר, והם הודיעו לי כי מוסקבה איננה רואה בו עוד ראש ממשלה. ארנו גרו, ממקורביו של ראקוסי, מונה לראש ממשלה, והאחרון נשלח לחופשה. 
 
אולם סילוקו של ראקוסי לא הביא לסיום המשבר. מבקרי המשטר ראו במינוי גרו טריק של מוסקבה. או-אז העלו אינטלקטואלים ואנשי ציבור את הרעיון להשיב את נאג' למשרתו כראש הממשלה. טקס קבורתו מחדש של לסלו ראג'ק המנוח ב-4 באוקטובר הפך להפגנת המונים כנגד הממשלה הקומוניסטית. 300 מהמפגינים, סטודנטים, קיימו מצעד מחאה. בקרמלין הבינו כי העניינים יוצאים מכלל שליטה.
 
תשומת לב הציבור בהונגריה הופנתה אל עבר פולין:  ב-19 באוקטובר, משהוחלט למנות את המנהיג הרפורמיסט גוֹמוּלקה לראש הממשלה, הגיע לפתע משלחת המפלגה הקומוניסטית הסובייטית לוורשה, ובתוכה חרושצ'וב, בולגאנין, מולוטוב וקגנוביץ'. הסובייטים בישרו לפולנים כי התוכנית למנות את גומולקה לראש ממשלה לא תצא אל הפועל, וכי שר ההגנה שמונה על-ידי הקרמלין, המרשל רוקוסובסקי, יישאר בתפקידו. הממשלה הפולנית תבעה מהסובייטים לחזור בהם מדרישותיהם ולשוב למוסקבה.
 
הצעד הפולני עורר תקווה בבודפשט. אם ורשה מתמרדת, מדוע מדוכאי בודפשט לא יתקוממו? נקבעה הפגנה המונית ל-23 באוקטובר. הוקם ארגון סטודנטים חדש. סטודנטים ברחבי המדינה ניסחו תוכניות הכוללות תביעות פוליטיות וחברתיות. ברחבי הונגריה פשטה הקריאה לכינון "הונגריה סוציאליסטית ועצמאית", להשבת אימרה נאג' ולמדיניות כלכלית-חברתית חדשה.
 
המהפכה יוצאת לדרך
 
ה-23 באוקטובר בישר את תחילת המהפכה ההונגרית: עשרות אלפים, ביניהם רבים מחברי ברית הנוער הקומוניסטי של הונגריה, צעדו ברחובות בודפשט. נשיא אגודת הסופרים נשא את הנאום המרכזי בעצרת המונית בבירה ההונגרית. הוא תבע "מדיניות לאומית עצמאית המבוססת על עקרונות הסוציאליזם" ומעורבות העובדים בניהול המפעלים.
 
בחמש אחר הצהריים צעדו המפגינים אל עבר בניין הפרלמנט. בפארק הראשי של בודפשט, כמה אלפים הפילו את פסלו של סטאלין. בשעת ערב מוקדמת, ראש הממשלה גרו נשא נאום ברדיו בו הוקיע את המפגינים והודיע כי הממשלה נשארת על כנה.
 
בעקבות הודעת ראש הממשלה, צעדו מפגינים אל עבר תחנת הרדיו ברחוב סאנדור ותבעו כי יינתן להם זמן-שידור במטרה להציג את תביעותיהם. משלחת של שישה עשר מפגינים נכנסה לתחנת הרדיו בתביעה לשאת דברים ברדיו. הזמן חלף והם בוששו מלחזור. המפגינים בחוץ הבינו כי יד אנשי המשטרה החשאית בדבר. טנקים נשלחו לרחוב בו מוקמה תחנת הרדיו. עשרות מפגינים נהרגו מהאש.

המהפכה יצאה לדרך. הונגריה 56'

ברחבי המדינה התפתחו מאבקים עם המשטרה החשאית. העובדים בתעשיות הנשק סיפקו למפגינים תחמושת. בשעה אחת בלילה, מאות אלפים התייצבו ברחובות המדינה. גרו נלחץ. הוא טלפן לקרמלין וביקש סיוע במטרה להציל את משטרו. בכדי לאפשר לסובייטים זמן להתארגן, מסר את תפקיד ראש הממשלה לאימרה נאג'. בניגוד לתקוותו של גרו, האירועים יצאו מכלל שליטה.
 
בבוקר שלמחרת, אלפי פועלים וסטודנטים נאבקו בטנקים הסובייטיים. בעיר גיור, ליד הגבול האוסטרי, ועד מהפכני נטל על עצמו את ניהול ענייני העיר והודיע על הקמת "מועצה מהפכנית לאומית". בעיר מיסקולק הוקמו מועצות עובדים שניהלו את המפעלים. המהפכה יצאה אל הדרך במלוא עוזה.
 
ההמונים תבעו דמוקרטיה ועצמאות לאומית – במסגרת סוציאליסטית. הם דרשו כי ייפסק מעמדה הבלעדי של המפלגה הקומוניסטית כמפלגה לגיטימית יחידה המפעילה מפלגות-לווין שמשמשות עלה תאנה ל"דמוקרטיה העממית". המפגינים תבעו בחירות חופשיות. העולם עצר נשימה אל מול ההתפתחויות בהונגריה. בישראל, הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית התכנסה לישיבת-חירום. מנהיגי המפלגה, משה סנה, שמואל מיקוניס ומאיר וילנר, כינו אותה "קונטר-רבולוציונית", וראו במפגינים סוכני ה-CIA ופשיסטים.

קונטר-רבולוציוני. וילנר

 נהג אוטובוס וקצין ותיק נלחמים בסובייטים
 
המאבקים בין כוחות המשטר למתנגדיו נמשכו עד סוף אוקטובר. המהפכה ניצחה. הנוער השתמשו בבקבוקי מולוטוב מול הטנקים. חלק מהחיילים הסובייטיים החלו להזדהות עם המפגינים. בבודפשט, המוני סטודנטים ופועלים בהנהגת נהג אוטובוס לשעבר בן 59 הביסו את הטנקים הסובייטיים. במקום אחר, קצין הונגרי ותיק הוביל קרב של יחידות צבא הונגריות כנגד הצבא הסובייטי.
 
לאחר יום של לוחמה, ההנהגה ההונגרית קיבלה ביקור-בזק של מנהיגים ממוסקבה. האידיאולוג המפלגתי מיכאיל סוסלוב הגדיר את התנהלותו של גרו כ"בלתי-שפויה" וטען כי הזעקת הכוחות הסובייטים היתה בלתי-מוצדקת. גרו הודח מכל תפקידיו ובמקומו הושם יאנוש קאדר, שהיה קורבן הטיהורים הסטליניסטיים בשנות הארבעים המאוחרות.
 
נאג' וקאדר קראו להפסקת ההפגנות והקרבות והבטיחו רפורמות ברגע שתיפסקנה המהומות. המהפכה נרגעה ב-30 באוקטובר; הטנקים הסובייטיים הובסו ונסוגו מהערים המרכזיות. בבודפשט שררה תחושת ניצחון ושחרור. מפלגות שדוכאו בעבר, בהן מפלגת האיכרים והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, חזרו לזירה הפוליטית, לצד קבוצות פאשיסטיות ולאומניות.
 
בקרב הציבור ההונגרי עלו הלכי-רוח פרו-מערביים, קפיטליסטיים. רבים נשאו את עיניהם למערב. במוסקבה התחלחלו מהאפשרות שהונגריה תהפוך למדינה עצמאית ותחבור לארצות הברית. נאג' הודיעה על הקמת ממשלה חדשה ועל חיסול השיטה החד-מפלגתית. ב-2 בנובמבר, הודיעה הונגריה כי היא אינה שותפה עוד ל"ברית וארשה", יריבתה של נאט"ו. שגריר הונגריה באו"ם פנה לרשויות האומות המאוחדות בבקשה כי יכירו בהונגריה כ"מדינה נייטרלית". קאדר הודיע כי המפלגה הקומוניסטית תפסיק מלהתקיים כמפלגה עצמאית וכי תיוסד "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית".
 
סוף דבר
 
ב-2 בנובמבר נעלם קאדר לפתע. הצבא הסובייטי, חמוש בארטילריה כבדה, התקדם אל עבר הונגריה וצר על  ערים ונמלי תעופה. למחרת, נאג' והשרים בממשלתו נמלטו לשגרירות יוגוסלביה. המתקפה הסובייטית פרצה ב-4 בנובמבר, וקאדר הודיע כי תוקם מפלגה ממשלה חדשה, "ממשלת פועלים ואיכרים מהפכנית", בחסות הקרמלין.
 
ההתנגדות במרכז בודפשט היתה מרה, וקרבות קשים נוהלו ברחובות העיר, בעיקר בקרב מרכזי הפועלים. בניסיון נואש להיאבק על עצמאות הונגריה, מועצת פועלי הפלדה נאבקה בפולשים הרוסיים. עובדי הונגריה לא ויתרו והקימו בעשרת הימים שחלפו מועצות פועלים מהפכניות בערים שונות. מועצת פועלים ראשית נפגשה למפגש ראשון ב-14 באוקטובר. ההתנגדות הגיעה לממדי שביתה כללית.

הופיע מחדש. יאנוש קאדר

קאדר ומנהיגי הקרמלין הבטיחו ליוגוסלביה ולאו"ם כי נאג' יוכל לקבל מקלט מדיני ברומניה ולעזוב את המדינה. 300 מטרים אחרי השגרירות היוגוסלבית, נעצר האוטובוס בו היו נאג' ועמיתיו. המאבטחים היוגוסלבים הוכו ונאג' וחבריו נעצרו על-ידי המשטרה החשאית הסובייטית, ה-GPU, ונחטפו במטרה להביאם למוסקבה.
 
למרות חטיפת נאג', ניהלו מועצות העובדים משא ומתן עם הצבא הסובייטי וקאדר. לאחר התמשכות הקרבות ברחובות עם העובדים, נתקבלה ההוראה מהקרמלין: דכאו את המהפכה.
 
ב-21 בנובמבר מנעו הטנקים הסובייטיים את התכנסות ראשי המועצות. עד אמצע דצמבר, מנהיגי המהפכה והפעילים המרכזיים בה נעצרו ונאסרו. עשרות אלפי הונגרים נמלטו לגבול עם אוסטריה. יותר מעשרים אלף, רובם צעירים, נעצרו ונשלחו למחנות מאסר ברוסיה.
 
בפברואר 1958, לאחר שנה של שתיקה, הודיעו השלטונות במוסקבה ובבודפשט כי נאג' וחבריו נמצאו אשמים בבגידה ובתכנון מהפכת-נגד. על נאג' נגזר עונש מוות והוא נתלה.
 
ברחבי העולם עזבו עשרות אלפים את המפלגות הקומוניסטיות. בישראל החלה להישמע ביקורת נגד הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ורבים מחבריה – חלקם אנשי הפלמ"ח, יוצאי מפ"ם שהתרכזו סביב דמותו האגדית של ד"ר משה סנה, שהיה ראש המטה של "ההגנה" וממייסדי מפ"ם – ביקרו את המפלגה. בשקט החלו להתארגן חברים. בשנת 1962 פרשו מהמפלגה כמה עשרות חברים וייסדו את ארגון "מצפן". כעבור שלוש שנים מפרישת "מצפן", התפלגה מק"י לשניים. וילנר, יחד עם תופיק טובי, ייסד את רק"ח. סנה, יחד עם מיקוניס ורוב החברים היהודים, החל במסעו חזרה אל חיק הציונות.
 
המהפכה בהונגריה הביאה לעזיבה המונית את הרעיונות המרקסיסטיים ואת המפלגות הקומוניסטיות. פחות מארבעים שנה לאחר דיכוי המהפכה ההונגרית, קרסה ברית המועצות.
 
אירוני הוא כי בשנה בו מצוינת שנת היובל למהפכה בהונגריה, מצוינת השנה החמש עשרה לקריסת ברית המועצות. גורלו של הסטאליניזם נחרץ.
 
"גזר דינה של ההיסטוריה הוא ההיסטוריה", אמר בפסקנות הפילוסוף הגל.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “שיר שחלמתי על בודפשט: יובל למהפכה ההונגרית

  1. על שניים וחצי אנשים חסרי יכולת ביקורתית? על אנשים שהחליפו את הרעיונות המרקסיסטים בתמיכה עיוורת בלאומנות ערבית? על מי בדיוק?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s