"הומואים לא יכולים לגדל ילד?!" / ראיון עם פרופ' דבורה גילולה

בפרופסור דבורה גילולה, שתרגומה לנאומו של אייסכינס נגד טימארכוס יצא לאור לאחרונה בהוצאת "מאגנס", פגשתי לראשונה בשיעור שהעבירה באופן חד-פעמי באוניברסיטת תל אביב. כמו שאר התלמידים בקורס, התאהבתי קשות. גילולה היא אישיות כריזמטית ויוצאת מגדר הרגיל; מורה ללימודים קלאסיים שפרשה לגמלאות, אשר מצליחה בזכות רוחה הצעירה לעורר את התלמידים ולהפיח חיים בלשונות עבר ובספרות עתיקה.
 
גילולה היא קוויר-פריינדלי בצורה מדהימה: מכירים אותה ב"בית הפתוח", אוהבים אותה בקהילה הגאה. היא מדברת בשפתם של צעירים, שואלת שאלות סקרניות וזוכה למילים חמות מצד דור של תלמידים שזכו ללמוד ספרות לאטינית ויוונית מפיה במהלך עשרות שנות הוראה באוניברסיטה העברית. כמי שזכתה ללמוד דברי תורה חיים מפיה של מורתה, לאה גולדברג (שביקשה אותה ללמד באוניברסיטה אך לא זכתה לראותה מלמדת) וכחוקרת אלתרמן, גילולה נראית בעיני רבים כאוטוריטה אקדמית.

אולם מעבר להיותה מחשובי החוקרים של הספרות העתיקה בישראל, גילולה היא ידידה חשובה של הקהילה. ביקשתי לשמוע את דעותיה, עם ביטול מצעד הגאווה בירושלים.
 
פרופסור גילולה, כידידת-אמת של הקהילה, מה דעתך על ביטול המצעד?
 
"אני חושבת שהיה צריך לעמוד על קיום אירוע של הקהילה. עם זאת, ביטול המצעד נראה לי אנושי ונדיב מצד הקהילה שהיתה מוכנה לפשרות. לטעמי, לא היה צריך לבטל את המצעד גם אם איימו על הקהילה והילכו עליה אימים בשאלת הביטחון, בטענה שהמשטרה עסוקה ושבעצם הצועדים יפגעו בביטחון המדינה. אני חושבת שהפשרה שהבית הפתוח הציע היא נדיבת ורחבת לב בהתחשב במצב שנוצר".
 
כמתיוונת מוצהרת, איך את רואה את התנהלות החרדים?
 
"בקהילה החרדית יש מנהיגות שמעונינת בדברים המתרחשים בתוך הקהילה החרדית עצמה, דברים פנימיים שאין להם קשר ומגע עם העולם האחר והאוכלוסיות הירושלמיות האחרות. יש זליגה החוצה של מאבקים תוך-חרדיים בגלל המאבקים הפנימיים, ובכל פעם יש מטרה אחרת.
 
"תראה, אני ירושלמית הרבה שנים. למשל, לנתן אלתרמן יש כמה טורים משנות החמישים. מסופר על יושבים במאה שערים שהתנגדו לקיום מועדון אמהות עובדות מול בית כנסת. הם חשבו שזה פוגע בהם. היו הפגנות ענק נגד העניין. אחרי זה היה את עניין 'בריכת התועבה'. בנו ברכה במושבה הגרמנית; ברכה יפה, פתוחה. החרדים הטילו עליה חרם, ובפרט חרם על כל מי שייכנס אליה. הם החרימו את המפעילים, נדמה לי שזה היה קיבוץ שורש. היו הפגנות איומות. והנה, הבריכה קיימת והמון אנשים מנויים אליה. זה היה עניין אופנתי בשעתו. זו היתה המטרה באותה תקופה, וזה עבר. כל פעם יש דבר אחר שמציק להם. לכן, אני לא רואה את ההשתוללות האחרונה כנגד הקהילה כמשהו חריג מכלל המטרות של הקהילה החרדית".
 
הלא יש הומוסקסואלים בקרב החרדים והדתיים…
 
"זה שיש בתוך הקהילה החרדים אנשים חד-מיניים, זה ברור. הם לא חסינים בפני נטייה הומוסקסואלית. אין להניח שהיא לא קיימת שם. יש חברים דתיים וחרדים ב'בית הפתוח'. חייהם מאוד קשים ומשום שהאיסור הדתי הזה הוא מהתורה, הם מוסיפים את הנופך הזה למלחמת הרגע הנוכחי".
 
איך את רואה את הנושא בפרספקטיבה היסטורית?
 
"ביוון, המהווה תחום המחקר שלי, לא היתה בכלל שאלה של הומוסקסואליות כי אנשים לא אובחנו על ידי נטייה מינית. לא היו הפגנות נגד הדבר, וזה היה אחד הדברים המקובלים בחברה. ההתייחסות השלילית לחד-מיניות היא תוצאת ניצחון הנצרות, כלומר החזרה אל כתבי הקודש. עם זאת, בימי קדם היו יחסים מסורתיים אחרים מאשר אצלנו. אלו היו יחסים בחברה פגאנית עם ערכים אחרים. אנחנו חיים לפי המסורת היודו-נוצרית, שהיא בעלת ערכי מוסר אחרים. במבחן ההיסטורי, הפגאניות הפסידה, הנצרות ניצחה. מי שרוצה להיות פגאני, צריך להילחם על זה מחדש".
 
איזו זווית-ראייה את מציעה בכל הנוגע לבעיות הקהילה כיום?
 
"הבעיה האמיתית והעיקרית של הקהילה היא באפליה נגד חברות וחברי הקהילה. זה המקום שצריך לכוון אליו ולרכז את מירב הכוחות של הקהילה. בלשון פשוטה, המאבק על הזכויות. למשל, זוגיות הומו-לסבית. בשונה מאנשים בקהילה, אני לא רואה את הצורך בחתונה דתית. אני לא חושבת שזוגות הטרוסקסואלים צריכים את ברכת המדינה, מבחינה דתית. ברגע שאתה מכניס את המדינה לחייך הפרטיים, אתה בצרה. למה שההומואים והלסביות ירצו בזה? במידה שהומואים ולסביות מחליטים להיות זוג, אני רוצה שהם יקבלו את כל הזכויות: תמיכה בדיור, הנחה במסים, זכות לאימוץ ילדים.
 
"שלא יגידו לי שזוג גברים או נשים לא יודע לחנך ילדים. ומשפחות חד הוריות זה בסדר?! אולי המדינה תפסיק להרשות לבודדים לגדל ילדים?! מה הבעיה שלילד יהיו שני אנשים שידאגו לו, מאותו המין? אני לא רואה מטרה אחרת למאבק אלא המטרה הזו: שוויון זכויות מלא לקהילה".
 
משהו בחברה הישראלית השתנה בשנים האחרונות? הלא יש לא מעט ניראות של הקהילה בתקשורת.
 
"תראה, אני רוצה להוסיף משהו לגבי הבולטות של יוצרים חד-מיניים בתרבות. יש אמנים, קולנוענים, אנשי תיאטרון ואחרים, והם נמצאים במעמד בו קל להם לצאת מהארון ואפילו להפגין את נטייתם ברבים כחלק מאפשרותם להתפרסם וכתוצאה מתשומת הלב הנחוצה לקידום הקריירה שלהם. העובדה שיש בולטות כזו של חד-מיניים בשכבה הזו, והעיסוק בקולנוע ובספרות בבעיות של חד-מיניים, יוצרים רושם מוטעה לגבי היכולת של מי שאין לו את הפריבילגיה הזאת, של היות האדם במוקד תרבותי פתוח ומקבל, לחיות בשקט, ללא אפליה והתעללות. יש הרבה אנשים שאינם באליטה הזאת, שרוצים לחיות את חייהם ולא יכולים. יש פה הטעייה של האנשים, לגבי סובלנות בחברה הישראלית. וזה לא קיים במקומות שאינם אליטות.
 
"לדעתי, העיסוק באליטה הזאת בכלל עבר את הגבול. זה משעמם. לא אומרים שום דבר משמעותי. ראינו את 'הבועה' וראינו את היוצרים הגדולים שחושבים שהם אלה שהכניסו את היחסים החד-מיניים למרכז הבמה. בסדר, אז הסרט שלהם יימכר בכל העולם. אז עשיתם את זה, כולם יודעים, התנשקתם עם הכוכבים שלכם בסרט למרות שהם בכלל סטרייטים. יופי, גמרנו. תראו לנו שאתם יודעים ליצור משהו שלא קשור בפופיק שלכם!"

כמה מילות סיכום?
 
"אני חושבת שצריך להעריך את 'הבית הפתוח' על שגילה בגרות ואחריות אזרחית. אני מאחל לכל הקהילה שתצליח בדרכה השקטה והאזרחית להשיג את הזכויות שמגיעות לכל אזרח במדינה הזו".
 
לקריאת הראיון עם פרופ' דבורה גילולה על תרגומה לנאומו של אייסכינס, "נגד טימרכוס", באתר nrg מעריב, הקליקו כאן

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “"הומואים לא יכולים לגדל ילד?!" / ראיון עם פרופ' דבורה גילולה

  1. יש יכולת מדהימה להחיות כל דבר שהיא מדברת עליו. כשהיא היתה מתארת סעודות באיליאדה, חצי מהסטודנטים היו רצים להשיג איזה סנדוויץ' כי פשוט אי אפשר היה לעמוד בזה. (:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s