בועטים בממסד הספרותי: "כתם", עיתון לשירה יומית

"אל הקורא העברי! אנו, עורכי 'כתם', מתחייבים בזאת
כי בגיליון השני נביא
סיפורים ממיטב סופרינו,
ומסות על הכיבוש מאת מיטב חוקרי כיבושינו,
וסוציאליזם מהנדיבים שבסוציאלינו,
עד אשר לא יוותר מקום
ולו לשורת שירה אחת.
שכן את זו
אין אנו מבינים"
 
כך נפתח הגיליון הראשון של "כתם", עיתון לשירה יומית, המודפס על נייר-עיתון ומחולק חינם באוניברסיטת תל-אביב. העיתון, המונה 12 עמודים, איננו מסודר כעיתון, מעוצב בצורה גרפית קוראת תגר, מקפיד על שילוב בין שירה לבין סרקזם מופגן כלפי הממסד הספרותי בארץ.
 
כך, בעמוד הראשון נכתב כי "כתם יוצא לאור בעזרתם האדיבה של אטליזים, חשמלאים ומוסכניקים בגוש דן. למחצית ממשוררי הגיליון זהו פרסום ראשון. שלושה מהם נימשו מאוקיינוס 'במה חדשה'. כתם נהגה, נכתב, עוצב, הודפס, חולק, גונה, הוחרם והוכתר קאנוני תוך חודש וחצי".
 
כאשר ניגשתי לקרוא את העיתון, קשה היה שלא להיזכר בתנועה מן העבר, אשר בקושי מוכרת בישראל, וגם בחו"ל הרוב המוחלט של אנשי הספרות והשירה אינם מכירים אותה: התנועה הסיטואציוניסטית. התנועה, אשר נוסדה בשנת 1957 על-ידי קבוצות ניאו-אנרכיסטיות, הגיעה לשיאה באירועי מאי-יוני 1968 בפאריס, מונהגת על-ידי האמן גי דבור (Guy Debord) והושפעה מהאנרכיסט קן נאב (Ken Knabb). התנועה, שכללה כמה עשרות אמנים ואינטלקטואלים, הושפעה רבות מהדאדא והסוריאליזם. עיקר מאבקם היה כנגד מה שראו כ"דיכוי האמנות" בחברה המערבית, ומאבקם היה כנגד הקטגוריזציה של האמנות והתרבות כנפרדות מהחברה בהיותן פעילויות חברתיות ממוסדות, והטמעתן בחיי היומיום החברתיים. בהמשך דרכה הרחיבה התנועה את ביקורתה החברתית וביקרה את החברה הקפיטליסטית בכללותה. אחד הספרים החשובים שהוציאו אנשי התנועה הוא ספרו של גי דבור, "חברת הראווה" (שתורגם לעברית). דבור עצמו ירה בעצמו למוות והתאבד לפני 12 שנה לאחר שנים רבות בהן סבל מהשפעות האלכוהוליזם.
 
נזכרתי בסיטואציוניזם כשהתחלתי לעיין בדפי "כתם", אותו עורכים יהודה ויזן ועודד כרמלי (ומעצב טל יונגמן). הכתבה הראשונה עוסקת ב"כתב העת הראשון בישראל שאינו מתיימר להפוך לתקדים", הלא הוא "קילטרטן" המנוח, ומביא את סיפור עלייתו ונפילתו באמצעות רעיון עם נחום כהן, ששימש עורך. הוא מספר על המריבות בין מקסים גילן ז"ל (שנפטר לפני למעלה משנה) למאיר ויזלטיר, ההתייחסות ליאיר הורוביץ, יונה וולך והיחסים עמה ועוד.

דוד אבידן

לא הצלחתי להבין איזו בשורה יש בראיון שעוסק כולו בתככים ובמריבות אישיות, במקום להביא את הבשורה האוונגרדית החשובה שהיתה ל"קילטרטן". לפני שלוש שנים, כשמקסים גילן ז"ל ואנוכי שוחחנו בטלפון במשך מספר פעמים על הימים ההם, גילן נהג להדגיש את החשיבות הספרותית של מפעלו ולא את התככים והמריבות האישיות שהיו מנת חלקה של הברנז'ה הספרותית בישראל.
 
הפתעה לטובה היא דווקא טורו השנון והעוקצני של דוד אבידן, "פעם גלר – תמיד גלר", העוסק בלהטוטן ומכופף הכפיות ששב לתעתע בישראלים אחרי עשרות שנות גלות. טורו של אבידן, שבעצמו לא היה חסר שיגיונות, מובא תחת המדור "תשדורת מלווין ריגול: ביקורת טלוויזיה עכשווית", והחצים המושחזים הנשלחים אל לב הישראליות המנוונת מעוררים שביעות רצון, לפחות אצל כותב שורות אלה.
 
בהמשך מופיעים שירים מאת עדי לב, ציפי שטשוילי, אפרת א. אביב, אילן שיינפלד (משורר החצר של אולמרט במלחמת לבנון), רחל חלפי ודפנה שחורי. אחת הפנינים היא ביקורתו של רן יגיל, איש "עמדה" ומחשובי הסופרים הישראלים בימינו, על כתב העת "עכשיו", שזכה להוצאה מחודשת. העובדה שיגיל מדגיש עד כמה סובייקטיבית היא ביקורתו החיובית את "עכשיו" רק מאפשרת לקורא לעמוד על איכויות כתב עת נשכח זה, ולהיזכר בשבחים ה"אובייקטיביים" מאוד שמתהדרים בהם אנשי כתבי עת רדיקליים למיניהם, מפס הייצור של הקומה השלישית בבניין גילמן.
 
ישנם דברים נוספים אותם לא ציינתי במאמר זה (בהם הטור הקצר, החד והנפלא כנגד "הליקון"). הבשורה שמביאים אנשי "כתם", לפחות לדעתו הבלתי-מקצועית של כותב שורות אלה, יונקת מהמסורת הסיטואציוניסטית: ראיית האמנות כפעילות חברתית, מחאה נגד ההפרדה בין התרבות והאמנות כמוסד לבין החברה הכללית, קריאת התגר על ההיררכיות בעולם התרבות ורצון לצאת עם מסר כללי שאיננו תקף אך ורק לגבולות הדיון הפואטי. ההמלצה היא לגשת לאוניברסיטה ופשוט לחטוף את העיתון הזה.
 
עם זאת, קשה שלא לסיים במודעת האבל הנהדרת המופיעה בעמוד האחורי:
 

לבני ציפר – חבר, קולגה ובלוגר

בצער רב וביגון קודר מודיעים אנו על פטירתו בטרם עת של

ארתור רמבו

(1854-1891)

 

הלוויה נערכה ב-10 בנובמבר 1891 בשרלוויל, צרפת

אזכרה מדי שישי ב"תרבות וספרות", הארץ 
 
 
 
 
 

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “בועטים בממסד הספרותי: "כתם", עיתון לשירה יומית

  1. דווקא אני נתקלתי בעותק של כתם ב"סיפור פשוט" בירושלים – כך שלא נראה לי שמחלקים את זה רק באוניברסיטת ת"א…
    בכל-מקרה: החבר'ה משעשעים, אין ספק. חבל שלא התייחסת ל"אמיר אביאל אור: שיר אחד ואונס קבוצתי" שזה עמוד נפלא לדעתי.

    דן

  2. אני שומעת על הירחון הזה שוב ושוב
    אבל לא יודעת מהיכן להשיג אותו
    אשמח אם מישהו יוכל להפנות אותי לתכניו המלאים באינטרנט או בחנות כלשהי הודה לו

    מיטל.
    nightview@walla.com

  3. להשוות את חבורת הדבילים הזאת לסיטואציוניזם
    האם אתה בכלל מבין מה שהסיטואציוניסטים רצו או שאתה רק יודע לקרוא מה כתבו עליהם
    מפליא שאנשים אינטלגנטיים כורכים כתרים לבדיחות לא מצחיקות, רק כדי שהם לא יצטרכו להגיד דברים חכמים משל עצמם
    זה הרי מחזור מיותר ומאוהב בעצמו (ודי חיוור למען האמת) של פעולות דאדאסטיות מתחילת המאה העשרים ושל חיקוייהן הארץ ישראלים הטיפשיים משנות 60.
    ואתה עוד מתלהב מהירידה על ציפר – אכן משהו משותף בין התלהבותך לבדיחה – שתיהן בגובה דשא

  4. כל כך גאה!!
    המשך לכתוב ולהביע דעתך מעל ומתחת כל עץ רענן..
    הייה אוואנגארד אמיתי ואל תיתן לממסד לסרס.
    עוד בהיותך תלמיד הגדלת לעשות ולשלוט במלה. המשך כך..
    מורתך משכבר הימים
    רבקה כהן

  5. קפיצה במוט או לעומק?

    לקפוץ
    או לא לקפוץ.
    מה עדיף, אני (סליחה) תוהה,
    או שמא עלי להצטנע ולומר "אתה" תועה/טועה
    – כי לי אסור לנקוט בלשון גוף ראשון –
    וגם כך אני (סליחה) מעדיף לקפוץ
    מתחת לרף הציפיות המוגבהות במוט
    חוכמתם
    של חלוצי שירה פוסט-פוסט-פיטפוסט מודרנית
    היודעים כל כך טוב (ביטחון עצמי ללא ספקות
    טוב לגיל הנעורים)
    אבל אסור לי (סליחה) לתהות
    ועלי (סליחה) להעביר את תהייתי
    (אלפי סליחות) אליך או אליו או לאף אחד
    שאישיותו מומצאת כאילו לא אני (מבקש סליחה)
    ואין לאגו הבוטה או הלא בוטח זכות קיום
    משל עצמו.
    אז במטותא מכם
    תיכף מישהו חכם יותר ישבור על גבכם המתימר את המטה
    שבו חצה האוונגרדיסט המזוקן
    את ים סוף התנכי (כאמור, סליחה)
    ואת כל אחד מחלקיו ידחוף לכם ב…
    ואילו אני
    אני אני אני אני
    אני אני אני אני
    כן אני
    הפסול לכם בחיתון
    אומר לכם
    קפצו לי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s