עוד סיבוב עם פרס?

ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון כתב בשעתו כי ההיסטוריה איננה אלא דברי ימי הפשעים, השיגעונות והאסונות של האדם. לדבריו של גיבון, שכתב דברים אלה על סמך דברים דומים שכתב בשעתו וולטייר, התייחס – שנים רבות מאוד אחר כך – פרופסור ישעיהו ליבוביץ', באומרו כי "גיבון אמר את האמת, אבל לא את כל האמת; ההיסטוריה איננה רק דברי ימי הפשעים, השיגעונות והאסונות של האדם, אלא גם דברי ימי מאבקי האדם נגד אותם פשעים, שיגעונות ואסונות".
 
נדמה שהניסיונות ההולכים ונשנים של אנשי תקשורת, פוליטיקאים וכל מיני בעלי עניין להדיח את ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מתפקידו, נכנסים לתוך רשימת הפשעים, השיגעונות והאסונות של האדם. בעיקר, למעשה, לרשימת השיגעונות. לא די בכך שהניסיון להוביל הפיכה דרך הכיכר כשל ביום חמישי האחרון (כאשר 100 אלף אזרחים בלבד פקדו את הכיכר, ובשורת הפוטש נפלה בטרם קמה), אלא שהבוקר עולה ההצעה להחליף את אהוד אולמרט בשמעון פרס הנצחי.
 
תרומתו של פרס
 
אם אהוד אולמרט היה ראוי להיחקר על תרומתו לכישלון הישראלי במלחמת לבנון השנייה, ועל התנהלותו הכושלת שהביאה למותם של חיילים ואזרחים רבים, הרי שתרומתו של פרס למצבה הכושל הנוכחי של ישראל חמורה פי כמה וכמה.

חזון משיחי. פרס

פרס היה הראשון שביקש להטמיע בחברה הישראלית את החזון המשיחי בדבר מזרח תיכון חדש וגן עדן עלי אדמות. אל מול ספקנותו ופקפקנותו של רבין המנוח, נישא פרס על גבי תקוות השווא למזרח תיכון על-לאומי, לגן עדן קפיטליסטי של גלובליזציה המסירה מעמי האזור את ההיסטוריה, הלאומיות והתרבות שלהם (ותוך כדי גם הופכת אותם לעבדים של מונופולים בינלאומיים ותאגידים דורסניים). פרס היה הפוליטיקאי הראשון בישראל שאימץ אל חיקו את חזון "קץ ההיסטוריה" של פוקויאמה, והאמין שתם עידן מלחמות התרבות, המאבקים על עצמאות לאומית וההתכתשויות סביב טריטוריה. פרס, יותר מכל אחד אחר, היה הפוסט-ציוני הראשון. על הרעיון שישראל היא מדינה נורמאלית בתוך א-נורמאליות כללית חתום שמעון פרס.
 
הכמיהה למנהיגותו של פרס, המנהיג הנצחי המכרסם בדמותם של כל ראשי הממשלה והמועמדים לראשותה בשלושים השנים האחרונות, משקפת בעצמה את השאיפה לראות מדינה בדמות חזונו של פרס: מדינה א-לאומית, ישות על-תרבותית, גוף אזרחים כללי שצועד אל העתיד על גבי עברו. אולי מפני געגועים לעבר הסוציאליסטי שביקש לצעוד אל עולם המחר על גבה של המשיחיות המרקסיסטית והרומנטיקה של המהפכה הגדולה ההיא, מצא פרס את החלופה לסוציאליזם של ברל  בדמות הקפיטליזם הא-לאומי, העל-תרבותי, של התיאורטיקנים בעידן שלאחר נפילת הגוש הסובייטי. הישראלים, עם חסר סבלנות ורדוף משיחיות, מצא בפרס נחמה כל אימת שסר חינו של ראש ממשלה כזה או אחר.
 
הוספת חטא על פשע
 
רבות כבר נכתב, נאמר ויסופר אודות השיגעון שאחז (ואוחז?) במדינה בה נעשה ניסיון להפיל ממשלה מכהנת באמצעות רוח של פוטש ומאמץ להביא רבבות לכיכר, עד שראש הממשלה יסור לביתו מחמת המחאה הציבורית המאיימת לעלות על הכנסת. דברי ימי הפיכת-הנפל של קומץ אנשי תקשורת ופוליטיקאים נגד ממשלה נבחרת עוד יזכו להערת שוליים מיוחדת בדברי ימי ההיסטוריה. אולם התאווה הבלתי-נשלטת, הרצון העז, לראות במנהיגותו של פרס אלטרנטיבה ראויה, הם הוספת חטא על פשע.
 
היוהרה המוגזמת של הדרג המדיני, הביטחון המוחלט בכוחו של צה"ל, התרבות המדינית הקלוקלת של משא ומתן עם הפלסטינים ללא נכונות לוותר על חזון משיחי לטובת "ריאל-פוליטיק" ופרגמטיזם, בנוסף לאימוץ המוחלט של נורמות ההפרטה וחיסול מדינת הרווחה מבית מדרשו של הממשל האמריקאי – כל אלה מהווים את תרומתו המוחלטת של שמעון פרס להתנהלות הכושלת של ישראל שהובילה לכישלון במלחמת לבנון השנייה.
 
מעניין כי מעטים אלה מבין אנשי התקשורת והפוליטיקאים שאינם מוכנים לתת הזדמנות נוספת, ראויה, לראש ממשלה שכשל בתפקידו ולשר ביטחון שלא הצליח מחמת היעדר ניסיונו, אולם מוכנים לתת הזדמנות נוספת לאדם בא בימים שתרם תרומה מכרעת להשלטת האווירה, הערכים וההתנהלות שתרמו ישירות לכישלון הצבאי הצורב במלחמה האחרונה. מובן שאת הסכמתו של זה לכל מהלכי הממשלה שקדמו ליציאה למלחמה הס מלהזכיר. נגד השיגעון הזה, אם לשוב לדברי ליבוביץ', ראוי להיאבק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s