כיסוי התחת של הסטודנטים

למרות הניסיונות לפתור את המחלוקת בין האוצר לבין הסטודנטים בדבר הוועדה שמוסמכת להחליט בעניין שכר הלימוד, וחרף ההסכמה בדבר הצורך להגדיל את תקציבי ההשכלה הגבוהה, שביתת הסטודנטים ממשיכה במלוא עוזה. השביתה, המתבססת על הקריאה להפוך את ההשכלה הגבוהה לנגישה לכל אזרח, מכוונת לבטן הרכה של החברה הישראלית – הפערים העמוקים בה שאינם מאפשרים לכל צעיר לרכוש השכלה גבוה ולעמוד בהתחייבויות לתשלום שכר הלימוד.
 
אולם כשמנסים לבחון את התנהלות ארגוני הסטודנטים לאורך כל המאבק, ולבדוק עד כמה עמוקה היא המחויבות החברתית שהם מנפנפים בה מול האוצר ושרת החינוך, רואים שאת השביתה הארוכה ביותר שראינו במהלך השנים האחרונות ניתן לפתור באמצעות שתי החלטות פשוטות, יחסית: פירוק ועדת שוחט והקפאת שכר הלימוד. תנו למנהיגי הסטודנטים את האתנן המבוקש, והם יפסיקו לעשות מהומות בחוצות הערים ולדבר על "המהפכה האדומה".
 
כמה אמיתיות יסודיות
 
בפועל, הסטודנטים אינם מצטרפים למאבק למען שינוי פניה של החברה הישראלית. דרישותיהם ממוקדות; לכשתענינה, גורלם של הנכים, הקשישים המשוועים לתרופות, ניצולי השואה הקמלים בבתיהם בעוניים, האימהות החד-הוריות, אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ועוד קבוצת מוחלשות בחברה הישראלית, יהיה שוב מוקד להתעניינותם של כמה חברי כנסת בעלי תודעה חברתית כלשהי, קומץ ארגוני שמאל וכמה עיתונאים כלכליים שמסרבים להתיישר עם האופנה הניאו-ליברלית.

איפה האלטרנטיווה?

ארגוני הסטודנטים לא הציבו תוכנית סוציאל-דמוקרטית לשינוי החברה הישראלית. במובן זה, מאבקם אינו שונה ממאבקים פרטניים אחרים. ארגוני הסגל האקדמי נהגו כמותם כשהאוצר הבטיח שמעמד המרצים לא ייפגע. קבוצות אחרות נהגו בצורה דומה כשניתן להם מבוקשם. הם אינם חריג בנוף החברה הישראלית המתפרקת מערכי מדינת הרווחה (אחרי שכבר נפטרה ממנגנוני הרווחה המוכרים). אולם דווקא מתוך היעדר חריגותם, מן הראוי לומר לארגוני הסטודנטים כמה אמיתיות יסודיות:
 
– הצעת האוצר (בהשראת שרת החינוך) להעלאת שכר הלימוד טומנת בחובה תוכנית הלוואות רצינית, שדומה לתוכנית הלוואות (על שכר לימוד גבוה בהרבה) שנהוגה בכל מדינה מערבית מתוקנת. מכאן שסטודנטים שיזדקקו, בנוסף למלגות סיוע כלכלי ותוכנית פר"ח (שעתידה לגדול), להלוואות נוספות, יוכלו לעשות כן.
 
שכר הלימוד בישראל מהווה 17 אחוזים בלבד מהכנסות האוניברסיטאות. רוב מדינות המערב העלו את שכר הלימוד והתאימו אותו כך שמשקלו הסגולי בהכנסות האוניברסיטאות יהווה נתח משמעותי מהכנסותיהן. במקביל, הן הקימו קרנות רציניות למלגות ולהלוואות לסטודנטים. העובדה שאוניברסיטאות מספקות לסטודנטים תארים המקנים להם אפשרויות השתכרות רציניות (משפטים, מנהל עסקים, רפואה ועוד) מחייבת את  הסטודנטים לתרום מכספם לאותם מוסדות הממומנים על ידי כלל הציבור.
 
– מעבר לעובדה כי מוצעת לכל סטודנט אפשרות לעבוד, ארבע שעות בשבוע בשעות אחה"צ, במסגרת תוכנית פר"ח, שכר הלימוד בישראל הוא מהנמוכים במערב. ישראל לא רק שמאפשרת מגוון תוכניות סיוע כלכליות לסטודנטים, ולא רק שגובה שכר לימוד בהיקף מגוחך לעומת הנהוג בבריטניה, ארצות הברית ומדינות אחרות, אלא גם מציעה – במקביל להעלאת שכר הלימוד – אפשרות ממשית למימונו בדמות הלוואות שתחלנה להיפרע לאחר סיום הלימודים לתואר הראשון.
 
– תקציב המוסדות להשכלה גבוהה קטן בצורה משמעותית, לא רק עקב הקיצוץ (המגונה) בתקציבי ההשכלה הגבוהה אלא גם בעקבות הגידול החד במספר הסטודנטים. יתירה מכך, סטודנטים רבים מוכנים לשלם סכומים גבוהים יותר למכללות פרטיות על מנת לזכות בתארים אקדמיים מחוגים אשר מקביליהם האוניברסיטאיים לא קיבלו אותם לשורותיהם. העובדה שמספר הסטודנטים במכללות הפרטיות פורח מצביע על נכונות – ויכולת – של סטודנטים לשלם הרבה יותר תמורת התואר הראשון שלהם, ובלבד שילמדו במסגרת אקדמית תובענית פחות.
 
– שרת החינוך המושמצת, יולי תמיר, סירבה – ובדין – להסכים לתוכנית האוצר לשכר לימוד דיפרנציאלי (שהיתה מעשירה את הפקולטות ה"רווחיות" ומרוששת פקולטות דוגמת מדעי הרוח והחברה). מתוך גישה שוויונית, ביקשה תמיר לפתור את בעיית שכר הלימוד באמצעות פיתרון ראוי בו המדינה והאזרחים נוטלים חלק במימון ההשכלה הגבוהה. הסטודנטים, בדחייתם את הצעת תמיר ובהידחקם לזרועות משרד האוצר, משחקים היטב את המשחק הניאו-ליברלי: הם, כאזרחים, מעוניינים לסור ממחויבותם למימון (באמצעות מיסוי) של ההשכלה הגבוהה, ופקידי האוצר מבקשים להפיל את מימון ההשכלה הגבוהה על כתפי האזרחים.
 
חשיבה חברתית חדשה, סוציאל-דמוקרטית אמיתית, המבקשת לכונן מחדש את מדינת הרווחה ולמנוע את פירוקה על ידי פקידי האוצר ואנשי "החשיבה האחידה" הניאו-ליברלית, חייבת להכיר בצורך לבסס יחסים ראויים בין האזרח למדינה ביחס למימון הוצאות הקשורות בחינוך ובשירותים חברתיים.

הסטודנטים, בייצגם פופוליזם בדלני המבקש לראות מאבקים נפרדים בהם כל קבוצה מקופחת דואגת לזכויותיה בלבד, אינם תורמים לגיבוש אלטרנטיווה ראויה לניאו-ליברליזם של משרד האוצר. קריאותיהם נגד הקפיטליזם ובעלי ההון הם כיסוי-תחת להשקפה בדלנית, פרטיקולריסטית, שתכליתה לגייס תמיכה וסולידאריות במאבק הסטודנטים שמאחוריו היגיון ניאו-ליברלי מובהק.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “כיסוי התחת של הסטודנטים

  1. כמה תהיות-

    מי מבטיח שגם שירותי ההלוואות לא יופרטו יום אחד וכך יהפכו הסטודנטים החלשים גם לעבדים של תאגידים כלכליים גדולים?

    ארבע השעות השבועיות בפרח מכסות בקושי חצי משכר הלימוד, מה עם הוצאות מעבר? מה על הסטודנט הישראלי שמתחיל את לימודיו שלוש שנים לכל הפחות מאוחר מאשר חברו בחו"ל? עד איזה גיל מצופה ממנו להיות תלוי כלכלית בהוריו?

    רוב הסטודנטים לא לומדים במכללות הלא מסובסדות אליהן אתה מתייחס ובחלומותיהם יוכלו להרשות לעצמם ללמוד שם.

  2. לאורן:

    ראשית, אף אחד לא מדבר על הפרטת ההשכלה הגבוהה אלא על העלאת שכר הלימוד בכדי להגדיל את חלקם של הסטודנטים במימון ההשכלה הגבוהה. שירותי ההלוואות שמעמידה המדינה לא יופרטו אם יהיה מאבק נגד הפרטתם. אגב, בארצות הברית ובבריטניה יש מערך מסודר מאוד למימון שכר הלימוד, הן באמצעות מלגות סיוע, הן באמצעות הלוואות והן על ידי מלגות הצטיינות.

    שנית, אני לא יודע מי הם התאגידים הגדולים שמעבידים סטודנטים, אך את רוב העבודות לסטודנטים – ולמסיימי BA ו-MA – מספקות חברות במגזר הפרטי, ולא חברות ממשלתיות. הסיכוי של סטודנט למנהל עסקים להיכנס לעבודה בחברה פרטית טוב יותר מסיכוייו להתקבל לעבודה בבזק או בחברת החשמל.

    שלישית, ארבע השעות השבועיות מכסות יותר מאשר מחצית שכר הלימוד. כלומר, משכר הלימוד מנוכה 50 אחוז. אני מניח שסטודנט בריא שיכול לעבוד מסוגל לממן את שכר הלימוד שלו מעבודה סטודנטיאלית במשרה חלקית. וניתן להיות עצמאי כלכלית וללמוד, מבלי להסתמך על ההורים. ושוב, במקרים של מצוקה קשה, מערך הסיוע האוניברסיטאי רק יגדל.

    רביעית, אני מציע לך לבדוק כמה סטודנטים לומדים במכללות הפרטיות וכמה באוניברסיטאות. אתה תיבהל מהיחס בין אלה לאלה. מי שרוצה ללמוד במכללה פרטית ולקבל תואר למרות שאינו מתאים למקצוע מסוים, לא צריך לקבל מימון ממשלם המסים על כך.

  3. מי שלומד במכללה פרטית אכן לא מסובסד. סטודנטים בארה"ב משועבדים הרבה זמן להחזרי החובות (ואגב גם באוסטרליה) ואני לא רואה מה חיובי כל כך במצב הזה?
    חבר שלי התחתן לא מזמן עם דנית מדנמרק, בדנמרק הלימודים שלהם היו חינם והם היו מקבלים מלגה חודשית של 600 יורו. הם החליטו לחיות בסופו של דבר בקנדה בגלל עבודה במחשבים שהוא מצא שם וממשלת דנמרק שולחת לקנדה את שכר הלימוד ו-600 יורו לחודש. חבר אחר שלי למד וטרינריה בהונגריה ולמדו איתו נורבגים שממשלתם מימנה את כל שכר הלימוד שלהם ושלחה להם מילגה חודשית. וזה קורה במדינות שהשכר בהם הוא גבוה מאוד וקל יותר לאנשים שם לממן את לימודיהם ובמדינות שבהם לא עושים צבא 3 שנים ומילואים כמעט כל החיים.

  4. אתה טוען להצגתן של כמה אמיתות יסודיות. אך מה שכתבת מוטעה במקרה הטוב ומטעה במקרה הפחות טוב.

    הנה כמה תיקונים:
    1. הלוואות אינן פתרון. בארצות-הברית נהוגה שיטת הלוואות רחבת-היקף שמובילה סטודנטים רבים לחובות אדירים בחייהם הבוגרים. אנו יודעים שלעתים אנשים נוטלים על עצמם התחייבויות (ובכלל זה הלוואות) שיתקשו לעמוד בהן בעתיד. כך הממשלה דוחקת אנשים לחיי מצוקה בגילים מתקדמים יותר, משום שהם נאנקים תחת עול ההלוואות שנטלו בצעירותם.

    2. שכר הלימוד בישראל מהווה חלק גדול מאוד מהכנסות האוניברסיטאות, בהשוואה למדינות המערב. ואילו ממה שאתה כתבת משתמע כאילו בישראל אחוז ההכנסה לאוניברסיטאות משכר לימוד קטן יותר מאשר בארצות אחרות.

    3. והחשוב ביותר: שכר הלימוד בישראל הוא דווקא מהגבוהים (!) במערב, אם מחשבים אותו כמו שצריך. לשם כך צריך למדוד את שכר הלימוד ביחס לתוצר הלאומי הגולמי לנפש. ואם מחשבים כך, מגלים שלמעשה שכר הלימוד בישראל הוא מהגבוהים, ועל כך ראה גם את הכתבה שפירסם היום גדעון קספסקי בעיתון "הארץ", תחת הכותרת: "שכר הלימוד בישראל הוא מהגבוהים בעולם":
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/856453.html

    כפי שנאמר: "ודייק!"

  5. בגובה מיליארד וחצי ש"ח, שקיצצה הממשלה בתקציב ההשכלה הגבוהה מאז 2000.

    מה שיש זה הצעה להחזיר סכום פאתטי של 50 מיליון ש"ח, והבטחה מעורפלת שכל הסכום יוחזר אם יתקבלו המלצות ועדות שוחט.

  6. שהציעה הממשלה לסטודנטים.

    על הממשלה לכבד התחייבויות קודמות ולבצע את החלטות ועדת וינוגרד.

  7. אני כל כך לא מסכים עם דברים מסוימים שכתבת…
    שכר לימוד נמוך יחסית????????????????
    אתה יודע מה המשכורות במדינות שהתייחסת אליהן?????
    הלימודים שם זולים יחסית למשכורות באותן המדינות. ושם אני לא צריך לעבוד 3 שנים במשכורת של 300, אולי 600 שקל לחודש (אני מתכוון לצבא אם לא הבנת) שבמהלך הזמן הזה אין שום בעיה לחסוך כסף ללימודים!!!!
    והמדינות המתקדמות באמת? הן מממנות לימודים לאזרחיה ועוד נותנות מלגות קיום בלי שום קשר להצטיינות או קריטריונים אחרים.
    תקרא את התגובות פה. אנשים כתבו דברים לעניין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s