הומופוביה ב-nrg? או: למי הציק ערוץ הגאווה

לפני מעט יותר משנה, במרץ 2006, נפגשתי במשרדי "מעריב" עם אבי לן, שכיהן בשעתו כעורך הראשי של nrg. הצעתי לאבי לן, בפגישה שהתקיימה בתיווכה של ידידה משותפת, להקים ערוץ חדש באתר: ערוץ ייעודי לקהילה ההומו-לסבית. שנינו הגענו לכדי מסקנה שערוץ כזה יכול להיות להיט רציני, בין השאר מאחר שתרבות גאה, לצד חדשות הקשורות לקהילה ההומו-לסבית, מעניינים לא רק את הקהילה אלא גם את ידידיה.
 
קשה לתאר את החודשים שחלפו מאז הצטרפותי ל-nrg ועד להתנהלות שהביאה לעזיבתי את האתר. זאת, למרות העובדה שמספר קוראי ערוץ הגאווה המנוח של nrg עלה לכמה עשרות אלפי גולשים ייחודיים מדי חודש (לעומת כמה מאות גולשים שהיו כאשר התחלתי לעבוד כעורך הערוץ). ההישג המרכזי של ערוץ הגאווה היה בהישרדותו: למרות אויביו הרבים, למרות הקיצוץ בתקציב, למרות ההומופוביה האיומה והמכוערת שהופנתה כלפיו מצד בכירים באתר (שרובם, אגב, אינם נמצאים כבר בתפקידים כלשהם ב-nrg), הערוץ הצליח למצוא לעצמו קהל קוראים גדול ורב, יחד עם ציבור כותבים אינטליגנטי רציני. זה היה הישג שניתן לזקוף, בראש ובראשונה, לזכותו של אבי לן, שהרחיק ראות מעבר לכל עמיתיו. אני מרשה לעצמו לזקוף את ההישג הזה גם לזכותי. הוכחנו, במספרים, שיש מקום לתקשורת גאה, והוכחנו שניתן לפרסם לקהל ההומו-לסבי בקמפיינים פרסומיים רציניים ורווחיים.
 
היום נכנסתי ל-nrg וגיליתי שהקישור לערוץ הגאווה הוסר. לאחר שהוסר לפני כחצי שנה מעמוד הבית, הוא גם הוסר מערוץ התרבות ומערוץ סקסי. להומואים וללסביות לא תהיה תקווה, לפחות לא ב-nrg. אגב, ל-nrg אין שום בעיה עם קיומו של ערוץ פורנו שלם באתר. כשזה מגיע לצרכים של סטרייטים תאבי מין, לחבר'ה בדרך מנחם בגין יש, כנראה, לא מעט סובלנות.
 
היום, גוף התקשורת היחיד שפורש את חסותו על הקהילה הגאה הוא הוצאת עיתון הארץ, שמוציאה לאור את "הזמן הוורוד", ומקיימת בקביעות מדור שבועי לקהילה ב"עכבר העיר". לא תמצאו זכר להומואים וללסביות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". עבורם, הומואים ולסביות הם אוויר; הם אינם קיימים אלא כאזוטריה, או כמי שמכעיסים במצעדיהם בתל אביב ובירושלים. מובן שאי אפשר לשכוח את GoGay הוותיק, שפועל כבר שבע שנים לערך, ללא תמיכה כלכלית וכולו על גבו של אדם אחד.
 
חיסולו של ערוץ הגאווה ב-nrg הוא תעודת עניות לאנשי קרליבך. המהלך לחיסול הערוץ הקטן הזה, שכל תקציבו התמצה בעורך במשרה מלאה ובשכר פרילנסרים עלוב ביותר, לא נבע ממניע כספי, מתוך רצון לחסוך בהוצאות העיתון המפסיד ביותר במדינה. הוא נבע לפני כמה חודשים – ונובע – מתוך הומופוביה.
 
איני אוהב או נוהג לבחוש בעבר; יש כאלה שעושים זאת טוב ממני. אולם מי שזוכר ויודע מה הוביל לחיסולו של ערוץ הגאווה, ומה גרם להעפתו אפילו מערוץ התרבות של nrg, צריך להבין שהומופוביה שמתחילה דווקא בהדרה שקטה של הומואים ולסביות מהשיח התקשורתי והציבורי.