"בורג לא יכול לסבול את ניצחון הציונות" – אלחנן יקירה תוקף

הרעיון לראיין את פרופ' אלחנן יקירה, מחבר הספר "פוסט-ציונות, פוסט שואה", עלה בי כשקראתי את הראיון שערך ארי שביט ב"מוסף הארץ" עם ח"כ לשעבר אברהם בורג. הראיון נפל לידי יקירה כפרי בשל, היות שבורג – בעבר יו"ר הסוכנות היהודית ומי ששימש לרגע יושב ראש מפלגת העבודה – השתמש בטיעונים שהעלו האינטלקטואלים הפוסט-ציוניים שמבקר יקירה בספרו.
 
גם אם בורג איננו מכחיש שואה, וגם אם הוא איננו מבקש לדחוק את השואה מהבמה ההיסטורית כאירוע ייחודי, מכונן ורב-השפעה, בורג משתמש בשואה, בגרמניה הנאצית ובאידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית על מנת להנמיך את קומתה. הוא מבקש לטעון לזהות ולדמיון בין מעשי הישראלים למעשי הנאצים, לערוך דה-לגיטימציה לישראל בעקבות ההשוואה לנאצים ולמעשיהם.
 
אחד הדברים המעניינים, לטעמי, בכל הסיפור התקשורתי סביב הראיון עם בורג הוא העובדה שדברי בורג מתקבלים בסלחנות בקרב הציבור הישראלי – ובעיקר, בקרב העיתונאים ואנשי האקדמיה; דברים דומים – לו היו נאמרים על ידי אינטלקטואלים בגרמניה – היו זוכים לתהודה נרחבת ולשערורייה דיפלומטית בינלאומית. הסלחנות בה מתקבלים דברי בורג מעידה, כפי שסבור יקירה, על כך שישראל – להבדיל מטענתו של בורג – היא אכן דמוקרטיה. עם זאת, כפי שטוען כותב שורות אלה, סלחנות זו מעידה על כך שהפוסט-ציונות הופכת למקובלת וללגיטימית בקרב האליטה האינטלקטואלית והעיתונאית, וזוכה לבמה נרחבת, עד כדי כך שטיעוניה הופכים לעיתים למקובלים ולראויים.
 
פרופסור יקירה, בורג פותח את הראיון בטיעון ש"המאה ה-21 צריכה להיות המאה של אחד העם. אנחנו צריכים להשאיר את הרצל מאחורינו ולעבור לאחד העם". איך היית מתייחס להנחת היסוד של בורג, שהשורה התחתונה שלה היא שלילת מדינת ישראל והציונות? בורג טוען כי להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית זה המפתח לסופה. מדינה יהודית זה פציץ. זה חומר נפץ".
 
"כמו רוב הדברים שאברהם בורג אומר, הדברים האלה נמצאים על התפר שבין המגוחך לבין מופרך. נניח שבתקופת ראשית הציונות היה מקום לוויכוח הזה, בין ציונות נוסח הרצל לבין זו של אחד העם. מה זה אומר היום, 'לחזור לאחד העם?' אולי הוא רוצה להחזיר את האימפריה העותומאנית? או שאולי בורג רוצה לעשות את ישראל ליותר יהודית ממה שהיא? על מה הוא מדבר בדיוק? העמדה שבורג מביע היא ביסודה א-היסטורית: מדינת ישראל היום היא המרכז הרוחני החשוב ביותר של העם היהודי, וכל השאר הם דיבורים בעלמא. אפילו יהודים דתיים מהעולם באים ללמוד פה. התפתח בישראל עולם שלם שביסודו ספרות, אמנות ומדע, כתובים בעברית ומבוצעים על ידי יהודים".
 
אבל אולי בכל זאת החיבור בין הממלכתיות הדמוקרטית לאופי היהודי הוא אכן "פציץ", כדברי בורג?
 
"תראה, חלק מהבעיה אצל בורג היא שבחלק מהדברים הללו יש מידה מסוימת של אמת, ובחלק ניכר אין קשר כלשהו למציאות. מדינה יהודית היא דבר פציץ בדיוק כמו שמדינה יוונית היא דבר פציץ. ברור שיש פה סוג מסוים של סיכון, בשילוב בין יהדות לבין דמוקרטיה במסגרת ממלכתית. אבל דווקא מהציבור של בורג – לא מקרב הציבור החילוני –  מגיעה הסכנה לאיזשהו 'פיצוץ'. מבחינתי, המדינה צריכה להיות יהודית ואני בעד הצירוף 'מדינה יהודית'. אך ככל שהיא תהיה יותר מדינה, הפוטנציאל ה'פיצוצי' שלה יהיה קטן ומרוסן. מעבר לזה, האמירה של בורג בראיון, לפיה מדינה היא מכשיר ותו לא, היא אמירה כל כך פשטנית שנובעת מחוסר הבנה של מהות המדינה. לדעתי, זה מעורר רחמים".

מעורר רחמים. בורג

בורג מביע עמדה אנטי-ציונית ברורה בזכות ביטול חוק השבות, כשהוא מתחיל להשתמש ברטוריקה עליה כתבה בספרך. הוא מתחיל לחזור להיטלר. בורג טוען כי "חוק השבות הוא חוק אפולוגטי. הוא תמונת ראי להיטלר. אני לא רוצה שהיטלר יגדיר לי את זהותי. כדמוקרט וכהומניסט החוק מציג לי סתירה. חוק השבות נותן גט כריתות בינינו לבין יהדות התפוצות ובינינו לבין הערבים".
 
"מה אדם שפוי בדעתו יכול להגיב על מין מישמש כזה? אין אבסורד גדול מזה! איך אדם יכול להגיב על דברי הבל כאלה? הלא חוק השבות הוא אחד הביטויים החשובים ביותר לתפישת ישראל כמדינת העם היהודי. גט הכריתות לעם היהודי הוא ביטול חוק השבות. האם מצב בו בת דודה שלי, שמתגוררת בארה"ב, לא תוכל לעלות לכאן זה לא גט כריתות? ומה עניין הערבים לחוק השבות? האם ביטולו יקרב אותנו אליהם?
 
"הכנסת היטלר לכל העסק הזה מייצרת פחד ואימה. יש פה ערבוב קומי של כל הקלישאות הפוסט ציוניות – מימין ומשמאל. מצד אחד, יש פה את אותם דברים שאומרים החרדים – משל העגלה הריקה החילונית לצד משל העגלה המלאה הדתית – ומצד שני, שימוש ברטוריקה 'הומניסטית' ו'דמוקרטית'. זו מערכת טיעונים פוסט-ציונות שמאלנית שמנסה לזעזע את הלגיטימיות של הבסיס הערכי שלנו".

בורג טוען בהתייחסו לכיבוש כי "ישראל היא חברה מפוחדת. כדי לחפש את המקור של אובססיית הכוח ולעקר אותה צריך לטפל בפחדים. ופחד העל, הפחד הקדמון, הוא שישה מיליון יהודים שנספו בשואה". ארי שביט מסכם את טיעונו של בורג לפיו אנחנו נכים נפשית, "אנחנו אחוזי אימה ופחד ופועלים באופן כוחני כיוון שהיטלר גרם לנו נזק נפשי עמוק".

אני לא מבין, האם ההתייחסות לאיומים מצד אחמדיניג'אד על השמדת ישראל היא פחד שזרוע בנו מאז היטלר? האם הטראומה שעברנו בתקופת השואה איננה משליכה עלינו בצדק – היום – כשמנהיג מסוים טוען שהספירה לאחור החלה ושישראל לא תהיה קיימת על המפה?

סתם איום? אחמדיניג'אד

בורג משווה בינינו לבין הנאצים, או יותר נכון – בינינו לבין גרמניה הטרום-נאצית. למשל, הוא טוען כי יש פה כמה מאפיינים שמזכירים את התקופה ההיא: "תחושת עלבון לאומית גדולה; תחושה של דחייה של העולם; תבוסות לא מוסברות במלחמות. וכתוצאה מכך, מרכזיותו של המיליטריזם בזהות. מקומם של קציני המילואים בחברה. כמות האזרחים החמושים בישראל ברחוב. הוא כותב בספרו "קשה לי לפעמים להבחין בין הנאציונל-סוציאליזם הקדמוני לבין כמה תורות תרבותיות לאומיות של כאן ועכשיו".

כל ההתעסקות של בורג ב'פחד השואה' שלנו מחד, ובמאפיינים ה'נאציים' או ה'טרום-נאציים' שלנו מאידך, הם חלק מהפרויקט של הנמכת קומתה של השואה והאדרת 'פשעי ישראל'. אך כל מי שחי במדינת ישראל, גם האנשים מהשמאל שכועסים ומתמרמרים על הכיבוש, אם יש לו מינימום של הגינות, מבין שמה שאומר בורג הוא עורבא פרח. אין שום דמיון בינינו לבין גרמניה של ויימאר. רק בור יכול לעשות את ההשוואות האלה. יתירה מכך, הגדרת החברה הישראלית כחברה טרום-נאצית היא כל-כולה דברי בלע. מבחינתי, מה שיותר חמור מהעמדות האלה, הוא השקר שמונח ביסודן, עיוות המציאות".
 
"צריך להבין איך עובד ההיגיון של בורג: מצד אחד, הוא טוען שצריך להפסיק לדבר על השואה ומתפלפל על הפחדים שלנו. מצד שני, הוא מביא את הדימוי הנאצי כדי לחזק אצת הטיעון שלו בדבר ישראל כחברה בעלת מאפיינים נאציים. הוא מגלם את מה שאני טוען בספר שלי: הטיעון הנאצי משמש את הפוסט-ציונים יותר מאשר את הציונים".

ארי שביט שואל את בורג בדבר ההשוואה שלו בין החברה הישראלית לגרמניה של שנות השלושים. בורג עונה כי "אני שומע קולות בוקעים משדרות. נהרוס להם שכונה ונהרוס להם עיר. נשמיד ונהרוג ונגרש. ויש שיח טרנספר בממשלה. בתוך הממשלה יושב שיח טרנספר. כל כך הרבה קווים אדומים חצינו בשנים האחרונות. ואז אתה שואל את עצמך מהם הקווים האדומים הבאים שגם אותם נעבור". הוא כותב בספרו כי "אני מאמין, ממש חש את הדברים, כי יש סיכוי לא מבוטל שכנסת ישראל העתידית… תאסור קיום יחסי מין עם ערבים, תמנע באמצעים מנהליים מערבים להעסיק עוזרות בית ופועלים יהודים… כמו חוקי נירנברג… כל זה יקרה, וכבר קורה". איך אפשר להתייחס לטיעון הזה מבלי לגחך? מה הוא משקף בעיניך?

"תביט, בורג מסכים לשאלה של שביט בדבר הימצאות 'נגיפים פשיסטיים' בחברה שלנו. אילו נגיפים פשיסטיים הוא רואה פה? בגרמניה הטרום-נאצית היה חופש דיבור מהסוג שיש כאן? האם אנשים כמוהו היו יכולים להעביר את המסר שלו ברדיו ובטלוויזיה בחופש מוחלט, מבלי לחשוש שימלקו את ראשם בכיכר העיר? זה סהרורי לגמרי.

 "הלא מי אוסר יחסי מין בין יהודים לערבים? וההשוואה בין הדיבורים שנשמעים בשדרות, עיר שנמצאת שבע שנים תחת ירי בלתי פוסק של טילים, לבין מה שנשמע בגרמניה בשעתו, היא אבסורדית ומטורפת. מה דומה בין גרמניה הנאצית לבין מה שקורה בשדרות? מה הוא רוצה שנעשה? שנפנה את שדרות? ההתעלמות והעיוורון שלו, כולל ממה שקורה בשדרות, היא דבר לא ייאמן.

"יחד עם זאת, יש פה שתי רמות שצריך לקרוא דרכן את המאמר. ברמה האישית, בורג הוא תופעה לא מעניינת. האיש הזה הוא פוליטיקאי כושל עם יומרות ושאיפות להיות ראש ממשלה, והוא גמר את הקריירה כאיש עסקים שמעורב בעסקים לא ברורים. הוא עושה כל מיני חשבונות, השד יודע עם מי. השאלה היותר מעניינת היא למה איש כזה, שעושה שיקולים שצריך לבדוק ברמה פסיכולוגית מאין הם נובעים, טוען טיעונים כאלה. השורה התחתונה היא שאברהם בורג מבין שזה מה שהולך כיום בשוק האידיאות. הוא רוצה לעשות סקנדל, לגרום לשערורייה. זה מה שמעניין, לפי דעתי. צריך לשאול למה הוא חושב את מה שהוא חושב. העניין הוא שהדברים שלו אינם נופלים על אוזניים ערלות. הוא מבין מצוין שזה מה ש'הולך' היום. הוא יודע היטב מה האימפקט שלו מחוץ לישראל".

אבל בורג מתאר את עצמו כאדם שבאמת אכפת לו – וכואב לו. הוא אפילו הצביע בבחירות בצרפת…

"זה מגוחך וחצוף לשבת פה ולהצביע בגלל דרכון שהוא קיבל בגלל שרעייתו צרפתייה. מאין לו עזות המצח לקחת לעצמו את האחריות להשפיע על מה שקורה בצרפת מתוך שיקולים כביכול-אוניברסאליים?"

אתה טבעת את המונח "פרוורסיה אידיאולוגית". אולי זה המקרה הקלאסי.

"במקרה שלו, זה לא פרוורסיה אידיאולוגית. חלק מהאנשים שדיברתי עליהם הם באמת בעלי פרוורסיה אידיאולוגית. הפרוורסיה האידיאולוגיה היא כזאת שמשתלטת על תפישת המציאות, מעוותת אותה. אצל בורג, כל מערך הטיעונים לוקה בחסר. אך מה שמעניין הוא הפנייה שלו לאלה בעלי הפרוורסיה האידיאולוגית; לאינטלקטואלים מהם הוא יונק את בליל הרעיונות שלו".

ובכל זאת, הוא משווה בין המיליטריזם הישראלי לזה הגרמני; הוא רואה את ישראל כספרטה פרוסית שחיה על חרבה. יש פה הלימה בין טענות האידיאולוגים בהם עסקת לבין הטיעונים שהוא משמיע. עובדה, הוא חוזר לשואה. הוא טוען שאירופה למדה מהשואה. הוא טוען שאנחנו חיים בפחדים שלנו. עבורו, האנטישמיות היא נחלת העבר.

"הוא לוקח את כל הטיעונים האלה, כורך אותם עם טיעונים מימין ומשמאל ויוצר בליל רעיוני פוסט-ציוני. האמת היא שהוא עושה את זה מפני שהוא יודע שזו מערכת טיעונים שתיצור הד. הוא באמת יוצר הד עצום. למשל, הוא אומר שאנחנו ספרטה פרוסית. אני מלמד פילוסופיה באוניברסיטה העברית. אני מרשה לעצמי לומר שאני יודע על מה אנחנו מדברים. גם התלמידים שלי יודעים. אין שום קשר לספרטה שחיה על חרבה – לא ברמה ההיסטורית ולא ברמה התרבותית. ובכל זאת הוא משתמש בזה.

"למשל, אורח החיים הישראלי הוא ביטוי מובהק לצד האנטי-ספרטני והאנטי-פרוסי של מדינת ישראל. אמנם יש פה פערים ובעיות אבל גם ציבור נהנתן שחי את הרגע ונהנה משפע כלכלי. מה בין זה למיליטריזם פרוסי? הוא לא יודע אפילו מה זה מיליטריזם. אין פה מיליטריזם. מיליטריזם הוא תופעה סוציולוגית ותרבותית שנובעת ממערכת ערכים צבאית של משמעת, כבוד, הקרבה וכולי. אלה ערכים שאינם נכונים לגבי החברה הישראלית, לא כל שכן לגבי הצבא שלו. זו בורות גמורה לגבי המושגים, ובכל זאת הוא טוען מה שהוא טוען. מה שמעניין הוא האקלים במסגרתו נטענות השטויות שלו; מה שמעניין הוא הציבור אליו הוא פונה".

בוא נתרחק רגע מהטיעון על הדימיון בין ישראל לבין גרמניה הנאצית והטרום-נאצית, ואפילו מהשימוש של בורג בשואה. תראה, הוא טוען ש"אין שלם ישראלי. יש שלם יהודי. הישראלי זה חצי יהודי. לישראליות יש רק גוף. אין לה נפש. מקסימום שאריות נפש. אתה כבר מת רוחנית, ארי. יש לך רק גוף ישראלי. אם תמשיך ככה, אתה איננו".

"זה בדיוק סוג מערכת הטיעונים שהוא מביא מהרקע הדתי שלו. הטיעונים על העוני הרוחני של היהדות החילונית. היהדות החילונית בישראל ובכלל היא הגורם המעניין והדינאמי ביותר בעם היהודי. לא מזמן יצא ספר בעריכת קולגה וידיד שלי, ירמיהו יובל; זו אנציקלופדיה של יהדות חילונית. למרות כל הבעיות, מדינת ישראל החילונית והישראלית היא כר פורה מבחינה תרבותית; משגשגים בה באופן חסר תקדים ציבורים יהודיים, חילונים ודתיים. הלא ישנם יותר תלמידי ישיבה בארץ ממה שהיו בה בכל ההיסטוריה שלה! בארץ יש יותר ממחצית יהודים בעולם. זה ניצחון חד משמעי של הציונות החילונית. וזה מה שאנשים כמוהו לא יכול לסבול".

"חצי ישראלי". שביט

בורג מדבר על הכיבוש כאנשלוס. הוא מפקפק בקיום התרבותי הישראלי. הוא מכניס טיעונים בטיעונים ומגיע למסקנות פוסט-ציוניות. למרות היעדר הקוהרנטיות, בורג מייצג תופעה – פוליטית ואידיאולוגית – שקיימת. אתה מתפלמס איתה. אי אפשר לפטור אותו כאדם סהרורי, וזהו.

"צריך להבין שיש פה סוג של אופנה, סוג של חוש מעוות שבורג תופס כגל שהוא יכול לרכוב עליו. הלא להשוות את הכיבוש לאנשלוס של אוסטריה, כפי שהוא עשה, זה מעשה נורא ואיום. נורא לומר את זה דווקא כשהגענו להכרה בצורך להקים מדינה פלסטינית ולהכיר בזכויות העם הפלסטיני. יש פה ויכוח גדול על הדרך ואסור להתעלם שיש אצלנו ויכוח חריף ועמוק. הוויכוח הזה הוא הפצע שבורג מחטט בתוכו. למשל, לאנשים כמוהו – וכמוני – יש ויכוח גדול עם המתנחלים. ויכוח אמיתי. אבל האמירה שהדבר הזה הוא תופעה נאצית משמעותו להתעלם מהסיבוך העצום של ההיסטוריה. איש כזה, שיוצא מתוך הממסד הישראלי, שנהנה וקטף את כל הפירות האפשריים, יורק עכשיו לתוך הבאר ומדבר בצורה חסרת אחריות ובלתי-מוסרית. הסיפור פה הוא לא בורג האיש אלא התופעה".

ובכן, אותה תופעה קיימת ומתפתחת בעיתונות, באקדמיה. עובדה, בורג מקבל לגיטימציה. אצל ירון לונדון ומוטי קירשנבאום הוא התקבל בסלחנות.

"אמת. יש בין הקולגות שלי ובין העיתונאים אנשים שערכו במשך השנים לגיטימציה לדיבור הזה. הדיבור הזה נופל על קרקע פורייה ולכן בורג בחר לדבר בשפה הזאת. הוא יודע שזה הולך וזה מצרך מבוקש היום. חלק מהסלחנות לגביו נובעת מהסיטואציה המורכבת והמסובכת שאנו נמצאים בה. עם זאת, אני מתנגד לכל ניסיון לצנזר אותו או למנוע ממנו את מה שהוא מעוניין לומר".

אתה חושב שחברה בריאה ותאבת-חיים יכולה להכיל דברים כאלה? הלא בגרמניה זה לא היה מתקבל. בורג בנוסח גרמני היה מועמד לדין באשמת הסתה אנטישמית. אולי צריך לשים גבולות…
"להיפך. אני חושב שצריך לתת לאנשים האלה לדבר כאוות נפשם ולהתווכח איתם על המישור שאני התווכחתי. צריך להפריך אותם בשוק האידיאות, לא למנוע מהם להציע את מרכולתם".

לפני כמה זמן, עודד שכטר ביקר אותך במוסף "ספרים" של עיתון "הארץ". הוא כמעט צלב אותך. כמעט שלא זכית להתייחסות במוספי ספרות. אתה לא מרגיש שבעוד שבורג זוכה להתייחסות מקיפה, מתעלמים מהקול הצלול והציוני שלך?

"באופן פרדוקסאלי, עודד שכטר עשה לספר שלי שירות מצוין. איך אומרים? כל עוד מאייתים את שמך נכון זה בסדר. אולם האופן שבו הוא עשה את זה הוא מחפיר. דרור משעני, העורך, חיכה חצי שנה כמעט עד שפירסם ביקורת על הספר. פורסמו כמה דברים ב'מעריב', אבל בשאר אמצעי התקשורת לא היתה התייחסות. זה בהחלט מעיד על מה שקורה לנו היום".

מודעות פרסומת

24 מחשבות על “"בורג לא יכול לסבול את ניצחון הציונות" – אלחנן יקירה תוקף

  1. סחטיין על הזריזות. כדאי לבדוק שוב את העריכה (יש קטעים שמופיעים פעמיים).
    בקשר לתשובה האחרונה – איזה ספר עיון פילוסופי שאינו עוסק באוננות נשית או במכירת מכוניות ספורט והזזת גבינות כן זוכה להתייחסות נרחבת בתקשורת? זה באמת מעיד, כדברי המרואיין, על מה שקורה לנו היום – אבל לא על מה שהוא חושב.

  2. הספר של יקירה אינו כל כך חשוב, בודאי לא כספר עיון. קראתי ומצאתי בעיקר השמצות ופחות דיון עקרוני. נדמה שהעוינות/ השנאה/הבוז של יקירה למושאי הניתוח (עדי אופיר, עדית זרטל וכד') האפילו על חדות המחשבה ועל בניית הטיעונים בספר.
    לגבי בורג… אכן נושא לפסיכולוגים ופחות להיסטוריונים או סוציולוגים.

  3. מתכונן לקנות את הספר הזה. נראה מרתק. ולגבי ה"ראיון" של ה"עיתונאי ואיש התוכן, מבקר הספרות והתרבות והקלאסיקן בתחילת דרכו" שאנחנו רואים כאן – לא מצאתי בו הרבה יותר מאשר הרמות מוזרות להנחתות מרושעות של עוד ימני ממורמר, שלא תורם שום אמירה הגיונית מעבר לפעולה שהפכה כל כך מיכנית במקומותינו, של התזת ריר מוקצף.

  4. התזת ריר זה בדיוק מה שעשית בתגובתך זו.

    יקירה מדבר לגופו של עניין. אתה יכול כמובן להתמודד עם דבריו ולנסות להפריכם, כפי שהוא התמודד עם דבריו של בורג, אך העדפת פשוט לגנות אותם (הנחתות מרושעות, שום אמירה הגיונית) בלי שום התייחסות עניינית.

  5. ספרו של יקירה הוא פשוט הסתה כנגד השמאל. כך, לדוגמא, מזכיר יקירה באריכות וללא כל פרופורציות הוגה שולי ולא חשוב מהשמאל הצרפתי (שאפילו לא הכרתי אותו). לעומת זאת, את הכחשת השואה מהימין יקירה לא מזכיר אפילו במילה. אין מנהיג של מפלגת שמאל אחת בצרפת, כולל בשמאל המרקסיסטי שהואשם בהכחשת שואה. אך את לה-פן שהורשה בבית משפט בצרפת על כך שהוא מכחיש שואה ושעומד בראש תנועה גדולה בהרבה מכל תנועות השמאל המרקסיסטי ביחד, יקירה משום מה לא מזכיר. דיוויד אירווינג, אולי מכחיש השואה המפורסם ביותר כיום בה מהצד הימני של המפה הפוליטית וגם אותו, למרבה ההפתעה, יקירה לא מזכיר.

  6. הנה מספר ציטוטים מה"ראיון" שלעיל – ככה מדבר פרופסור? זה גופו של ענין? (אם לדעתך התשובה היא כן, אז יש בינינו אי-הסכמה עמוקה מאוד על מהות המונח הזה.)
    הרי לכאלה א-טיעונים אי אפשר להתייחס באופן עניני. והנה מספר דוגמאות:

    "מה אדם שפוי בדעתו יכול להגיב על מין מישמש כזה? אין אבסורד גדול מזה! איך אדם יכול להגיב על דברי הבל כאלה?

    "כמו רוב הדברים שאברהם בורג אומר, הדברים האלה נמצאים על התפר שבין המגוחך לבין מופרך.

    האמירה של בורג בראיון, לפיה מדינה היא מכשיר ותו לא, היא אמירה כל כך פשטנית שנובעת מחוסר הבנה של מהות המדינה. לדעתי, זה מעורר רחמים".

    יש פה ערבוב קומי של כל הקלישאות הפוסט ציוניות

    כל ההתעסקות של בורג…הם חלק מהפרויקט של הנמכת קומתה של השואה והאדרת 'פשעי ישראל'. אך כל מי שחי במדינת ישראל… אם יש לו מינימום של הגינות, מבין שמה שאומר בורג הוא עורבא פרח. …. רק בור יכול לעשות את ההשוואות האלה. יתירה מכך, הגדרת החברה הישראלית כחברה טרום-נאצית היא כל-כולה דברי בלע. מבחינתי, מה שיותר חמור מהעמדות האלה, הוא השקר שמונח ביסודן, עיוות המציאות".

    ….זו בורות גמורה לגבי המושגים, ובכל זאת הוא טוען מה שהוא טוען. מה שמעניין הוא האקלים במסגרתו נטענות השטויות שלו

  7. בזנ"ט, בהודעה הראשונה אתה מכנה את יקירה "ימני ממורמר" שמתיז "ריר מוקצף". בשניה אתה מביא צטוטים שלו ושואל "ככה מדבר פרופסור?" (כן, למה לא?). יש לך משהו ענייני לומר על הדברים שלו? אפשר להבין למה אתה הולך לקנות את הספר של בורג.

    אבי, אם יקירה מתרכז בשמאל הקיצוני בספרו ולא בימין הקיצוני מן הסתם הסיבה היא שהנוכחות וההשפעה של הראשון באקדמיה ובמדיה גדולים בהרבה. אני מניח שאם הספר שלו היה עוסק באנטי ישראליות במגרשי הכדורגל היה שם דיון נרחב גם בימין הקיצוני. אגב, נראה לי שאפשר כבר לוותר על המונח "הסתה" בכל הזדמנות שנשמעת איזו מלת בקורת על מישהו מהשמאל, מיורם מרציאנו ועד אילן פפה.

    האקלים הפוסט ציוני שיקירה מדבר עליו בהחלט קיים באליטה ובתקשורת הישראלית. לא מזמן ראינו הדגמה חיה כאשר כל כתבי התרבות צנזרו עצמאית את ההתבטאויות המכוערות של אייל סיון כלפי בן לניצולי שואה בדיון בכנסת.

  8. הספר הוא פשוט השמצה של השמאל. עוד פעם אני אגיד, הכחשת השואה היא תופעה גדולה ונפוצה יותר בימין ורוב מכחישי השואה המשפיעים הם ימנים. זו עובדה שגם אתה וגם יקירה צריכים להתמודד איתה.

  9. הוא רוצה לקבל פרס נובל על הספר האידיוטי הזה?
    קיבל כנסים באוניברסיטת תל אביב, דויד מרחב וגדי טאוב מפרסמים אותו בחינם.
    כמה אפשר להתבכיין?
    שיחכה שנה שנתיים והוא יקבל פרס ישראל לפילוסופיה על הספר.

  10. אבי, על זה אין ויכוח. הטענה היא לא שהשמאל הקיצוני מכחיש שואה אלא נגד "הפרויקט של הנמכת קומתה של השואה והאדרת 'פשעי ישראל'". הפרויקט הזה בהחלט קיים, וההשוואות המופרכות בין מה שקורה בשטחים לתקופה הנאצית נפוצות בשיח השמאלי בעולם ובישראל, למרות שכל אדם שיש לו מושג קלוש על הנאצים ועל הסכסוך הישראלי-ערבי יודע שאין אפילו מאפיין אחד משותף להם. יש סבה לכך שזו האנלוגיה הנפוצה, ולא סכסוכים אחרים.

    לו אני איש שמאל, הייתי משתדל להוריד את הפרופיל של בורג ככל הניתן. אדם צבוע ומושחת בצורה כל כך גלויה, עם התבטאויות מופלצות כל כך שנדמה לפעמים שהוא עושה בכוונה פרודיה עצמית (כמו כשהוא מסביר איך עשה מאמצים, גם לא כל כך חוקיים, לקנות מפעל נשק כדי שיוכל "לכתת חרבותיו לאתים") לא ממש מביא כבוד למקום שממנו הוא בא.

    מה המסר של בורג בעצם? "נסינו את אוסלו, הסתבר שלא הלך, עכשיו אנחנו תחת סכנה הרבה יותר גדולה מאי פעם – אז, מי שיכול, נא לארגן דרכון זר.". הוא אפילו לא אמיתי לדרכו שלו ופותח התחלה חדשה כמהגר בצרפת, אלא ממשיך להשתמש בקשרים שלו ובפנסיות שצבר כעסקן מושחת בישראל.

  11. הבטחת ביקורת על יקירה ועל ספרו החשוב מאוד.
    מה קרה לא כתבת?
    אפילו אתה בקריאה שניה הבנת שמדובר בספר תת רמה?

  12. דוד היקר,
    חיפוש קצר בגוגל יגלה לך שכתבו על יקירה לא מעט. דן מרגלית, טאוב, מקור ראשון, שתי ביקורות בספרים.
    לכן אתה ואלחנן יקירה מטעים את הציבור באופן מודע.
    כמה ביקורות קיבל הספר של עדי אופיר?
    אני מוכן להמר שלא יותר.

    אז למה דויד אתה מטעה את הקוראים?

  13. א. לא פירסמתי עדיין ביקורת על הספר של יקירה מכיוון שאני – בניגוד לאחרים – כותב ביקורת לגופו של טקסט ולא לגופו של אדם. לי לוקח זמן.

    ב. ההתייחסות הרצינית היחידה לספר של יקירה היתה ב"מעריב". ההתייחסות ב"הארץ" כללה טור סקירה קצר מאוד לצד צליבתו של יקירה על ידי עודד שכטר. לא פורסמה שום ביקורת רצינית ב"ידיעות אחרונות", ב-ynet, ב"הארץ" ובכלי תקשורת אחרים. העובדה שרק "מקור ראשון" ו"מעריב" התייחסו רק מעידה עד כמה התקשורת מכורה לפוסט-ציונים.

  14. אני הולך לקנות את הספר של בורג כי הראיון עם ארי שביט הדהים אותי. התובנות של בורג נראות לי רציניות, והביטוי שלהן חריף.

    ולעצם הענין – על התזות הרוק של יקירה לא נראה לי שניתן לענות. הנימוקים המובאים בכאילו ראיון שלעיל נשמעים לי כמו פלפולים תפלים וילדותיים ונסיון כועס לאיזה חיסול חשבונות שלא ברור לי מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. (בעצם אולי זאת קנאת סופרים פשוטה…)
    ומה גם שההתקפה המופרעת שלו על בורג מתייחסת לראיון אודות הספר, ולא לספר עצמו. כל ההתיחסות הזאת למה שבורג אמר בראיון, כאילו הוא ניסה להציג שם משנה סדורה היא מגוחכת: הרי את הראיון לא הוא ניהל, אלא ארי שביט, והוא עבר עריכה. כך שלכתוב ש"בורג פותח את הראיון" זה לא מה שהייתי מצפה מ"עיתונאי ואיש תוכן, ומבקר ספרות ותרבות," ואפילו לא מ"קלאסיקן בתחילת דרכו"

    ובכלל, להדביק את תוית ה"פוסט ציוני" לבורג זה אולי נכון סמנטית, אבל שגוי עקרונית ופוליטית. אני לא חושב שבורג הוא אויל הנוהה אחר ההבלים הפוסט מודרנים של הפוקואיסטים. יכול להיות שאני טועה פה, אבל בין השאר בשביל זה אני רוצה לקרוא את הספר. אני התרשמתי שהוא לא מכפיף את תפישת העולם שלו לטקסטים ניאו מרקסיסטים, אלא מנסה להבין את המציאות מתוך התבוננות.
    וזה שהוא בא מתוך מרכזי העשיה הפוליטית ולא מאיזה חוג לספרות שנתון תחת השפעה, עושה את כל הסיפור מעניין יותר בעיני.

  15. התשובה הראשונה שלך –

    "מכיוון שאני – בניגוד לאחרים – כותב ביקורת לגופו של טקסט ולא לגופו של אדם. לי לוקח זמן."

    מי זה האחרים שאתה תוקף אותם כאן לגופו של אדם?

    והתשובה השנייה שלך לוקה באי דיוקים.
    מתפרסמות מעט מאוד ביקורות על ספרי פילוסופיה בכלל בישראל. בספרים היו שתי ביקורות. אחת אוהדת מאוד ואחת ביקורתית מאוד. כל ביקורת שלא
    מוצאת חן בעיניך או בעיני יקירה היא צליבה?

    היו שתי ביקורות של גדי טאוב בנרג' – (מעניין העורך שם שמאפשר לפרסם שתי ביקורות) שתיהן מלאות התקפות אישיות על אנשים, וכמה סיסמאות ריקות על גדולתו של יקירה.

    דן מרגלית כתב גם הוא מלא דברי שבח.

    מעניין שאפילו במקור ראשון הביקורת הייתה מסוייגת מהספר של יקירה מכמה בחינות.

    אולי אתה יודע כמה ביקורות התפרסמו על ספרו של עדי אופיר?

    PS
    אדם רציני היה כותב ביקורת על הספר של בורג. למה לרוץ ישר לרבי ולבקש ממנו להגיב לראיון בראיון?

    אתה חוזר על הצליבה של יקירה בספרים שוב ושוב – מה צליבה?
    אם הביקורת של שכטר לא מוצאת חן בעיניך אתה יכול להבהיר איפה הוא טועה. לא אמרת כלום בעניין חוץ מלחזור על המושג צליבה כמו בפסיון של באך.

    התזה של יקירה היא כמעט כולה לגופו של אדם – מה זה פרוורסיה אם לא לגופו של אדם? וקצת משונה שאתה לא מתייחס לזה בכל דברי ההערצה שלך ליקירה. אולי תגיד משהו ענייני על הספר שאפשר יהיה גם לדעת מה אתה חושב על הספר לגופו ועל התזות לגופם.

    עד עכשיו לא כתבת כלום חוץ מלגופו של אדם.

  16. קשה לי להאמין שדבריו של בורג נשמעים לך "תובנות רציניות" ואילו הפרכותיו של יקירה נשמעות כ"פלפולים ילדותיים". למשל טענתו של בורג שחוק השבות הוא "גט כריתות בינינו לבין יהודי העולם". הא?

    ההשוואה בין המיליטריזם הגרמני לבין המצב בישראל, למשל. זה רציני? המילואים מוגבלים היום ל 13 אלף איש, שעושים יותר משבועיים בשנה. שבריר מהחברה. בכל מקום רווח הלעג ל"גנרלים". שלא לדבר על היחס הכללי לסדר, לציות ולמשמעת.

  17. טענותיך היו נכונות אילו היה הספר עוסק בהכחשת שואה בכלל, ומתמקד משום מה בשמאל.

    אלא שלא זה המצב.

  18. עזוב אותך מאיר,
    תקרא שוב את הראיון עם יקירה של מרחב.
    מרחב מדבר רק לגופו של טקסט? וגם יקירה?

    הנה כמה ציטוטים נבחרים:

    "יחד עם זאת, יש פה שתי רמות שצריך לקרוא דרכן את המאמר. ברמה האישית, בורג הוא תופעה לא מעניינת. האיש הזה הוא פוליטיקאי כושל עם יומרות ושאיפות להיות ראש ממשלה, והוא גמר את הקריירה כאיש עסקים שמעורב בעסקים לא ברורים. הוא עושה כל מיני חשבונות, השד יודע עם מי. השאלה היותר מעניינת היא למה איש כזה, שעושה שיקולים שצריך לבדוק ברמה פסיכולוגית מאין הם נובעים, טוען טיעונים כאלה."

    ודבריו של מר מרחב לגופו של אדם, או לא?

    אבל בורג מתאר את עצמו כאדם שבאמת אכפת לו – וכואב לו. הוא אפילו הצביע בבחירות בצרפת…

  19. לגבי חוק השבות – אני מתאר לעצמי, אם כי כמובן לא בטוח, (ובשביל זה צריך לקרוא את הספר), שהכוונה היא לקרע עם היהדות הלא אורתודוקסית.

    ובאופן כללי דבריו של בורג נשמעים לי רציניים מאוד. תאמין או לא.

  20. דוד, יש בעיה קשה עם השאלה הלפני אחרונה. חברה בריאה ותאבת חיים, כתבת, ואז אתה ממשיך לגרמניה. אני יודע שלא התכוונת, אבל יצרת קשר בין חברה רצחנית ומטורפת לבין חברה בריאה וחפצת חיים.
    קראתי שוב, ונראה שאתה מתכוון לגרמניה של ימינו, ולא של אז.
    אבל גם זה צורם.

    על כל פנים, תמשיך לכתוב, אתה חשוב מאד בשיח הציבורי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s