ההארה של אמנון רובינשטיין

אמנון רובינשטיין הוא אדם מואר. ומדוע? כל שנותיו עמל רובינשטיין, שלאחרונה מצא לו חברה טובה ונוחה לצד ראש הממשלה אולמרט ושר המשפטים פרידמן, להשמיץ את הפרויקט הקיבוצי. כמו ליברלים רבים אחרים, התקשה רובינשטיין לעכל את הרעיון של חברה הבוחרת לקיים בתוכה יחסי ערבות הדדית וסולידאריות חברתית, ואינה עושה זאת מכפייה (כפי שקרה בברית המועצות ובגרורותיה). והנה, מי שעיין במוסף השבת של "מעריב", גילה שרובינשטיין נפעם מהפרויקט הקיבוצי.
 
אלא מה? אליה וקוץ בה. רובינשטיין מתלהב מהפרויקט הקיבוצי שלאחר עידן ההפרטה. עבורו, אחוזות קפיטליסטיות קטנות הן משאת-נפש, בפרט כשהן קורצות – בתחום החינוך, למשל – לפרויקטים קפיטליסטיים עירוניים דוגמת בית הספר הדמוקרטי, המפריט את ההשכלה העממית-תיכונית לטובת השכלה לבני עשירים בלבד.
 
אולם לא בכך מסתפק רובינשטיין, והוא מבקש לחבוט בקיבוצניקים בסוף מאמרו. כותב שר החינוך לשעבר:
 
"התנאי השני [לחזרת עמדת הקיבוצים לעמדת הנהגה במדינה; התנאי הראשון היה מעבר לחינוך קפיטליסטי, ד.מ.] הוא שנציגיהם יפסיקו את מגעיהם עם הקשקשנים האקדמיים ועם חבורות הנוער המנותק של האנטי-ציונות. רק פסיכולוג יכול להסביר מדוע בכל מפגש של נציגי התנועה הקיבוצית עם הקשקשנים האלה, יוצאים הקיבוצניקים באפים חומים; רק פסיכיאטר יוכל לתרץ את העובדה שהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד מוציאה לאור כתב עת אנטי-ציוני המחרף ומגדף את ההתיישבות השיתופית ומתאר אותה כהתגלמות הקולוניאליזם הפשיסטי. ומי יכול להסביר מדוע גבעת חביבה, הקרויה על שם גיבורה ציונית, אימצה אל לבה בעבר את אילן פפה?"

הקומיסר הליברל. רובינשטיין

אם כן, רובינשטיין – בהתפעלותו מהקיבוצים – לא מעוניין בכלכלתם הסוציאליסטית-לשעבר, אולם הוא מעוניין למלא את תפקיד הקומיסר. הליברל הפלורליסט הגדול מוחה כנגד החטא הנורא הקרוי דיאלוג עם האנטי-ציונות. הוא מבקש למנוע מהוצאת הקיבוץ המאוחד להוציא כתב עת עבור מכון ואן ליר, הקרוי "תיאוריה וביקורת" (מדוע רובינשטיין לא מציין זאת בגלוי?), משום שכתב העת הזה הוא אנטי-ציוני, ר"ל. כמו בימים ההם, רק בלי הרטוריקה המרקסיסטית, מבקש רובינשטיין לטהר מהקיבוצים את הסוטים האנטי-ציונים לבל יקלקלו את הנוער. 

ובכלל, מדוע לתת חופש ביטוי להיסטוריון כמו אילן פפה? הלא ברור שאם נחנך את נערינו ונערותינו על ברכי ספרי ההיסטוריה שלנו, ולא נחשוף אותם למחשבות ביקורתיות (עליהן כותב שורות אלה חולק, יש לציין), הם יפסיקו לשאול שאלות וידקלמו את המנטרות הנכונות. ממש כמו אז, רק בלי "שמש העמים" וללא צעדות האחד במאי.
 
הוויכוח עם האנטי-ציונות נוסח פפה ויהודה שנהב הוא חשוב, וצנזורה לא תחסל את הוויכוח ולא תעלים אנשים כפפה וכשנהב. יתירה מכך, חשוב שלהיסטוריונים דוגמת פפה ושנהב תהיה האפשרות המלאה לבטא את השקפותיהם. הלך הרוח המבקש לערוך להם דה-לגיטימציה הוא פסול מעיקרו.
 
היה עדיף אילו רובינשטיין היה מביט בביקורתיות בחברותו עם האולמרטים והפרידמנים ולא מבקש לתלות בכיכר העיר את מתנגדיו הפוליטיים הישרים.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ההארה של אמנון רובינשטיין

  1. דוידקה
    אתה מתכוון לאחוזות הוותיקות שקיבלו מהמדינה את כל השטח שבעולם והעסיקו את המזרחיים מהסביבה ונתנו להם עבודה ברוב חסד?
    אוי איזה חברה שיוויונית היתה לנו פעם בקיבוץ.

  2. אני חושב שאם אילן פפה רוצה להציג את עמדותיו, שיעשה זאת על חשבונו הפרטי. לא נמנע ממנו, אך גם אין סיבה לסייע לו. וחוץ מזה יש דעות שהן כל כך שקריות ומסולפות, ופפה מתקרב אליהן – עיוות ההסטוריה וכדומה, שיש להראות בגלוי עד כמה הן טפשיות.

  3. דוד, מה זה "אחוזות קפיטליסטיות"? גם אחרי ההפרטה, הקיבוצים הם צורת חיים שוויונית ושיתופית יותר מכל דוגמה אחרת שאני מכיר: גם עם שכר דיפרנציאלי, הבתים מחולקים על פי ותק ולא בתשלום, כולם מקבלים אותו חינוך ואותם שרותים בסיסיים. מרכז המשק חי באותו בית כמו השרברב.

    הקיבוצים הגיעו למצב בעייתי כלכלית וחברתית – רוב הצעירים לא נשארו במשק. הם עשו כמה תיקונים והיום רובם מחזיקים את עצמם כלכלית, הדור הצעיר נשאר בקיבוץ ויש אפילו מגמה של מעבר מהעיר לקיבוץ. אני לא קיבוצניק ולא סוציאליסט, אבל העובדה שהקיבוצים ידעו לעשות את השנוי והתוצאות בשטח מוכיחות שהוא הצליח נראית לי מרשימ – בשום מקום בעולם אני לא מכיר ניסוי בחיים שתופיים בסדר גודל דומה שמתקיים משך זמן ארוך כל כך. אתה מכיר?

  4. ברוב הקיבוצים, חדר האוכל הוא בתשלום, יש הזנחה קשה מאוד של הקשישים, רוב החברים עובדים כשכירים לכל דבר ועניין ואפילו אדמות עוברות, למיטב ידיעתי, בירושה.

    זה לא סוציאליזם אלא קפיטליזם זעיר-בורגני שמהלל את החיים הטובים מחוץ לעיר. בין זה לבין האידיאל הסוציאליסטי אין דבר וחצי דבר.

  5. אתה פשוט טועה מאד. התשלום בחדר האוכל הוא זעום יחסית. הטיפול בקשישים ברוב הקיבוצים לא רק שאינו מוזנח, אלא עולה בכמה רמות על המקובל בעיר, בוודאי מה שיכול להרשות לעצמו בעל הכנסה ממוצעת. חברים עובדים כשכירים, אבל עדיין את הדברים הבסיסיים: דיור, מצרכי בסיס, חינוך (כולל אוניברסיטה) – כולם מקבלים מהקיבוץ בלי קשר לרמת השתכרותם.

    הנה שתי עובדות:

    1. מאזן ההגירה בין הקיבוץ לעיר השתנה משמעותית לטובת הקיבוץ בשנים האחרונות

    2. אין בשום מקום בעולם צורת חיים שוויונית או שיתופית יותר מהקיבוץ שמתקיימת לאורך פרק זמן דומה בסדר גודל כזה – כשהמשתתפים בה יכולים לבחור עצמאית בכל רגע לצאת ממנה.

    אם אתה יכול לסתור את העובדות האלה – בבקשה. אם לא, ואתה עדיין מגדיר את הקיבוץ "קפיטליסטי", ספר לי בבקשה מי לא קפיטליסטי. אירופה המערבית מוזכרת לעתים קרובות כדוגמה להצלחה סוציאל-דמוקרטית – נדמה לי שהקיבוץ עדיין סוציאליסטי בהרבה מכל מדינה סקנדינבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s