כמה מלים על הזובור בתקשורת ל"ישראל היום"

"ישראל היום" זכה לקבלת פנים צוננת במיוחד – ואף קפואה – מצד כלי התקשורת בישראל. בעוד ש"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" בחרו להתעלם (מלבד התביעה שהגיש נמרודי נגד אדלסון שזכתה לביטוי בעמוד הבית של nrg), הרי שבברנז'ה לא ממש פירגנו לרך הנולד (למרות שיתוף הפעולה בין TheMarker ל"ישראל היום", כקונטרה לשת"פ בין "גלובס" לבין "ישראלי").
 
עמיתתי למערכת, יעל ולצר, כתבה הבוקר ב-TheMarker – בהתייחסות לידיעת השחיתות הפותחת את "ישראל היום" ומחמיאה (ע"ע מאמרו של דן מרגלית הבוקר) לירון זליכה ולמיכה לינדנשטראוס – כי "עבורי, ידיעה פותחת על זליכה, אליה מוצמד טור דעה של דן מרגלית, שנטש לאחרונה את נאמנותו לאולמרט, אומרת הכל על משמעות של אג'נדה פוליטית מכוונת, ואיך אומרים? 'אז, שלא יעבדו עליכם'". ולצר קוראת את הפוליטיזציה של "ישראל היום" – שאיננה שונה מזו של "הארץ", שמפרסם מאמרי דעה ברורים ביותר ונוקט בקו מערכתי ערכי מאז היווסדו – כדבר שלילי, כניסיון של אנשי העיתון "לעבוד" על הקוראים. כאילו עד השקת "ישראל היום" קראנו אך ורק עיתונות אובייקטיווית.
 
גם לילך סיגן ב"גלובס" איננה מצליחה לפרגן לעיתון החדש. "'ישראל היום' במתכונתו ועיצובו הנוכחיים", כותבת סיגן, "הוא לא משהו שמביא בשורה. ממש לא משהו שלא נראה כאן בעבר. יותר מזה: הוא נראה כמו יצור כלאיים של כמה דברים שנראו פה בעבר. מעין שילוב לא מאוד מלבב של 'ידיעות אחרונות', 'ישראלי', עם קורטוב של 'חדשות' ז"ל. בואו נגיד כך: קשה להאמין שב'ישראל היום' בונים על עיצוב חדשני שיעשה עבורם את העבודה השיווקית, כי הוא פשוט לא קיים".
 
סיגן מוסיפה כי " כרגע נראה ש'ישראל היום' נותן משהו מאוד דומה למה שנותן 'מעריב', אפילו עם חלק מהכותבים הממותגים ש'מעריב' התהדר בהם עד לא מכבר (בעיקר דן מרגלית). בגדול, שני המוצרים הם מעין me too לנוסחה של 'ידיעות אחרונות', רק ש'מעריב' גובה על זה כסף, ו'ישראל היום' נותן את זה בחינם, ובכך כרגע היתרון שלו".
 
וגם החבר'ה בוואלה! ברנז'ה לא יכלו להתאפק; אודי הירש כתב היום כי "מעיון ראשון ב'ישראל היום' נדמה שמישהו שם התבלבל. זהו עיתון שמתעלם לחלוטין מרוח הזמן, מהופעתה של אותה מדיה קטנטנה העונה לשם 'אינטרנט', מריבוי כלי התקשורת ומהצעדים העקביים שעושה התקשורת הישראלית מהחשוב והמהותי אל עבר המעניין והצהוב. כמו 'חדשות', שהופיע לראשונה לפני 23 שנים ונסגר ב-1993, מאיים 'ישראל היום' לשנות את מפת העיתונות בישראל. 'חדשות' ניסה לעשות זאת באמצעות כותבים פרובוקטיביים, כתבות צעקניות ורוח צעירה ואנטי ממסדית. הוא נכשל, אבל רוחו הוטמעה היטב בעיתוני הערב. 'ישראל היום', לעומת זאת, הוא עיתון לקשישים ולקשישים ברוחם. בעידן של תמונות וכותרות ענק, העמוד הראשון שלו מציע לא פחות משבע הפניות לטורים, כולל איורים אנכרוניסטיים שבהם נראה דן מרגלית צעיר ב-20 שנה".
 
עצבנות בעיתונות
 
יותר משנדמה כי הביקורות הללו הן אמיתיות, ויותר משיש להן קשר למציאות (ואפילו יותר משהן מביעות את צערם של חלק ממבקרי "ישראל היום" על כך שלא התקבלו, או שאינם עובדים, בעיתון המדובר), נדמה שחוסר הפירגון והנימה השלילית משקפים פחד אמיתי. מאז נסגרו באמצע שנות ה-90 "דבר" ו"על המשמר", ולאחר שחוסלה מרבית העיתונות המפלגתית בשנות השבעים והשמונים, העיתונים הגדולים התרגלו למציאות של היעדר תחרות ממשית. בעוד ש"מעריב" ניסה, מאז נרכש על ידי נמרודי לפני 15 שנה, למצוא לעצמו נישה של קוראים – ונכשל, הצליחו "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" – כל אחד בדרכו שלו – להתביית על קהל קוראים (הגדיל לעשות "הארץ" משהצליח להעלות את מספר מנוייו). איכשהו, "ידיעות אחרונות" היציב, "מעריב" המדשדש ו"הארץ" שפילס את דרכו לציבור חדש, התרגלו לכך שהביצה המודפסת שקטה ושאין סכנה ממשית לגורל הפרינט, מלבד אימת האינטרנט שהטילה חת על מרבית (או שארית) חסידי העיתונות המודפסת.
 
כניסתו של שלדון אדלסון הצליחה לזעזע את אמות הסיפים לא מחמת האג'נדה הפוליטית שלו, גם לא מחמת כספו הרב ביותר, אלא משום השילוב שהציע אדלסון בין עיתונות רצינית לבין רוח קלילה של חינמון המחולק לכל דורש ומצליח להציע את מרבית חדשות היום במהדורה דלת-עמודים, יחסית, עם תוכן אטרקטיווי. המתכון שמציע אדלסון עשוי לפגוע בבטן הרכה של כל העיתונים בישראל, וגם של אתרי האינטרנט: המידע הזמין, איכות הכתיבה, הכותבים שזוכים לתהודה רבה, ומה לעשות – גם הגב הכלכלי האיתן של העיתון – כל אלה עשויים לא רק למשוך את המפרסמים ל"ישראל היום" אלא גם להפוך את העיתון לכלי תקשורת רציני שיעלה את מספר עמודיו, יצבור קהל מנויים ויאיים לנגוס בכלי התקשורת, המודפסים והאינטרנטיים, הקיימים.
 
זלזול או פייט רציני?
 
הדרך של כלי התקשורת להתמודד עם "ישראל איום" איננה באמצעות זלזול (כמו זה של מוטי קירשנבאום בתוכניתו עם ירון לונדון); גם לא באמצעות הנפנוף באג'נדה הפוליטית של העיתון כדבר מגונה. אפילו לא על ידי הערות חסרות טעם על עיצוב ובחירת תכנים. בקיצור, אין צורך להפריח בלופים, לעשות שטיקים ולשסות את מיטב חרצובות הלשון באדלסון ועיתונו. הדבר הטוב היחיד שיש לאנשי הפרינט לעשות הוא לתת את הפייט הכי
טוב שיש להם לתת; לחשוב מחדש על דרך התנהלותם; להרהר בצורך להעלות ולשפר את תנאי העורכים והכתבים; להסעיר את מוחות הקברניטים במינונים של תוכן חדשותי ותוכן מגזיני; ובאפשרויות ליצור סינתזה מוצלחת בין תוכן הגולשים המבעבע באתרים השונים לבין מה שנכנס לעיתונות המודפסת.

בקיצור, במקום להשליך בוץ על אנשי "ישראל היום", במקום לעשות זובור לעמוס רגב ובמקום למרוח את אנשי העיתון בזפת ובנוצות, ראוי שאנשי הפרינט יחשבו מחדש על דרכים לשפר, לחדש ולשכלל את המוצר שברשותם. כי לא לעולם מוזס, ובמקום שבו מנסים כוכבי הפרינט לעקוף את אדלסון באמצעות חינמונים-בגרוש, יצליחו אנשי "ישראל היום" לעשות לקח חשוב למי שמצהיר כי הפרינט עודנו חי – אך בה בעת נוקט בשאננות ובזלזול נוכח העולל הבועט שצנח הבוקר אל מימיה התקשורת הישראלית.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “כמה מלים על הזובור בתקשורת ל"ישראל היום"

  1. לבין מה כדאי ומה לא לעיתון בו הוא עובד? למה זה מפליא אותך שהעיתון זכה לביקורת בדהמארקר, עימו הוא מקיים שיתוף פעולה כלשהו?

  2. הטענה שלי היא שברמה הכללית – וכולנו יודעים את זה – יש ניסיון להפחית בדמותו, בחשיבותו וביכולותיו של "ישראל היום".

    לא צריך להיתמם, גדי.

  3. הביקורת של ולצר מצחיקה. כל מה שיש לה לומר הוא שהמו"ל שלו חשוד בידידות מסוימת עם נתניהו, שיתכן שיש סימן שהשפיעה על תמיכה ביוזמה מסוימת של זליכה שעלולה להתברר כמנוגדת לאינטרסים של אולמרט. וואו. סכנה ברורה ומידית, מה שנקרא. יש מצב שבבחירות הקרובות התקשורת לא תתפקד כולה כעלון תעמולה של "קדימה", או שמא יסתננו וירוסים מחוץ לקו חד"ש – קדימה לברנז'ה.

    אם יש לה משהו להגיד, שתגיד. שלא תתחבא מאחורי כתיבה פחדנית כמו "פה המקום לומר שאין עוררין על כך שזליכה הוא איש מבריק ומקצועי. יש החושבים שהוא מוכן לשכב על הגדר למען ייראה במחוזותינו טוהר המידות, ויש שמטילים בכך ספק וטוענים שהוא רק מגלומן, אבל אלו רק ניתוחים פסיכולוגיים בגרוש עליהם ניתן כמובן להתווכח".

    אגב, בתור מי שעובד שם, אתה יודע אם רשת שוקן מעסיקה דודה פולניה במשרה מלאה בשביל ליצר כותרות כמו "ככה נראה עיתון לא פוליטי"? מוסף הארץ במיוחד מתמחה בכאלו – מוזר משהו על רקע המוצא המרכז-אירופי של המשפחה.

  4. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/887945.html

    עוד הוכחה לצדקתו של דוד.

    מצד שני, "הארץ" מומחים בהשמצת מתחריהם בצדק או שלא בצדק, או לכל הפחות מבלי לגלות נכונות שווה לביקורת עצמית. הם אף הקדישו לכך טור במוסף השבועי שלהם, עמוד אחד לפני טבלת ה-In ו-Out שלא הייתה מביישת את "מעריב לנוער".

  5. אלא שלך עיתונאים מסוימים.

    אל תקפצו על העגלה ותנסו לשייך להארץ מה שלא שייך לו.

  6. פוליטי מוטה למשחק. הרי ברור ש"ישראל היום" זה העיתון של ביבי. זה עיתון שבא לקדם אג'נדה ימנית-קפיטליסטית-אימפריאליסטית קיצונית, והכל בחסות הגנב החמדן אדלסון, שמוציא שם רע ליהודים.
    כשרואים את אדלסון מבינים למה הייתה אנטישמיות.

    לדעתי לא רק שצריך לרדת על ""העיתון" החדש, אלא צריך גם להוביל מסע חרם נגדו.
    יש פה מספיק אימפריאליזם גם ככה, לא צריך לתת יד לכל אימפריאליסט נוסף שבא לזהם לנו את החיים הציבוריים.

  7. הארץ, ידיעות ומעריב- שלושתם שופרי תעמולה של השלטון והאוליגרכיה, שנועדו למטרה אחת: שימור הסדר החברתי הקיים ודיכוי כל התקוממות של הפרולטרים.
    כך שאני לא סובל לא את ידיעות, לא את מעריב ולא את הארץ.
    אבל מה? שלושת אלה לפחות מנסים לשמור על מראית עין של הגינות ואובייקטיביות. עכשיו בא אדלסון העושק הזה (הביע את התנגדותו לאיגודי עובדים. רק מראה איזה איש מדכא ורומס הוא) ומצהיר בריש גלי שהוא מקים עיתון כדי לעזור לביבי, קבלן הביצוע הפוליטי שלו בישראל.
    עלי זה לא מקובל. כמו שאין עיתון תעמולה לעמיר פרץ למשל, כך לא צריך להיות עיתון תעמולה לביבי.
    חוץ מזה, באיזו זכות בא לכאן מיליארדר מחו"ל, ומעיז, עם הכסף שלו, לשנות סדרי שלטון? למה אני לא יכול להשפיע על דעת הקהל כמוהו? רק בגלל שיש לו המון המון כסף אז יש לו זכות לשטוף לנו את המוח בתעמולה פשיסטו-אימפריאליסטית מבין מדרשו של אדם סמית'?

  8. ןלהתרשם מהעיתון החדש אלא שכתושב באר שבע אין לי אפשרות זה אינו מופץ באיזורי, לצערי.

  9. The journalists unions in Israel are destroyed anyhow, thanks not to Anerican billioner Adelson, but to our local capitlist Amos Shoken. Shoken funded "Hadashot" in 1984 for the sole purpose of breaking the journalists union's power, by forbiding any kind of unionization in his new paper, not even mere representation of the Journalists Association.
    Of course, the paper went down less than a decade later, and never succeeded in increasing its market share and becoming a major, or even profitable newspaper; however, its job in liquidating the press workers rights was accomplished, so that the impact was well felt in the entire field of Israeli mainstrean media, and not just in Shoken's entreprises.

  10. ליהודי השפוי של השמאל, גם לנו אנשי ימין מרכז מגיע עיתון.
    התקשורת בארץ נוטה שמאלה בעיקר, למה? למה שלא יהיה עיתון ימני? בגלל שטוב לכם עם השמאל? או בגלל שהשמאל מפחד ורוצה לשמור על כוחו.
    בכל אופן העיתון יצא ויצליח בגדול בגלל שלעם נמאס מהשמאל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s