אוריפידס זוכה לטיפול מיוחד ב"הארץ ספרים"

מאמר זה פורסם בבלוג "מותר הרוח" לבקשת הגב' נחמה אדרת

היום פורסמה במוסף הספרים של "הארץ" ביקורת על תרגומו של ד"ר אהרון שבתאי, מיוונית לעברית, את מחזהו של אוריפידס, "איפיגניה בארץ הטאורים". צריך הרבה אומץ לפרסם ביקורת של תרגום למחזה קלאסי מיוונית, לא פחות משצריך עוז לתרגם את המחזה. כל מי שלמד אי-פעם יוונית קלאסית יודע את מה רב הדם שמקיז התלמיד והחוקר עד שהוא רוכש את השליטה ברזי השפה.
 
אלא שבדור האחרון ישנם כאלה שהחליטו כי לגיטימי ומוצדק "לפסוח" על שלב רכישת השפה. יען כי הם יכתבו ביקורת או מאמר או ספר על כל פילוסוף, סופר ומשורר שכתב ופעל ביוון הקלאסית ובתקופה ההלניסטית, וגם יבקרו ספרים – ותרגומים – שנכתבו על התקופה ההיא. כך, באוניברסיטה מסוימת בישראל כתבה תלמידה תזת תואר שני – שזיכתה אותה בתואר המדובר – על הפילוסוף פלוטינוס, שכתב ביוונית קשה ואינטואיטיווית מאוד, מבלי שידעה כלל יוונית. אוניברסיטאות אחרות בארץ ניפקו תחת ידן שלל ספרים ותרגומים אשר מעמדם המפוקפק זכה לשם-דבר לאחר שזכו לביקורת מידי מומחים אמיתיים. הגדיל לעשות פרופסור מסוים שכתב ספר באנגלית על דיאלוג מפורסם של אפלטון מבלי שידע מילה אחת ביוונית.
 
Scribo ergo sum
 
למיטב ידיעתי, כותב הביקורת הבוקר ב"הארץ ספרים" לא התמחה בלימודים קלאסיים, איננו יודע לקרוא יוונית עתיקה והתמחותו היא בספרות עברית של המאה העשרים. אם כן, למה שיבקר את התרגום של שבתאי לאוריפידס? כי אפשר. על משקל המימרה המפורסמת של דקארט, Scribo ergo sum. אני כותב, משמע אני קיים (ובתרגום נכון יותר, אני כותב, מכאן "הנני" או "אני נמצא").
 
כך, כותב המבקר שתרגומו של שבתאי הוא בבחינת "חמצן" לתרבות הישראלית, מתוך תחושת-נחיתות כללית הרואה ביצירה הישראלית דבר בלתי-מפותח, חלק אינטגרלי של רדידות ושטחיות ישראלית מצויה שטופחה כאן בעשורים האחרונים. איך כותב המבקר? מחזאות לא היתה הצד החזק של התרבות הישראלית. נסים אלוני וחנוך לוין? הם היו חריגים. נו, טוב. מילא.

אוריפידס. מי צרך לדעת יוונית?

אלא שאם לא די בכך, חורג המבקר מתפקידו לבקר את הטקסט המתורגם (הרי ברי כי אינו בקיא ומצוי בטקסט המתורגם, בספרות המחקר העניפה אודותיו ובתרגומים אחרים, לשפות אחרות, של הטקסט). למשל, הוא קובע (בקביעה שאינה נשמעת מופרכת כל כך, לאור ניסיון העבר) שתרגומו של שמעון בוזגלו ל"אנטיגונה" של סופוקלס נופל מזה של תרגומו של שבתאי לאותו מחזה. מאין הוא יודע? האם הוא הספיק גם לעבור על תרגומו של מר בוזגלו, גם לעיין בטקסט היווני המקורי, גם להשוות את תרגומו של שבתאי לטקסט היווני וגם לערוך השוואה בין התרגומים? אני מסופקת. אלא שזה לא מפריע למבקר לכתוב כאוות נפשו (ולחבוט בתיאטרון הישראלי, ובצדק). איך אמרנו? Scribo ergo sum.
 
כבדרך אגב, הוא גם מקונן על הוויתור הלגיטימי של המתרגם על המשקל היווני לטובת הפיכת הטקסט לפרוזה. אולם בחירה זו היא לגיטימית בכל תולדות התרגומים מיוונית ומרומית לשפות רבות. האם הוא יבוא בטענות גם לאחד מגדולי הקלאסיקנים בני-זמננו, מרטין פרגוסון סמית', שתרגם את שירו הארוך של לוקרטיוס, "על טבע הדברים", מרומית לאנגלית, כפרוזה? האם יבוא בטענות גם לפרופסור אהוביה כהנא שתירגם את הומרוס מיוונית לעברית, כפרוזה?
 
ההתפעלות של המבקר מן המחזה של אוריפידס ומהתרגום של שבתאי היא, אולי, במקומה. איני מתיימרת (עדיין) לקרוא טקסטים קשים כל כך ביוונית, ואף לא לבקר תרגומים. ככלות הכל, איני מקבלת תשלום עבור הגיגים כתובים "מסביב" לטקסט מסוים, ואף לא זוכה לכתוב במוסף ספרים כל כך יוקרתי… ניחא. אולם קשה להבין כיצד אדם המקונן על רדידות התרבות בימינו מצליח לנפק תחת ידיו "ביקורת" שיסודה אי-ידיעה כמעט מוחלטת לא רק באשר לשפת המקור בה הוא נכתב ולביבליוגרפיה סביבו, אלא גם ביחס לכלל הפשוט: אל תדחוף את האף למקומות שאתה לא מבין בהם.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “אוריפידס זוכה לטיפול מיוחד ב"הארץ ספרים"

  1. תודה על ההתייחסות הנוקבת. באופן עקרוני אני יכול להסכים לסנטימנט לפיו כדאי שמומחה, ואולי אפילו מומחה מובהק צריך לבקר ספר. בעולם של אמת וחסד זה היה מתקיים. אבל במציאות הישראלית העמדת דרישה כזו משמעה מחיקה של התייחסות ליצירות מתורגמות רבות. הראייה היא תרגומי שבתאי עצמו: רבים מהם לא זכו להתייחסות מצד המומחים לתרבות יוון הקלאסית. איני יודע כמה שמות ייוותרו אחרי חיתוך שתי הקבוצות: מומחים לדרמה יוונית ואנשים שרוצים ויכולים לכתוב רשימה בעיתון. בוודאי לא המונים.

    אילו היתה הרשות ניתנת רק למומחים, כמעט איש לא היה יכול לכתוב ביקורת גם על סתם רומן עברי שפורסם בימינו – רק פרופסורים לספרות עברית המכירים את תולדות הספרות העברית ואת "הביבליוגרפיה". אבל כפי שאיש אינו מתרעם על כתיבה על שירה עברית על ידי משורר שאינו פרוספור לספרות עברית ומומחה מובהק לשירת רחל חלפי (ליאור שטרנברג ברשימתו היפה השבוע), כך איני רואה סיבה לשלול עקרונית את אפשרות ההתייחסות ממי שאינו מומחה לתרבות יוון, אלא מכיר אותה כחובב. השאלה בסופו של דבר היא אם הטקסט משכנע או לא. יתכן, כמובן, שהוא לא משכנע, אבל גם ברור שמומחיות אקדמית כפי שאת דורשת אינה ערובה לפרשנות משכנעת.

    אפשר אולי לראות את הדברים גם אחרת: אין מדובר ברשימה של מומחה שמיועדת למומחים (ולכן לדעתי הדוגמה של האקדמיה בראשית דברייך אינה בהכרח הולמת כאן) אלא בדיווח על קריאה של קורא עברית לקוראי עברית. יתכן שהיה מוטב להבהיר זאת ברשימתי.

    איני חושב שעיבוד לפרוזה הוא פסול בכל מצב, אבל אני חושב שתרגומו של בוזגלו יצר טקסט עברי פחות טוב מזה של שבתאי. זו כל טענתי. לא בגלל הסיווג לשירה / פרוזה, אלא בגלל המוזיקה של הטקסט העברי. אפשר להשוות שני תרגומים, בהנחה ששניהם מדויקים מבחינת הבנת הטקסט, גם בלי לדעת את טקסט המקור. אם תרגום הוא יצירה חדשה המבוססת על יצירה אחרת, כל קורא עברית יכול לבחון את היצירה החדשה הזו על פי רגישותו הלשונית.

  2. דרור,

    אני שמח שהגבת לטור שלי. יש לי כמה וכמה הערות:

    ראשית, למיטב ידיעתי יש בארץ שלושה חוגים ללימודים קלאסיים ועוד כמה וכמה קלאסיקנים שיושבים במחלקות לספרות. בעולם של חסד ואמת אתה לא היית מבקר, או מסכים לבקר, תרגום מיוונית עתיקה לעברית, ולו משום הגינות בסיסית. האם עובדה שרבים מתרגומי שבתאי לא זכו להתייחסות צריכה לגרום לך לשבחם? על שום מה? האם לא היה נכון יותר לכתוב טור על היעדר ההתייחסות לשבתאי מאשר להעמיד את עצמך כבקיא וכמומחה בעניינו?

    שנית, יש הבדל בין ידיעה מוחלטת במקצוע מסוים – ולכך אף אחד לא יכול – לבין ידיעה סבירה. האם אתה חושב שראוי שמבקר ספרות שאינו יודע עברית יבקר תרגום לאנגלית, מעברית, של ש"י עגנון? איני חושבת כך. כאשר קיים מחסום בסיסי בינך לבין הטקסט, וכאשר אינך מומחה בנושא בו עוסק הטקסט, אינך יכול לבקרו. סביר להניח שמי שעוסק בשירה או בפרוזה יוונית, ואינו מומחה לאוריפידס, יוכל לתת ביקורת טובה על תרגום של אוריפידס לעברית. כנ"ל לגבי מי שאינו עוסק במשורר אן בסופר מסוים. מומחיות אקדמית איננה ערובה לפרשנות משכנעת או טובה; היא הכרח לעצם אפשרות הפרשנות. יתירה מכך: מכיוון שבעיתון אתה פונה לעשרות אלפים, קל וחומר שתקפיד עם הטקסט קלה כבחמורה ותבקר רק מה שביכולתך לבקר.

    ולבסוף, אינך יכול לדעת ששני התרגומים נאמנים למקור משום שאינך יודע יוונית. ביכולתך להניח כך, אולם שנינו מסכימים שאין זה המקרה של בוזגלו, למשל. השאלה בדבר היות התרגום יצירה בפני עצמה היא שאלה כבדה מדי שמתבססת יותר על תיאוריות בדבר פרשנות מאשר על דברים "תכל'ס". "תכל'ס", אנו רוצים לקרוא טקסט שיהיה נאמן כמה שיותר למקור, בהינתן שאנו סוברים שתרגום הוא פרשנות ולא ביטוי מדויק למקור.

  3. כמה רשימות ביקורת על תרגומים מיוונית כבר מתפרסמות? די בחמישה אנשים שמבינים בתאטרון היווני וגם יכולים ורוצים לכתוב בעיתון, כדי לענות על כל הצרכים.

  4. א. הדיון מרתק. הטענות של דרור בעלות משקל בעיני, אך אלה של נחמה יותר.

    ב. התפעלתי עמוקות מעצם תגובתו של דרור, ומהטון המאופק שלה, למרות השפה המאוד חריפה של הביקורת. יש בזה אצילות בעיני. הלוואי שכל הוויכוחים סביבנו יתנהלו בכאלה אמות מידה.

  5. עיתונות היא לא אקדמיה, ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו עיתונאי העיר? צאי ותקני קודם את חבר מרעייך במגדל השן שכותבים דוקטורטים בלי לקרוא מילה ביוונית. ביקורת ספרות נכתבת עשרות פעמים כל יום על תרגומים של ספרים מאנגלית, ולמרות שכל הכותבים יודעים אנגלית, הם מעולם לא קראו את המקור. האם זה מונע מהם להתייחס ליצירה עצמה כפי שתורגמה? האם זה אמור למנוע מהם? לדעתי לא.

  6. על זוועות הניקוד במוסף ששלחה (פרופ') רעננה מרידור מהחוג ללימודים קלאסים בירושלים

  7. כאמור, אין לי ויכוח עקרוני שעדיפה מומחיות. עם זאת, יש טווח נרחב של קריאות אפשריות ביצירה מתורגמת, החל מקריאתו של מומחה (שאגב, במקרים לא מעטים הופכת להיות נוקדנית ונטפלת לזוטות בדיוק *בגלל* אותה מומחיות, וגם במוסף "ספרים" יש דוגמאות רבות לכך) וכלה בקריאה "סתם". אני לא בטוח שבין שתי הקריאות האלו אין מקום לקריאות מסוגים נוספים, כמו זו שלי.

    אני עדיין מתעקש על הצורך לראות את הסוגיה בהקשר הקונקרטי של הביקורת הישראלית. ובהקשר זה אני מודה שאני חש לפעמים אחריות להתייחס לטקסט בלשון שאיני מכיר אבל הוא יפה במיוחד בעיניי מתוך חשש ודאי שאם לא אעשה זאת לא תהיה לו כל התייחסות.

    לסיום – יש כמה עיתונים בישראל, ןאדרבא, אם מישהו קהילת המחקר הרלוונטית רוצה לתרום את תרומתו מזווית מקצועית, הוא יכול לעשות זאת בעיתונים אחרים או במוסף התרבות השני של "הארץ". המילה שלי היא ודאי לא המילה היחידה או האחרונה.

  8. טענותיה של נחמה משכנעות יותר, אך גם אני התרשמתי מאוד מהתגובה העניינית והאצילית של דרור, ומהאופן המכבד שבו הוא מגיב למתקפה לא מאוד מעודנת. ניכר גם שהקדיש מחשבה לשאלה אם ראוי לו לבקר את היצירה ובאילו כלים.

    ויותר מכל, נדמה לי שאת הביקורת יש להפנות לעורך המוסף: האם נעשתה פנייה לאדם מתאים יותר מבחינת הכשרתו וידיעתו את השפה? אם פנה העורך למומחים לספרות ותיאטרון קלאסי, שהם קוראי יוונית, ונענה בשלילה – טוב עשה שפנה לכותב אחר, כי חבל לוותר על ההיכרות עם המחזה והתרגום.

    אבל אתפלא מאוד אם פניה כזאת נעשתה.

  9. זה עניין שהיה צריך לדסקס עליו בשיחה פנים מול פנים ולא באתר אינטרנט.
    לא לכבודו של דרור ולא של הגברת להתקשקש בנושאים שמעניינים שני אנשים ורבע.

  10. אם זה מעניין שני אנשים ורבע, למה הגבת? אולי כי זה מעניין יותר? ואולי כי כמות הטוקבקים פה מעידה שבכל זאת יש אנשים שאכפת להם?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s