בשורת הפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית

כלום מתגמל ופורה הוא יותר עמלכם, היסטוריונים?
פה תכלו עת רבה יותר וגם ייתר של שמן.
הן אצלכם יצירה גדלה בלי מידה ותופחת
עד עמודת האלף, ורב הבזבוז בפפירוס.
זאת מכתיבים שפעת העובדות וכלליו של הז'אנר.
כלום תקצרו תבואה ויבול על חריש ועל יגע?
מי יגמלכם כמו לאיש המקריא 'חדשותיה של רומא'?
 
יובנאליס, סטירה ז' (יובנאליס, הסטירות, עמ' 176, תרגמה מרומית והוסיפה מבוא, הערות ומפתחות: רחל בירנבאום, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 2003)
 
העיתון "מעריב" חושף הבוקר כי החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית מצוי בסכנת סגירה. לפי "מעריב" ופרופסור גבריאל מוצקין ששימש מרצה בחוג, מספר הקורסים והסמינריונים ירד פלאים ויש תלמידים המבקשים לנטוש את החוג היות שהקורסים המוצעים בו הם דלים, יחסית, לעומת אלה שמוצעים באוניברסיטת תל אביב.
 
הרבה שנים חלפו מאז עמד הפרופסור יוסף קלויזנר המנוח על הר הצופים והכריז, "ברוך שפינוזה, אחינו אתה, אחינו אתה". שנים רבות עברו מאז חיים יהודה רות, יוסף ליבס, יוסף אור, מרטין בובר, ש"ה ברגמן, ישעיהו ליבוביץ ואחרים היו לאורים ולתומים של ראשי האוניברסיטה העברית, פרנסיה ומתקצביה. קרנה של הפילוסופיה ירדה, וכך ירדה קרנם של מיטב מדעי הרוח. אט-אט מבקשים להם הביורוקרטים ופרנסיה החדשים של האוניברסיטה – והאוניברסיטה העברית איננה שונה בכך מזו שברמת אביב ומזו שעל הכרמל – להכניס לנו לראש שזה לא "רווחי", שאין בכך "תועלת", ש"לא ייצא מזה כלום".
 
אפשר רק להצטער על המגמה הזו, ואפשר גם להילחם על מקומם של הפילוסופיה, הלימודים הקלאסיים, ההיסטוריה הכללית, השפות השמיות, הארכיאולוגיה והספרות הצרפתית, במרחב התקצוב האקדמי הישראלי. יש המדמים בנפשם כי זהו קרב אבוד מראש; יש המנסים להוכיח כי יש בכל זאת מהתועלת בפילוסופיה או במדעי רוח אחרים ודוחפים תלמידים לתוכניות MA קצרצרות ומרוכזות או למסלולים מהירים לדוקטורט. הטובים, מה לעשות, נסים על נפשם ללמוד בחו"ל, שם – אפילו בארצות הברית – יש עדיין תקציבים וכבוד למדעי הרוח.
 
יכול להיות שחרב הקיצוצים והחיסולים תפסח על כמה מהחוגים שבעבר נחשבו לתפארת האוניברסיטאות. יכול להיות, ואף סביר מאוד, שלא יהיה כך.
 
באחת השיחות שהיו לי עם פרופסור ליוונית, בשנות השבעים לחייו, הוא נתן לי במתנה ספר בן 40 שנה. הספר שיצא לאור בחודש שבט תשכ"ז, פברואר 1967, שנקרא "דורון" והודפס כמחווה לפרופסור בנציון כ"ץ המנוח. כ"ץ נבחר בשנת 1959 לדיקאן הפקולטה למדעי הרוח, ושנה לאחר מכן מונה לסגן הרקטור. בשנת 1964 נבחר לרקטור אוניברסיטת תל אביב.
 
כ"ץ, שקיבל דוקטורט בפילולוגיה קלאסית ובפילולוגיה אוריינטאלית בשנת 1929 מאוניברסיטת קראקוב, היה ציר בקונגרסים ציוניים, שימש מרצה לספרות עברית במכון למדעי היהדות בוורשה וכתב מאמרים לרוב על אייסכילוס, שירת ביאליק, פועלם הספרותי של טשרניחובסקי, גנסין ושטיינברג, ותרגם מיוונית קלאסית מבחר מכתבי אייסכילוס, אריסטופנס, אריסטו, מרטיאליס, פירדוסי ועומר כיאם. הוא ייסד את החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל אביב והספיק לכתוב ולתרגם רבות, בין השאר הספר "מערכות ארוס" הדקיק שעוסק בשירה לירית יוונית.
 
אלה היו ענקי הרוח והדור של פעם, זו המורשת עליה דורכים ברגל גסה אלה המבקשים לחסל כל זכר לפילוסופיה ולקלאסיקה. אלא שבעוד שמפעלם ועיסוקם של גדולי הדור מפעם (ועדיין נשארו כמה וכמה כאלה בהווה) יזכה להיכנס אל נצח הפעילות הספרותית והתרבותית, אותם פקידים קטנים וביורוקרטים רבי-כוח לא ייזכרו אלא כביטוי לניוון תרבותי וחברתי.

ברוח הדברים שכתב אורי ניסן גנסין לזכרו של פרידריך ניטשה:

"אמנם, הכול יודעים את גדולתו של ניטשה; גם ניסו לא פעם להעריכו ולהמשילו לכמה וכמה מאנשי המעלה; אולם את ניטשה אי-אפשר להמשיל אלא לו לעצמו. שנים תעבורנה, עשוריות בדורות תנקופנה, הכול יתחלף, הכול ישונה, אולם שמו של פרידריך וילהלם ניטשה לא יסוף לעד!"

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “בשורת הפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית

  1. המוות של האוניברסיטה היה ביום שבו היא הקימה חוגים כמו מנהל עסקים ומדעי המחשב. תפקיד האקדמיה היה מאז ומעולם ללמד מקצועות כמו היסטוריה, ספרות, פילוסופיה, סוציולוגיה ומתמטיקה. הגלישה שלה למחוזות החדשים האלה הם מה שיקבור אותה, כי תרבות והבנת עולם לא לומדים בחוגים האלה, ומי שלא מכיר את אבני היסוד של הבניין ומכיר רק את הטפחות – סופו להתרסק.

  2. שכחת את פרופ' נתן רוטנשטרייך שהיה רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית ומעמודי התווך של החוג לפילוסופיה שגידל דור של מרצים וחוקרים בעלי שם עולמי כפרופ' ירמיהו יובל. הוא היה גם ממקימי האקדמיה למדעים, מאנשי הרוח של תנועת העבודה, איש תנועת "גורדוניה" ידידו הנאמן של פנחס לבון.

  3. לא קראתי את הכתבה, אבל ממה שאתה מצטט, יכול להיות שהבעייה איננה רק בתקציבים, אלא גם בפתיחות.
    ממה שזכור לי, להוציא את פרופ' ליבוביץ' ופרופ' דיבואה המנוחים ועוד מתי מעט – החוג לפילוסופיה בירושלים היה מאוד סגור ונעול בפני חידושים.
    יכול להיות שהוא המשיך בדוגמטיות שלו, ודוגמטיות היא מתכון לדעיכה.
    הפילוסופיה בשנים האחרונות עושה קאמבק די רציני בכל העולם, וגם בארץ, בניגוד לדבריך.

  4. מה אתה מבלבל במוח?! החוגים ל"מדעי המחשב" הוקמו משום שהתחום האמור הפך מתחום מחקר צדדי יחסית של המתמטיקה לגוף ידע עצום בפני עצמו. רוב העיסוק בתחום הוא מחקרי, וכך גם דרך הוראתו באוניברסיטאות השונות. אולם אתה, בדומה לכותב המאמר (כאן ובמאמרים אחרים שלו), מנסים לשדך בין "מחקרי" ל"לא אפיקטיבי". אם בכך מדובר, צריכות האונ' לחדול מלימודי הפיסיקה הכימיה הביולוגיה והגיאולוגיה (שכן, רחמנא לצלן, לכל אלו יש גם צד שימושי), לחדול מלימודי חלק מהמתמטיקה, העבודה הסוציאלית, הכלכלה וכו'.
    הגישה שלך (וגם של דוד, בכמה ממאמריו הקודמים) היא גישתם של אותם בורים מהחוגים למדעי הרוח, שמחזיקים בדעה שלא להכיר את כתבי אפלטון זו בורות, אבל לא לדעת מהי חבורה או מהי "מכונת טיורינג" זה בסדר גמור…

  5. אמנם אינני בקי במתרחש בחוג לפילוסופיה, אך מהיכרותי את לימודי הספרות אומר שמדעי הרוח שותפים מלאים בדעיכתם הם ואין להאשים רק את בעלי המאה בעניין. המעבר ההדרגתי מיצור והפצת ידע ליצור והפצת פרשנויות/הגיגים/ספקות, אף שבתחילה היה משב רוח רענן במסדרונות הפקולטה, כבר מזמן עבר את גבולות הטעם הטוב. הוא יצר אינפלציה של רעיונות שערכם אינו מעוגן באמת אובייקטיבית או בשייכות לגוף ידע רחב ומתפתח אלא בקריטריונים סובייקטביים, יחסיים או פוליטיים כגון עניין, אופנתיות, או חדשנות מחד גיסא וחתרנות או "חברתיות" מאידך גיסא. כמובן שכלפי חוץ ממשיכה האוניברסיטה לדבר על סטנדרטים מחמירים, על מחקר טהור ובלתי-תלוי, על ידע לשם עצמו, אך כלפי פנים ממשיך להתפשט הריקבון בדמות פסבדו-חוגים כגון לימודי תרבות. מי שאחראי על התקציבים ודאי יודע זאת היטב, וכל עוד מדעי הרוח לא יצליחו לענות על השאלה בשביל מה בעצם לכלכל אותם הם ימשיכו לגווע.

  6. אני מצטרף לדבריך; לאור נסיון העבר (גם אני אמרתי כאן פעם דברים דומים) ספק אם תמצא לכך כאן (או אצל כל "דוד מרחב" אחר) אוזן קשבת….

  7. לדעתי יש אנשים רבים באקדמיה, סטודנטים ומרצים כאחד, שמאסו בפרשנות מתפלספת ללא אחיזה במציאות ובדברי ביקורת עקרים שאינם משנים את תנאי הקיום ולכן רק מחזקים את הסדר הקיים. הבעיה היא שחלק ניכר מדור הביניים, שעסוק כעת בקבלת קביעות או פרופסורה ולכן מטבע הדברים מתבלט יותר מאחרים, תקוע בשנות השמונים וחושב שאותה התפלספות ביקורתית-עלק היא שיא החדשנות. אליו מצטרפים עדה של מסטרנטים ודוקטורנטים מסונוורים שעדיין לא הבינו שהם מכלים את זמנם בלימוד פרנולוגיה, פסבדו-מדע אופנתי שמחר יהיה אפשר לעטוף איתו דגים. צריך פשוט לחכות שדור המדבר הזה יחלוף, ואולי שוב נזכה לראות נפילים באוניברסיטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s