קולטורה

הניצחון האחרון של ישראל סגל

ביום ו' באב תט"ז, 27 ביולי 1656, הטילה הקהילה היהודית באמסטרדם חרם על צעיר בן יהודי, והוא בן 24 שנים בלבד.
 
"האדונים מן המעמד [קרי, הפרנסים]", נכתב בספר הקהילה הפורטוגזית, "מודיעים לכבוד מעלתכם כי מאחר שמזה זמן נמסר על השקפותיו ומעשיו הרעים של ברוך דה אספינוזה, והם ניסו בדרכים ובהבטחות שונות להשיבו מדרכיו הרעים, אך לא עלה בידם לתקנו, ואדרבה, כל יום הגיעו לידיעתם ידיעות נוספות על כפירות נוראות שעשה ולימד… ולכן נמנו וגמרו על דעתם של אלה כי אספינוזה הנ"ל יוחרם וינודה מעדת ישראל, והרי הם מטילים עליו את החרם כדלקמן: 'בגזירת עירין ובמאמר קדישין אנו גוזרים חרם, נידוי, אלה ושמתא על ברוך דה אספינוזה, בהסכמת האל יתברך וכל הקהל הקדוש הזה… ארור יהיה ביום וארור בלילה, ארור יהיה בשכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, ואדוני לא ירצה בכפרתו ותבער בו חמת אדוני וקנאתו… ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם חיים כולכם היום'" (מצוטט אצל ירמיהו יובל, "שפינוזה וכופרים אחרים", עמ' 5).

ארור. ברוך שפינוזה

שפינוזה הלך לעולמו ב-21 בפברואר 1677. רק בשנת 1962 פסק הרב הראשי לישראל, יצחק הלוי הרצוג המנוח, כי החרם אינו תקף משום שהוטל רק על שפינוזה האיש החי ולא הושת עליו לדורי דורות, ואין הוא תקף על המעיין בספריו. פלפול זה לא פטר את שפינוזה מהחרם ההוא, גם לא לאחר מאבק שניהל בעניין זה ראש הממשלה המנוח, דוד בן גוריון, והפרופסור יוסף קלויזנר שהכריז בשנת 1925 על הר הצופים, "ברוך שפינוזה, אחינו אתה, אחינו אתה!"
 
■ ■ ■
 
הלילה קראתי ב-ynet כי הרב אלישיב הורה שלא לשבת שבעה על ישראל סגל המנוח. מדוע? "מאחר שהנפטר שנה ופירש". כלומר, היות שסגל היה בקיא בתורה אך בחר לפרוש מעולמה ואינו בחזקת "תינוק שנשבה" אשר ניתן לומר עליו כי לא חסה באוהלה של תורה ולא נחשף ל"אמת".
 
כמו החרם על שפינוזה, כך החרם על ישראל סגל המנוח, לא רק שאינו תקף אלא מבזה את החיים המחרימים מחמת כבודו והשכלתו של המוחרם. אמנם סגל לא היה – ומלכתחילה לא התיימר להיות – פילוסוף או איש רוח דגול, אולם פרישתו מהעולם הדתי אל חיק החילוניות לא זו בלבד שהיתה כרוכה באימוץ האתיאיזם החילוני אלא גם בהעלאת ספקות קשים ביחס לאפשרות החילוניות להתמודד עם הדת – הן מבחינת תוכנה הערכי והן מבחינת ידיעות החילונים (המעטות) אודות הדת.
 
מה גרם לקנאים של אז והיום להטיל חרם על אדם כשפינוזה, חסר כל השפעה ציבורית של ממש, או על אדם כסגל, שלא היה אלא עיתונאי וסופר אשר לא הטיף לחזרה בשאלה וכל שביקש היה לבטא את עמדותיו, שבלאו הכי שכנעו את המשוכנעים וקוממו את המתנגדים? האם הניסיון לרצות את הממסד באמסטרדם, בימי שפינוזה? האם הניסיון להראות כלפי הציבור פנימה בבחינת "ראו והיזהרו"?
 
האמת ההיסטורית של המאה השש עשרה אינה כה ברורה, ובלאו הכי איני מומחה לדבר; מה גם שספרו המונומנטלי של שפינוזה, ה"אתיקה", פורסם לאחר מותו. אולם נדמה כי החשש הגדול של המאמינים והקנאים הגדולים הוא לא מרעיונות חילוניים-אתיאיסטיים אלא מיכולתו של חילוני שכפר בעיקר ויצא מגבולות הדת לנהל מאבק רעיוני חסר פשרות עם הדת כאשר ברשותו מצוי הארסנל הרעיוני הדתי – הידע בדבר הדת, אורחותיה, הלכותיה ועקרונותיה.
 
ישראל סגל ז"ל יכול היה להשיב לקנאים כגמולם משוב שידיעותיו לא פחתו מידיעותיהם בענייני יהדות והלכה; הדיון האינטליגנטי הפחיד, כך נראה, את ראשי החרדים. האופציה החילונית המשכילה, לא בדמותה הגרוטסקית בנוסח טומי לפיד ודומיו, היתה מאז ומתמיד לצנינים בעיני פרנסי הציבור הדתי. הם ידעו ידוע היטב כי לסגל – כמו לשפינוזה, להבדיל, שהיה חלוץ ביקורת המקרא – מצוי הכוח הרעיוני לנהל עמם פולמוס חריף. לכן נזהרו בו וראו בו בוגד מסוכן. עתה הם באים עמו חשבון לאחר מותו.
 
■ ■ ■
 
ישראל סגל ז"ל ייזכר, מעל הכל, כעיתונאי רציני וכסופר טוב. אולם החרם עליו עם מותו, האיסור לשבת עליו שבעה, יהפוך אותו לסמל המאבק הנאור, הספקני, המשכיל, בדת הממוסדת, המונוליתית, האטומה. מעתה, סגל לא יהיה רק לדמות ראויה לזיכרון עבור עיתונאים ואוהבי ספרות טובה, אלא גם עבור אלה שמעוניינים באופציה החילונית כאפשרות ראויה לחיים ולפולמוס.
 
בכך עשו לעצמם החרדים שירות-דב של ממש, ובאותה מידה העניקו לסגל את ניצחונו – לאחר לכתו לעולמו: הוא את שמו-שלו בספר המאבק החילוני כבר רשם באותיות של זהב.
 
יהי זכרו ברוך.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “הניצחון האחרון של ישראל סגל

  1. התגובה הראשונית שלילסיפור הייתה דומה לשלך, אבל אחרי שקראתי קצת יותר פרטים נמלכתי בדעתי. התברר לי שדברי הרב אלישיב לא היו איזו "הכרזת חרם" יזומה, אלא תשובה למשפחת סגל שפנתה אליו בשאלה האם ראוי להם לשבת שבעה על ישראל סגל או לא.

    זה לא כאילו שיצא כאן הרב והכריז מיוזמתו בתקשורת (או שהוציא פשקוויל) שעל ישראל סגל אין לשבת שבעה. ההשוואה לחרם על שפינוזה לא מתאימה כי זאת לא באמת "הכרזת חרם" של שנאה והסתה. משפחת הנפטר פנתה אל הרב אלישיב וביקשה תשובה הלכתית בנושא, והוא השיב לפי הבנתו את ההלכה. בשביל זה הוא קיים, הוא רב וככזה הוא אמור לתת תשובה למי שפונה אליו בשאלה כזאת, והתשובה לא אמורה לבוא לפי אילו עקרונות הומניים פרטיים וחופשיים. ומה לעשות שהבנתו את ההלכה, עד כמה שאני יכולה לראות, היא די מדויקת? לא מדובר בפסק הלכה חדשני ומהפכני מצדו, מה לעשות שההלכה באמת רואה בעיה בקיום הלכות אבלות על אנשים שנטשו את הדת בריש גלי?

    אפשר להביע צער על שההלכה כל-כך נוקשה בענייני אבלות על מת שהתפקר. מה שאי אפשר לצפות זה שרב יסרב לתת תשובה הלכתית כשפונים אליו בשאלה, או שייתן תשובה שלא תואמת את ההלכה. בכל מקרה לא מדובר כאן בהכרזת חרם כללית של איזו עדת "קנאים", ולכן היציאה להכללות מיותרת. זה לא "החרדים" או "קנאים", זה רב אחד מסוים, וגם את הרב הזה היה צריך למשוך בלשון כדי שיאמר את מה שאמר.

  2. להלן מתוך הידיעה בNFC:

    בחצר הרב אומרים כי מדובר בסיפור עיתונאי מצוץ מן האצבע וכי לא היו דברים מעולם. "שאלה כזו", אמרו, "כלל לא עלתה על שולחנו של הרב, ומי שעומד מאחורי הפרסום הם גורמים שמנסים לסכסך. חבל שעיתונאים מתפתים לסיפורים עסיסיים מבלי לבדוק קודם את אמיתותם".

    עוד הוסיפו כי בשאלה מסוג זה יכול היה הרב דן סגל לפנות לרבו, לו היה רוצה, ולא להגיע עד לרב אלישיב, הנחשב אחד מגדולי רבני הציבור החרדי.

  3. עם זאת, בשל רגישות הנושא התגובה הרשמית מבית הרב אלישיב היא כי הם אינם מכחישים ואינם מאשרים את הפרסומים. הסיבה לכך היא קונצנזוס ברור הקיים בציבור החרדי ולפיו סגל נחשב כמי ש"שנה ופרש", וישיבת 'שבעה' עליו תהווה סוג של הכרה במעשיו, מה שעלול להוות מודל חינוכי שלילי עבור ילדים חרדיים.

    אם זה שקר, מדוע שלא יפרסמו הכחשה רשמית?

  4. מעידה גם על כך שכפי ששיערתי אין לראות כאן רבנים שלהוטים לצאת בחרם רשמי וגלוי על סגל. הכרזת חרם אמיתית, להבדיל, זה משהו כמו מה שעשה הגאון מווילנא לחסידים. כאן, להבדיל, יש פרשה שגורמת יותר מבוכה מהזדעקות, ונראה שהרב ומקורביו מעוניינים יותר שתדעך ולא תעורר יותר הדים ממה שהיא כבר מעוררת. רבנים יודעים יפה מאוד לצאת כנגד תופעות ואנשים שהם לא אוהבים בקול גדול וברור כשהם רוצים, ואילו היו רוצים היו עושים זאת גם כאן. העובדה היא שעד כה הם בוחרים שלא לעשות זאת.

  5. ההשוואה בין החרם לסגל לא מובנת כלל!, שחרם חמור יותר ומההלכה לא יכל הרב הרצוג המנוח לבטלה אלא אם היה גדול בחכמה ומנין ובזה כלל של אם אנו כחמורים וכו' וסגל לא הוחרם כלל רק שהתפקר ורמת ידיעותיו בהלכה לא משנים את ההלכה ואם יזכר כעיתונאי גם יזכר שהתפקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s