עוד

הטרנד החדש בשמאל: תמיכה באיראן

ב-16 בינואר 1979 פרצה באיראן המהפכה האסלאמית שהובילה את השאה הפרסי לגלות. פריצת המהפכה לוותה בתרועות רמות של השמאל האנטי-ציוני המרקסיסטי ברחבי העולם, לרבות השמאל המהפכני באיראן. עבור אותם אנשי שמאל, סילוקו של השאה הפרסי היה בבחינת מכה ל"אימפריאליזם האמריקאי" ובישר את "התקוממות המדוכאים באיראן" ו"היחלצותם מעול שלטון ההון והאימפריאליזם". אחת המפלגות הידועות ביותר בתמיכתן במשטר היתה מפלגת הפועלים המהפכנית באנגליה (WRP), ארגון טרוצקיסטי שמנה אלפים רבים של פעילים (בהם השחקנית ונסה רדגרייב ואחיה, קורין) שראו בנעשה באיראן אות חיובי.
 
לא חלף זמן רב, והמשטר האיראני דיכא ביד ברוטאלית את אנשי השמאל, כולל את השמאל האיראני שהביע תמיכה במהפכה ה"אנטי-אימפריאליסטית" ובסילוק השאה. רבים מאנשי השמאל התאכזבו מהדיכוי באיראן, אולם ראו במשטר ביטוי להתנגדות לאימפריאליזם, לא כל שכן ביטוי חיובי להתנגדות לציונות ולאפשרות חיסולה של מדינת ישראל.

תמכה באיראן. רדגרייב

ההיסטוריה, אם כן, חוזרת על עצמה. הטרנד הנוכחי של השמאל האנטי-ציוני, ה"מהפכני", הוא ניסיון להבין את המשטר האיראני, לקחת ברצינות את דברי אחמדינג'אד כאילו היו דברי מלומד רציני, לנתח את הכחשת השואה באמצעות התפתלות המבקשת לאזן בין נראטיבים ולטעון כי בפועל פניה של איראן לשלום, כשפניו של המערב פונים למלחמה. אחמדינג'אד, כך הם מספרים לנו, איננו היטלר – לא במעש ולא במילים; הוא, הם אומרים, לא השיג בכלל נשק גרעיני והסכנה נשקפת, איך לא, דווקא מצד המעצמה הגרעינית המדכאת במשך שנות-דור את הפלשתינאים – ישראל. היא וארה"ב, כך הולכת הלוגיקה האנטי-ציונית/אנטי-אימפריאליסטית, תמכו לאורך כל השנים במשטרי דיכוי וחירחרו מלחמות בכל העולם, ועתה הם רוצים להפיל את המשטר באיראן על מנת לחזק את שליטתם על מאגרי הנפט, להשליט את מרותם על המזרח התיכון ולהמשיך בדיכוי הפלשתינאים. תיאוריית קונספירציה מושלמת לחלוטין, בה אחמדינג'אד הוא בסך הכל מנהיג עם פליטות פה מיותרות שעומד בראש מדינה שוחרת שלום שרוצה להגן על עצמה, וארה"ב וישראל הן גילום הרשע עלי אדמות.

כאמור, התבטאויות אלה אינן חדשות כלל. הן נשמעו בעבר כאשר השמאל המרקסיסטי צידד בנאצר, למשל, וראה במצרים שלוחה של ברית המועצות, ומכאן – מדינה אשר נמצאת על סיפו של גן העדן הסוציאליסטי שקיים בארצות הגוש המזרחי. 

אולם מה שמפתיע הוא שאת הקו הפרו-איראני הקיצוני ביותר לא מובילים ארגוני שמאל מהפכניים בלונדון, בפאריס ובברלין, אלא דווקא תומכי חד"ש וגרורותיה בתל אביב ובירושלים ובחיפה. למשל, מי שקרא את טורו של בני ציפר ב"הארץ" רואה כיצד דמותו של אחמדינג'אד הולכת ומתגמדת לכדי דיקטטור קטן שאין לפחד ממנו, במקרה הטוב, או לכדי אדם שצריך להקשיב ברצינות תהומית לעמדותיו, בשעה שהאשמים הרגילים הם ישראל וארה"ב. תמיכתו של הדיקטטור מקראקס, הוגו צ'אבס, בנשיא איראן רק מוסיפה נופך מהפכני-קומוניסטי לכל העניין.

עבור מי שמכיר את ההתנהלות של השמאל האנטי-ציוני בישראל, נדמה שהתמיכה בדיקטטור האיראני המאיים להבעיר את המזרח התיכון והעולם בנשק לא-קונבציונלי, ומאיים להתקיף את ישראל במאות טילים במידה שארצו תותקף, היא חציית קו אדום. התמיכה באיראן והכחשת השואה אינן רק הבעת עמדה פוליטית אחת נוספת, לגיטימית גם אם קשה לעיכול, כמו עמדה הקוראת להקמת מדינה אחת, חילונית ודמוקרטית, בין הירדן לים או דה-ציוניזציה של ישראל. עם עמדות כאלה ראוי להתווכח משום שהן שאובות דווקא מגישות ליברליות. התמיכה באיראן איננה רק חציית קו אדום אלא התגייסות בוגדנית מוחלטת לטובת מכחיש שואה ידוע אשר מדבר בגלוי על השמדת ישראל.

ההיסטוריה של השמאל האנטי-ציוני בישראל מלמדת על דפוס התנהגות מסוים שיכול להעיד על הדרך בה הולכים אנשי השמאל האנטי-ציוני בהווה. כך, בשנות ה-30, הנהגת המפלגה הקומוניסטית הפלשתינית (פק"פ) פגשה במופתי חאג' אמין אל-חוסייני ושיבחה אותה על ההתקוממות הערבית המוצלחת של 1929. לאחר שנכרתה הברית בין ריבנטרופ למולוטוב, פעלה פק"פ בגלוי נגד גיוס לצבא הבריטי במלחמה נגד גרמניה הנאצית ותמכה בברית תוך שהיא מוקיעה את מתנגדי גרמניה הנאצית כ"תומכי האימפריאליזם". לפני שהחליטה מוסקבה לתמוך בהקמת מדינת ישראל, התנגדה פק"פ בכל כוחה לרעיון שתי המדינות ועם קבלת ההחלטה על ידי סטאלין, אצו-רצו הקומוניסטים הישראלים לאסוף מכל דוכן את ביטאון המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, "חיים חדשים", שהביע התנגדות להצעת החלוקה. 

לא ברור היכן תיגמר תמיכת השמאל האנטי-ציוני באיראן, אולם ההיסטוריה מלמדת כי הטרגדיה של תמיכה בגדולים שבצוררים בשם ההתנגדות לאימפריאליזם והמהפכה הסוציאליסטית נגמרת בפארסה של שינוי עמדות ואכזבה מכך שהכבש האנטי-אימפריאליסטי התגלה כזאב ריאקציוני במיוחד.

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “הטרנד החדש בשמאל: תמיכה באיראן

  1. במי הוא תומך?
    איזה סמטוחה אתה מביא לנו כאן?
    מה הקשר של הציפר שכותב בלוג פולמוסי, לבין הקונספירציה שאתה מתאר לנו כאן, והדעות של ונסה רדגרייב משנות ה-70?

    נראה שהימין הנא-ציוני, שבו אתה כנראה תומך, כל כך עסוק ברדיפה של ה"שמאל האנטי-ציוני" שכאשר ישראל תעמוד לפני המבחנים הקשים באמת שמן הסתם עוד צפויים לה, יישארו רק האספסוף הנא ציוני ודוד מרחב… בעצם גם אותך יזרקו לכלא, כי הרי אין אצלנו הומואים.
    (זה קיים רק באמריקה)

  2. ולמה לא להגיד שהימין הנאציוני שיתף פעולה עם הנאצים – הרי ידוע שהלח"י שיתף איתם פעולה. איפה זה שם את הימין הנאציוני היום?

  3. אתה מבסס על פוסט בבלוג של ציפר, שהוא כידוע דוברה הרשמי של תנועת חד"ש. וגם ציפר עצמו אינו תומך באחמדינג'ד, הוא פשוט לא תומך בצעדי מלחמה מיידיים נגדו.
    אגב, אם נשפוט מעשים ולא מילים, אין ספק שאת עיקר ההרס וההרג בשנים האחרונות מייצרת ארה"ב. נאומים מתלהמים זה באמת לא סימפטי, אבל זה לא בדיוק שקול לפלישה לשטח מדינה ריבונית, הפצצתה והוצאה להורג של מנהיגה.

  4. היא כניסת בעלות הברית בתקופה הקרובה לשטח זה
    אין זה הזמן לעשות זאת. בלי קשר לימין או לשמאל. הדרך חייבת להיות שונה, השינוי חייב להגיע ממקור אחר, אופן הפעולה מוכרח להיות מבוסס על שינוי שלטון ולא על מאבק בנשק.

  5. פינגבאק: שווה קריאה
  6. ציפר לא מצביע לחד"ש.
    באתר הגדה השמאלית אין תמיכה של החברים באיראן.
    חד"ש היא אנטי האייטולות באיראן.
    לא ידוע לי על פעילות של המפלגה הקומוניסטית האחות באיראן שתקבל תמיכה ממק"י כאן.
    אני שמאלני וכך גם מרבית חברי. אני לא מכיר תומכים רבים באיראן.
    יש להבדיל בין תמיכה בעם האיראני המדוכא על ידי שלטון האייטולות לבין האייטולות עצמן.
    אם אתה קורא סופרים איראנים ורואה קולנוע איראני – אתה מבין שהעת הזאת באיראן היא מהטובות של העם הזה. לצערו יושב לו על הווריד חומייניזם לא קטן.

    אבל מכאן ועד האהבה של השמאל לאיראן (ולשלטונה) יש מרחק.

    וכמו שאמר שרלוק – הבא דוגמאות. אתה לא שקרן. רק קצת מגזים. אל תתסיס.

  7. לא מצאתי שם מלת תמיכה אחת בשלטון באיראן ובאייאתולות. תביא קטעים ספציפיים שנראים לדעתך ככאלה.
    ואם כבר, תביא גם מראי מקום לכל שאר ה"עובדות" שאתה מציין במאמר שלך.

  8. אמדינז'אד הוא לא דיקטטור מהסיבה הפשוטה- לא הוא השליט באיראן! הוא בכלל נשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות למדי (לפחות אם משווים למדינות חופשיות ומתונות כמו סעודיה, מצרים וירדן), ובתום תקופת כהונתו יתקימו עוד בחירות.

    רק מה? שהבחירות ה"דמוקרטיות" האלה לא משנות הרבה. כי באיראן הנשיא הוא לא זה שמנהל את המדינה! המדינה מנוהלת ע"י המנהיג העליון (בעבר חומייני, והיום חמנאי). לכן הוא הדיקטטור, לא אחדינז'אד (שלמען האמת קשה להאמין שהוא לא סוכן מוסד שמופעל במטרה להסביר לעולם למה חייבים לתקוף את איראן, או לפחות להטיל סנקציות חמורות).

  9. אני מתנגד למתקפה אמריקנית על איראן מסיבות רבות (פשעי המלחמה שארה"ב מבצעת, החשד שמתקפה כזו תיסוב גם על הנפט, הצורך לפרז את כל המזה"ת מנב"ק, כי הימצאותו במדינה אחת מאיצה מירוץ חימוש, ועוד)

    לכן אני זועק בגרון ניחר:
    אני חסיד אחמדינז'אד !

    כתוב גם עלי משהו.
    Please!

    נ"ב

    אגב, אני סבור שהאיש הזה הוא רודן, פושטק ונרקיסיסט.

  10. גם אני צופה נלהב בקולנוע האיראני ומרגיש סימפתיה לעם האיראני (להבדיל משליטיו העריצים ומחרחרי המלחמה). אך אין להקיש ממצב הקולנוע על מצב העם: אל תשכח שמדובר במדינה עם צנזורה חריפה ולכן נושאים חברתיים בעייתיים וביקורת כלפי השלטון מובעים באופן מרומז בלבד. מי שצופה רק בקולנוע בטח חושב שנשים מסתובבות בבית עם רעלות כי ככה נוח להן. כמה סרטי תעודה שעשו גולים איראניים מציגים מציאות אחרת לגמרי: התמכרות המונית לסמים קשים, זנות בחסות האיסלאם (חתונה "זמנית" תמורת כסף), מכירת אברים כדי לצאת מחובות, שכבה דקיקה של מתעשרים שמנהלים חיים מערביים תוך ניתוק מהמציאות החברתית ושאר זוועות. גולה אחת אפילו שילמה בחייה על נסיונותיה לחשוף את האמת: שירותי הביטחון תפשו אותה מצלמת במקום אסור ו"העלימו" אותה. אז לא, "העת הזאת באיראן" אינה "מהטובות של העם הזה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s