קולטורה

על דנטה ותרבות החלטורה

במוסף "גלריה" של "הארץ" מהבוקר, מתואר כיצד התייחס דב אלפון לכתבה שנערכה עמו ב"ידיעות אחרונות", ולטענתו סולפה ועוותה. בניגוד לפרופ' מנחם פרי, שפרסם תגובה לראיון המעוות, לטענתו, עמו במוסף "סופשבוע" של "מעריב", שפרסם רשימה מוצלחת למדי באתר האינטרנט של "הספרייה החדשה", השקיע אלפון בביקורת הראיון. לפי "הארץ", "אלפון ניצל אפליקציה פשוטה שמציע היום האינטרנט ויצר מסמך ידידותי ומזמין למשתמש".
 
"היכן שהכתב מתאר את רכב המנהלים שלו הצמיד אלפון לטקסט פתקית שאמרה: 'חסר כאן גילוי נאות של הכתב: 'נסעתי עם המרואיין בטרמפ במכונית המנהלים שלו, ובחזרה ביקשתי מההוצאה לממן לי מונית הביתה'. במקומות אחרים לאורך הכתבה הוא מתקן שגיאות עובדתיות רבות ('שם הספר של ג'ונתן ליטל אינו 'מוטות החסד' אלא 'נוטות החסד'), ולקינוח מצמיד את ההערה הבאה: 'בשלב זה עודד כרמלי אמר לי: 'שמע, אני לא באמת עיתונאי, זו חלטורה, אני מקווה שרשמתי את דבריך נכון כי הטייפ הפסיק באמצע'".
 
במקביל, פורסמה היום ביקורת (מקוצצת למדי, יש לציין) במוסף ה"ספרים" של אותו עיתון על תרגומו של אריה סתיו ל"קומדיה האלוהית" של דנטה. הביקורת של אלון אלטרס מצטרפת לזו של ד"ר עמינדב דיקמן, שפרסם ביקורת נוקבת על התרגום במוסף הספרות והתרבות של "מעריב". אלטרס קוצץ את תרגומו של סתיו לקציצות, אולי מחרה-מחזיק אחרי דיקמן שניכרת בקיאות רבה יותר בביקורתו הנוקבת.
 
לכאורה, אין שום קשר בין מה שכתב אלפון על הראיון שערך עמו כרמלי ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" לבין הביקורת של אלטרס על תרגומו הנבוב וה"מחפף" של מר סתיו. אלא שהמשותף לשני הסיפורים האלה הוא תרבות החלטורה והחפיף שמושלת במקומותינו. מוסף הספרות של "7 ימים", שהתיימר להיות מוסף רציני, לא בחר אלא בחלטוריסט לראיון ראיון. כרמלי הוא, למיטב ידיעתי, משורר; איני יודע דבר על איזשהו עבר עיתונאי שלו. הוא הצליח לזכות בתשומת-לב הביצה המקומית בזכות עיתונו, "כתם" (לאחר שהתלהבתי ממנו עמוקות נודע לי שעורכיו אצו-רצו לחצרו של הכוהן הגדול, בני ציפר, אולי בתקווה לזכות בפירורים כלשהם; זה, אגב, דאג לשפוך עליהם מים צוננים במיוחד כעבור שבוע-שבועיים מיום מפגשם).
 
אלא מה? הוא זקוק לכסף. איך אומרים? "חלטורה". שהרי מדוע להשקיע זמן וכסף ומאמץ בהתמקצעות בתחום העיתונות אם אפשר לעשות משהו "חפיף", לא להשקיע בו הרבה זמן ולקבל בתמורה כמה פרוטות? אריה סתיו, שזכה לביקורת מוחצת על מפעלו הכושל "שבעה שערי שירה" (אלפי עמודים גדושים בתרגומים מביכים נורא) מצד ד"ר דיקמן, גם הוא הציע את החלטורה על דנטה להוצאת קיבוץ המאוחד. אז מה אכפת להוצאה כזו להוציא מחדש את דנטה, בלי שום אפארטוס קריטיקוס, בלי שום עריכה מדעית? המחלטר יחלטר, הספר ייצא וההוצאה תתקשט בשמו של דנטה.

קורבן לחלטורה. דנטה

אלא שאין להלין על כרמלי או על סתיו. בעבר, מבקרי ספרות היו אנשים בעלי שיעור קומה משלהם שעסקו בביקורת הספרות מתוך התמקצעות רבת-שנים; מתרגמים הקדישו שנות-חיים לתרגומם והעזו לתרגם מלשון אחת בלבד בה התמחו במשך שנים רבות. עיתונאים היו אנשים שזכו למשכורת קבועה וראויה, נחשבו לבעלי מקצוע "ממש" ולא היו אלא מעגל מצומצם שהיה קשה להתקבל אליו.
 
כיום, כל אתר אינטרנט או עיתון יומי ישלם (אם בכלל) סכום עלוב למדי לעורך או למבקר; מתרגמים שיעשו את מלאכתם בצורה מהירה במיוחד, יועדפו על פני אלה המדויקים, העקשנים, המדעיים, אלה שרואים את עשייתם עניין מקצועי לכל דבר ועניין. כל אחד יוכל לכתוב על הכל, לקשקש קשקושים מוחלטים ולספר סיפורים יצירתיים, ולפרסם את דבריו בכל כלי תקשורת כתוב, ובלבד שיסכים לקבל סכום כסף זעום ביותר וימסור את המאמר, הביקורת או הראיון בזמן מינימאלי.  
 
אין צורך להאשים את סתיו שמצא בית בהוצאת הקיבוץ המאוחד, או את עודד כרמלי שהעדיף לרשום כי פשוט נגמר לו הטייפ (וגם לא ממש היה בטוח שציטט כהלכה). יש להאשים את אלה שהפכו את החלטורה למנוע שמניע מקצועות כמו עיתונאות, ביקורת ותרגום. אלה שרואים מומחיות ככינוי גנאי כמעט. אלה שמעודדים שרלטנות ופוטרים יסודיות כלאחר יד.
 
הדבר היחיד שיש לקוות לו הוא שכלי התקשורת ימשיכו לפרסם את מאמריהם של אותם מומחים מעטים או אנשים רציניים שיראו לנו כל פעם מחדש שאומנם ידן של השרלטנות ותרבות החלטורה והחפיף היא על העליונה, אך אין זה אומר שמן הנמנע לכופפה לעיתים.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “על דנטה ותרבות החלטורה

  1. אתה, סטודנט (לתואר ראשון?) שמכנה את עצמו "מבקר ספרות ותרבות" ועוד כהנה וכהנה, מעיז להתלונן על חוסר המקצועיות וההתמקצעות של מבקרי ספרות???

  2. אתה כותב : יש להאשים את אלה שהפכו את החלטורה למנוע שמניע מקצועות כמו עיתונאות, ביקורת ותרגום. אלה שרואים מומחיות ככינוי גנאי כמעט. אלה שמעודדים שרלטנות ופוטרים יסודיות כלאחר יד.

    אבל מי הם אלה? למה אינך אומר את שמם? זה הקטע עם ביקורת הביקורת. אף אחד לא מעיז לבוא ולנקוב בשם המו"לים או העורכים בעיתונים הגדולים שאשמים בסיפור הזה.

    מעבר לכך, דב אלפון עשה מעשה נבלה,גם אם הוא צודק, בהתנהגותו הוכיח את הקפיטליזם החזירי שלו, הרי בגללו יפוטר אדם. כמה קל היה לו לעשות את זה, הא? ואולי זו בעצם הצרה של העיתונות? שאיש אחד עורך בהוצאה גדולה יכול במחי יד ושעשוע בפליקר לגרום לפיטוריו של מבקר/עורך/כתב? על זה ראוי למחות הרבה יותר מאשר על מה שעשה עודד כרמלי. נראה לי שעודד כרמלי בסך הכל רצה להתחבב. אולי זה לא מקצועי במיוחד, אולי היינו רוצים לראות אנשים מקצועיים ממנו. אז למה אתה לא מנסה לדאות רגע ולראות את התמונה הגדולה? למשל לשאול על סמך מה לקחה מאיה בקר את עודד כרמלי לכתוב אצלה?
    הכי קל להרוג את הש"ג וזה מה שאתה עושה כאן וזה מה שעושים כל המקוננים על הביקורת. מכוונים נמוך. קלי קלות.

  3. הטעם הטוב בביקורת על תרגומו של סתיו. אפשר לכתוב ביקורת קטלנית וגם מושחזת בלי להדרדר לרוע. הוא השווה את עמדתו כמי שבא לבקר את התרגום לבוחן תאונות דרכים שבא למקום תאונה – השוואה קצת מופרזת.

    אלון אלטרס היה מתון יותר.

  4. שאתה מגבה אותו. הראיון של אלפון בהארץ (מקום עבודתו לשעבר, ע"ע "קפטן אינטרנט") היה חנפני.
    צדק הכתב ששם את הדברים על השולחן, ובכלל – הכתבה לא עד כדי כך חריפה כנגד אלפון. באשר לפליקרים ושאר הנצנצים, יש שם שקרים גסים, דוגמת זה שכנרת נותנים הנחות גדולות יותר לסטימצקי. נו, באמת. איפה מוכרים את אשכול נבו (כנרת) ב-25 שקלים? אלפון טועה ומטעה, ואחר-כך יוצא במסע הכפשה רק כי לא התאים לו ליח"צ – ועוד אצל הקולגות לשעבר ב"הארץ"

  5. התנסחת כראוי לאקדמאי מיובש שלא יכול לסבול שצעירים בני 30 מנסים להדחף לו למשבצת. בקרוב הקביעות!

סגור לתגובות.