שלום לך, גן העצמאות

לפני זמן-מה, השתתפתי באחת המשימות החשאיות והנועזות שניראו בתל אביב בשנים האחרונות: שלושה הומואים, השעה שתיים לפנות בוקר ומכונית ישנה אחת. המשימה היתה קשה ומורכבת; שלושתנו יצאנו אליה לבושים בגדים מבצעיים ובדרכנו התפללנו לטוב. זה מעולם לא התרחש בתל אביב; אולי לא בשום עיר וארץ אחרת. גמרנו אומר בלבנו לצאת לדרכנו ולאחר שהטרנטה התניעה, כבר לא היתה שום דרך חזרה.
 
הגענו לאתר המיועד. נרגשים, חמורי-סבר, סקרנים. לאחר שהמכונית חנתה, הבטנו בה. מפלצת ענק סגורה ומסוגרת בצפון הישן של תל אביב, עטופה בגדרות תיל ובפחים לבנים ארוכים-ארוכים. אטומה מבפנים ומבחוץ, לא מותירה אפילו חרך אחד קטן להצצה. הבטנו בה שלושתנו, שני הומואים מנוסים ורבי מעללים ותלאות ועוד הומואית אחד בהכחשה. 

גן העצמאות בתל אביב מעולם לא היה תחוּם, סגור, אטום ונעול. יותר מגדר ההפרדה, יותר מחומת ברלין, אפילו יותר ממתחם מגוריו של ראש הממשלה. עיריית תל אביב עשתה רבות כדי לחסל כל שריד לאחד המקומות היחידים שמזכירים את תל אביב הישנה. ההקפות סביב הגן לא הועילו ולא סייעו; לא היתה אפילו פירצה אחת בה ניתן היה להיכנס. חשבנו לומר נואש, אולם לא חומה ולא גדר, לא חוט של תיל ולא אימת הפח, הם אלה שיזרעו ייאוש בליבנו.

הלכנו בכיוון הכותל. הכותל היה אחד המקומות הסוערים יותר בשנות השבעים והשמונים, ועל אף שלא דרך כוכבו בשנות התשעים בואכה ימינו-שלנו, עדיין ניכר היה כי הדרך היחידה להיכנס פנימה היא אך ורק באמצעות פירצה קטנה בכותל. 

התנענו שוב את הטרנטה, מסרבים בכל לב לומר נואש, ונסענו אל החניון הסמוך לכותל. נדהמנו ממידת תשומת-הלב שהקדישה העירייה לאטימתו של הגן. לא ראינו אפילו פירצה אחת. משחנינו, הוביל אותנו זקן החבורה אל עבר פירצה אותה הכיר מבעוד מועד. הוא סיפר כי לפני זמן-מה שכב באחת מהפינות שנותרו ממה שהיה גן העצמאות, כולו עירום, והניח לקרני השמש לעשות בו כבשלהן. אפילו פוחז נוסף אחד העיז לחדור אל הטריטוריה האטומה ביותר בתל אביב, כך הוסיף וסיפר לנו, והם עשו מה שעשו.
 
התחלנו ללכת לכיוון המדרגות המובילות מהכותל מעלה-מעלה אל הגן. שער כבד, מרותך, נעול ואדיר חסם את הכניסה למדרגות. אלא ששערים לא ירתיעונו וגדרות לא יפחידונו והערסים המסתובבים מסביב לא יעלו בנו מורא (סירבנו בנימוס להצעה האדיבה לטעום מהשישליק הערסאוותי שהוכן מחוץ לשער הברזל הגדול.
 
לאט לאט עלינו על גבעה קטנה שאיפשרה לנו לקפוץ מבעד לשער הברזל. כותב שורות אלה, פחדן ידוע בכל הקשור לגבהים, ספורט אתגרי וכל מה שחורג מאימון בחדר הכושר הממוזג, עלה אף הוא למרבית התימהון והפלא, ונזקק לדירבון רב עד שהומרץ לקפוץ בעוז מן התל הקטן אל עבר המדרכה הבטוחה. 

מאובקים משהו עלינו שלושתנו, מצפים לפירצה המיוחלת. מה רבה היתה אכזבתנו, ומה גדול היה מירמורנו, על שראינו כי מחסום נוסף עומד בפתח. עלינו על תל נוסף, בשעה שכותב שורות אלה מתאונן מרה על החול הדבק בג'ינס ועל הנעליים המאובקות. משעלינו, לאחר שחשנו כי לחסמב"ה דמינו, הבטנו מלאי סיפוק בגדר הפרוצה. נכנסנו אל תוך הגן.
 
גן העצמאות נראה היה כעיי חורבות. הדשא חוסל, הספסלים נתלשו, השיחים נפגמו קשות, חלק מהעצים שכבר נגזזו וקוצצו ונהרסו במאמצי אינסוף של העירייה להחריב כל פינה אפלה בגן, כבר עמדו בבדידותם, ממתינים לקיצם. האבנים הגדולות שעמדו בפתח הכניסה הראשית לגן נעקרו, הפסל הענק עוד עמד במקומו וברקע נראה בחור שיצריו הכריעוהו, תר אחר פרטנרים אמיצים כמותנו. השקט האדיר ששרר בגן העיד כי מי שעשה את מלאכתו, ביצע אותה נאמנה. מעטים הם החרמנים וספורים הם המיואשים אשר יטפסו לבד וללא כל עזרה אל הגן המבודד, ולו רק כדי לספק את ייצרם.

* * *
החדווה והמרץ, המקצועיות האובססיבית והפרפקציוניזם הנדיר שליוו את מלאכת אטימת, סגירת ובידוד הגן ראויים לשבח. כמו עבודות השיפוץ האינסופיות, המייגעות והבלתי-מובנות הנערכות על רח' אבן גבירול, כך גם כאן היו אנשי העירייה נאמנים מאוד למלאכתם. מלאכה זו היתה אולי חביבה עליהם במיוחד. שהרי שנים רבות ניסו ללא הרף להפוך את גן העצמאות לאחוזת נדל"ן יוקרתית, ומשנכשלו – גזזו, קיצצו, התעללו, הרסו וזנחו את הגן, ולא אמרו דבר לנוכח השוטרים אשר היו קופצים לגן העצמאות בתקווה למצוא קורבנות להתעלל בהם כראוי לאחר יום עבודה מפרך.
 
עיריית תל אביב, לצד פרנסי הקהילה ההומוסקסואלית בתל אביב, קפצו בחדווה על פרויקט הרס גן העצמאות. לפי התוכנית, ייועד רוב הגן המחודש לאוכלוסייה ההגונה, הסטרייטית, בעוד שהחלק הצפוני יתאכלס במעטים אשר יעיזו להגיע לנחלת המשפחות הדשנות של הצפון הישן של תל אביב. הם, בדומה לחלק עצום ורב מהקהילה אותה הם מנהיגים, תיעבו את הגן – לפחות באופן רשמי, גם אם נכחו בו לעיתים. בשונה מאתר ההיכרויות הקהילתי, "אטרף דייטינג", גן העצמאות נראה כשריד מהעבר, כזקן חולה שמסרב למות, שכמה וכמה מבניו מסרבים להמיתו בעוד שאחרים רק מייחלים ללכתו.
 
גן העצמאות לא הלם את תדמית ההומו החדש; ההומו החדש מעלה תמונות לאתר ההיכרויות האדום-ורדרד של הקהילה, נתבע לשים בכרטיסו תמונות פנים וגוף ברורות ומצולמות היטב, נדרש לצלם עצמו עם שלט עליו רשומה כתובת האתר על מנת לקבל חותמת "מאושר" המאשרת כי התמונות הן אכן שלו. ההומו החדש מזדיין במועדונים מעלי עשן, בחדרי חושך ייעודיים, במסיבות לבנים בלבד, באירועים חברתיים בעלי סלקציה קפדנית. הוא יוצא לדייטים רק עם מי שניתן לראות על גופו בבירור את סימני האימונים הממושכים, ונדרש להצהיר כי הוא שותה משקאות חלבונים לצד אימוניו המפרכים על מנת שיזכה בהכרה מלאה. ההומו החדש נתבע להגדיר עצמו מראש כחטוב, נדרש להצהיר על לאומיותו, מחויב להוכיח כי הוא אכן ראוי להיכנס בשעריה של הקהילה האקסקלוסיבית שאינה מוחלת לבעלי הגוף ה"לא נכון", לעבי-הבשר, ל"זקנים" שגילם עולה על 50, למתבטאים במבטא ולמתקשים בשמירה על סממני הגבריות והנעורים.
 
עבור ההומו החדש, גן העצמאות סימל את העבר. בגן העצמאות שררה מאז ומעולם הערבוביה: היו בו זקנים וצעירים, מבוגרים ונערים, אתיופים וערבים ורוסים ומרוקאים ועיראקים ורומנים ופועלים זרים ותיירים; בגן העצמאות היו גם אברכים וחיילים לבושי מדים, גברים נשואים הנמצאים עמוק בארון לצד הומואים מה"סצינה", בחורים בלתי-מנוסים וכאלה שכבר עברו (כמעט) הכל. גן העצמאות לא תבע מאיש הצהרות והתחייבויות; היו בו הומוסקסואלים וטרנסקסואלים ומולטיסקסואלים וביסקסואלים. הוא היה אקס-טריטוריה מושלמת שהנכנס בשעריה משיל מעליו את זהותו ואת צרותיו, את בעיותיו ואת קשייו, את לאומיותו, דתו, עדתו, עיסוקו, גילו והשקפותיו. הוא שיקף את המקומות הכמעט-אחרונים שלא היו עדיין נתונים תחת חברת הפיקוח המודרנית. במובן זה, גן העצמאות היה חף מכל אידיאולוגיה ומחויבות לאומית וערכים היסטוריים.
 
ההומו החדש לא יכול היה לסלוח לגן העצמאות על שהוא מתקיים. בידיעתו שחלק ניכר מהמבלים בגן מעולם לא ימחו על חיסולו, איש-איש וטעמיו שלו, החל ההומו החדש במסע דה-לגיטימציה לגן העצמאות, שנמשך למן אמצע שנות התשעים ועד לחיסול הגן. הדרת אירועי הקהילה החשובים מגן העצמאות, חיסול הוויגסטוק, העלמתו מהתודעה של הוויגסטוק הענק של שנת 98' בו פשטו שוטרים עטויי כפפות על המפגינים, ההתמכרות לקונצנזוס המטופש של חיבוק ירושלים המתחרדת והמעופשת במצעדי גאווה מיותרים בתוך אצטדיונים מיוזעים, אימוץ העמדות המיינסטרימיות של הציבור הישראלי באשר לענייני מין וזוגיות ואהבה ויחסים – כל אלה ואחרים תרמו למימוש המטרה הסופית: חיסולו של גן העצמאות.

* * *

יהיו בוודאי כאלה שיטענו כי הכול מיועד "לשם השיפוצים" ו"שינוי התאורה" ו"שיקומו של הגן" ומה לא, אלא שהאמת הפשוטה היא כי חיסולו של גן העצמאות עורר בלבם של רבים נחת אדירה. מעתה לא יעמוד בצפון תל אביב המקום היחיד במזרח התיכון בו יכלו גברים מכל הסוגים והלאומים להתרועע יחדיו באין מפריע. מעכשיו, חלקם של המבקרים יהיה תחום וברור לבל יפריעו למשפחות הנפלאות עם הבנות והבנים הנהדרים, הסטרייטים, חיילינו לעתיד ובני דור המחר. מעתה והלאה ייועד הגטו הקטן והמצומצם בגן העצמאות למבקריו ההומואים, ומעטים הם שיבואו לאותו אזור צר וקטן.
 
גן העצמאות החדש והמחודש יהיה סימולקרום של גן "אמיתי", גן של קרוזינג והיכרויות. הוא יהיה מונומנט מכוער ואנדרטה מצוינת למה שהיה פה, בתל אביב, לפני רון חולדאי ומשת"פיו, לפני היוסי שרידים המשתפנים וידידיהם, לפני ימי ההתמכרות לחגיגת ולאקסטה, בטרם תקופת שירזי ועופר נסים, לפני "אטרף דייטינג", ה"אוויטה", "האומן 17" וה-TLV. הוא יהיה חיקוי ללא מקור, ייצוג כוזב, של מה שהיה בעבר – ואיננו עוד.
 
כששאלו את המבקר והפילוסוף ז'אן בודריאר מה הוא חושב על ערוץ ARTE האגדי, המייצג בעיני רבים את "התרבות", הפטיר בודריאר ביובש: ARTE הוא לא התרבות, הוא אנדרטה לזכר התרבות. ברוח הדברים של בודריאר, גן העצמאות החדש לא יהיה אלא אנדרטה לזכר מה שהיה לפני שהיטמטמנו וטמטמנו את חיינו בסנוורי הסמים והמועדונים והגופות המושלמים והאתרים המשוכללים.
 
וכשיצוצו מחדש ההומופובים והשונאים למיניהם, כשיקומו עלינו מחדש כל אלה שמגנים ומשמיצים אותנו על כל בימה פומבית, לא יהיה לנו לאן לברוח. אפילו לא מקום שקט אחד להזדיין בו. 

מודעות פרסומת

26 מחשבות על “שלום לך, גן העצמאות

  1. גם אני לא הצלחתי להתחבר כל כך לגן העצמאות; אולי בגלל שאני ילד אינטרנט שרגיל לפגוש אנשים בצ'טים ובאטרף דייטינג. את הפעמים הבודדות בהן הייתי בגן אפשר לספור על 3 אצבעות, וגם אז זה היה סתם – כי הייתי שם עם עוד חברים. למרות זאת, אני בהחלט מרגיש שאם הגן ייעלם – משהו מחיי הקהילה שלנו ייעלם יחד איתו.

    אני לא בטוח שההקבלה שלך את הגן ל"הומו הישן" היא נכונה לגמרי, למרות שלצערי היא נשמעת נכונה. מי שלא מספיק גבוה, חלק ושרירי לא נכנס לתבנית, בדרך כלל. הרבה הומואים מחפשים מראה ספציפי, אבל בעצם – כולנו כך, לא? אדם לא קובע אל מי הוא נמשך ואל מי לא.

    אצל סטרייטים הבעיה הזו לא מתבטאת במלוא עוצמתה, וזאת כיוון שבגיל מבוגר יש מאחוריהם משפחה – ילדים ונכדים – והם לא נשארים בד"כ לבד. הומואים כן נשארים לבד (אולי בגלל אובססיית המראה החיצוני, או בגלל סינדרום "משעמם לי אחרי שנה שלמה של קשר"), ולכן הבדידות שלנו נראית חמורה יותר – וסגירתו של גן העצמאות לרגל שיפוצים נראית מטאפורית מאי פעם.

    כמו שאמרת, הגן באמת מסמל את הקוסמופוליטיות שהייתה בשנים ההן – צעירים ומבוגרים, רוסים ואתיופים וכל צבעי הקשת. היום – אחרי שאפשר לסנן אנשים לא רצויים באטרף, ועדיין לקבל 10 הודעות מאנשים אחרים – אולי נהיינו יותר סנובים. כנראה שהאינטרנט הוא לא רק אמצעי תקשורת – הוא יוצר מציאות ומשפיע עליה.

    אומנם גן העצמאות הוא-הוא ה-סמל של אותן שנים עברו, בהן הכול היה יותר תמים, אבל די להעיף מבט בגן הרכבת כדי להבין שגם אם הדברים משתנים, הם מוצאים לעצמם מקומות חדשים כדי לזרום אליהם.

  2. שחיסלה את הפעילות בגן העצמאות כמו גם בגן החשמל או להבדיל חצרות רחוב הירקון. אתה מתרפק על נוסטלגיה של דיכוי. כפול – הן זה שדחק הומואים מחוץ לקונצנזוס והותיר להם את המטר המעופש שמאחורי שיח קוצני, והן את הזירה הרחבה לזנות גברית, שמקורותיה דומים לאלו של זנות נשית – גילוי עריות והתעללות מינית בילדות.
    יתרה מזאת – גן העצמאות נמצא בלב איזור מתוייר וככזה עליו להיות זמין לכל סוגי האוכלוסייה (כולל לי שמטיילת עם ילדי בשעות ערב מאוחרות באיזור הים) – ולא לפעילות מינית שיש לה אכסניות חלופיות פחות אקסצנטריות.

  3. כמה טוב להתרפק על העבר, לא משנה כמה מחורבן ומדכא הוא היה. ממש כמו בני ציפר, שיכול להגג אלפיים מילה על כמה נפלא היה כשההומואיות היתה בושה ואילו יצירות נהדרות המצב הזה הפיק, אבל שונא את ההומואים שמעזים לחיות את חייהם בשקט היום בלי להנפיק יצירות מופת. סתם, לחיות.

  4. זה יופי שיש חנה וציפי אבל מה אתן כבר מבינות בהומואים? אה, אתן נשים וגם אימהות,ובטח תל אביביות. אך אתן לא מייצגות אותי ושכמותי. ואולי אם לא היתגוררתן בבועתכן זמן רב כל כך הייתן אולי מסוגלות ליכולת להבין צרכים אחרים של אחרים כמו במקרה המדובר.חנה, גן העצמאות נמצא בליבו של איזור מתוייר?! החסרים גנים למעמד הבורגנות לתור עם ילדיהם?! אני גיליתי שיש עוד הומואים בעולם בגן הזה ושאני לא "המצורע" היחיד.האהבה הראשונה שלי החלה שם. אבל… אני לא בטוח שאם אתה או את לא היית הומו מתבגר בארון אז ניתן להבין את קדושתו של המקום הזה. ככה זה בני אדם (וכנראה גם אני) רואים רק את מה שנוגע להם

  5. אבל מה אתה יודע על מה שאני "מבינה בהומואים"? ויש לך עוד כמה הנחות מצחיקות, לא פחות מכמה סטריאוטיפים שמשובצים בפוסט עצמו.

    הפקעת גן העצמאות – שהוא נח רציני מקו החוף של תל אביב – לפעילות מינית של קבוצה קטנה כזו או אחרת אינה שונה בעיני מהפקעת ארסוף לפעילות כלכלית של קבוצה קטנה כזו או אחרת. מין וכסף הם שני מרכיבי ההגדרה העצמית הבסיסיים של האדם בתרבות פטריארכאלית. השטח הזה שייך לפעילות קונצנזואלית של כ-ו-ל-ם.

  6. חנה ההומואים לא הפקיעו דבר. לא חמסנו את הגן לצרכינו. זה עדיין גן ציבורי.אם תרצי לערוך בו פיקניק בשבת אך אחד לא יסלק אותך. וכן, אני אספר לך יש בו שימושים נוספים: קבוצת כדורגל של-תחזיקו חזק- חרדים אשר משחקת בו בלילה אחת לשבוע, משפחות עם ילדים אשר מתנחלות בשבת בקיץ על המדשאות, ציבור בעלי הכלבים אשר מאווררים אותם בגבולות הגן- כנראה מתגוררים האיזור.
    ועוד דבר, הגן לא עונה על צורך בסיסי אחד אלא מגוון רחב של צרכים.צרכים של בני אדם.למשל:לדבר,להכיר,להיפגש. כלומר אינטרקציה אנושית על כל גווניה. ולא רק מין כמו שחנה מדגישה.
    יד על הלב, אני לא מבין האם התחושה שהגן שייך כביכול לחלק קטן וזניח של האוכלוסיה היא שמפריעה, או הדבר המפריע ביותר הוא המחשבה על מה אולי "מתחולל" שם ולכן הוא מוקצה ופסול.

  7. חנה, אני מניח כמה דברים. ואולי אני טועה. אני מניח שמעולם לא הסתובבת בשביליי הגן בלילה וחיפשת מגע אנושי. אני מניח שמעולם גם לא חשבת שצריך להסתיר את העדפתיך המינית. כל עוד זה נכון, כלומר יש צורך לגברים מסויימים להסוות את תשוקותיהם- לגן העצמאות יש תפקיד. והתפקיד הזה חשוב
    אם את כמו רבים וטובים מצמצמת את גן העצמאות להוויה אחת (סקס), את לא מבינה את הדינמיקה הרחבה של המקום הזה. את לא אמורה להבין זאת.

  8. גן העצמאות נסגר כי היווה מטרד ציבורי ממדרגה ראשונה. נקודה. אין קשר לאשה, אמה ונקבה בישראל.
    גן העצמאות לכלך את כל האזור, כי יחסי מין בין גברים עושים מאחורי קירות, ולא בשטח פתוח
    ולא ליד זכרים אחרים, למה? כי אנחנו לא בהמות
    גם ההומואים לא אמורים להיות בהמות.

    יחסי מין בין גברים, שיתבשמו, אבל מאחורי קירות
    בתוך דירות, עם דלת נעולה. כפי שזוגות נשואים וגברים ונשים מקיימים יחסים מאחורי דלת נעולה.

    ככה זה. וטוב שעיריית תל אביב ניקתה את הלכלוך.

  9. התגובה של אורנית הייתה יכולה להיות מקובלת עלי אם המשפט האחרון שלה לא היה נכתב. ניקתה את הליכלוך? מאד נמוך אורנית. וקצת בהמי, לא?

  10. התגובה של אורנית לא היתה מקובלת עליך איך שלא יהיה, אם אתה חושב שאתה חייב לקיים יחסי מין עם כל דיכפין בגן ציבורי וזה מה שעושה לך את זה
    אתה חייב לעבור בדיקות שיוכיחו שאין לך בעיות מסוג אחר, שהטיפול להן מצריך פסיכיאטר.

    די לבהמיות!

  11. תמשיך לחפש סקס, גם האדם הקדמון לא שם לב עם מי הוא מקיים יחסי מין.

  12. על פי רמת חלק מהתגובות כאן, ואני מדגיש רק חלק, אני חושב שהלגיטימציה של הגן רלוונטית מתמיד. אנשים שהמילה סובלנות זרה להם. נבערים תהיה מילה עדינה מידי לתאר אותם.

  13. התרגשתי.
    כי כתמיד האיש המיוחד הזה, מרחב, נותן לכולנו מרחב אמיתי לקרוא דברים יחודיים, כתובים ברגישות שכזו, בחוכמה.
    כתיבה נעימה, רכה, אמיתית הנוגעת בנימים העדינים של כולנו.
    תודה!

  14. קיום יחסי מין רק בין קירות הבית?
    באמת?
    אם כך: שקודם כל יחסלו בעירית תל אביב את חוף תל ברוך. גן העצמאות פי אלף יותר חשוב, כי לשם באים אנשים שאין להם מקומות אחרים. אנשים שהחברה שלנו לא מקבלת.
    אבל ניצול מיני של נשים ע"י גברים בחסות החוק? זה בסדר.
    ולאן ילכו כל אלה שלא עוברים את הסלקטור במועדון?
    רק להומואים לבנים וחטובים מגיע?
    אני בעד גן העצמאות של פעם, גם אם לחנה וציפי לא מתאים לראות את זה עם הילדים.
    גם לילדים שלי לא, וזה כולל קודם כל את הזנות הממוסדת. נתחיל בזה.

  15. הפוסט הזה רגיש, מרתק ומעורר מחשבה. למרות שיש נקודות למחשבה גם במה שחנה כותבת, הרי שבאופן די גורף אני מסכים עם הכותב. אמנם אינני נמנה על הקהילה ה"ורודה" אך מכיר קצת את הנושא בהרבה השנים האחרונות מחברים ותיקים שהם ב"מגזר". אני רוצה להוסיף נופך מעט אחר אך מאוד קשור לעניין. זה לא רק העניין של מקום להומואים או מקום לכולם, אלא אפילו יותר לדעתי בכלל באג'נדה של ראש העיר, ביחס לישן וותיק מול חדש ונוצץ ובקטע הזה של "לכלוך" ו"ניקיון". כאדריכל שמצלם ומתעד מקומות ישנים, ותיקים, זנוחים, אותנטיים וכ"ו אני די מתעב את גישתו של ראש העיר הזה ל"נקות" איזורים, להעיף את ה"לכלוך", לחדש, לשנות ולשפץ באובססיביות, בסופו של דבר אלו מתנות לעשירונים העליונים או רצון להתחבב על ועל החתכים הרחבים של האוכלוסיה. אולי עוד אכתוב על כך פוסט כי זה נושא שלם אבל הנושא הזה של עיריית תל אביב, וזה קורה לצערי גם בעוד ערים שמחקות, המוחקת ומעלימה שטחים "לא מטופלים", שטחי קצה שונים, הרצון ליפיף ול"סדר" את הכל, כל מטר, בכל איזור תיצור בסוף ערים סטריליות, מעוקרות, מצוחצחות, מצועצעות ונטולות חיים אמיתיים במגוון צבעי הקשת, תרתי משמע. נותר לי רק ליצור לזה מודעות, מעט, ולתת לעצמי מכה במצח על כך שדחיתי עד היום, ודחיתי ולבסוף שכחתי פשוט לצלם ולתעד את גן העצמאות, כפי שהוא, ישן, מרתק, שונה, מגוון, חצי טבעי, מקום עם ותק שמשמש אנשים. הלאה שיפוצים מיופיפים וקיטשיים, תעזבו חלק מהמקומות לנפשם, מה המירוץ הגדול? אפשר לחשוב שלא צעצעו את רוב רצועת החוף והפארקים, לא רוצים דשא חדש ומשעמם, רוצים משהו שכבר קיים, תנו לגן לנוח.

  16. כמי שבילה שעות רבות מחיי בגן ובאטרקציותיו השונות, אני מזדהה עם רוב הדברים, אם כי מרשה לעצמי לפקפק בתיאוריית הקשר הנרחבת שמוצעת כאן. והערה מעצבנת וקטנונית לסיום: לא סימולקרה אלא סימולקרום. סימולקרה זה ברבים. אם כבר מתעקשים על מילה לטינית דווקא, אז לפחות לדייק.

  17. המילה סימולקרום היא אכן בלאטינית שם עצם. מכיוון שאתה יודע לאטינית, אני מניח שאתה גם מזהה שמדובר בשם עצם ממין סתמי. אני גם אפילו מניח שמתוקף ידיעותיך את השפה הלאטינית, אתה גם יודע שסימולקרה היא שם עצם סתמי ברבים (אני אפילו משוכנע שתדע להטות את ההטייה המלאה). השבח לסופיסטים החזקים ברטוריקה ויודעים להעיר הערות קטנוניות ומעצבנות.

  18. חיסלו את הגן- זה כבר כמעט ברור.
    בואו נעבור לפארק הירקון, גני יהושוע, קצת רחוק אמנם אבל ניראה את העיריה עוקרת את המקום הזה והופכת אותו למדשאה
    מרחיקים אותנו מהמרכז – כמו מצורעים כמו שעשו לזונות במורד רחוב אלנבי ושלחו אותן עד תל ברוך, תל אביב מתיימרת להיות קוסמופוליטית נאורה – עאלק והיא סתם חשוכה בתוך כל האור המזוייף שלה.
    ,

  19. אני גדלתי ליד הגן, את כל הילדות העברתי שם וגם עכשיו אני גרה ליד. כשהייתי קטנה אמרו לי להיזהר… שיש שם "סוטים" . אבל כמה שנים אחר כך גיליתי שלא מעט מחברי הכירו את בני זוגם לחיים או ללילה בגן והם הסוטים שהבטיחו לי.
    בדרך לים תמיד עברתי בגן ותמיד הוצפתי זכרונות ילדות (כי מה לעשות, אני
    (אישה וסטרייטית. אבל גם לי יש זכרונות משם.

    בחודש האחרון התפלחתי לגן כמה פעמים לצלם את מה שנשאר ממנו וגיליתי שהכל נרמס, כולל הצמחיה שלמדנו עליה בביה"ס והמדשאה שרצנו סביבה בשעורי ספורט. לא נשאר כלום. הכל חפור ובשיטת חולדאי יהיה שם רק בטון והרבה אור ובטח כמה גזלנים באדיבות העיריה (אופתע מאד אם לא). חבל שאין אלטרנטיבה לראש הבעייתי הזה.
    ומזל שהגיע עידן האינטרנט
    http://www.flickr.com/photos/moranbh/

  20. כמה עצוב התגובות כאן וחשוב להבהיר : גן העצמאות בעולם לא שימש לזנות.
    מדברים פה על סקס וסקס. קורים שם עוד הרבה מעבר לסקס. תמיד אפשר להכיר מישהו וללכת איתו הביתה.להנות לילה ואלי יותר. את החבר שלי הכרתי שם. היתה לנו עיר קטנה להומואים. מה רע בכך? במועדונים מזדיינים בשירותים, באינטרנט מחפשים אביר שנחתם באגדות, ורק הגן היה שפוי. אני לא רוצה להאמין שבאמת מחסלים לנו את הגן, תנו לי תקווה שהוא יחזור וייתן אלטרנטיבה לאנשים שמתעבים את עידן האסמסים והגלריות

  21. שלום חברים

    אני סטרייט, וזכיתי לבקר בגן בלילה אחד לפני עשר שנים בערך עם חבר גיי, שהציע לי לבוא לראות קצת את הסצינה. קצת חששתי אבל מאוד הוקסמתי, וקינאתי בכך שלנו הסטרייטים לא היה מקום כזה, קסום, אפל, ובעיקר נותן לגיטימציה לחיפוש. מנקודת המבט המוגבלת שלי, גן העצמאות מתקשר למקומות כמו הפינגווין, של סצינה שהיא אוונגרדית בצורה טבעית, בלי שמישהו עיצב אותה.

  22. מה שנעשה בגן העצמאות זה בזיון לשמה . הגן הזה הייה מקום מפגש לגייז והייה חשוב וסמל בקהילה שלנו . דו מינים סטרייטים היו מחפשים תריגוש הזה ללכת בגן העצמאות , כול עיר בעולם המערבי יש לה גנים שיש בהם גייז . אני פשוט חושב שפספסתם משהו כאן אין לנו יותר פארקים ללכת אליהם כולם נהפכו לגנים סטרייטים , כמו שיש ברים לגייז ומעדונים גם צריך לביות גן זה סמל .היום זה גן העצמאות מחר זה חוף הילטון מחרתיים זה עוד מקומות . אף אחד לא אמר שסוגרים תגן כי אדון גיא פינקס הסכים בשם כול הקהילה לסגור כדי לקדם את הקריירה הפולטית שלו – מרצ החדשה 2009 . תתעוררו אנשים הכול הייה בשושו נגד הגייז יש לעיירית תא מלא מה לעשות בעיר מאשר לשפץ גם במליוני שקלים יש סיבה אחרת והיא אתם אותם הומואים שלא עשיתם כלום למענו . שבו על האטרף תתקתקו עוד למשך הלילה רובם של לא נייקים אמיתים אנשים שקרנים לפחות בגן אתה רואה תבנאדם מתאים אז מתאים מדברים מעבירים תזמן בלייב ולא בורטואליות .
    תחשבו על זה 🙂

  23. בתור הומו גאה,,,, והייתי הולך הרבה לגן העצמאות הייתי אומר שאם היינו שומרים על ניקיון המקום הכל היה שונה
    בכל מקום שאנחנו דורכים, המקום נראה גועל נפש, בין אם זה קונדומים משומשים, ניירות, וכל מיני אשפה
    אפילו במקומות מרוחקים כמו חורשת געש, מה שהולך שם זוועה
    אני מצטער על גן העצמאות, אני עדיין הולך וגם מוצא אבל דיחילק אחיי ההומואים שימרו על הניקיון

  24. שנים אחרי שחתמתם את מות גן העצמאות צר לי לבשר לכם על כך שהגן ממשיך להתקיים. אמנם על אש קטנה אבל מתקיים, עדיין אפשר למצוא מלא גברים מסתובבים, יושבים על ספסלים ומדברים. אם קרה משהו בשיחים לא שמתי לב אבל זה שיש פעילות הומואית… יש.
    אז מספיק להפוך כל דבר לדרמה 🙂 חולה עליכם.

    נ.ב.
    בקשר לתגובות מהבחורות הסטרייטיות:
    עזבו אותן, חסר להן אתם יודעים מה. אם לא, לא היו שמות תגובות כל כך מעצבנות ומחפשות מריבה. 🙂

    כל טוב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s