מבט ניאו-שמרני על הסכסוך רוסיה-גיאורגיה

המאמר הבא, תחת הכותרת, "מה יש לעשות? על הקונפליקט בגיאורגיה", פורסם כמאמר מערכת בגיליון האחרון של כתב העת השמרני האמריקאי, Weekly Standard (כרך 13, גיליון 46). תרגום: דוד מרחב.
 
המלחמה הקרה לא חזרה. התקפות הרוסים על גיאורגיה אינן מבשרות שחיילים אמריקאיים יבהו בקרוב בחיילי הצבא האדום במרכז גרמניה, או שהוצאות הביטחון האמריקאיות תוכפלנה על מנת להתאים לכדור השלג הצבאי הרוסי. אך למרות זאת, תוקפנותו של ולדימיר פוטין, וההצדקות שהיא זוכה להן מצד מנהיגים רוסיים, יכולים לסמן נקודת מפנה היסטורית. היא מתקפה מכוונת על תשתית הנורמות הבינלאומיות ועל אמינות המערב.
 
עד כה, תגובת המערב למתקפה זו היתה אנמית. הרטוריקה האמריקאית על פעולות רוסיה היתה חזקה אולם לא הרתיעה את פוטין מללחוץ חזק יותר. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, טס ממוסקבה לטביליסי עם אולטימאטום רוסי בידיו בכסות של פשרה – שביתת נשק. נשיא גיאורגיה, מיכאל סאאקשווילי, חתם עליה בעוד חלקים מארצו נכבשו על ידי הכוחות הרוסיים וחיל האוויר הרוסי כיתר אותם מלמעלה. אם סרקוזי מאמין שהביא שלום בדורנו, הוא צפוי לאכזבה. הארצות שהגיבו באומץ הרב ביותר הן הפגיעות ביותר מבחינת התקדים האימפריאליסטי שפוטין מבקש לחולל – הארצות הבלטיות, אוקראינה, פולין ואזרבייג'ן. הבחירה שניצבת עכשיו בפני המערב היא מאוד ברורה: או שנעזור למדינות האלה – ולגיאורגיה – להגן על עצמן, או שנשמש כמיילדת לאימפריה רוסית הנולדת מחדש ולסדר עולמי אדום בשיניו ובטפריו.
 
החלטתו של סאאקשווילי לשלוח כוחות לדרום אוסטיה לא היתה פעולה בלתי-מתגרה שאיכשהו מצדיקה את תגובת מוסקבה. מאז הצהרת עצמאותה של קוסובו בפברואר – אירוע שהרוסים, בעלי ברית חזקים של סרביה, התנגדו לו באלימות – פוטין הסלים בעקביות את המתח בין גיאורגיה ושתי מובלעותיה המנותקות, דרום אוסטיה ואבחזיה. רוסיה כמעט שהכפילה את מספר "כוחות השלום" בשטחים האלה מבלי שתהיה לה שום סיבה טובה לעשות כן. כוחות דרום אוסטיים הפגיזו ופשטו על אזורים גיאורגיים. תגובת טביליסי לפרובוקציות אלה היתה, באופן כללי, תוקפנית מבחינת הנימה שלה אולם מתונה יותר בפועל. לא ברור לחלוטין מדוע סאאקשווילי החליט ב-7 באוגוסט להגיב באופן ישיר יותר לפרובוקציות האחרונות, אולם הוא פעל במובהק בטריטוריה שלו (מבחינה חוקית, דרום אוסטיה היא עדיין חלק מגיאורגיה) ולהגנת אזרחיו הנתונים להתקפה.

בתוך כך, כוחות גיאורגיים לחמו ב"כוחות השלום" הרוסיים בצחינוואלי, בירת דרום אוסטיה. אם מוסקבה הגבילה עצמה להגנת כוחות השלום שלה, אולי אפילו לכדי שליחת כוחות תגבורת זמנית להבטחת ביטחונם, עדיין הסכסוך והשלכותיו עשויים היו להיוותר מוגבלים. אולם פוטין לא עשה דבר כזה. באמצעות הנשיא דימיטרי מדבדב, שמעמדו כמריונטה אושרר במשבר זה, הורה פוטין ליחידת משוריינים בוולדיקווקז הסמוכה לשמור על צחינוואלי ושלח אליה כוחות מוטסים מסנט פטרסבורג הרחוקה. הוא אף הרחיב את העימות מדרום אוסטיה לאבחזיה, שם הגיאורגים לא נקטו בשום פעולה שיכולה היתה להיחשב בצדק כפרובוקטיבית. כוחות אבחזיים, בסיוע רוסי, הניסו את הכוחות הגיאורגיים מאבחזיה. פוטין שלח יותר מ-6,000 חיילים רוסיים נוספים לאבחזיה תוך כדי הפרת התחייבויותיה הבינלאומיות של רוסיה באזור. צי רוסיה בים השחור נע אל עבר החוף האבחזי והחל לחפש כלי שיט ולירות לעבר סירות גיאורגיות. מטוסים צבאיים רוסיים החלו במסע הפצצה רחב-היקף אשר סימן את הבסיסים של כל יחידה צבאית בצבא גיאורגיה, כמו גם מערכות פיקוד ובקרה, מתקני רדאר ושאר תשתיות גיאורגיות. כל הפעולות האלה מהוות הפרה בוטה של הסכמי רוסיה עם גיאורגיה, עם הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה ועם ארצות הברית.
 
התירוצים הרוסיים לפעולות אלה הם עלבון לאינטליגנציה. מדבדב מצדיק את הפלישה בהודיעו שרוסיה מחויבת להגן על "כבוד וחיי האזרחים הרוסיים", בין אם על אדמת רוסיה ובין אם לאו (מוסקבה חילקה אלפי דרכונים רוסיים לדרום אוסטיים בעשותה אותם ל"אזרחים רוסיים"). המקבילה הרוסית לתובע הכללי שלנו, אשר מתומרן על ידי מדבדב, הצהיר שהחוק הרוסי גורס כי "נגד אזרחים רוסיים ואנשים ללא אזרחות, שאינם מתגוררים נכון לעכשיו בפדרציה הרוסית, אשר ביצעו פשעים מחוץ לגבולות הפדרציה הרוסית, יינקטו צעדים פליליים במידה שהפשעים כוונו נגד האינטרסים של הפדרציה הרוסית".
 
בהמשך לכך, הבהירה הנהגתה הפוליטית והמשפטית של רוסיה שהיא מכינה תביעות משפטית נגד סאאקשווילי ושאר בכירים גיאורגיים, אשר תידונה בבתי משפט רוסיים תחת החוק הרוסי – בנוסף להאשמות בדבר "ג'נוסייד" שרוסיה מתכוונת לייחס לסאאקשווילי בבתי משפט בינלאומיים. הצבא הרוסי טען בנוסף שביכולתו לתבוע מכוחות צבא זרים הפועלים על אדמתו להתפרק מנשקם, כאלה אשר לא תקפו או איימו לתקוף את רוסיה, במידה שכוחות אלה יציבו איום לכוחות הרוסיים – וכי ביכולתו לתקוף ולפרק מנשק בכוח את הכוחות האלה במידה שלא יעשו זאת מרצון.
 
כך אנו רואים את תוכנית פוטין להשבת האימפריה הרוסית. לכל רפובליקה סובייטית לשעבר יש אוכלוסייה משמעותית של רוסים – בכמה מדינות יותר ממחצית האוכלוסייה היא, מבחינה אתנית, רוסית. מוסקבה טוענת עתה כי ביכולתה להשתמש בכוח צבאי כדי להגן לא רק על החיים אלא גם על "כבוד" ה
"אזרחים" הללו. היא טוענת שחוק הפדרציה הרוסית תקף לא רק לגבי אזרחים אלה, אלא גם למנהיגים לא-רוסיים בארצות שבהן הם חיים. והיא טוענת שביכולתה להשתמש מראש בכוחה הצבאי אם היא רואה איום לכוחותיה או ל"אזרחיה". אם טענות אלה תקפות, עצמאות הרפובליקות הסובייטיות לשעבר מגיעה למעשה לסופה.
 
לכן, כונס הפרלמנט האסטוני למושב יוצא דופן בסוף השבוע האחרון כדי לברר האם נאט"ו מציעה חברות מואצת לגיאורגיה. לכן שלושת נשיאי המדינות הבלטיות ונשיא פולין גינו את פעולות רוסיה. לכן אזרבייג'ן, מייד לאחר פלישת רוסיה, הצהירה כי פעולות ההתחלתיות של סאאקשווילי מוצדקות מבחינה חוקית. לכן אוקראינה איימה למנוע מצי הים השחור לחזור לשירותי הנמל החכורים שלה בסבסטופול אם הם ישרתו פעולות צבאיות נגד גיאורגיה (ואכן כך היה – והצי הקטן זז מאז לנמל הרוסי של נובורוסיסק).
 
הצהרות ופעולות ישירות אלה חשפו את כל הארצות הללו – כולל ארבע חברות נאט"ו – לחרונה של רוסיה, אותו מיהרה מוסקבה להראות. התקשורת הרוסית הגיבה להודעת אוקראינה בהוקעת הסיוע הצבאי האוקראיני לגיאורגיה. המתחים בין מוסקבה לקייב הם גבוהים ביותר, לפי שעה. המערב חייב להגן על סאאקשווילי וגיאורגיה ולסייע לדמוקרטיה הצעירות והאמיצות האחרות המגינות על עצמן מפני תגמול רוסי.
 
עד עתה, הסיוע הצבאי האמריקאי התמקד בכך שנעזור לבעלות בריתנו לעזור לנו. הזעפנו את פנינו לנוכח מאמצי שכנותיה של רוסיה לבנות כוחות מילואים שיוכלו להתנגד לפלישה רוסית, לקנות מערכות הגנה אוויריות מתקדמות שיכולות להגן על מרחב אוויר מאוים, או לפתח יכולות נ"ט הנדרשות לבלימות שורות הרוסים החמושים. על כן, בגלל כל הסיוע הצבאי שנתנו לגיאורגיה לאורך השנים, הצבא הגיאורגי התקפל בפני מתקפה רוסית מוגבלת.
 
בנוסף לכל הרעיונות הטובים לתשובה לתוקפנות הרוסית שהוצעו במקומות אחרים – הרחבת נאט"ו, השהיית המו"מ על הצטרפות לארגון הסחר העולמי, העפת רוסיה מה-G-8 – צריכה וושינגטון תוכנית סיוע צבאי מחודשת לבעלות בריתנו בנאט"ו במזרח אירופה, כמו גם לאוקראינה ולגיאורגיה. תוכנית זו צריכה לחתור להפוך כל אחת ממדינות אלה לקיפוד מבעית היכול להרתיע את הדוב הרוסי. עלינו לזנוח את התנגדותנו ליצירת כוחות מילואים גדולים בארצות אלה לצד כוחות הצבא הקטנים והמאומנים שכבר עזרנו ליצור. ועלינו להרחיב את הנוכחות הצבאית המייעצת שלנו כך שנוכל לסייע למדינות מאוימות כדי שתוכלנה להשיב למתקפה רוסית בלתי-צפויה על ידי מניעת שליטתו של חיל האוויר הרוסי בשמיים ואת חירותם של הטנקים הרוסיים לפלוש לטריטוריה שלהן.
 
כל הפעולות האלה הן הגנתיות. אל לנו לתת לשכנותיה של רוסיה טנקים מתקדמים, כלי אוויריים בעלי יכולת התקפית, או כלי נשק בעלי יכולת פגיעה ארוכת-טווח. נאט"ו צריכה להרחיב את ערבותה לגיאורגיה ולאוקראינה, אולם תוכנית זו יכולה לסייע להרתיע את תוקפנות רוסיה גם מבלי ערבות שכזו. מטרות המאמץ הזה הן שונות מאוד מהאסטרטגיה שלנו במהלך המלחמה הקרה. אל לנו לנסות ולכלול את רוסיה בציפייה שלבסוף תקרוס בגלל סתירותיה שלה. אנחנו צריכים פשוט לנסות לסייע למדינות עצמאיות וריבוניות להגן על עצמן, ובכך לשכנע את רוסיה לפעול בעולם כמו כל חברה אחראית אחרת בקהילה הבינלאומית, משהו שהרוסים – בניגוד לסובייטים – טוענים באופן קבוע שהם משתדלים לעשותו.
 
מבחינת האינטרסים שלה ושלה בעלות בריתה, על אמריקה לדחות את ניסיונותיו של ולדימיר פוטין לכתוב מחדש את החוק הבינלאומי כך שיהלום את שאיפות ההתרחבות של רוסיה. עלינו לדחות את האגדה הרוסית לפיה עזרה לשכנותיה של רוסיה היא איום לרוסיה. ועלינו לדחות את הרעיון שסיוע לשכנותיה של רוסיה להתנגד למוסקבה ייצור מלחמה קרה חדשה אשר אותה מדיניות פיוס עשויה איכשהו למנוע.

מודעות פרסומת