15 שנה להסכם אוסלו: סוף חלום החלוקה

במרץ 1992 הובא למנוחות על הר הזיתים מנחם בגין. מותו של בגין, להלך לעולמו לאחר שנים רבות של שתיקה בלתי-מופרעת, סימן את סופה של תקופה בחיים הפוליטיים של ישראל. בגין, שהובא למנוחות באדמת הר הזיתים ליד קברם של עולי הגרדום, נפטר חודשים מספר לפני נצחונו ההיסטורי של יצחק רבין בבחירות לכנסת השלוש עשרה. בגין, שהיה חתום על השינוי הפוליטי העמוק ביותר בתולדות ישראל, נפטר מבלי שזכה לראות כיצד חמש עשרה שנה של שלטון הליכוד קרסו לבלי שוב.
 
השמאל הישראלי, מבושם מניצחונו הקטן-אך-היציב בבחירות ההן, חלם על שינויים פוליטיים דרסטיים. ב-1 בינואר 1993, התפרק המאחז הקומוניסטי האחרון באירופה, לאחר שצ'כוסלובקיה התפרקה רשמית במה שכינה הפוליטיקאי הליברלי הצ'כי, ואצלב קלאוס, "גירושי הקטיפה". מאמצים את חזון פוקויאמה על קץ ההיסטוריה, שאבו אנשי השמאל הישראלי עידוד מהאירועים בזירה הבינלאומית. ילצין ובוש חתמו במוסקבה על אמנה להפחתת השימוש בנשק, ביל קלינטון הצעיר ויפה-התואר נבחר לנשיאות ארה"ב, הפנטיום של אינטל יצא לחלל בועת המחשבים המתהווה, הארץ נשמה לרווחה משהתברר שספק רב אם ג'ון דמיאניוק הוא איוון האיום, בנאזיר בוטו היתה בדרך להיות האישה הראשונה שתנהיג מדינה מוסלמית ומייקרוסופט עמלה על המוצר שישנה כמעט לגמרי את חיינו, "חלונות".

סוף תקופה. בגין (צילום: אתר הסוכנות היהודית)

תחושת תום ההיסטוריה, אווירת הקידמה הטכנולוגית והתמוטטות הסדר הישן, הביאו את השמאל הישראלי להאמין שנפילת החומה בברלין תביא גם לקריסת חומת האיבה בירושלים וברמאללה. המגעים, שהבשילו למרות ספקנותו של ראש הממשלה רבין, הצליחו לסחוף רבים וטובים בציבור הישראלי. החתימה על מדשאות הבית הלבן זיכתה את רבין בתמיכת מחצית הציבור בישראל.
 
מעטים היו האנשים שהביעו ספקנות ביחס להסכמי אוסלו. רק פרופ' ישעיהו ליבוביץ', מקטרג נצחי, סירב להיענות לשאלת העיתונאי דן מרגלית, האם הוא מברך את ממשלת רבין על החתימה. "צעד אחד בכיוון הנכון", הפטיר ליבוביץ' בזעם. בשולי השמאל, רק אנשי קבוצת "מצפן" התמידו בהתנגדותם, ובשנת 96' אף יצא הגיליון הראשון והאחרון של כתב עת בשם "סוציאליזם חדש", המתנגד לאוסלו משמאל.
 
ההתייחסות הציבורית לימין הישראלי בשלהי 93' היתה כאל חבורת מאובנים שעוד לא הבינו את המציאות החדשה. שרהל'ה שרון, שעוד שרה בגרון ניחר "אני שרה תמיד עם אחיי ורעיי / שירת הרבים החמה תוכל להפיל כל חומה", נתקבלה בבוז לאחר שהשליכה ברגשנות את הזר שהיה בידיה וקראה, "הפרחים – לצה"ל!". היא לא הבינה את דברי הקינה הרעיוניים שאמר יעקב חזן, זמן לא רב לפני מותו, כי בקיבוצו כבר מתנגנת מוסיקה אחרת.

■ ■ ■

חמש עשרה שנה לאחר חתימת ההסכם ההוא, אמר הבוקר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, כי "ארץ ישראל השלמה נגמרה. אין יותר דבר כזה, ומי שמדבר בצורה הזאת משלה את עצמו". אולמרט הסביר כי "בקמפ דייוויד חשבתי שהוויתורים של אהוד ברק היו מוגזמים ואמרתי לו זאת, חשבתי שמהירדן ועד הים הכל שלנו, אבל בסוף אחרי תהליך לא קל של ייסורים והתחבטויות הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים להתחלק עם מי שאנחנו יושבים איתו, אם אנחנו לא רוצים להיות מדינה דו לאומית".
 
דבריו של אולמרט ממחישים עד כמה מנותק השמאל הישראלי מהצורך הדחוף של כל אדם שעיניו בראשו להודות, חמש עשרה שנה לאחר החתימה על ההסכמים, להודות שטעינו והטעינו. טעינו בכך שהאמנו כי המלחמה הארוכה והממושכת והמייגעת והמיוזעת בינינו לבין ה"פלסטינים" על אדמת הארץ החרבה הזאת תסתיים בפשרה טריטוריאלית מכאיבה. הטעינו בכך שהחשבנו כל קורבן של הטרור הערבי ל"קורבן שלום", שהאמנו כי כל הרוג נוסף במערכה העקובה מדם הזאת נהרג בגלל מעשי "מתנגדי השלום", שיחד עם ילדי הסיקסטיז שביקשו מאיתנו – נזכרים בג'ון לנון – פשוט לדמיין, סירבנו לראות מה קורה מולנו.

טעה. יצחק רבין (צילום: מאיר פרטוש)

זמן לא רב לפני שהלך לעולמו, קבע אהרון אמיר המנוח שהארץ איננה בת-חלוקה. טועה אהוד אולמרט באומרו שארץ ישראל השלמה נגמרה. ארץ ישראל השלמה חיה יותר מתמיד, ולו משום שהישראלים הסכימו להתפשר עליה כבר לפני חמש עשרה שנה בעוד שה"פלסטינים" סירבו לעשות כן. ארץ ישראל השלמה חיה ובועטת משום שעל אף נכונות רוב הישראלים להתפנות מחברון ומשכם וממעלה אדומים ומאריאל, לערביי הארץ לא היתה מעולם שום כוונה אמיתית ורצינית להסכים שלא ישובו עוד לחיפה ולרמלה, ללוד וליפו. שנים הרבה מסרבים המדינאים האמיצים ביותר לדבר על "סוגיות הליבה", על ירושלים ועתיד הפליטים, ולו משום שהם יודעים כי את הפשרה ההיסטורית, הגדולה, מסרבים הערבים לעשות.
 
בתודעתנו, כמו בתודעת הערבים, כל ארץ ישראל – מהירדן ועד לים – היא שלנו, אולם הישראלים הם היחידים שהיו מוכנים להסכים לכך שיש פער בלתי-ניתן לגישור בין הרצון למציאות, בין האידיאל שבתודעה לבין המורכבות שבריאליה הפוליטית והחברתית. אולם כיצד ניתן לחלוק באותה אדמה עם מי שמבקש להשליכך ממנה?
 
■ ■ ■
 
פחות משבועיים לאחר מלחמת ששת הימים, יצאו הביטלס עם השיר All you need is love. ילדי הפרחים של אז, שהיו לפעילים פוליטיים, לאמנים, לאקדמאים ולבעלי עמדות מפתח בשנות השמונים והתשעים, האמינו באמת ובתמים שכל מה שאנחנו צריכים הוא בסך הכול אהבה, וכל הדברים כבר ייפתרו כמובן מאליו.
 
כיצד זה שלפתע פול מקרטני בן ה-66 מגיע אל ארץ הקודש ומצליח לעורר רטט בלבם של אלה שהיו בטוחים שהאהבה באמת תפתור הכול? האם הרגש ביחס למקרטני הוא רק נוסטלגי? או שיש עדיין אלה שמאמינים כי כל מה שנדרש הוא בסך הכל רצון טוב והרבה מאוד אהבה?
 
הארץ הזאת היא קשה ומדממת, והיא אחת ושלמה ובלתי-ניתנת לחלוקה, ולו משום שלמרות רצוננו העז והגדול לחלקה, הפולמוס עליה עדיין נשאר על כולה, על זכויות שני העמים בה, ולייתר דיוק על זכותו של עם אחד בה לטעון לזכות היסטורית עליה – ולקבל הכרה זהה לזאת שאותה ביקש לקבל (וקיבל) העם האחר. ובדיוק כמו טבנקין הזקן, שהזהיר את מתנגדי תנועתו לאחר מלחמת ששת הימים כי הארץ כבר חולקה ב-1948 והדבר לא מנע מהערבים לשוב ולתקוף את ישראל, יש להקשיב עתה שוב לקולות המזהירים אותנו מפני רעיון העוועים בדבר חלוקת הארץ.
 
אולי בעוד דור, אולי בעוד שניים, כשיבינו הערבים שלא יוכלו עוד לישראלים, יחשבו לקבל את הצעת החלוקה. לא זאת של רבין המנוח, גם לא זו של אולמרט. הצעת החלוקה הנשכחת ההיא, מ-1948, אותה סירבו לקבל מאז ומתמיד.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “15 שנה להסכם אוסלו: סוף חלום החלוקה

  1. לספח את השטחים אי אפשר, כי סיפוח יביא לסוף המדינה היהודית-דמוקרטית. התנתקות חד-צדדית התגלתה כפתח לטרור. טרנספר יהפוך את ישראל למוקצית בעיני העמים ואף ימיט עליה מלחמה אזורית נוספת. לחכות באין מעש חיכינו כבר 60 שנה, ובעודנו מחכים ממשיכים המתנחלים להתנהל כאילו קיימת רק ארץ ישראל ולא מדינת ישראל.

    המצב מייאש למדי, יש להודות.

  2. חשוב על זה.

    לחילופין, יש לעשות טרנספר בלי פיצוי. כמו מלחמת ששת הימים שאיבדנו את תמיכת צרפת אך הרווחנו את תמיכת ארה"ב, עכשיו נאבד את תמיכת אירופה בטוח אך לא את תמיכת ארה"ב, בטח אם מקיין יהיה הנשיא. הם גם מתמודדים עם טרור מוסלמי והם יבינו אותנו.

  3. אתה גזען ניאו-נאציוני ועילג, שזה להוסיף חטא על פשע.
    ולדוד, גם אני תוהה מה בדיוק אתה מציע מעבר לפוזה של זקן מהחבובות.
    לדעתי הטעות של רבין היתה שהוא נתן מעט מדי ומאוחר מדי, והטעות של פרס, אחריו, היתה שהוא לא ניצל את המומנטום לאחר הרצח ולא העיף את המתנחבלים לאלף אלפי העזאזלים שהם הרויחו ביושר.

  4. רצוננו העז? והגדול?
    איך מתבטא הרצון העז והגדול הזה בשטח?
    בזה?
    http://www.tv.social.org.il/medini/yosi-ertas-19-5-07.htm
    או בזה?
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1018110.html
    מצטערים, טעינו בחלקה, אך הקרקע לא תוחזר.
    אדמתה של פלשתינאית הופקעה בניגוד לצו המינהל האזרחי. עד שהכיר המינהל בטעות, בנו מתנחלים שני בתים במקום.

    רצוננו העז והגדול לחלוקה.בלה בלה בלה.

  5. טוב להם להיות מדושני עונג וצודקים תמיד. כמו גולדה שקמה בבוקר וצודקת וצודקת, וצודקת. שלא יחלקו את הארץ. הארץ ותיקה וחכמה מכולנו – ובמוקדם או במאוחר, גם הצודקים יהיו חלום רחוק.

  6. לאזרח:

    טעותך היא שאתה מזהה את דעת המיעוט של המתנחלים עם דעת הרוב שבחר במנהיגים המוכנים לחלוקת הארץ.

    הפלסטינים, לעומת זאת, בחרו בחמאס לאחר הנסיגה מגוש קטיף. מעניין מה יקרה אם ניסוג גם מהגדה.

    ליהודי הגרמני:

    תפישתך היא שאם פייסנות לא עובדת סימן שדרושה פייסנות רבה יותר. תפישה זו נוסתה בשנות השלושים ונחלה כישלון. Entschuldigung.

    עם נימת הצדקנות של ציפי אין טעם להתווכח.

  7. אווווו.
    אימממממא, המוררררררה. עשו לי לקחו לי ירקו לי. תגידי להם להההההההההם

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s