תיק-תקשורת

ניאו-מקרתיזם * תחייה פוליטית * אאוגוסטוס קיסר

 רבים מהמגיבים לטור זה מתנאים בצדקנותם הטהרנית ומכנים את בעל הטור "פשיסט" ו"מקרתיסט". ניחא. אלא שמשום מה נעלם מעיניהם המקרתיזם של השמאל, ובפרט זה של השמאל המאורגן באוניברסיטת תל-אביב, אשר הודיע כי יתנגד למינויה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך, ראש המחלקה לדין בינלאומי בפרקליטות הצבאית, למרצה בפקולטה למשפטים. הבולטין של השמאל הזה כתב במאמר המערכת שלו אתמול כי "טעם חשוב שלא למנות את שרביט-ברוך למרצה בפקולטה הוא ההכשר שנתנה, כראש דבל"א, להריגת מאות אזרחים פלסטינים, רבים מהם ילדים, נשים וקשישים, בשבועות ספורים של מלחמה".
 
איני מעוניין להתווכח כלל עם הכתוב ב"הארץ" משום שכבר ציינתי לא אחת שמדובר בעיתון קוויזלינגי. העניין הוא לא במה שיוצא מבית התעמולה ברחוב שוקן 21, אלא במה שקורה במוסד אקדמי הממומן באמצעות כספי ציבור. ובמוסד כזה, שיקול פוליטי המכתיב את אי-מינויו של מאן דהוא לתפקיד מרצה הוא בבחינת קו אדום. זהו קו אדום היות שקבוצת אנשים החליטה להשתמש בכספי הציבור המופקדים בידיה ולחלקם באמצעות שיקול פוליטי טהור. באקדמיה שאמונה על חופש הביטוי, עניין זה הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור. אלא שמשום-מה, בעיני השמאל הישראלי לא מדובר כלל במקרתיזם.

תלמידיו החדשים. ג'וזף מקרתי

שר הביטחון, אהוד ברק, שלח מכתב בנושא לאוניברסיטת תל אביב. סביר להניח שיתעלמו ממכתבו. אולם באוניברסיטת תל אביב צריכים לזכור כי לא לעולם חוסן ודינה של ממשלה רפת ידיים ושכל להיות מוחלפת בממשלה בעלת השקפת עולם חזקה, ברורה ואיתנה. שר החינוך הבא חייב להחליט כיצד לטפל במתרחש באוניברסיטת תל אביב.
 
אוניברסיטת תל אביב היא אולי האוניברסיטה היחידה בעולם המערבי, ועומדת לצד אוניברסיטאות עלית כגון האקדמיה של בייג'ין, פיונגיאנג, הוואנה וקראקס, שבה מינויים אקדמיים עולים בקנה אחד עם השקפות פוליטיות. הדבר ניכר היטב בפקולטה למדעי הרוח שבה מרצים שכמות ואיכות פרסומיהם היא שולית זוכים לתקנים ולקידומים בזכות דעותיהם. ואין סיבה שישראל תמשיך להזרים כספים לאוניברסיטה שהקריטריונים לקידום בה הם פוליטיים.
 
משרד החינוך צריך לבחון מחדש את הליכי מינויים של בעלי תקן, לבטל תקנים קיימים, להעניק תקנים לאנשי אקדמיה מומחים ובעלי שם מקצועי בתחומם, לחשוב מחדש על אופן הזרמת הכספים לאוניברסיטה ולהוביל מהלך לשינוי היחס שבין פוליטיקה למינוי אקדמי באוניברסיטה. ייאמר מיני וביה: זכותו של כל מרצה באוניברסיטה להביע דעה פוליטית, לרבות דעה הכרוכה בביקורת קשה על ממשלת ישראל. למרצה באקדמיה אין זכות לקרוא לחרם על האקדמיה הישראלית, לפעול להטלת סנקציות על ישראל, לעשות נפשות למען מינוי מרצים לפי השקפותיהם ולקדם מדיניות של חלוקת תקנים לפי השקפה פוליטית. חובתה של האקדמיה לפעול לפי שיקול דעת מקצועי ולא לרקוד לצלילי החליל המנגן ברחוב שוקן מספר 21.
 
תחייה פוליטית
 
יש המתארים את השינוי שעבר על מפלגת העבודה במונחים של "נס פוליטי". ממפלגה שדידתה על סף עשרה מנדטים לפני המבצע הצבאי בעזה, היום היא מגרדת את העשרים מנדטים וזאת עוד לפני שישראלים רבים כל כך החליטו מה להצביע. במונחים רפואיים, זהו המקרה הראשון ש"צמח" קם לחיים והחל להתהלך בכוחות עצמו.

ההתאוששות של מפלגת העבודה נובעת מכך שבאופן מעשי התנערה מהאידיאולוגיה שהוכתבה לה מאז ימי הסכם אוסלו. אהוד ברק ייחשב, ברבות הימים, לדמות גדולה בהיסטוריה של תנועת העבודה: הוא הצליח לחשוף את המסכה מעל פניהם של הפלשתינאים. ברק הצליח, בדרכו המיוחדת והשלומיאלית, להראות לאן מוביל מקסם השווא של הסכמי אוסלו. זה עלה לו בכהונת ראש הממשלה וסביר להניח שהבחירות הקרבות תחתומנה את גורלו הפוליטי. מפלגה פוליטית תאבת חיים איננה יכולה להסתפק במקומו של טנור שני. דרך משרד הביטחון אי אפשר להוביל מדינה שלמה.

חשיבה מחדש. אנתוני גידנס

בהנחה שמפלגת העבודה תצליח לגרד את עשרים המנדטים ולהפוך למפלגה השלישית בגודלה, יהיה עליה לחשוב מחדש על פניה לקראת העשור השני של המאה העשרים ואחת. אם מפלגת עבודה תעדכן את הפרוגראמה שלה באמצעות שילוב בין המקסים הליברלי של ה-Laissez-faire וראיית היוזמה הפרטית כעניין חשוב ביותר, לבין השקפה אגליטרית מסורתית המעוניינת בתיקון כשלי השוק ובקיום מנגנונים לניתוב תהליכיו לטובת רוב האוכלוסייה, היא תוכל להציע דרך לשיקום הכלכלה והחברה הישראלית. השקפה כזו, שמבינה שמנגנוני רווחה הם חשובים אך לא פחות מכך יצירת וטיפוח מקומות עבודה, תוכל להפיח רוח חיים בתנועת העבודה הישראלית.
 
עיון בספרו של אנתוני גידנס, "הדרך השלישית: תחייתה של הסוציאל-דמוקרטיה", מראה כי ברשותה של תנועת העבודה מצוי זה-כבר בסיס תיאורטי רציני להתחדשות: הוא מבקש "לבנות את המערכת השלטונית מחדש – להתקדם מעבר לעמדת אלה בימין 'האומרים כי השלטון הוא האויב' ולעמדת אלה בשמאל 'האומרים כי התערבות ממשלתית היא התשובה'" (עמ' 95). גידנס עוסק בהעמקת הדמוקרטיה ובגיבוש החברה האזרחית, בהתייעלות מנגנוני המדינה ובקיום דמוקרטיה ישירה, בהפרדה בין מושג המדינה לבין מושג החברה האזרחית, בהבנת חשיבותו המכרעת של מוסד המשפחה ובניפוץ מושג השוויון ההיסטורי, בתמיכה בחוקי עבודה ובאיגודים מקצועיים אך באותה מידה בשיתוף פעולה בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי בקידום הכלכלה.
 
השאלה הגדולה היא האם תיטול שוב מפלגת העבודה את המושכות ולא תיכנע פעם נוספת להזיות שלום ולסמים נוסח "מזרח תיכון חדש". מול דברי שמעון פרס, הטוען כל העת כי יש לזנוח את לימוד ההיסטוריה לטובת קידום המדע, דרושה למפלגת העבודה חשיבה היסטורית. חשיבה כזו לא מחפשת סטלין חדש ואידיאה-פיקס מהפכנית – פרס החליף את המרקסיזם בננוטכנולוגיה ואת המטריאליזם ההיסטורי בסיינטיזם דוגמטי – אלא מפנימה את אמירתו האלמותית של קאנט לפיה "מגזע העץ העקום, כמו זה אשר ממנו נעשה האדם, לא יוכל להיבנות לעולם דבר ישר לחלוטין".
 
מתעלים על כולם
 
בספרו על אאוגוסטוס קיסר, כחלק מהביוגרפיות שכתב תחת הכותרת "חיי הקיסרים", כתב סווטוניוס כי "[אאוגוסטוס] התעלה על כולם בתדירות השעשועים, במגוונם ובהדרם" (ברומית: Spectaculorum et assiduitate et varietate et magnificentia omnes antecessit. התרגום שלי). את הציטוט הזה מצאתי (אומנם בכתיב שגוי ובתרגום חופשי מדי) בספרו המעניין של פרופ' צבי יעבץ, "המון ומנהיגיו ברומא".
 
חשבתי על הציטוט הזה כאשר צפיתי היום במחאתם הנמרצת של אנשי ערוץ 10 אל מול הכוונות לכאורה להחשיך את הערוץ בשבוע הקרוב. עבור רבים שעובדים במה שמכונה אצלנו "הברנז'ה", כוונותיהם של ח"כ גלעד ארדן ושאר "החבר'ה הרעים" המנסים לחייב את הטלוויזיה המסחרית להקדיש מתקציבה ומפועלה להפקות מקור, האפשרות לסגירת הערוץ היא בבחינת חלום בלהות. פתאום, כאשר ראו שלכאורה מקום עבודתם מצוי תחת סכנה, הם יצאו לרחוב. וכמו כל מגזר מאורגן ומקושר, הם קיבלו חשיפה גדולה גם אצל מתחריהם. הרי שאין לכאורה אין לדעת מי יצטרף מחר אל מי שמטה לחמו ניטל ממנו היום. 

התעלה מעל קודמיו. אאוגוסטוס קיסר

  מובן שמילת המפתח היא "לכאורה". שהרי הקמפיין המתוקשר הזה לא נועד אלא להמשיך ולמנוע מערוץ 10 להשקיע את ההשקעה המחויבת בדרמה ובהפקות מקור. ברור שכדי להמשיך ולפרנס את תעשיית הבידור, הפרסום, יחסי הציבור, הרכילאים, כתבי ה"תרבות" ושאר מומחי אמנות החלטורה, צריך שיהיה ערוץ מסחרי נוסף. ואולי מעל הכול, על מנת להמשיך ולשלוט כיאות בהמון, זקוקים מטמטמי החברה הישראלית לעונה נוספת של "הישרדות", לעוד "נולד לקפוץ", למתחרה אמיתית בדמות "האחות הקטנה" ועוד שאר נפקניות טלוויזיוניות שבינות לפרסומות במהלך שיגור חי של טילים על שדרות תוכלנה לגרות את בלוטות הרוק הנמרצות של הצופה הישראלי.
 
שהרי הטלוויזיה המסחרית התעלתה על כולם בתדירות השעשועים, במגוונם ובתפארתם. ההמון המכור לא יניח לקומץ חברי כנסת, אשר בהצבעה תקנית לחלוטין החליטו לעשות צדק עם בעלי הערוץ, לחסוך מהם את הסם היומי. הבובליליזם מפרנס היטב את הברנז'ה ומספק להמון תאב הגירויים עוד ועוד אורגזמות בשידור חי. נראה לכם שמישהו יניח לגלעד ארדן לשים את ידו על הברז ולהחליט על הקצאה מחודשת של כספי הזכייניות?
 
מי שחושב שבברנז'ה עלה לפתע חוש הסולידאריות וניכר על פניה אודם הסוציאליזם, טועה ומטעה. מדובר באותה קליקה קטנה וסגורה אשר כל דאגותיה נתונות לשימור מעמדה האוליגרכי. את הפועלים השחורים ב"תעשייה", התחקירנים, המשכתבים, סדרי הדפוס, הגרפיקאים, הכתבים הזוטרים, גם ככה אף אחד לא סופר. הם תמיד היו פיונים קטנים המתחלפים ללא הרף במשחק הברנז'אי. קיצוץ בשכר של 130 אלף שקל למגיש תוכנית יומית? הס מלהזכיר.
 
מכתב פיטורים מארדואן
 
הנשיא פרס היה שותף פעיל לאורך שנים בהכחשת שואת הארמנים, שניספו בה בין חצי מיליון למיליון וחצי בני אדם. לכך יש להוסיף את הטבח בלמעלה מרבע מיליון הנוצרים האשורים המתגוררים בצפון עיראק. האירוניה ההיסטורית היא ששואת הארמנים, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו המפורסם של הסופר היהודי-אוסטרי פרנץ ורפל, "ארבעים הימים של מוסה דאג" (המצוי בתרגום מודרני משנת 1979 של צבי ארד), ביטאה פן מסוים בהידרדרות האנושות שהגיע לשיאו ברצח היהודים במלחמת העולם השנייה.
 
פרס חווה עתה על בשרו את כפיות הטובה של הטורקים לתפקיד מכחיש השואה שנטל על עצמו. הטורקים, מסתבר, לא מעוניינים רק בשירותי הרוויזיה ההיסטורית של פרס אלא גם בהגנה על אחיהם בעזה. משלא מילא פרס את תפקידו, חלף העניין של טורקיה בשירותיו. לעולם החופשי יש אינטרס בפיוס טורקיה ובהרגעתה, ולו משום שהדרך להצטרפותה לאסלאמו-פשיזם קצרה מאוד. אך יש להזכיר לטורקים את עברם בכל הנוגע לג'נוסייד ולפחות לתבוע מהם להחריש נוכח מדינה המתמודדת עם ארגון טרור המשתמש באזרחים כבמגן אנושי חי על מנת להמשיך בפשעיו.

מודעות פרסומת

22 מחשבות על “ניאו-מקרתיזם * תחייה פוליטית * אאוגוסטוס קיסר

  1. מסכים איתך לגמרי. השמאל שומט לעצמו את הזכות המוסרית לטעון למען חופש הדיבור.

    אולם טול קורה אתה מבין עיניך, כשזכור לי שאתה תומך במהפכה "לאומית" באקדמיות. המקרתיזם של האחר אינו מנקה אותך.

  2. אתה האשם במקרתיזם. אדם אחד בפקולטה למשפטים מחה על העסקתה של שרביט-ברוך. גם מחאתו אגב אינה מקרתיסטית אבל זו לא הנקודה. הפקולטה שכרה אותה ללמד, ולא ביטלה את ההחלטה. אף לא שקלה לבטל.
    אז איך אפשר להאשים אותה במקרתיזים? על סמך מאמר המערכת של הארץ?

  3. מה תגיד על הליכוד? מפלגה שנמחקה כליל בבחירות הקודמות הצליחה להתרומם בשל דמות פוטוגנית, שהעם הספיק לשכוח את שינאתו אליה מהקדנציה הקודמת…

  4. כשאפשר להמשיך לסלף, לעצב מציאות חדשה ובדרך גם להסית?

    1. סיפור ההעסקה של הגב' שרביט-ברוך דובר ודוסקס כאן ברשימות בפוסט של נעמה כרמי שקשה להאשים אותה באיזשהו כיוון ימני. ולא רק דובר או דסקס אלא נקטל במילים חריפות ביותר:
    "כי ככה זה בשמאל המתקדם, אתם יודעים. כשמנסים לחסום אותם – זאת פגיעה בלתי נסלחת בחופש הביטוי; כשהם מנסים לחסום אחרים – זאת פעולה מוצדקת נגד הפאשיזם. כשמפקחים על מה שהם אומרים בכיתה – זאת פגיעה אנושה בחופש האקדמי. כשהם מבקשים לפסול מינוי אקדמי – זה קידום ערכים ראויים.
    יסולח לי, אני מקווה, שבה במידה שאני מזדעזעת לראות בעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה מודעה המפנה לאתר הפועל נגד מרצים "אנטי-ישראליים" באקדמיה הישראלית, כך נפשי נוקעת מהתארגנויות דוגמת זאת, ומטיהורים אקדמיים נוסח סטלין."
    http://www.notes.co.il/carmi/52265.asp

    2. יכולתו המופלאה של כותב בלוג זה להתעלם מההבדל בין הסתה לרצח, למאמר חריף, פשוט מדהימה כל פעם מחדש. ההתממות הקדושה וגלגול העיניים כלפי מעלה בטענה כי רודפים אותו במילים "מקארתיסט" או "פשיסט" שלא לדבר על "מסית", מרגשת אל מול סגנון כתיבתו המרתק, כי קשה להאמין שהכותב הנכבד לא יודע למשל מי היה קוויזלינג, מה תפקידו בהיסטוריה האנושית ומה דינו, ולכן הבחירה שלו להשתמש בניסוח "עיתון קוויזלינגי" בהקשר להארץ יש לו משמעות אחת, והיא בהחלט לא התנגדות לדעותיו (של העיתון) אלא קריאה להוצאתו מחוץ למחנה ולשפוט אותו על מעשיו (בגידה) כשהעונש היחיד במקרה כזה הוא כידוע מוות.

    אגב, זו ההזדמנות לשאול בתמיהה גדולה מה לא בסדר במילה "פשיסט"? תנועה פוליטית חוקית עם קהל מעריצים גדול. יש לה אידיאולוגיה ברורה שמאמריו הרבים של כותב בלוג זה מייצגים קווים מתוכה. אז איפה כאן הבעיה?
    אם האידיאולוגיה כה שימושית, אז למה השם שלה כל כך נעים לאלו המשתמשים בה (באידיאולוגיה)?

  5. גם לא לאביעזר יערי וגם לא למאיר יערי.

    עידן לנדו,צ'יקו ארדןשמאי ליבוביץ' הם לא שמואליק שם טוב שיזם את מכתב השמיניסטים ב 1968 או 1969 . שמואליק שם טוב ורבים מהחותמים על מכתב השמיניסטים דאז סיכנו את חייהם ביחידות מובחרות .שמאי ליבוביץ' ועידן לנדו שנתנו עצות כיצד לסכל את סיכול הפיגועים הרצחניים נמצאים במרחק נגיעה מסיוע לאויב. שמאי ליבוביץ' ,עידן לנדו ,יריב מהר ורועי ארד מצדיקים את העבודה המבורכת שעושה שירות הבטחון הכללי בפקיחת עין על אנשי השמאל הרדיקאלי.

    טלי לטוביצקי שכותבת ברשימות נשפטה על כך שסיעה למנוע כניסה להיכנס לישראל.

  6. מקרטיזם ופשיזם זה לא רק התנגדות לחופש הביטוי, אלא טענה ללגיטיות של הבעת דעות גזעניות או, ת או, במכסזת המילים של טור זה "נאו שמרנות".
    ל"שמאל קיצוני" יש זכות לבטא את עמדתו. או שמסכימים או שלא.
    לגזענים ומיליטריסטים, גם מהזן הציוני, אין חופש ביטוי.
    בדבדיוק מאותה סיבה שיש למנוע צעדת ימין באום אל פאחם יש להתיר מצעד מצעד גאווה בירושלים. שני המהלכים תואמים את ערך השוויון, שעומד מעל לעיקרון חופש הביטוי.
    חופש הביטוי הוא חופש הביטוי השוויוני בלבד.

  7. העובדה שחתמת "בולשביק" עושה את התגובה הזו למושלמת. חיבים להודות שמרגע שהשמאל הקיצוני אמץ מהימין את ז'אנר הפרודיה העצמית הבלתי מודעת הוא מעלה את הסוגה לגבהים שלא ידעה עד כה – מרשימות ועד ציפר.

  8. בחטיבת המחקר בתקופת כהונתם של מלכא וגלעד באמ"ן,מסיר את המסכה מעל פני ברק.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=438423

    קונצפציה חסרת בסיס .

    ראש הזירה הפלשתינית בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, אל"מ (מיל') אפרים לביא, שליווה את שלהי התהליך המדיני ואת קריסתו, מצטרף לדרישות לחקור איך נוצרה קונצפציית ה"אין פרטנר". האמת המקצועית היתה, לדבריו, שונה לגמרי

    "בחודשים הראשונים לאינתיפאדה הערכות חטיבת המחקר הדגישו שערפאת אינו מעוניין בשבירת כלים מוחלטת ופניו אינם לנתיב המשברי ולצעדים חד צדדיים. ערב שיחות טאבה, הערכת החטיבה אפילו הצביעה במפורש על כך שערפאת מזהה סיכוי מעשי להגיע להסדר קבע מלא בעידן קלינטון וברק, והוא מעוניין לבחון זאת באופן רציני. מכאן, שהתפישה הרווחת כיום לגבי הכוונה האחת והמוחלטת של ערפאת לכינון 'פלשתין השלמה' ולגבי פנייתו המתוכננת והיזומה לעימות כולל – לא מצאה ביטוי בפרסומי חטיבת המחקר, והיא עומדת בסתירה למידע רב ולהערכות כתובות של החטיבה"

  9. אניאני ב בולשביק גאה, וזו לא פרודיה. מה לעשות שבהרבה מקומות בעולם עמדות של ימין קיצוני או גזעני אעני אסורות לביטוי, אבל אין לכך שום מקבילה המוגדרת כ"שמאל שמאל קיצוני". אין סימטריה בין הנאבק באפליה קיימת לבין השואף להחמירה

  10. התכוונתי לפרודיה עצמית בלתי מודעת, כמובן. (מצטער, אני יודע שפנאטים לא מזהים סרקזם)

  11. עכשיו אנחנו לא מתעסקים בסרקזם ובפרודיות מלנכוליות. חנוך לוין מת, חבר, והאל-אס-די נגמר. עכשיו אנחנו נלחמים בציונות.

  12. מעצם היותך פשיסט אתה צריך להיעצר על עמדותיך. אחד אירוויניג נעצר באוסטריה, ובצדק, על שהכחיש את השואההשואה 10 שנים לפני מעצרו, והוא הדבר לשרביט ההיט ההיא.
    היכן כאן הסתירה? מה, את מקארטי לא היה צריך לעצור ולהעמיד לדין?

  13. זה שעוטי הגלימות החשוכים והפרימיטיבים באינקוויזיציה היו צריכים לכבד את בעותיי, זה ממש לא אומר ההפך.

  14. מדווח YNET ב
    על ארוע תמיכה בארגון החזית העממית שהוא ארגון טרור שפעילותו בוטלה על ידי מפכל המשטרה בתוקף סמכות המוקנית לו על ידי הפקודה למניעת טרור

    ציטוט

    בימים אלה מלאה שנה למותו של חבש. מהמשטרה נמסר כי האירוע אמור היה להתקיים מחר בין השעות 16:00 ועד חצות, בארגונם של אנשי רוח יהודים וערבים..

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3664460,00.html

  15. אם העובדה שאני מת לא מונעת אנשת מאנשים להזדהות עמי, גם פיסת נייר של משטרת ישראל לא תמנע זאת.

  16. הקריאה לא להעסיק את שרביט בגלל השתתפותה במלחמה היא בעייתית, אבל לא מקארתיסטית. כמו שענה לך המשפטן, הפקולטה בחרה לא לדון בכלל בקריאה הזו ובכך הראו לך ש"הרדיפה" אינה אלא שטות שמתנפחת אצלך בראש.

    למעשה הקריאה שלהם אינה שונה במאום מהקריאה שלך להחליף את סגל האוניברסיטה לפי טעמך הפוליטי.

    גרוע מזה, אתה ודאי יודע שמשרד החינוך אינו ממנה מרצים באוניברסיטה וממילא אינו יכול לבטלם. הרעיון הזה הוא כולו שלך, והוא הוא שיהפוך את האוניברסיטה למכשיר שרת בידי הממשלה, שהיא, כזכור, גוף פוליטי לגמרי.

    חזונך לא יתממש, אבל אם הוא היה, הרי שאז מפלגת השלטון בישראל היתה עומדת בגאווה לצד בייג'ין וקובעת מי ילמד מה באקדמיה.

  17. ראשית כל, היוזמה הגיעה מצד סגל המרצים והיא נשלחה כעצומה להנהלת האוניברסיטה. לכן, עצם הטענה שאין פה תמיכה של האוניברסיטה בצעד הזה היא בעייתית בעיניי משום שזה לא מקרתיזם של אדם אחד.

    שנית, אני חושב שצריך מעורבות מקצועית במינויים באוניברסיטאות ולהפקיע את הליכי המינוי מהמחלקות כך שהפיקוח יהיה מקצועי. כיום, כל הליך המינוי הוא פוליטי למהדרין.

    אני רוצה מינוי לפי קריטריונים מקצועיים פרופר, ללא אידיאולוגיה. מרצה שקורא להחרים את האקדמיה קורא לפגוע במקום עבודתו ומרצה שמטיף לסרבנות בשיעורים הופך את המקצוע לעניין פוליטי.

  18. מה זה יוזמה של סגל המרצים? זה יוזמה של אדם אחד, לא עצומה כי אם מכתב של אדם אחד ממשפטים ועוד אדם לא ממשפטים. חוץ מזה פיקוח מקצועי שלא על ידי המחלקות? זה בדיוק הפתח לפוליטיקה

  19. אתה עוד תיפול בפח של עצמך. מינויים באקדמיה נעשים על בסיס מקצועי, לא פוליטי ולכן אותה אשה נתבקשה ללמד – לא בגלל דעותיה הפוליטיות. היא מצליחה בתחומה על פי קריטריונים אקדמיים ומקצועיים אחרים. זה שמישהו שלח מכתב עדיין לא אומר שהאקדמיה עושה מינויים פוליטיים.

    וזה שמישהו שכבר נתמנה לתפקיד (בגלל פירסומיו הטובים, יכולת ההוראה שלו, וחשיבות עבודתו האקדמית) מחליט להטיף לדבר כזה או אחר – זו באחריות וועדת המשמעת באוניברסיטה או אם הוא עבר על החוק אז המשטרה.

    אני חוזר, הרעיון של "קריטריונים מקצועיים" שיוחלטו ויכפו על ידי דרג פוליטי (משרד החינוך) יתרום לפוליטיזציה של האקדמיה.

    אני לא יודע אם אתה באמת עוור לזה, או שאתה מיתמם. יש לי הרגשה שאתה מעוניין בכל זה רק בשביל לנקות את האקדמיה מדעות שאינן שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s