עוד

פרשת קצב * סוציאליזם בעמק * המהפכן האחרון

היום בבוקר "התוודו" שני עיתונאים ותיקים בסיקור המערכת הפוליטית, העיתונאית איילה חסון והפרשן חנן קריסטל, שהם מעולם לא שמעו דבר על "פרשיות קצב". לאוזנם לא הגיעה שום שמועה בעבר על הטרדות מיניות, שמועות שבהן מתהדרים עיתונאים שטוענים כי ידעו אך בחרו לשתוק.
 
נאומו של משה קצב הערב רק העמיק את המבוכה והתימהון הגדולה סביב הפרשה הזאת. ברור שהמילה האחרונה תהיה נתונה לבית המשפט, אולם לא פחות ברור שהמחדלים הגדולים בעניינו של קצב מעמידים בסימן שאלה גדול את האפשרות להגיע לחקר האמת. הלינץ' התקשורתי נגד קצב, במהלכו כבר הוכרע שקצב אשם ודינו מאסר, יצר אווירה שבה חלקים מסוימים בציבור כבר תובעים את ראשו. אלמלא יספק השלטון את ליטרת הבשר להמון צמא הדם, יקומו עליו מערערים.
 
הספקות סביב פרשת קצב הם גדולים, ולמי שעוקב בעיון אחר טיעוני קצב והפרקליטות מגיע למסקנה אחת: שאי אפשר להגיע למסקנה. במידה שצדק מנחם בגין המנוח באמירתו האלמותית לפיה "יש שופטים בירושלים", הרי שמן הדין לגלגל את כל הפרשה אל פיתחו של בית המשפט העליון.

משה קצב. עכשיו, המאבק הוא בבית המשפט. צילום: דרור ארצי / ג'יני

אלא שבמקרה, במקביל לפרשת קצב המגיעה עתה לשיאה, נחתם גורלו של שר המשפטים היוצא, דניאל פרידמן. האליטה תבעה את ראשו של פרידמן, ולנתניהו לא נותרה ברירה אלא לשלם מחיר יקר לליברמן בתמורה לסילוק פרידמן ממשרד המשפטים. הלחץ הפנימי על נתניהו עשה את שלו.
 
מה שברור הוא כי האליטה הדקה בישראל, שייצוגה בכנסת איננו מידתי ביחס להשפעתה הרבה, מוציאה ומביאה כרצונה. מבחינתה, גורלו של קצב כבר נחרץ, כשם שדינו של פרידמן ללכת הביתה. להבדיל, קצב נחשב במשך שנים בעיני האליטה למי שגנב את הנשיאות מפרס, והפרשה סיפקה לשונאיו הרבים הזדמנות פז לעשות בו שופטים. פרידמן, שהגיע מתוך האליטה הדקה הזאת ובגד בה, יושלך עתה חזרה לאקדמיה. למזלו, הוא כבר בפנסיה ולא יוכלו להרע לו. אולי יעשו את המוות לתלמידי מחקר שינחה במסגרת עבודתו האקדמית.
 
קצב ייאלץ עתה להתמודד על זכותו לעשיית דין צדק. חובתו להתמודד עם האישומים כנגדו בבית המשפט ולהתאמץ להפריכם, ואם יורשע – לקבל עליו את ההרשעה. התמודדותו של קצב בזירה הציבורית כבר הוכרעה: הוא הורשע ונתלה מזמן. אולם המערכה האמיתית והגדולה שעליו לנהל היא בבית המשפט. ייטיבו לעשות השופטים אם יתאמצו להתעלם לחלוטין מהאווירה המורעלת כנגדו ויחרצו את דינו, לזכות או לחובה, על סמך הראיות, ותו לא.
 
סוציאליזם בעמק
 
אם השם "אמיץ דולניקר" לא אומר לכם משהו, סימן שאתם צעירים יותר מאשר כותב שורות אלה, המטפס במרץ במעלה שנות העשרים שלו. דולניקר, חבר כנסת מטעם מפא"י, עסקן הסתדרותי, מככב ברומן הסטירי שכתב אפרים קישון בשנת 1955 ונקרא "השועל בלול התרנגולים". את הספר קראתי בעקבות הסרט שביים קישון, על סמך הספר, עשרים ושתיים שנים לאחר מכן, בכיכובם של שייקה אופיר האגדי, זהרירה חריפאי, גדעון זינגר, ספי ריבלין, שושיק שני הנהדרת, ניצה שאול, יענקל'ה בודו, מוסקו אלקלעי ואחרים.
 
דולניקר זה מתמוטט במהלך אסיפה פומבית לה נקרא על מנת לתווך בין עובדי מפעל השובתים לבין הבעלים. הוא מקשקש קשקוש סוציאליסטי כלשהו, והעובדים – שלא קונים את דבריו – מתנפלים עליו בצעקות ודולניקר קשישא מתמוטט. כדי להחלים, הוא נוסע לכפר פרימיטיבי במיוחד בשם עין כמונים, שנתקע מנטאלית ופוליטית אי-שם בימי השלטון הטורקי, ומנסה להחדיר ביושביו תודעה מעמדית ופוליטית. לאחר ניסיונות מתמשכים, בהם שכנועו של הסנדלר הזקן לבקש מבנו העלאה בשכר מבלי שדולניקר יודע כי הסנדלר הוא בכלל הבעלים, נכנס הכפר למערכת בחירות לוהטת שבסופה הוא נשרף כליל.
 
נזכרתי בספר, ובסרט, כאשר ראיתי את העלייה לרגל של הפוליטיקאים מהשמאל למפעל "עוף העמק" ברמת ישי. להבדיל מתושבי עין כמונים, לעובדים במפעל יש מושג ברור מה הם רוצים: חזרה לעבודה, ותו לא. אולם הפוליטיקאים המעטים של השמאל הישראלי המתפורר מארגנים משלחות למפעל על מנת לנסות להחדיר בעובדים תודעה סוציאליסטית-מעמדית, וקצת ללכלך בדרך על המדינה ולנסות להסית קצת נגד הממשלה העומדת לקום, שראשה המיועד הכריז בצדק כי לממשלה אין אפשרות לממן את הצלתו של כל מפעל ולתמוך בכל מעביד שמחליט לגזור קופון על חשבון המצב ולהכריז שמחדליו הכלכליים ימומנו על ידי המדינה, או שלחילופין, העובדים ייזרקו אל הרחוב בבושת פנים.

שייקה אופיר בתפקיד אמיץ דולניקר, לצד הבמאי אפרים קישון. צילום: שמואל רחמני

כמו דולניקר הזקן, הגיעו אפילו חברי המפלגה הקומוניסטית להביע תמיכה בעובדי "עוף העמק". פתאום הם גילו שמחוץ לבועה הירוקה של תל אביב, ישנם אנשים ב"פריפריה" הזקוקים לעזרה. יש שם אנשים הגונים, כמו קומוניסט מבוגר אחד בן 83 שמסור לענייני העובדים יותר מארבעים שנה ומנהל ביד רמה את האגיטציה והפרופגנדה. אולם שאר העסקנים בעלי התודעה המעמדית המפותחת כמעט שלא ידעו מה זה להסתחבק עם ה"פריפריה" ולצאת את גבולות תל אביב. הם, שעיקר כוחם בהפגנות מורעלות נגד ישראל בכיכר העיר, גילו לפתע את בשורת הסוציאליזם למפוטרי "עוף העמק".
 
את עובדי "עוף העמק" יש להציל והממשלה חייבת לערוב לעתידם. אולם בשונה מתושבי עין כמונים, לעובדי "עוף העמק" יש חוכמה לא קטנה כדי להבין שלדולניקרים המשחרים עתה לפתחם אין מה להציע להם. עתיד הכלכלה הישראלית הוא לא בהקמת עשרות קואופרטיבים, החלה מחדש של בעלות ממשלתית-ביורוקראטית בכלכלה ושימוש בכספי ההסתדרות כדי להפוך את האיגוד המקצועי פעם נוספת לבעלים שלא רק מייצג את העובדים אלא גם משלם להם שכר. את ההמצאה הישראלית הייחודית הזאת אפילו לא מכירים בהוואנה ובפיונגיאנג.
 
לממשלה הבאה יש אתגר: להגביר את היוזמה הפרטית, לשכנע משקיעים לבוא ולהשקיע בארץ, להסיר חסמים ביורוקרטים, להפריט הפרטה דמוקרטית חברות שאין סיבה שתהיינה בבעלות הממשלה, להגביר את האטרקטיביות של המשק הישראלי. לישראל יש יתרון בולט: היא נהגה במדיניות כלכלית מרסנת, שמרנית וקמצנית. היא משלמת את מחיר המשבר העולמי – אבל לא, למשל, את מחיר ההפקרות הכלכלית שהיתה נהוגה בארה"ב מאז ימי קלינטון העליזים.
 
למפוטרים יש לדאוג, להקציב קצבאות, להבטיח פנסיות, להציע תנאי פרישה נדיבים ועוד. לאלה שעובדים יש להבטיח עבודה בשכר הולם ובתנאים סוציאליים ראויים. אולם בשום פנים ואופן, אין להיכנע לתעמולה הבולשביקית שמחזירה את ישראל לשנות החמישים העליזות, עם מדינה הסתדרותית בתוך מדינה ישראלית, תוך כדי חניקת היוזמה הפרטית וצבירת חובות עתק שמשולמים בסופו של דבר על ידי משלם המיסים.
 
מותו של מהפכן
 
לפני ארבעה ימים, נפטר דאוד תורכי בחיפה בגיל 82. לאלה שאינם יודעי ח"ן, השם איננו אומר דבר. לאנשי השמאל הרדיקאלי ולהיסטוריונים (המעטים) שלו, שמו יאמר רבות: תורכי היה משורר פוליטי פלשתיני שהתפרסם בשל מעורבות בארגון "החזית האדומה" אשר בהקמתו נטל חלק יחד עם אודי אדיב ואחרים.
 
הוא נולד לאב מהכפר מע'ר ולאם מהכפר עילבון, היה ממייסדי הסניף החיפאי של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (פק"פ) ובשנות השישים עזב את המפלגה יחד עם פורשי "מצפן" בשל התעקשותו על זכות הפליטים הפלשתינים לשיבה ונטייתו לסין בסכסוך בינה לבין ברית המועצות. בדצמבר 1972 נעצר ובמרץ 1973 הורשע ונידון למאסר של 17 שנה בעוון חברותו ב"חזית האדומה", שהתאמנה בנשק במחנות צבא בסוריה.
 
במסגרת עסקת ג'יבריל שנערכה עם החזית העממית לשחרור פלשתין – המפקדה הכללית, תורכי שוחרר ושב לביתו בוואדי ניסנאס בחיפה. הוא חי את שארית חייו בסגפנות מוחלטת, כתב שירים ומדי פעם התראיין לרדיו הלבנוני. כאשר יאסר ערפאת ביקש מתורכי להגיע לתוניס, ואף הציע לו שלמונים רבים, סירב תורכי בתוקף. הוא האמין כל חייו בעקרונותיו וברעיון של מדינה אחת, דמוקרטית וחילונית, לשני העמים.
 
לפני כ-12 שנים נכרתו רגליו בשל מחלת הסוכרת בה לקה. נהגתי לבקר אותו בביתו כאשר הייתי בחוגי השמאל הרדיקלי. ערב אחד, הבאתי לביתו ארגז שלם של מטעמים. חשבתי לשמחו. כמו אוויל מצוי, שכחתי לחלוטין שאין ביכולתו לאוכלם מחמת מחלתו. הוא, כמובן, הגיב בנימוס אופייני והודה לי.
 
תורכי תמיד דיבר לעניין, לא עסק ברכילות, אסף בקנאות חומר תיעודי על תקופת משפטו והתגאה במעשיו. הוא מעולם לא ביקש חרטה, סירב להתנצל. הקומוניסטים המקומיים לא אהדו אותו במיוחד והוא גם לא תמך בהם. היה בו משהו שניתן לתארו במטאפורה של "גזע עץ נוקשה".
 
ברבות השנים, רחקתי מהעמדות בהן אחזתי אולם למרות התהום הפוליטית והרעיונית העמוקה, שמרתי פינה חמה בלב לאדם שבדיעבד אני רואה אותו ואת השקפותיו כמבטאים יריבות תהומית שלא ניתנת כמעט לגישור. בסופו של יום, הוא ראה בישראל משטר אפרטהייד וביקש להחשיב עצמו כחלק ממורשת "הקונגרס הלאומי האפריקאי" של מנדלה. בעיניי, ההשקפה הזו היא דבר איום ונורא.
 
אולם תורכי מעולם לא תמך בהרג חפים מפשע וארגונו לא ביקש לפגוע באזרחים ישראלים. הוא היה מרקסיסט ברעיונותיו, הומניסט בדעותיו, יריב פוליטי מר ועקרוני. הוא שילם על כך מחיר כבד מאוד, ובשונה מרבים אחרים במילייה שלו, סירב להיעתר להצעות שבצידן טובות הנאה ומשרות. כמתנגד חריף לו ולדעותיו, אני מבכה את לכתו.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “פרשת קצב * סוציאליזם בעמק * המהפכן האחרון

  1. האם אוכל להעתיק את החלק העוסק בדאוד תורכי לפורום ערבים באתר agenda ?

  2. ניכר שאתה מנסה להיות מאוזן… כל הכבוד, מעולם לא ראיתי מישהו שמנסה לעשות זאת וקורה לעצמו עיתונאי.

    כל העיתונאים שנקלתי בהם עד כה היו תעמולה זולה לפופוליזם זול יותר, ושאיפה לאובייקטיביות הייתה בשבילם חלום רחוק של דור שנכחד.

    אני אקרא גם פוסטים אחרים שלך

  3. ההמון צמא דם, האליטה דורשת ראשים, השופטים מושפעים מהתקשורת, התקשורת עורכת לינצ'ים. מי נשאר? איילה חסון? אתה?

  4. כתבת: "…ברור שהמילה האחרונה תהיה נתונה לבית המשפט" – או שהמילה האחרונה תהיה של נשיא המדינה שיחנון את קודמו בתפקיד.

  5. ככלב השב אל קיאו כל דויד מרחב שב אל רעיונתיו ההזויים ביותר ומנפק לנו עוד פוסט מלא בשטויות.
    קודם כל הוא תוקף את התקשורת, המשטרה, הפרקליטות והאליטות בניסיון להפיל את קצב (למה להפיל אם ממילא הפרשה התפוצצה שנה לפני תום הקדנציה של קצב?). הציבור הישראלי לטעמו של מרחב הוא המון צמא דם ואילו התקשורת עושה לינצ'ים. להזכירך, גם בחיים רמון, על מעשה הרבה פחות חמור התקשורת "נכנסה" כי אין לשמחתי להיות עבריין מין בארץ הזו זה לא דבר מקובל.
    לגבי מה שהעיתונאים ידעו, נתן זהבי רמז בתוכניתו לפני מספר שנים כי ההתעסקויות של קצב עם מזכירה במשרד התיירות היה דבר ידוע והיה עד שכבר נפטר שתפס אותו באמצע עם אותה המזכירה, כך שאני יודע על לפחות מקור אמין אחד שסיפר על מקרה כזה. אבל אתה תמשיך לתת לגיטימציה לאנס במקום לתמוך בקורבנות, כל כך מתאים לך. אתה עושה את זה גם בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני או הבורגני-פרולטרי.
    בנוגע לעוף העמק – אם הבורגנות והקפיטליזם לא מסוגלים להגן על מקומות העבודה שיפנו את מקומם, אנחנו הסוציאליסטים נעשה את זה. העובדים יכולים לנהל בעצמם את המפעלים שלהם לא בשליטה ביורוקרטית של המדינה וההסתדרות, אלא בשליטה דמוקרטית של העובדים, על ידי כוח שבה מלמטה. הממשלה מגינה על ההון משום שממנו היא שואבת את כוחה. במשטר סוציאליסטי הממשלה תשאב את כוחב מתוך תמיכתם של ההמונים, כי היא תהיה מדינה של פועלים.
    ואז לא נחפש תירוצים, כמו נתניהו החביב עליך, על איך מתחמקים מאחריות חברתית אלא ניקח את המפעל, נסלק ממנו את הבעלים וניתן לעובדים לנהל את מקום העבודה שלהם.

  6. כתבתי: "שיחנון את קודמו בתפקיד". צריך להיות: "שיחון את קודמו בתפקיד".

  7. ציטוט: "האליטה תבעה את ראשו של פרידמן, ולנתניהו לא נותרה ברירה אלא לשלם מחיר יקר לליברמן בתמורה לסילוק פרידמן ממשרד המשפטים."

    מדוע עכשיו המחיר יקר לליברמן? האם יש קשר בין הסתבכותו הפלילית לבקשת התיקים משפטים-בטחון פנים?
    דוד, שאתה מדבר על האליטה כגורם הממליך ומוריד במדינת ישראל, מין הראוי שתהיה ספציפי יותר. האם אלו ראשי המשק? (רובם ימין-מרכז ליברלי אגב), האם מדובר בשופטי בג"ץ? אולי מרכז מר"ץ? מי, מי בדיוק מנסה לנקום בקצב על עלבונו של פרס?
    אם אינך יכול להצביע על קבוצה מסויימת זולת "האליטה" אזי כל מה שכתבת על פרשת קצב הוא לא יותר מטור רכילות בלאישה, או סתם מצלמה שמשוטטת בשוק הכרמל ושואלת סוחרים על ענייני היום.

  8. אתה חושב שאני אידיוט? תקרא בבקשה את ספרו הנהדר של מוריס ברינטון, "בולשביקים ושליטת העובדים" שמספר על הדיקטטורה הבולשביקית בבריה"מ בימי לנין וטרוצקי, כאשר פיזרו את ועדי המפעלים, חיסלו את מועצות העובדים, ביטלו את האיגודים המקצועיים, הנהיגו משטר צבאי של בוסים מפלגתיים במקומות העבודה. טרוצקי התעלה על עצמו כשהציע בהתלהבות ללנין לחסל את האיגודים המקצועיים וטבח במלחים של קרונשטאדט.

    אז אתם תקימו מפעלים בשליטה דמוקרטית של העובדים? אתם?! לך תמכור את הרעיונות האלה למי שלא יודע את ההיסטוריה האמיתית שלכם. מצאת סוס מאוד לא נוח לרכב עליו.

  9. אסמה אגברייה ודאוד אל תורכי "לא לפסול את בל"ד ורע"ם-תע"ל". כל עוד אתה לא יהודי מותר להיות סוציאליסט, מהפכן, רדיקל ואני ציוני. ברור למה אנשים כמו דוד מפחדים בעיקר מהיודים המאמצים עמדות צודקות אלה.

  10. נולדת יהודי ואת איש שמאל לפחות תהיה מת (יושקה למשל). גם כך אתה יכול לזכות ליחס סלחניסלחני ופטרוני-עדין מהבלוג הזה. לא שזה כבוד גדול.

  11. "מה שברור הוא כי האליטה הדקה בישראל, שייצוגה בכנסת איננו מידתי ביחס להשפעתה הרבה, מוציאה ומביאה כרצונה. מבחינתה, "

    לא הבנתי למה זה נכתב בעניין פרידמן. נאמן הוא פרידמן עם כיפה ומינוס הביקורת התקשורתית. ביבי ביקש להמשיך במדיניות המצמצמת את כוחו של ביהמ"ש מול הרשות המבצעת, כשבכיסו התשובה "פרידמן כבר איננו". ליברמן הוא ליברמן. האינטרסים שלו ברורים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s