עוד

אהוד ברק בין ממלכתיות לאוטופיזם

מפלגת העבודה חווה עתה את מה שחוותה בשעתו מפ"ם כאשר בשנת 1951 החל להתערער האיחוד הפיקטיבי בין אחדות העבודה לשומר הצעיר.  בעוד אנשי השומר הצעיר הזדהו עם ברית המועצות ונשבעו אמונים למולדת השנייה, אנשי אחדות העבודה היו אקטיביסטים, בעלי גישה ממלכתית וצידדו במדיניות החוץ הפרו-אמריקאית שביקש להוביל דוד בן-גוריון. הוויכוח הממשי לא היה עם המיעוט בראשות הדוקטור סנה, שלאחר מות סטאלין "חטיבת השמאל" בראשות ובהנהגת קובה ריפתין פירסמה מודעת-אבל בה קראה "נקדש את זיכרו של סטאלין הגדול", אלא בין שתי קבוצות שהאמינו כל אחד במטרות שונות: זו האמינה בדוקטרינה אוטופית שגבתה חיים של מיליונים, והיתה מוכנה לשלם כל מחיר עבורה, וזו חשבה כי הממלכתיות הציונית הבן-גוריונית קודמת לאידיאלים מהפכניים.
 
אהוד ברק, המייצג מיעוט במפלגת העבודה שמתאפיין בגישה ממלכתית, אקטיביסטית, שמסרבת להתמכר לדוקטרינת שתי המדינות, משקף במידה רבה את הבחירה שנאלצה לבחור בשעתו אחדות העבודה: ממלכתיות ציונית שנאמנה קודם כל לישראל ולערכיה, או אוטופיזם מהפכני שעבורו הציונות היא רק מרכיב בדרך לפנטזיה הגדולה. חבריו למפלגה, המתהדרים נוכח המצב הנוכחי באידיאולוגיה נוקשה שבבסיסה התעקשות על אוטופיית שתי המדינות, מייצגים את הרוב שמוכן לדון את מפלגת העבודה לישיבה באופוזיציה, כאשר לא להם ולא לאף אחד ברור עם מי בדיוק ניתן לנהל משא ומתן על הקמת שתי מדינות (עם חמאס? עם המיעוט נטול הכוח בהנהגת עבאס ופיאד?) אולם מה שחשוב עבורם הוא האוטופיה המוחלטת.
 
בעקבות כליאתו של שליח מפ"ם לצ'כוסלובקיה, מרדכי אורן, גם לשומר הצעיר היה ברור שיש פער אדיר בין האידיאל לבין המציאות. כליאת אורן, שנאסר על ידי השלטונות הקומוניסטיים בעוון ריגול, היתה זרז חשוב בדרך לפילוג התנועה הקיבוצית ומפ"ם. אולם אלה, כמו היום, סירבו לקרוא את המציאות. סירובו של החמאס לשחרר את גלעד שליט אפילו בתמורה למאות אסירים, בדיוק כמו כליאת מרדכי אורן בשעתו, לא מצליח לערער את אלה המכנים את נתניהו וחבריו "ימין קיצוני". אז, כינו את מתנגדי האוטופיזם המשיחי בשמות "רפורמיסטים" ו"קונטר-רבולוציונים". המציאות התפוצצה להם בפנים רק כאשר חשף חרושצ'וב בכבודו ובעצמו את פשעי סטאלין. אלה, שכבר ראו הלכה למעשה כיצד רעיון אוסלו קרס לנוכח הטילים על אשקלון, שדרות, באר שבע ואשדוד, עוד ממשיכים להחזיק בקנאות בתיאוריה הגדולה על שתי המדינות.
 
כמו אז, כך גם היום, שמש העמים זורחת – הפעם לא במזרח אלא במערב. כמו חבר השומר הצעיר שעקר לקיבוץ דן בצפון על מנת לקבל את פני הצבא הסובייטי שיגיע כמשחרר ומושיע לארץ ישראל, ממתינים בשמאל לממשלו של ברק אובמה שיושיע את הארץ מעולו של נתניהו. לכן, מבקשים בשמאל לגזור על ברק את בדידות האופוזיציה, בתקווה שנתניהו יהיה שבוי של אריה אלדד וכצל'ה. אלא שאז כמו היום, גם אוטופיית אובאמה היא כוזבת כמו זו של הגרוזיני המשופם מהקרמלין.
 
אם מפלגת העבודה לא תסכים לעשות מעשה ולהצטרף מתוך גישה ממלכתית לנתניהו, על ברק וחברי הכנסת שלצידו לגלות את האחריות הממלכתית הראויה ולהצטרף כסיעה נפרדת לקואליציה. חמישה חברי כנסת יתנו לקואליציה את החמצן לו היא זקוקה יותר מכול ויאפשרו לה לעמוד במשימות המורכבות שבפניה.
 
וכמחשבה נוספת, על ברק וחבריו לשקול להצטרף לליכוד כסיעה-שותפה. הליכוד הוא היום המפלגה הציונית המרכזית שמצליחה לחבר בעלי השקפות שונות בתחום הכלכלי מתוך הבנה כי התנועה הזו היא היחידה שבה מצוי עדיין התרכיז הזה שנקרא ציונות. אם השמאל מצליח להתמסד מחדש בדמותה של קדימה, ומשאיר כמה מנדטים למרצ ולשאריות תנועת העבודה ההיסטורית, על אלה שמייצגים את האקטיביזם במפלגת העבודה לעשות מעשה ומתוך מחויבות לזרם המרכזי בציונות לחבור לליכוד.
 
שנה לפני מותו, אמר יעקב חזן אמר למקורבו, מאיר תלמי, "פינטזנו, פינטזנו ודבקנו בפנטזיה, מסרבים להכיר במציאות". אהוד ברק נושא באחריות שלא לבזבז, כמו חזן, תנועה שלמה על פנטזיה – ולהכיר במציאות.
 

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “אהוד ברק בין ממלכתיות לאוטופיזם

  1. הוא מדבר על שתי מדינות לשני העמים, ולצד ההשקפה הסוציאליסטית שלו הוא מגלם בדיוק את האוטופיה שהשמאל מייחל לה על אף שהסוציאליזם כשל ונוסחת שתי המדינות התמוטטה.

  2. ברק מייצג את הכח הצבאי. הצלחנו להפטר מכל הגנרלים האלה, אבל נתקענו עם עבריינים… מה עדיף. כנראה העבריינים.

  3. ועוד ללא גידופים וללא האשמות פנטזיוניות. המשך כך ולדעתי סביר שתהיה פרשן פוליטי ואידיאולוגי מצוין. ולמען הסר ספק, כמובן שאני בכלל לא מסכים לדעתך.

  4. המודעה על מות סטאלין שמש העמים לא פורסמה על ידי מיעוט השמאל אלא על ידי הנהגת מפ"ם כולה והמנסח לא היה אחר מאשר משה שמיר והניתוח שלך של ברק מדויק כמו העובדות ההיסטריות. חזן אמר בכנסת שרוסיה היא המולדת השנייה שלו….

  5. אמנם אני מכבד מאוד את היידע שלך אבל רק חטיבת השמאל פירסמה מודעה שמדברת על קידוש זכרו של סטאלין. המודעה בעל המשמר היתה שונה. אני מציע לך שבטרם תתפרץ אל דלת פתוחה, תעיין קצת בהיסטוריה. וציינתי במפורש שאנשי השומר הצעיר דיברו על המולדת השנייה.

    התגובה הזאת שלך לא מכבדת אותך.

  6. תוכל להסביר לי, בבקשה, דני, במה הניתוח שלי שגוי? האם שלמה בן-עמי שטוען כי הפיתרון של שתי מדינות אינו רלבנטי הוא חבר במוסדות האיחוד הלאומי או אוהד בית"ר שרוף?

  7. מדבריך אפשר לקבל את הרושם שדוד בן גוריון היה איש אחדות העבודה ולא הוא. בשנת 1951 חל הפילוג בקיבוץ המאוחד שהיה מרכזה של אחדות העבודה ובראשה עמד יצחק טבנקין. בן גוריון , בהזדמנות זו, נשען בעיקר על מפלגת מפאי ועל איחוד הקיבוצים והקבוצות. עד שנת 1953 , מועד יתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל וברית המועצות עוד היתה האורינטציה הפוליטית של אחדות העבודה והקיבוץ המאוחד נוטה כלפי ברית המועצות בעוד מפאי ואיחוד הקיבוצים והקבוצות כבר נטו כלפי ארצות הברית.מפלגת מפם והקיבוץ הארצי המשיכו לדגול באורינטציה כלפי ברית המועצות. מפם היתה בזמנו איחוד שלאחדות העבוד, הקיבוץ המאוחד, השומר הצעיר והקיבוץ הארצי.לאחר הפילוג במפם, אותו אתה מזכיר באה לידי ביטוי האקטיביות הציונית- סוציאליסטית שבמרכזה שלמות הארץ ומדינת ישראל כמדינה יהודית, בעוד שהשומר הצעיר והקיבוץ הארצי דגלו במדינה דו-לאומית. מכוון שבמסגרת הזו אפשר להעלות את הדברים רק על קצה המזלג יתכן וחלק מהדברים יהיה לא ברור.

  8. לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין סטאלין הגדול לשמש העמים? פלג אחדות העבודה של הקיבוץ המאוחד שהצטרף למפ"ם היה בעד בתקופה אחת בעד מדינה אחת לשני עמים, אז מה? ומנהיגם גלילי, אחראי לכמה מחדלים בתקופה אחרת? ושלמה בן עמי ממליץ על הידברות עם החמאס, ועל מה ידונו? על חזון ארץ ישראל השלמה?
    לגיטימי לתמוך בהצטרפות ברק לממשלה, כשם שלגיטימי להתנגד לה, אך כדאי לך לחפש נימוקים משכנעים יותר ואנלוגיות נכונות.

  9. אוטננפלא, תנטשו את ה"אוטופיזם של שתי מדינות", בשבילנו, הנאבקים בבציונות, זו תמיד הייתה ברירת מחדל. אם אתם מתעקשים לשלוט בשטחים תהיו חייבים לתת אזרחות לכל תושביהם, ובבחירות הבאות יהיו בערך 42 חברי כנסת פלסטינים. חמאס איסמעיל הנייה ואריה אלדד יוכלו לירות זה בזה במליאה, ואחר כך עם התחבושות לקדם חקיקה ל-30 שנות מאסר על זוגות הנישאים בקפריסין.

    המציאות, הריאל-פולי-פוליטיק, מציבה שלוש אפשרויות לבחירה:

    נסיגה עם שלום
    נסיגה בלי שלום
    סיפוח ומתן אזרחות

  10. כל הרטרו הזה עושה לי תענוג אמיתי.
    אבל אני חושש שחסר קצת חומר מקשר בין התקופות.

    בכל אופן, מה שיותר סביר לדעתי הוא, שאלה בעבודה המתנגדים לכניסה לממשלה אינם עושים זאת מסיבות אידאולוגיות של "אוטופיזם מהפכני וכוזב של שתי מדינות", אלא יותר מטעמי שרידות ומהחשש שכניסה לממשלה תחיש את העלמות המפלגה.

  11. מעוניין להפנות לספרו של זאב צחור "עיצוב הישראליות" בו הוא מסביר באופן די משכנע שההבדל העמוק בין בן-גוריון לחזן הוא אידיאולגי: בן-גוריון ראה בסוציאליזם כלי להגשמת הציונות ואילו חזן ראה בציונות כלי להגשמת הסוציאליזם. בהתאם אני מעוניין לבצע לתקופתינו ניתוח שונה מחלוקה להוזים וראליסטים: יש הרואים בשתי מדינות פתרון שישרת את מדינת ישראל ויש שרואים בשתי המדינות חזון שלישראל תפקיד במימושו

  12. אינני נכנס להשוואות ההיסטוריות, אבל אני רואה את המציאות עכשיו.
    מפלגת העבודה איבדה את ערכיה ואהוד ברק איננו הראשון שמוביל אותה בדרך לשום מקום.
    אהוד ברק חושב שהוא היחיד המתאים להיות שר בטחון. לדעתי, הוא שוגה.
    יציאה גרועה מלבנון ומלחמה גרועה בעזה – מטילים ספק בנכונות דעתו על עצמו.
    למפלגת העבודה אין, כרגע, שום ערכים. אם לא יהיו לה ערכים להציע – היא תימחק.
    הנימוק של "טובת המדינה" לצורך ריצה לממשלה הוא נימוק סרק. חלק ניכר מן הבוחרים (55%) רוצה ממשלת ימין. רוב זה איננו רוצה את מפלגת העבודה בפנים. מאידך,מי אומר שבוחרי מפלגת העבודה רוצים אותה בממשלה? רק אהוד ברק יודע…
    אני חושב שהוא טועה.
    אהוד ברק גרם נזק למפלגת העבודה שהיתה יורדת לתשעה מנדטים, אלמלא המלחמה. היום הציבור יודע שהמלחמה לא היתה הצלחה. אילו נערכו הבחירות היום – היה לעבודה מספר ח"כים קטן יותר. בכך אשם אהוד ברק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s