הפילוג בעבודה * הבו לנו גופות * ילדי סטאלין

אהוד ברק מוצא את עצמו בבעיה קשה: הוא עומד בראש המפלגה הלא-נכונה. ברק, מבחינה ביטחונית, הוא אקטיביסט מפוכח שתרומתו הסגולית היתה בחשיפת פרצופם האמיתי של הפלשתינאים בדיונים בקמפ דייויד. מבחינה כלכלית, הוא ליברל ואיש היוזמה החופשית. הזהות שלו יונקת עמוק מהתנועה הקיבוצית של שנות החמישים והשישים, אך רוב הקיבוצניקים לא הצביעו כלל למפלגתו. מבחינה היסטורית, הממלכתיות הציונית של ברק היא כמעט זרה לחלוטין למפלגה שלפני 15 שנה הסתלקה מכל גישה ממלכתית לטובת עבודת האלילים של מולך השלום.
 
האלטרנטיבה שמציעים שלי יחימוביץ', דני בן-סימון ואופיר פינס היא אמיתית וערכית. הם באמת מאמינים במשק סוציאליסטי גדול, בניסיון מתמשך לשכנע את הפלשתינאים להסתפק במדינה פלשתינית ביש"ע, במדיניות יונית נוכח הסכנות האורבות לישראל. האורקל שלהם נמצא בוושינגטון. במקום להתנהל נכונה מול האידיאולוגים הסוציאליסטים של המפלגה, בחר ברק בדרך של שטיקים ומניפולציות ואיבד את כל המוניטין שקנה לעצמו במלחמת המגן בעזה. הוא הסתבך בשקרים על גבי שקרים והשיא היה במינוי צוות משא ומתן עם נתניהו ללא הסכמת מוסדות מפלגת העבודה.
 
הסיטואציה הנוכחית היא שאפילו אם יאשר מרכז המפלגה את ההסכם הקואליציוני עם הליכוד, ברק מביא עמו נדוניה של ארבעה-חמישה חברי כנסת. עבור נתניהו, נדוניה שכזו עדיפה על האיחוד הלאומי שמוכן לזעזע את הממשלה אם יסרב נתניהו לממש מדיניות ההולמת את רעיונותיהם של בן-גביר וכצל'ה. עבור ברק מדובר בהתאבדות פוליטית כמעט: אין לו שום תשתית פוליטית וארגונית ממשית להקמת מפלגה עצמאית אלא אם יחליט לעשות מעשה פרס ולהצטרף יחד עם חבריו לליכוד.
 
ברק יודע היטב כי המפה הפוליטית משתנה וכי את מקומו של השמאל המסורתי שהתארגן בדמות העבודה ומרצ תופסת קדימה כמפלגת מרכז-שמאל ושאריות מפלגת העבודה ומרצ כמפלגת שמאל לכל דבר ועניין. הוא גם מבין שהליכוד נותר המפלגה הציונית המרכזית היחידה שמשלבת אקטיביזם בטחוני ומחויבות ערכית עמוקה לביטחונה של ישראל כעיקרון עליון, לצד ליברליזם כלכלי.
 
הפילוג במפלגת העבודה הוא כבר עובדה ועל המחנות בה להתארגן מחדש. ברק יכול לתת תוספת כוח הכרחית לליכוד על מנת למשול היטב בישראל בשנים הקרובות. הוא, שהתגרש גירושים כואבים מהשמאל לפני שמונה שנים, סוגר עתה מעגל כשהאופציה הפוליטית האמיתית שלו היא הצטרפות למחנה פוליטי ורעיוני שהפך, במרוצת השנים, לבית האפשרי היחיד ליוצאי האגף האקטיביסטי במפלגת העבודה. ספק אם לברק נכונה קריירה פוליטית אולם תרומתו לחשיפת פני הפלשתינאים חשובה לאין ערוך מאשר התפקידים בהם יישא בעתיד, אם בכלל.
 
הבו לנו גופות
 
ח"כ ניצן הורוביץ זעק היום את זעקת הכפייה הדתית אל מול תערוכות הגופות הפרובוקטיבית שתתקיים במוזיאון המדע בחיפה. כדי למצוא לעצמו סיבות מספיקות לקיום עצמאי, חוזר השמאל אל המקום שבו הוא מרגיש הכי טוב: הגחכת מתנגדי התערוכה, בעיקר הדתיים, ואפיונם כחבורה ריאקציונית וחשוכה.
 
אלא שמאחורי כל הטענות בדבר חופש הביטוי האמנותי וחירות היצירה עומדת העובדה הפשוטה שהפורנוגרפיה של המוות היא אחד הדברים המגרים ביותר את התרבות הפוסט-מודרנית המערבית. כמו הבחורה מ"האח הגדול VIP" באנגליה שגססה בשידור חי, התיאבון של ההמון לא יודע שובע: סקס מצוי בשפע ברשת, אפשר להציץ לכל סלבריטאי לתחתונים בשידור חי, בני אדם כבר נכלאים כקופים בכלובי זהב על מנת שישחקו לפני ההמון.
 
המשורר הרומי יובנאליס כבר כתב על כך בסאטורה העשירית שלו כשטבע את הביטוי "לחם וקרקסים", או בביטוי המוכר יותר, "לחם ושעשועים" (panem et circenses). בהיעדר שום סמכות מוסרית, המוות הופך למגרה, למכפיל תשוקה. מעולם לא היתה לאנשים כקולקטיב אפשרות לצפות באדם לאחר מותו כחוויה ציבורית ולא כחלק מריטואל אבל פרטי. בלוטות הרוק של ההמון הרעב לגירוי מופעלות לנוכח האפשרות לצפות בקרביהם של המתים במוזיאון.
 
אין כל צורך מהותי בצנזורה, לא כל שכן ביחסי ציבורי לתערוכה הזאת. שהרי מי שלא יקבל את התערוכה במוזיאון, יצפה בה באינטרנט, בטלוויזיה או בחו"ל. אלא שגם אין צורך בזעקות געוואלד על כפייה דתית, ר"ל. אימרו בפשטות כי המוות מוציא אתכם מדעתכם, מגרה אתכם בדיוק במקום שבין חרדת המוות העמוקה לתחושת החיים הטובה. האורגזמה החולנית הזאת היא בסך הכול חלק מניסיון נוסף לאתגר את סף הגירוי האנושי, ואולי השלב הבא יהיה תערוכה המתעדת בפרוטרוט רצח בשידור חי או יחסים נקרופילים בשידור חי. והשבח לליברלים הנאור מהשמאל המתאווים כל כך לזכות הציבור לאונן את עצמו לדעת אל מול גופותיהם של המתים.
 
סטאלין בתל אביב
 
ביום הרביעי הקרוב תציין המפלגה הקומוניסטית הישראלית 90 שנה להקמתה בכנס באוניברסיטת תל אביב. כדי לשוות לכנס מראית עין אקדמית, ישתתפו בו היסטוריונים כמו אניטה שפירא ויואב פלד ויוצאי מק"י כמו השר לשעבר יאיר צבן. רק בסופו נציגי המפלגה – ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, ח"כ ד"ר דב חנין והמזכ"ל, ח"כ לשעבר מוחמד נפאע.
 
בהזמנה המעוצבת לכנס, מופיעה האות שבחרה מק"י ההיסטורית (עד הפילוג ב-1965) להשתמש בה במערכות הבחירות שלה, האות ק', עם סמל הפטיש והמגל, תמונתו של יוסיף סטאלין על משאית לצד תמונות מארקס ולנין ומודעה משנות החמישים שקוראת "כבוד ותהילה לברית המועצות".
 
תוכנית הכנס איננה כוללת כלל דיון על ההיסטוריה הכואבת והמ
שית של המפלגה. התמיכה בסטאלין בשיא תקופת הטיהורים בברית המועצות, צידודה בברית של סטאלין עם היטלר, התנגדותה לגיוס לצבא הבריטי למלחמה בנאצים, הקשר ההדוק שקיימה עם המופתי, חאג' אמין-אל חוסייני, תמיכתה במשפטי הראווה במוסקבה, שתיקתה נוכח רציחתה של כל ההנהגה הראשונית של המפלגה על ידי סטאלין במחנות הריכוז הסובייטים, תמיכתה של גוז'נסקי בפוטש נגד מיכאיל גורבצ'וב ב-1991, הסולידאריות שלה עם בריה"מ כשפלשה להונגריה ולצ'כוסלובקיה ועוד.
 
העובדה שמק"י לא מוכנה לדון בהיסטוריה שלה איננה הפתעה. הספר היחיד שסיפר את ההיסטוריה שלה על סמך ממצאים ארכיוניים פורסם לפני 18 שנה על ידי ההיסטוריון שמואל דותן, בספרו "אדומים – המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל". מה שמפתיע הוא שאוניברסיטת תל אביב מאפשרת להוציא תחת ידה הזמנה עם תמונתו של רוצח המונים וסמל של משטר דכאני שאחראי למותם של עשרות מיליוני בני אדם.
 
ישראל היא המדינה המערבית היחידה שאיננה פוסט-קומוניסטית אשר בה השם "סטאלין" וסמל הפטיש והמגל מעורר נוסטלגיה. עבור ישראלים רבים, סטאלין הוא פולקלור. במובנים רבים, הסטליניזם הישראלי החליף בסך הכול את הדמות שהוא מעריץ כאשר התיאוריה היא, כפי שניסח זאת ידידי העיתונאי אמנון לורד בספרו "איבדנו כל אשר יקר היה", שעבור הגשמת האוטופיה ראוי לשלם כל מחיר. כך, הסוציאליזם הוחלף באוסלו, את סטאלין החליף ערפאת, וכן הלאה.
 
לקומוניסטים הישראלים אין מספיק אינטגריטי לדון בעבר שלהם, כשם שאף מארקסיסט מושבע לא ידון בזוועות שערכו לנין וטרוצקי בשנות העשרים המוקדמות, ברדיפת ההומואים במשטר הקובני, בעבדות המחפירה במשטר הסיני ובפולחן האישיות בצפון קוריאה. השאלה היא איך אוניברסיטת תל אביב, ובראש ובראשונה היסטוריונית ציונית כמו אניטה שפירא, מניחים לכנס תועמלני שכזה להתקיים במסווה אקדמי תוך התעלמות מוחלטות מהעובדה שהחלק המהותי בדיון הוסר מסדר היום.
 

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “הפילוג בעבודה * הבו לנו גופות * ילדי סטאלין

  1. בסדר אתה חושף את צביעותו של השמאל אבל מה עם היסטוריה ה של הימין אני צריך להזכיר לך שבגולה מי שרדף אחרי בני עמנו היה כמעט תמיד הימנים? אני צריך להזכיר לך שהיטלר נמנה עם המחנה לאומי? ומה עם משטרי ימין אחרים באירופה ששיתפו פעולה עם הצורר והיו מוכנים לוותר על עצמאות ארצם אך ורק כדי לראות את היהודים נטבחים??

  2. במקרה זיפזפתי בדרך לספיר על גל"צ ונפלתי על הדודה הטרחנית עירית לינור. וגם היא, הפלא ופלא, היתה נגד התערוכה. כנראה ככה זה עם שמאלנים לשעבר. כל כך רוצים להראות שהם "נרפאו" מהשסססמולניות, שלא מספיק להם להיות ניציים, גם צריכים להיות ריאקציונרים ולהתחנחן לריאקציונרים הדתיים, ולא מספיק להם להיות ריאקציונריים, הם צריכים להיות גם טרחנים…

  3. ושמאלנות?
    הייתי מצפה מאנשים שדוגלים בהומניזים שלא ישתפו פעולה עם שטות אנטי הומאנית כזאת.
    אני חילוני גמור וסוציאליסט, ומתנגד בכל תוקף לזוועה הזאת.
    אין לגרוטסקה הזאת שום ערך תרבותי או לימודי.
    הרוצה להשכיל, שיקנה ספר אנטומיה.
    חבל לי שהורביץ תופס אוטומטית עמדה הפוכה למפלגות הדתיות בלי לחשוב במה הוא למעשה תומך
    מדובר התערוכת סנאף לכל דבר.

  4. אהוד ברק מעולם לא חשף שאין פרטנר, הוא יצר את "האין פרנטר". אני מציע לך לראות את הסרט הדוקומנטרי מליון כדורים באוקטובר. זה סרט טוב לא רק בגלל שהוא חושף את ההתנהלות הכושלת של ברק כפי שהיא מתוארת ע"י האנשים הכי קרובים אליו באותה תקופה, אלא גם בגלל שזה מלמד משהו על כפיפות ממשלות ישראל למערכת הביטחונית.

  5. אחרי 90 שנות פעילות ברור שצריך לעשות הרבה חשבונות נפש.
    אתה מתלונן על הפגישה עם המופתי ואחרים, הרבה יותר אנושיים, סימפטיים וחכמים, מתלוננים על החברות בהסתדרות העובדים ה"עבריים" הגזענים והחתימה על מגילת העצמאות של הנהגת הפלישה הציונית קולוניאלית לארץ.
    לאחר ביקור באום אל םחם הרבה יותר דחוף לי חשבון הנפש הזה, ולא סטלין והמופתי. כל דבר באתו. יש לנו זמן. מה תעשה, תפסול אותנו? אפילו הבריון המהגר ליברמן לא העז לנסות.

  6. נראה לי בכל זאת שסגידה לרוצח הגדול בהיסטוריה, סטלין, קצת יותר גרועה מחברות בהסתדרות.

  7. וכן, יש לה פוטנציאל לערך לימודי שאיננו בר-תחליף עבור סטודנטים רבים ומתעניינים אחרים.

    אני לא מבין מה עומד מאחורי יסוד הטענה שלך כנגד התערוכה. היא חופשית, לא כופה לבקר בה והמוצג בה נעשה באישור ומרצון מלא (מהאנשים בטרם מתו).

    דווקא לדעתי ניסיון להשתיק תערוכה כגון זאת כמו ניסיון להדחיק תופעות טבעיות כמו המוות, וזאת מבלי להזכיר עוד את איכות החיים ותוחלת החיים שבין השאר גם אתה זוכה לה הודות ההצצות שנעשו בנבכי מערכות החיים, בעיקר כשעודן כבר לא בחיים (במצב שימור או זמן קצר לאחר-כך).

    לצערי פסקה זאת בטור שלך נובעת מפחד, הנובע בתורו מבורות ותו-לא. שזה גם טבעי מאוד, אבל לא בדיוק "מבקר תרבות", לדעתי.

  8. סטודנט חובב כימיה, אין בעיה לענות על טענותיך בבלוג הזה: אתה פוסט ציוני. אתה גם אוהב את התשדיר הדבילי של היטלר מחפש חניה. תודה תודה בזה

    אני אנטי ציוני והייתי זורק לכלא את מי שעשה את היטלר מחש חניה ומחפש דרך למנוע את התערוכה ההיא עם הגופות

  9. אבל נראה לי שבגדול מרחב (ואולי גם אתה) פספס, זאת לא תערוכה אמנותית או תערוכה לחובבי-גופות. זאת תערוכה לימודית (מדעית עיונית), ובפרסומים הרשמיים אודותיה מפורט מידע שמפריך/מחליש את הטענות של מרחב. אין שום מציצנות או חדירה לפרטיות למשל של הסיפורים או האנשים שמאחורי הגופות, זה אנונימי לחלוטין.

    כתמיד נראה שלרוב מרחב מעלה טענות על בסיס עובדות שגויות, כנראה מפני שפשוט לא טרח לברר על הנושא לפני-כן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s