עוד

נחשפה עלילת הדם

זה היה סצנריו ידוע מראש. תחקיר שערכה מצ"ח חשף את העובדה שידע כל בר-דעת: ה"עדויות" על פשעי המלחמה בעזה – טבח מכוון בחפים מפשע, רצח מתוכנן של יושבי בית, חיסול אנשים תמימים לשם שעשוע או נקמה – התבררו כמופרכות. באופן בלתי-מפתיע בעליל ההפרכות הגיעו דווקא מנותני העדויות. הם שמעו, הגזימו, ניסו לנפח את העניינים כדי לעורר מהומה-זוטא.
 
אפשר לסלוח למי שדיבר מתוך נהמת לבו והפך שמועות לעובדות. המלחמה בעזה היתה קשה ביותר, ולו מפני שהחמאס השתמש באזרחים חפים מפשע כמגן אנושי. זו היתה מלחמה רוויה ברגשות ובלבטים, בעיקר מכיוון שהמטרה לא היתה ברורה ולרבים היתה תחושה כי לחילופי האש הכבדים, לארטילריה העצומה ולהרס האדיר אין תכלית אלמלא מחוסל שלטון החמאס.
 
אולם מן הנמנע לסלוח למעלילים. בישראל יש קומץ קטן שעיקר כוחו בפעילות האינטרנט הענפה שלו. המעלילים האלה, שנמנים על אליטה דקה במיוחד שאחיזתה ניכרת באקדמיה ובתקשורת, עשו כמיטב יכולתם על מנת להפיץ עלילת-דם נגד ישראל וצה"ל. הם לא המתינו לתחקיר מצ"ח, ולו מפני שעבורם שום תחקיר לא יגלה את האמת. הם מיהרו לפרסם את העדויות כעובדות בדוקות וודאיות ולהוציא את דיבתה של ישראל ברבים.
 
ייאמר לחובתם כי עיקר כוחם הוא בקרב קהילת הדופי האנטי-ישראלית בחו"ל. חובתם היא גם זכותנו מכיוון שהקורא הישראלי כבר למד להתייחס אליהם בחשדנות רבה. ל"זכותם" ייזקף כי פעילותם מותירה רושם בקרב שוחרי זכויות אדם ואזרח מחוץ לישראל, אשר קוראים את עלילות הדם וחושבים כי כך הם פני הדברים.
 
מערכת משפט חזקה היתה מלקטת את קובץ הפרסומים הללו ותובעת את מפיצי השקרים הללו על הוצאת דיבה ולשון הרע. אולם מעבר לכך שמערכת המשפט הישראלית חלשה, תביעה מעין זאת היתה מפרסמת אותם ומציגה את המעלילים כקורבנות.
 
הנחמה היחידה היא שככל שמעלילי עלילות הדם מוצגים בקלונם, כך האמון בהם הולך ומתפוגג. מדובר בקהילה של פרוורסיה אידיאולוגית שהקרדיט המועט שהיה לה הולך ומתפזר לכל עבר נוכח מעלליה. וככל שייחשפו שקריה, כך ניתן יהיה להתייחס אליה בצורה הראויה לה.
 
ברוח אמרתו המפורסמת של המלך אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון, כשהיה נתון בערש דווי: "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס" (סוטה: כב, ב').

קישורים:

חושף העדויות מעזה: הכשלים ערכיים – לא פליליים 
הפצ"ר הורה לסגור תיק חקירת עדויות החיילים מעזה
אין ראיות לפגיעה מכוונת באזרחים ב"עופרת יצוקה"
מי עומד מאחורי הגל האנטי-צה"לי / רפי בוכניק, אומדיה

מודעות פרסומת

19 מחשבות על “נחשפה עלילת הדם

  1. אתה אומר שצה"ל קובע שצה"ל לא ביצע פשעי מלחמה? איזו מסקנה מפתיעה. כי בדרך כלל, כשהחוקר והנאשם הם חד הם, המסקנות אחרות לגמרי.

    בפינה השמאלית העליונה כתוב שאתה מבקר תרבות. לא יודע לגבי התרבות, אבל מבקר אתה לא.

  2. גם זה עלילת דם, כמו שניסו למכור לנו?
    וכמה עוד ילדים נהרגו? ומי הרג אותם?

    כל מה שנחשף זה שמי שדיבר לא ראה דברים במו עיניו.

    ועדיין בנותין של דר אבו אל-עיש ועוד עשרות או מאות ילדים ואזרחים פלסטיים (וגם ארבעה חיילים שלנו!) נהרגו בגלל ההחטה לירות על כל מה שמישהו חושב שאולי יש בדל סיכוי שהוא מסוכן.

    שלה לדבר על עשרות שוטרי התנועה שנרמחו בדם קר בהפצצה על המסדר שלהם.

  3. 1. לאבנר: החיילים הודו בעצמם שעדויותיהם הן עדויות שמיעה, שהם ניפחו חלק מהדברים במטרה לעורר הד תקשורתי ושאין שום ביסוס ממשי למה שהם שמעו במציאות.

    2. הכתבה פורסמה ב-ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3694526,00.html

    3. בנותיו של אבו אל-עייש נהרגו מאש צה"ל והצבא הודה בכך.

  4. הטעות הראשונה שלך היא, כמובן, ברעיון העוועים המטופש, כאילו כל חקירת אמת היסטורית או ציבורית צריכה לעמוד באילו דיני ראיות וסדר דין פלילי של עורכי דין. זו משפטיזציה של השיח הכללי – והיא מיותרת, מסוכנת, ובעיקר שגויה: חכמי ההלכה היהודית כבר ידעו מזמן שדוקא העדות המשפטית עשויה להיות מתוכננת, מאורגננת, שערכו עליה חזרות ותרגולים, מושפעת משיקולים של רווח כסף או מוניטין, ו/או מחששות מעונש או מביזוי. לכן הם טבעו כבר מזמן כללים מוצקים ונאים על עדיפותו של העד "המסיח על פי תומו". על סמך הכרותם המעמיקה עם נפש האדם, הם חשדו בעד המתייצב בבית משפט,למשל, כדי לשחרר עגונה (ולהעיד על מות בעלה הנפקד), דוקא כאשר סיפק פרטים מדוייקים מדי בשפה רהוטה מדי, והעדיפו (כמובן לאחר חקירה ודרישה!) את השמועה שנאמרה בשיחת חולין, בתמימות ואגב אורחא, בהקשר אחר לגמרי.

    וגם אני מאמין לשמועות, כפי שאני מאמין לחייל שלקחתי טרמפ בשנת אלפיים ואחד, ושסיפר לי בגאווה, תוך כדי שיחה על הא ודא, איך הוא וחבריו "הורידו" פלאח פלסטיני זקן אחד, בירי מכוון היטב משיפולי היישוב פסגות החולש על שכם. אין לי הרבה מה לעשות, לשיטתך המשפטית, עם המידע המפוקפק הזה – עדותי אינה קבילה בבית משפט, והוא, אם בכלל אאתר אותו, בוודאי לא יעיד. וכמובן, קיימת האפשרות שמדובר ב"התפארות" שוא, אבל – בעקבות מסורת יהודית חכמה שלה דיני ראיות משלה – אני משוכנע שסיפורו אמין וקביל יותר מעדות בחקירה או בבית משפט, שנערכת לאחר התייעצות עם עורכי דין וחלאות אחרות

    יתר על כן – אני לומד מסיפור כזה הרבה יותר מתוכנו: שהוא מתגאה בסיפור שכזה, שהוא חושב שראוי לספרו, שהוא מניח שאני שותף באופן אוטומטי לשנאה הרצחנית לערבים שסיפורו מבטא, שהוא אינו חושש ואינו מתבייש, ושאפשר להניח שעל כל סיפור כזה שנודע לי באופן מקרי מסתתרים
    כמה עשרות אירועים דומים נוספים וכו' – די בחולצת הצלפים שעליה אשה ערביה בהריון והכיתוב "שתי הריגות בכדור אחד" כדי שאשתכנע

    נדמה לי שאנו מסכימים שיתכנו, עקרונית ומעשית, פשעי מלחמה גם במלחמות "צודקות", ושגם אתה סבור שהם ראויים לענישה, למרות שאת הניסיון לחשיפתם אתה מכנה "עלילת דם". אבל לי יש גם מסקנות לא-משפטיות: אני למד, למשל, שהפעלה שיטתית וממושכת של צבא סדיר בתפקידי שיטור ודיכוי של אוכלוסיה משוללת זכויות עשויה לגרום להשחתתו. אני מבין, שלוחמה כנגד ארגוניים צבאיים למחצה הפועלים בתוך ומתוך אוכלוסיה אזרחית – בין אם הם מנצלים אותה כ"מגן אנושי" ובין, פשוט, שהם צמחו מתוכה ומקיימים עימה יחסים סימביוטיים כמו, נניח, הפלמ"ח והקיבוצים האזרחיים שבו גר ומהם פעל – עשויים להוביל לפשעי מלחמה. אני יודע, לצערי ומניסיוני, שחיילים צעירים – בשלהי גיל ההתבגרות, בעצם – המחונכים על ערכים צבאיים של עוצמה "גברית", בוז לחולשה ולשיקולים מוסריים יפי נפש, ונתמכים בהסתה גזענית ולא מוסרית לאכזריות ("אשרי מי שינפץ עולליך אל הסלע", מלמד פרסום רשמי של הרבנות הצבאית את חייליו!), יבצעו פשעים בלוחמה שכזו, יתגאו בהם כשיסיחו על פי תומם, ויאשימו "תקשורת שמאלנית" (איזו בדיחה, אגב, בישראל של התקשורת המגוייסת לחלוטין) בחשיפת פשעיהם

  5. כמובן שאתה מתעלם לנוחותך מהעובדה שלא מדובר ב"עשבים שוטים", ובכלל לא צריך את עדויות החיילים הפשוטים כדי להבין ששר הביטחון וראשי הצבא החליטו מראש להרוג כמות בלתי מוגבלת של אזרחים.

    שהרי ראשי הצבא פנו מבעוד מועד לפרקליטות הצבאית כדי לקבל "הכשר משפטי"להרג מאסיבי של אזרחים פלסטינים.

    והנה ההוכחות, למי שפספס, בכתבתם של יותם פלדמן ואורי בלאו, שהתפרסמה במוסף הארץ ב-23.1.09:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1057768.html

    "

    מרגע שניתנו אזהרות, טוענים בכירי המחלקה, אפשר להכשיר מבחינה משפטית פגיעה באזרחים שמגינים בגופם על מבנה, כאילו היו מעורבים בלחימה. על כך חולקים משפטנים אחרים, בהם ראש המחלקה עד לפני כשש שנים, אל"מ (מיל') דניאל רייזנר, שאמר השבוע כי בעיניו אזרחים אלה שומרים על הסטטוס האזרחי שלהם. "אני לא חושב שאפשר להפליל אדם שעמד על הגג רק בגלל שהוא שם", אומר רייזנר. "יכול להיות שהפגיעה בו תיחשב collateral damage (נזק "אגבי") לגיטימי, אבל הוא לא יהיה מטרה".

    "

    "
    "המטרה שלנו היא לא לשים כבלים על הצבא, אלא לתת לו את הכלים לנצח, בדרך שתהיה חוקית", אומר קצין בדבל"א. ראש המחלקה לשעבר, דניאל רייזנר, אומר שהוא מבין מדוע יצא לה שם מתירני: "אנחנו הגנו על מדיניות שהיא על הקצה – נוהל שכן, הריסת בתים, גירוש, סיכול ממוקד, אנחנו הגנו על כל פתרונות הקסם ללחימה בטרור. במובן הזה דבל"א הוא גוף מרסן, אבל הוא לא גוף עוצר. אם הצבא אומר 'הנה פתרון קסם, האם הוא במתחם האפשרי?' אז אני אגיד, 'אני מוכן לנסות להגן על זה, לא בטוח שאני אצליח'. בלבן אני אאפשר לעשות, בשחור אני אאסור, אבל באפור אני אשתתף בדילמה, אני לא עוצר באפור".
    "

    "

    אם זה היה קורה בדין הפרטי, אז המהירות המותרת היתה 115 קמ"ש, ומס הכנסה היה ארבעה אחוזים. לכן אין קשר בין השאלה 'האם זה יעבור?' לבין חוקיות המעשה.

    "

    "מקורות שמעורים בעבודת פיקוד הדרום מציינים כי לאלוף יואב גלנט יחס חשדני למדי כלפי היועצים, ויצא לו שם של "פרא אדם" או "קאובוי" ו"שריף" בכל הקשור להתחשבות, כלומר לאי-התחשבות, בייעוץ המשפטי. לפני המתקפה בעזה, היועץ המשפטי של הפיקוד אף לא הוזמן להערכות המצב הפיקודיות והיה ממודר מפורומים מצומצמים לתכנון.

    "

    "בנספח המשפטי שצורף לפקודת המבצע נכתב כי "ככל שהדבר מתאפשר בנסיבות העניין, יש להזהיר אוכלוסייה אזרחית הנמצאת בקרבת יעד לגיטימי לפני תקיפה". אבל מיד אחר כך בא ההכשר: "ניתן להימנע מכך אם הדבר עשוי לסכן את הפעולה או את הכוחות". אנשי דבל"א אישרו גם הקלה במדיניות הפתיחה באש של צה"ל בעזה. התוצאות של מדיניות זו ניכרו במספר הגדול של אזרחים פלסטיניים שנפגעו, והיא עשויה להסביר גם את השימוש במרגמה, שנחשבת "נשק סטטיסטי" (כזה שפגיעתו אינה מדויקת), לירי אל מטרה ליד בית ספר של אונרוו"א. לפי תחקיר צה"ל, ירי זה החטיא בשלושים מטרים את המטרה, ופגע ביושבים בתוך המבנה; כארבעים בני אדם נהרגו, לפי דיווחי הפלסטינים. אחר כך פגע צה"ל בשני מתחמים נוספים של אונרוו"א. מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, שסייר השבוע ברצועת עזה, הגדיר את תקיפת מוסדות הארגון "שערורייה" וקרא לפתוח בחקירה.

    בעיני בכירי המחלקה, המספר הגדול של ההרוגים הפלסטינים, בהם מאות ילדים, ההרס הנרחב באזורים מיושבים והעדויות על פגיעות חסרות הבחנה, אינם ממעיטים בהכרח את מידת חוקיותו של המבצע. "אם יש לחימה אינטנסיווית", אומר בכיר במחלקה, "ואתה מזעיק סיוע מהאוויר, יכול להיות שייפגעו אזרחים רבים, ולכן המספרים לא יבטלו את חוקיות הפעולה אם עשית מה שאתה מחויב לעשות… אם אנחנו מזהירים והם יורים מתוך בית, לפחות מבחינה משפטית, זה לא בלתי מוצדק להשיב אש רק כי יותר אזרחים עלולים להיפגע".

    "

    וכן הלאה.

  6. אף אחד לא טוען שלא נהרגו אזרחים. גם אצלנו נהרגו אזרחים, זאת דרכה של מלחמה, וזה לא נחשב פשע.המקרים שנופחו היו משהו אחר – הרג בדם קר בשביל הכיף וללא כל סיבה מבצעית, זה משהו אחר לגמרי. לא שזה לא יכול להיות – אבל להפיץ שמועות לא מבוססות כעדות וכעובדה גמורה זה עלילה. לא פעם מופצות "עדויות" כאלה על מתנחלים, ולרוב מסתבר שאין מאחוריהם כלום, אבל מי זוכר?
    ההוראות לירות על ספק סכנה כנראה חסכו הרבה חיים של חיילים – אבל למה יש לי הרגשה שהייתם מעדיפים עוד כמה חיילים הרוגים אצלנו ולא אצלם?

  7. באיזו קלות אתה מאמץ את התעמולה. אם תקרא את העדויות תראה שמעט מאוד מהן מבוססות על "עדוית שמיעה" ומרביתן מתארות אירועים בגוף ראשון.

    בנוסף, האירועים והנוהלים שתוארו בעדויות תואמים לעדויות שנאספו באופן בלתי תלוי ע"י ארגוני זכויות אדם. כמו כן, בכתבה מהארץ מצוטטים גם קצינים בצבא שמודים בפה מלא שהעדויות תואמות את ההתרשמות שלהם.

    מה שמשעשע בכל הסיפור הזה הוא שבשיח הלאומני הישראלי חייל הוא גיבור כל עוד הוא הורג ערבים, כאשר הוא מספר על זה הוא הופך מגיבור לבוגד.

  8. כשקראתי את העדויות חשבתי שהן חלשות מאוד וישרתו בסופו של דבר את מי שטוען שצה"ל לא עשה רע.

    לדעתי, הטענות על פשעי מלחמה או על פעילות לא מוסרית של החיילים או של המפקדים הן טענות חלשות. בהינתן החלטה על המבצע, נדמה לי שאני בעד הרג של ילדים עזתיים ובלבד שלא יהרגו אנשים בצד שלי, שבו גם קרובי משפחתי לחמו.

    לכן, הביקורת שלי היא על עצם היציאה למבצע שהביא לכל כך הרבה הרג של אזרחים וילדים. כואב לי להיות בצד שגרם לסבל כה רע. מדאיגה אותי ההשפעה שאני מייחס למבצע הזה: תוספת של שנאה רבה לישראל, בעיקר בעזה, אבל גם בשאר העולם הערבי והעולם המערבי. ולבסוף, חבל לי שלא היו שום תוצאות חיוביות למלחמה הזו בכלל. שילמנו מחיר כבד בתמורה לכלום.

  9. איזה נחשפה ואיזה נעליים. מספיק לקרוא את התגובות כאן בשביל לראות שהעובדות – או במקרה הזה, חוסר העובדות – לא יזיזו למי שמזמן קבעו את דעתם. ואם זה מישראלים שיחסית מעורים בדיון, מה תבקש מדעת הקהל העולמית שכל מה שהיא יודעת זה כותרת מתומצתת של "עדויות של חיילי צה"ל: בצענו פשעי מלחמה".

    לא יעזור לך ולא יעזור לנו. מול כל אמת על חייל שהתברר שלא היה כלל בעזה יש אלף הזויים/אינטרסנטים/דבילים כמו סנדי, אבנר ונאווי (בהתאמה, או לא) שמזינים תנועה עצומה של צירוע מדינת ישראל, שאת תוצאותיה אנחנו רק מתחילים לראות.

    אתה מתכנן את עתידך באקדמיה – אני מציע לך להתחיל להכין ראשי פרקים לספר שתפרסם עוד 20-30 שנה על "האליטה שחיסלה מדינה": איך שכבה קטנה והומוגנית השתלטה על ישראל ופירקה אותה. תוכל להשתמש בטקסטים של "רשימות" להראות איך יש אפילו דמיון לנפילת האימפריה הרומית – אם אז היא התאפיינה באורגיות שלוחות רסן הרי גם זו שלנו מאופיינת בגלוי עריות רעיוני ומעגל אוננות ולקוק הדדי תחת כל פוסט קלישאי ומשעמם של שכניך היקרים.

  10. בהחלט מאושר) כשהגיעו העדויות הקשות של החיילים לא נותנים לעובדות כפי שנתבררו לבלבל אותם. ולאבנר, צה"ל חוקר את חיילי צה"ל כי לו יש את המנדט החוקי לעשות זאת. מה לעשות זה החוק. כשחייל חשוד בביצוע עבירה מצ"ח היא שחוקרת ולא משטרת ישראל. כך זה אגב בכל מקום בעולם. אבל אתה מה אכפת לך, יש לך אג'נדה ורון בלב ולמי אכפת מה באמת היה.

  11. מעניין, אז אתה טוען שאליטה שמאלנית קטנה השתלטה על המדינה.
    לפי דברייך אפשר לחשוב שדב חנין הוא ראש הממשלה וישי מנוחין הוא מבעלי השליטה על ערוץ 2.

    מעניין שלפי תפיסת המציאות שלך, חבורת הזויים ודבילים כמוני מחזיקים ביותר כוח מאשר ראש הממשלה, שר הביטחון והצבא, ובעלי ההון הגדולים במשק השולטים בכל אמצעי התקשורת בישראל.

    או שאולי אתה טוען שמוזי ורטהיים הוא בכלל קומוניסט-אנרכיסט ראדיקלי?

    לפי תפיסתך, להרג 400 ילדים בעזה אין שום משמעות בינלאומית עד שאני ושכמותי כותבים עליו בעברית בכמה בלוגים נידחים.

    כלומר אנחנו אלה שמלשינים על צה"ל לסי.אן.אן, בי.בי.סי והאו"ם.

    ולדוד מרחב: לא מצאתי בעצמי אז אשמח ללינק למקום שבו אתה מתייחס לתכנון המוקדם של הרג מאסיבי של אזרחים בעזה.
    או שגם לדעתך כולם בני מוות מעצם היותם ערבים?

  12. דוד שלום,
    השמאל,כהרגלו, בורח למחוזות ההתיילדות הבכיינית כשעובדות מוטחות בפרצופו.
    שאחרת, לא היה שמאל.

  13. גם קו 300 היה עלילת דם. גם הטבח בקיביה. גם הטבח בכפר קאסם. גם דיר יאסין. גם סברה לשתילה.
    אם היינו סומכים על מצ"ח ושמצ"ח, לכל אלו לא היו ראיות וכד'. החקירות"חקירות" הפנים צבאיות נועדו לתדו להסתיר את האמת ולהשמיד ראיות.
    ארק ערכאה בינלאומית יכולה לשפוט את הטבח שבוצע בעזה, והביטוי "החיילים הונחו לשמור על חייהם" היא בגדר הודאה:
    אז מה עם ירינו פגז על בית שבו חיו שמונה נפשות, היה סיכוי של 1:10 שיש שם מישהו חמוש בקצ'ניקוב.
    כך הונחו חיילי צה"ל, וזה פשע מלחמה.
    מצח

  14. "מחרב" דווקא יותר מתאים לו.
    אופס, סליחה, החברים שלו במדים מחרבים. הוא רק מהלל אותם בבלוג שלו, גם זה חשוב.

  15. שלח ודרוקר יצאו למסע דה-לגיטימציה היום בתוכניתם "שישי" לפרקליט הצבאי.
    חקר מהר – לא טוב.
    לא היה חוקר מהר – לא טוב.
    גילה שאלה שמועות – זה ברור, החיילים מפחדים לדבר על חבריהם.
    היה מגלה שאלה לא שמועות – היו מרוצים.

    עיתונאים היום, בדמותם של השניים, לוקחים חצאי שמועות, הופכים אותם לכתבת יום שישי מרכזי, מטיחים רפש, מצפים לחקירה, מקבלים חקירה, מאוכזבים מתוצאותיה.

    אבל איפה האמת? לא בתקשורת מסוג זה.
    תקשורת שמאמינה ב"אמת" שהיא מייצרת.

    כל כך קשה לתקשורת הישראלית לעכל שהמבצע בעזה אינו מלחמת לבנון השנייה.

    עלה על כולם "הארץ" – עיתון פתטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s