עוד

הלקח של אובאמה * רבע עוף או בורקס * רטרו בקיבוץ

ברק אובאמה לא מבין מאיפה זה בא לו: הוא הנשיא הכי peacenik שהיה לארצות הברית, המנהיג היחיד בעולם המערבי שזחל על גחונו מול המנהיג האיראני חמינאי, הנגטיב המוחלט של ג'ורג' בוש וחביב האליטות השמאלניות. ולמרות הכול, צפון קוריאה זקפה לעבר ברק אובאמה אצבע משולשת.
 
אובאמה יבין על בשרו שאמריקה אולי השתנתה לאחר שנפטרה ממורשתו של ג'ורג' בוש, אולם העולם לא השתנה. הרעיון הבסיסי של השמרנות החדשה בדבר הסכנה הנשקפת מרודנויות לחברות חופשיות עודנו תקף. התובנה הבסיסית לפיה אבד הכלח על המדיניות שכונתה בתקופת המלחמה הקרה "דטאנט", ולו מחמת העובדה שהמחשבה הרודנית החדשה אינה מונעת מאינטרסים אלא בראש ובראשונה מאידיאולוגיות הרסניות, נותרה נכונה. העולם נחלק עדיין לבני אור ולבני חושך, ובני החושך לא יסכימו להאיר עצמם באורם של בני האור גם אם אלה יעמעמו מעט את המנורה.
 
ג'ורג' אורוול אמר פעם "ירדנו עכשיו לשפל כזה עד שראשית חובתם של אנשים נבונים היא לחזור ולהצהיר על המובן מאליו". וחובתם של אנשים נבונים בעת הזאת, בפרט אלה שבאמת רוצים לשנות משהו באמריקה, היא לבור את המוץ מהתבן בכל הקשור למורשתו של בוש ולהכיר בכך שאולי דוקטרינת בוש לא היתה נכונה בהכרח (וארווינג קריסטול, מאבות השמרנות החדשה, טען כבר לפני שלושים שנה שהרעיון הליברלי על הנחלת הדמוקרטיה לכל האומות הוא שגוי), אבל ההערכה היסודית שלו היא אמיתית: עם האסלאמו-פשיזם וגרורותיו הקומוניסטיות אסור להתפשר ובהן יש להיאבק בכל הכוח.

להצהיר את המובן מאליו. אורוול

אובאמה יודע היטב כי איראן צופה בו ובודקת את תגובותיו. הוא נקלע לגוב האריות הדיפלומטי אולם בצר לו, מדיניותו הפייסנית כבר הסבה נזק רב לארה"ב וכלל לא ברור כיצד יוכל הממשל האמריקני להגיב נוכח החומה הסינו-רוסית הבצורה המגבה את ציר הרשע האיראני-צפון קוריאני. ייטיב לעשות אובאמה אילו ירים טלפון לקרופורד שבטקסס על מנת להתייעץ עם מדינאי שנוי במחלוקת אולם בעל בסיס פוליטי וערכי שברבות השנים יצרוב אותו בתודעה כווינסטון צ'רצ'יל המודרני.     
 
רבע עוף או בורקס
 
אחד המערכונים הקלאסיים שחביבים עליי במיוחד הוא זה של יוסי בנאי ורבקל'ה מיכאלי, "רבע עוף או בורקס" (לצפייה במערכון, הקליקו כאן). בנאי ומיכאלי, למי שלא צפה במערכון, מתכוננים להגעתם לחתונה: הוא לא יודע את נפשו מחמת הרכב התקרובת, היא לא חדלה מלתהות האם יכירו בה כאשת מהנדס.
 
לפני כל חתונה משמחת, תמיד יימצא זוג נרגנים שכזה. הם ילכלכו על הכלה, יגחכו על החתן, ילינו על האוכל, יצחקו על השמלה של אם הכלה וילעגו למשפחתו הקרובה של אבי החתן. אותם נרגנים מופיעים גם בחתונתה המשמחת של העיר תל אביב.
 
הם מטנפים את שמו של חולדאי, מציינים כל דבר רע שאפשר לציין על העיר תל אביב, מספרים שהעיר לא באמת בת מאה ואחרי שהתלהבו ממופע הפירוטכניקה האדיר שהפיקה העירייה, יעשו עצמם חמוצי פנים. הם נמצאים עדיין בלימבו שבין רבע העוף לבין הבורקס.
 
החגיגה הגדולה לעיר תל אביב היא החגיגה של מדינת ישראל. העיר החופשית והעברית הראשונה היא הישג של הציונות והעובדה שיש לה אופי ישראלי כל כך, פלורליסטי, כשמוצאים בה מקום הומואים ולסביות, חרדים, דתיים לאומיים, "מהגרים" שהיגרו אליה מחיפה, אשדוד וירושלים, צעירים משינקין ושדרות רוטשילד וותיקי הצפון הישן – העובדה הזאת מעידה שלמרות כל החסרונות, תל אביב היא עדיין ביטוי חשוב להצלחתה של הציונות.
 
תמיד יהיה המיעוט שביום חגה של העיר יקפוץ לסיור זיכרון בחורבות שייח' מוניס או ינצל את ההזדמנות לטינוף שמו של חולדאי, אולם קהילת הדופי והטרוניה הזאת היא עדיין המיעוט הזעיר בעיר תל אביב ובשנת-חגה של העיר, אפילו הם לא יצליחו לקלקל את החגיגה.
 
רטרו קיבוצניקי
 
אלי אשכנזי כותב הבוקר ב"הארץ" על חזרתם של אי-אלו קיבוצים לסדר המשותף מתוך געגוע וערגה למה שהיה פעם. יש משהו יפה בהתרפקות של הקיבוצניקים על העבר. לאחר שנעלמה השיתופיות, הציונות פינתה את מקומה לטובת חמדנות נדל"ניסטית ורעיונות ההגשמה והערבות ההדדית הוזזו  ממקומם לטובת האידיאלים איכות החיים ואידיאת "החיים הטובים", מהחזרה הזו נושב משב רוח רענן.
 
אולם משב הרוח הזה לא יכול להניע קדימה את הספינה השוקעת של התנועה הקיבוצית. הדלק שהניע את הקיבוצניקים (לפני ואפילו במהלך ההתמכרות לסוציאליזם המהפכני וההתפכחות ממנו),  היה הציונות. הבעירה הקיבוצניקית בערה מתוך אמונה עמוקה בדרך ובצדקתה, והיום קשה לאתרה בקרב חלק גדול מאוד מהקיבוצים.

לא מספיקה הנוסטלגיה. קיבוצניקים (צילום אילוסטרציה)

נוסטלגיה היא מרכיב חשוב מאוד בדרך אל התיקון, כמו אפיקורס שנמלא געגועים נוכח הסליחות לקראת יום הכיפורים, אולם לא די בכך. התנועה הקיבוצית חייבת לחשוב מחדש על דרכה ועל התייחסותה הקולקטיבית למעש הציוני. אם תעשה כך, היא תמצא את ההתיישבות ביו"ש כשותפה חשובה לדרך הזו. החלוצים של פעם והחלוצים של היום הם תקווה חשובה להתחדשות ציונית.
 
האתגר של גדעון סער
 
בניגוד למסע הדה-לגיטימציה שעורכים כמה עיתונאים וכלי תקשורת לממשלת נתניהו, במשרדים שיושבים בהם חברי הכנסת המוכשרים של הליכוד, כמו גדעון סער וגלעד ארדן, יש אווירה של אנרגיה ורצון עמוק לפתור בעיות. ההתנהלות הממלכתית של נתניהו (בניגוד לסוס הטרויאני שיושב במשרד החוץ) מעוררת תקווה שאנשים מוכשרים יצליחו לערוך רפורמות גדולות.
 
גדעון סער ייאלץ לטפל לא רק במערכת החינוך הקורסת אלא גם להתחיל במסע הארוך להטמעה מחודשת של תכנים ציוניים, לבחינת תוכניות לימוד באקדמיה, לבדיקת היחס הכרוך בקירבה רעיונית ופוליטית שמצויה בין חברי ועדות מינויים וממליצים על מינויים לבין המועמדים למינוי, ליצירת זיקה בין התרבות הישראלית והיהודית לבין מערכי לימודים ועוד.
 
סער עלול להיתקל בהתנגדות עזה. העובדה שלפני זמן-מה עיטרה אוניברסיטת תל אביב בצלב הקרס האדום הזמנה לכנס פסבדו-אקדמי בחסותה, מבהירה עד כמה כיסי ההתנגדות יהיו חזקים. אם סער יהסס להיכנס לעימותים שיביאו בסופו של יום להכרעות ערכיות וחינוכיות, הוא עלול להיתפש כגרסה חיוורת של יולי תמיר. תמיר רק אכלה את הדג המבאיש וספגה מלקות, הוא – מחמת זיקתו הפוליטי – עוד עלול להיות, בנוסף לכל, גם מגורש מן העיר.

מודעות פרסומת

13 מחשבות על “הלקח של אובאמה * רבע עוף או בורקס * רטרו בקיבוץ

  1. הציונות נמצאת בערים: בירושלים, בתל-אביב, בחולון, בחיפה וסליחה אם שכחתי מישהו.
    גרים שם אנשים שעובדים וחיים את השגרה יחד עם תרבות יהודית-עברית-ישראלית מופלאה כחלקם הגדול: מתנדב לאירגונים, משרת בצבא, משלם מיסים וביטוח לאומי.
    המתנחלים והקיבוצניקים הם שתי קבוצות אלטסטיות ומתנשאות ולא פלא שהמפלגות שהן השתלטו עליהן קטנו: המפד"ל, האיחוד הלאומי, העבודה של ברק ומר"צ של ג'ומס.

  2. כידוע אני מנהל מלחמה לה' בעמלק כנגד סמי שיטרית וחבריו על הפצת שקרים ושכתוב ההיסטוריה. משפחתי הגיעה לארץ ישראל דרך הציונות והאידיאולוגיה של הרצל אחד העם לא חילחלה לתוכי. לי החגיגות האלה לא אומרות מאומה.

  3. אתגר גדול במערכת החינוך. לא רק באוניברסיטאות כפי שציינת, אלא גם בבתי הספר.
    הרוח הציונית שהאמינה ביכולת לבנות ולהיבנות, לשנות ולהקים לא שרויה אצל רוב המורים. לראייה- ההתנגדות הגדולה לתוכנית אופק חדש, אשר הרעיונות על בסיסם היא קמה יכולים להביא לרפורמה מבורכת, להשבת מעמד המורה ולשיפור איכות החינוך. לאנשים אין יותר סבלנות לשינוים ואין להם חזון כמו שהיה למקימי הארץ.

  4. צריך מידה מיוחדת במידה של יכולת הכחשת המציאות כדי לכתוב ב-2009 על יתרונותיה של השמרנות החדשה בניהול מדיניות החוץ של ארה"ב, או בכל תחום אחר.

  5. http://www.flickr.com/photos/10475012@N03/3389417315/sizes/o/

    להגיד שהאשכנזים הצליחו לשטוף את המח להורים שלי ולפגוע בכבודם זה לא מעשה נבלה שנעשה כלפיהם אפילו על ידי שלטון מפאי. היינו שלוש שנים במעברות והייתי מעדיף שהיו נשארים שם במדינה מתוקנת עם משטר נורמלי. לשכתב תיאוריה פוסטקולוניאליות לטובת המדוכא ולהצדיק פגיעה בהורים שלי זה מצדיק מלחמה לה' בעמלק.

  6. גדעון סער הוא מחוקק ופרלמנטר מוכשר.
    גלעד ארדן אדם מוכשר.
    אם היו בשמאל כבר היו נערצים על ידי ממלכת "הארץ" ודומיה.
    הם בימין ולכן מעתה הם מסע להתקפות.
    גם שטייניץ הוא אדם משכמו ומעלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s