ליל הסדר בין פולקלור לתובענות דתית ולאומית

ביום רביעי האחרון פרסם העיתונאי אורי אליצור מאמר ב"מקור ראשון" ובו הוא מציין לטובה את העובדה לפיה רוב עצום ומוחלט מבין היהודים נוהגים לערוך את סדר הפסח, חילונים כחרדים, אפיקורסים כדתיים לאומיים, שומרי תורה ומצוות ואנשים שהיהדות ככללותה זרה להם. כמו ברית המילה, ציין אליצור, סדר הפסח הוא נוהג ששומרים עליו גם כאלה שאינם חייבים בשמירתו. הלא איש איננו כופה על פלוני לערוך סדר פסח ולא על אלמוני לערוך לבנו ברית מילה, ועל אף זאת – הרוב עושים כן.
 
יש משהו יפה בראיית האופטימית הזאת של אליצור, אולם אופטימיות שכזאת איננה יכולה לכסות על העובדה לפיה בין אלה שמציינים את ליל הסדר ומלים את בניהם כביטוי לשותפות חברתית ותרבותית כלשהי, מדעת או שלא מדעת, לבין אלה שעושים כן מתוך מניעים דתיים ותיאולוגיים עמוקים, יש פער גדול ורחב ועקרוני.
 
היהדות, להבדיל מהנצרות, תובעת אמונה. ואמונה מעין זו דורשת מהמאמין בה לעשות מעשים ולקיים מצוות מתוך כוונה עמוקה. יסוד הכוונה ביהדות איננו פחות מיסוד העשייה. ישעיהו ליבוביץ' השיב בשעתו לשאלה מדוע הוא מאמין בריבונו של עולם בתשובה "ככה". אולם אם יש דבר-מה רחוק יותר מעולמה של היהדות הוא עשיית מצוות ועריכת טקסים מתוך מוטיבציה של השתלבות בסדר תיאולוגי כלשהו שהוכתב על ידי האל ומאז, ביסודו, לא נשתנה.
 
ואם יש דבר שאותו חסרים ישראלים רבים כל כך הוא המוטיבציה שביסודה הכוונה. הכוונה לעבודת האל מתוך אמונה, שאיננה ניתנת להוכחה או להפרכה מדעית, לפיה העולם נברא, האדם נוצר בצלם האל, במעמד הר סיני היתה התגלות ועשרת הדיברות הן הביטוי הנעלה ביותר לדת היהודית שמתחיל דווקא בדיבר "אנוכי ד' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים". ההכרה היסודית והעמוקה שתובע האל ממאמיניו בכך שהוא זה שהוציאם ממצרים. לא פחות חשוב מכך, בדיבר השני תובע האל ממאמיניו להכיר בבלבדיותו, בהיותו אל יחיד של אמת בין אלילים רבים.
 
אולי דווקא בשל כך, ירדה קרנו של היום הנורא ביותר ביהדות שתובע מהיהודי לענות את נפשו יום שלם במניעת מזון ושתייה מפיו, יום הכיפורים. יום הכיפורים איננו כולל פולקלור נוסח פסח ולא מכיל קונבנציות דוגמת ברית המילה. משום תובענותו התיאולוגית הרבה, מספר הישראלים המקיימים את היום הולך ומתמעט. רבים לא נוסעים ביום הכיפורים מחמת כבוד למוסכמה החברתית סביב העניין, אולם הם צופים בסרטים, מבלים עם חברים, יושבים בבית שעות ארוכות על המחשב וכולי.
 
הניסיון לצייר את היהדות כתרבות הוא ביטוי עמוק למגמה הפוסט-ציונית המשתרשת בקרב חוגים רבים, שבקרבם פורחת תרבות שלמה שרואה ביהדות מרכיב מסוים מעולמם – ובוודאי לא המהותי והמרכזי – המצדיק היצמדות לפולקלור מסוים אך ודאי שלא קבלת עול תורה ומצוות או אמונה ברעיון שהיה מקובל פה לפני פחות מעשרים שנה, לפיו ליהודים זכות היסטורית על ארצם. בשעתו, גם מצדדי הפשרה הטריטוריאלית האמינו בזכות זו אולם חשבו כי ראוי להתפשר עליה לשם השגת שלום. בימינו, גם אמונה זו נעלמה.
 
היהדות, כמו הציונות, איננה תרבות, או לפחות איננה רק תרבות. כשם שהיהדות איננה רק ליל סדר וברית מילה ובר מצווה, כך הציונות איננה רק הגבעטרון, העלייה התלולה בדרך לירושלים ונתן אלתרמן. יש אמיתות יסודיות ומהותיות שהיהדות, כמו הציונות, תובעת מהמאמינים בה להאמין בהן, ומפני כך קיום ליל הסדר תוך אדישות כמעט מוחלטת למושגים כמו הגורל היהודי, ארץ ישראל, האמונה בבורא עולם, ייחודיותה וקדושתה של השבת וכו', הוא כמעט חסר ערך.
 
עבור לא מעט מאלה המקיימים את ליל הסדר, הימצאותם בישראל היא עניין המסב להם ניכור; חלק לא קטן מהם חש כי הוא נמצא בגולה, עורג למקומות אחרים ואיננו חדל מלערוך את הפולחן הפוסט-מודרני סביב דמותו של "האחר". הסנטימנט שיש להם למקום הוא, במקרה הטוב, אישי, משפחתי ומכונן באמצעות חוויות כאלה או אחרות, ולא מחמת אמונה דתית או מחויבות לאומית כלשהי.
 
ציון שחרור העם בליל הסדר תוך התעלמות מהעובדה שהעם שוחרר ונאבק עתה על זכותו להמשיך ולקיים את שחרורו הלאומי והפוליטי, שקול לזביחת חזיר על המזבח כקורבן לאלוקים. מרכיב התודעה חשוב לעריכת טקסים דתיים ולו מפני שהטקס הוא ביטוי לרצונה של הדת לתבוע ממקיים הטקס את האמונה בכך שמאחורי הריטואל יש אמת מסוימת שלשמה הוא נערך.
 
ההתייחסות של חלקים מסוימים בציבוריות הישראלית, שעיקר השפעתם הוא בתקשורת, באקדמיה, ובמערכת המשפט, לאמת שמבקשת ממנו היהדות להאמין בה, היא צינית בעיקרה, ספקנית במהותה, שמיתרגמת ביומיום לא רק לערעור על זכותנו על הארץ ולצדקת דרכנו, אלא גם ללוחמה פסיכולוגית אנטי-ישראלית מובהקת שהתעלתה על עצמה באחרונה בניסיון לצייר את צבאה של ישראל כצבא נקמני, תאב-דם, רצחני.
 
בין השחרור של עם ישראל מעבדות מצרים לבין שחרורו ממאות רבות של שנים של תלות באומות העולם, שורר קשר ישיר. אי אפשר שלא להתפלא כי זכינו בדורנו לחזות בהתגשמות העצמאות של העם היהודי בארצו, ולקשור את הקוממיות הזאת באמת היסודית לפיה זכותנו על הארץ נובעת ראשית כל מכך שלנו נתנה האל. אולם ישראלים לא מעטים אינם מסוגלים כלל להתרגש מהאמת ההיסטורית הזאת, ועושים כמעט כל שביכולתם על מנת לקעקע אותו.
 
ליל הסדר תובע אמונה והעורך אותו, גם אם איננו חובש כיפה, מקבל עליו להאמין באמת שליל הסדר מעוניין להבהיר לעורכים אותו באמצעות ההגדה. הפסוק מתהילים, "שפוך חמ
תך על הגויים אשר לא ידעוך", והטענה לפיה "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו", מבטאים ראייה ייחודית של ההיסטוריה היהודית ומבטאת קשר לאומי ודתי עמוק שבין דת ולאום, קורות היהודי הפרטי וחיי היהודים כאומה. ליל הסדר מבשר, לפני הכול, את הבשורה לפיה פרויקט השחרור היהודי לא הושלם, וכי על הקושאן שניתן לנו על הארץ יש להיאבק, גם אם מדובר על זכותנו לוותר על חלק ממנה כאשר תוכר הזכות ההיסטרית שניתנה לנו עליה.
 
מי שחוגג את ליל הסדר מתוך חיבה למצות, גפילטע פיש, קניידלך ושירת "אחד, מי יודע?", יוצא ידי חובתו כי עשה את המוטל עליו. אולם אם נעדרת ממנו הכוונה והאמונה היסודית, העמוקה, בתשובה – "אחד, אני יודע – אחד אלוהינו", הרי שאין להתפעל מכך כלל. מי שנמנע מלגנוב מחברו הוא אדם הגון אך בינו לבין אמונה בדיבר מעשרת הדיברות אין דבר וחצי דבר. לכן, אין לקשור כתרים לחוגגי ליל הסדר. אלמלא נצליח להחדיר ברובם ככולם את התודעה בדבר האמת ההיסטורית, הלאומית והיהודית הכרוכה בהגדת הפסח, בחגיגה הזאת לא יהיה שום יתרון ממשי, לא כל שכן רווח והצלה לעם שהנסיונות לערער את אמונתו בצדקת דרכו הולכים ומתגברים כל פעם מחדש.
 
 

מודעות פרסומת

44 מחשבות על “ליל הסדר בין פולקלור לתובענות דתית ולאומית

  1. הוא אמר שארץ ישראל,עם ישראל,תורת ישראל הם שלושה דברים נפרדים

    מפאת שעת לילה מאוחרת אני ממליץ לך לפנות למסכת חגיגה ולחפש את המילים "אספקלריה מאירה"
    חפש את המשנה או הגמרא שנפתחת ב
    "ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ובמה קדושתה שמביאים ממנה את העומר והביכורים ואת שתי הלחם.

    חפש באתר של מכון ממרא את סיפור שלוש השבועות עם המפתחות "נטורי קרתא" ו "חרובי קרתא" . כשתמצא את הגמרא מומלץ שתלמד אותה עם רשי ותוספות

  2. אתה טוען שאלוהים נתן את הארץ לאזרחי מדינת ישראל היהודים ומכנה את האירוע הזה בשם אמת הסטורית.
    באיזה שנה זה קרה? יש לך עדויות לכך? ראיינת את אלוהים בנושא? אין לנו שום זכות הסטורית על הארץ הזאת מתוקף ספר שנכתב לפני 3000 שנה. זה אוולי לחשוב כך. יש לנו זיקה הסטורית לארץ זה כן. שאיפה לאומית שנבעה מהזיקה הזו זה כן.
    בקשר לליל הסדר, יש פרשנויות שממשילות את היציאה ממצרים לשחרור האגו ולשחרור האדם מדברים שהוא משועבד אליהם ואין זה הכרח להמשיל אותם רק לעניין הלאומי- ישראלי. מה עוד, שהציונות המודרנית הופיעה הרבה יותר מאוחר ממנהג ליל הסדר. וכן, היהדות היא תרבות כי דת ככלל היא תרבות.
    אמונה באלוהים לא מחייבת את המאמין להאמין שאלוהים נתן את הארץ ליהודים. הארץ שייכת לאלוהים והוא לא נותן אותה לאף אחד, וגם אם הוא הבטיח אותה לנו לפי הדת ( לשיטתך) אז היו לו כמה תנאים ואם לא מלאנו אותם אז הבטחתו בוטלה. בקיצור בוא נשאיר את המאבק הלאומי לבני אדם ולא לאלוהים.

  3. כל כך הרבה פעמים כתבת לי ולאחרים (בגסות ניכרת יש לציין) שעליהם לחדול לכתוב על דברים שאינם מבינים בהם, שלתומי חשבתי שאתה תקפיד לכתוב רק על מה שיש לך בו מושג, אבל הנה אני רואה מה גדולה היתה טעותי, שכן כפי הנראה הפוסל בסך הכל במומו פסל. כבר קראתי אצלך גיבובי שטויות והאשמות שווא מופרכות, אבל נראה לי שרשימה זו היא שיא חדש של בורות וחנפנות.

    הנה פסקה שכולה דמיון:

    "היהדות, להבדיל מהנצרות, תובעת אמונה. ואמונה מעין זו דורשת מהמאמין בה לעשות מעשים ולקיים מצוות מתוך כוונה עמוקה. יסוד הכוונה ביהדות איננו פחות מיסוד העשייה. ישעיהו ליבוביץ' השיב בשעתו לשאלה מדוע הוא מאמין בריבונו של עולם בתשובה "ככה". אולם אם יש דבר-מה רחוק יותר מעולמה של היהדות הוא עשיית מצוות ועריכת טקסים מתוך מוטיבציה של השתלבות בסדר תיאולוגי כלשהו שהוכתב על ידי האל ומאז, ביסודו, לא נשתנה."

    נעבור משפט משפט:

    "היהדות, להבדיל מהנצרות, תובעת אמונה."

    סליחה? הפוך גוטה!!! נשחק לרגע את משחק "היהדות" מול "הנצרות" (כאילו אלה ישויות מונוליטיות), ונראה שפאולוס הוא שקבע שהאמונה בלבד (בישו כמשיח) היא שתושיע אותנו מהחטא הקדמון, ובאותו זמן ממש חז"ל העמידו את היהדות על קיום מצוות (וזו הרי היתה הביקורת של פאולוס על היהדות, שהיא כולה "בשר", כלומר מצוות שבגוף, ולא "רוח", כלומר עניינים פנימיים).

    "ואמונה מעין זו דורשת מהמאמין בה לעשות מעשים ולקיים מצוות מתוך כוונה עמוקה."

    באמת? חז"ל מתווכחים ביניהם אילו מצוות דורשות כוונה, וסוגרים, שים לב, על קריאת שמע וברכת "אבות" (בבלי, ברכות, ל"ד, ב'; וראה גם משנה תורה, אהבה, הלכות תפילה, י', א'). לבד מזה קודם עשה. אם במקרה אתה מתכוון מה טוב. אם לא לא נורא.

    "יסוד הכוונה ביהדות איננו פחות מיסוד העשייה"

    קשקוש. ראה לעיל.

    "ישעיהו ליבוביץ' השיב בשעתו לשאלה מדוע הוא מאמין בריבונו של עולם בתשובה "ככה""

    עצתי לך בתור תלמיד מתחיל בהלכות היהדות: אל תסמוך על ליבוביץ במילה. עם כל הכבוד, ויש כבוד, הוא לא פעם מעוות את הכתוב (למשל ברמב"ם) כדי להתאימו לאמונתו. וממילא אמונתו היא זן נדיר בין היהודים. למד מאחרים.

    "אולם אם יש דבר-מה רחוק יותר מעולמה של היהדות הוא עשיית מצוות ועריכת טקסים מתוך מוטיבציה של השתלבות בסדר תיאולוגי כלשהו שהוכתב על ידי האל ומאז, ביסודו, לא נשתנה."

    שוב, בדיוק, אבל בדיוק להפך. עשיית המצוות הן בדיוק, אבל בדיוק, כדי להשתלב בסדר תיאולוגי שהוכתב על ידי האל, שהוא למעשה האל עצמו – עשיית המצוות היא שהופכת את היהודי לחלק מהקוסמוס (אתה ודאי מבין משמעותה של מילה זו). על ידי קיום מצוות היהודי משתלב בסדר האלוהי של היקום, מזווג ספירות, מקדים בואו של משיח, תורם לתיקון עולם. המצוות משתנות, הסדר לא משתנה.

    נראה לי שזה מספיק כדי לברר עד היכן מגעת הבנתך ביסודות הדת, אבל עוד דוגמא קטנה מהחיים שתדגים את טענותי ותפריך את שלך: חב"ד. אולי שמת לב שהחסידות המפוארת הזאת מאמינה לאחרונה שאדם שמת לפני יותר מעשור הוא המשיח, ושהוא עתיד לחזור ולגאול את העולם. אמונה זו היא כמובן נוצרית בשורשה ומהותה. היא זרה ליהדות לחלוטין. יהודים רבים השתמשו בנימוק שישו מת כדי להראות לשכיניהם הנוצרים שמשום כך הוא אינו יכול להיות המשיח: הנביאים כולם מדברים על משיח חי, מלך בן דוד. יהודים רבים נשרפו על שום כך על ידי שכיניהם הנוצרים. העניין רגיש. כעת שים לב: האם מישהו מנדה את חסידי חב"ד? האם מישהו טוען ששחיטתם אינה שחיטה, שאין לקבלם להשלמת מניין? לא. ולמה? כי הם מקיימים מצוות באדיקות. כי הם לא עוברים על ולו תג ותו אחד מהתרי"ג. מסקנה: תאמין במה שאתה רוצה, העיקר שתקיים מצוות. המעשה, המסורת, הם העיקר, לא האמונה. אורי אליצור צדק ממך.

    ורק עוד דבר קטן:

    "הקוממיות הזאת באמת היסודית לפיה זכותנו על הארץ נובעת ראשית כל מכך שלנו נתנה האל. אולם ישראלים לא מעטים אינם מסוגלים כלל להתרגש מהאמת ההיסטורית הזאת, ועושים כמעט כל שביכולתם על מנת לקעקע אותו."

    למען השם, על מה אתה מדבר? איזו אמת היסטורית יש כאן? אתה מתבלבל בין מיתוס למציאות. ואולי זהו השורש של חוסר ההבנה הגמור שלך. פשוט החלפת מיתוס אחד בשני. דווקא על רקע רשימה זו הייתי אומר שהגיע הזמן שתתחיל לחשוב, ותפסיק להאמין.

    מועדים לשמחה.

  4. "… כי אכל את יעקוב ואת נווהו הֵשָמו
    הרבה שנים לא יכולתי להגיד את המשפט הזה, שנוגד את כל מה שאני מאמינה בו, עד שיום אחד שמעתי בו את היבבה של הילד הקטן שמנסה להסית את אחיו הגדול והחזק להרביץ לאלה שהכאיבו לו.

    אין שום טקסט משמעותי שאפשר לקרוא בו רק קריאה אחת. ובוודאי שלא הטקסט היהודי המצטבר שחלקים גדולים ממנו חוברו על ידי אנשים שונים במקומות שונים.

  5. דוד , המאמר הזה מביך.
    בדית בליבך יהדות שהיא ההפיך המוחליט מכל מה שהיא באמת.
    התאולוגיה והאמונה שוליים לגמרי ביהדות( הרבנית אורתודוקסית).
    מה שעומד במרכזה הוא קיום המצוות ותו לא.

  6. אני חוגג את ליל הסדר מטעמים סנטימנטליים-נוסטלגיים ואין לי שום עניין שאליצור וחבריו יקשרו לי כתרים כלשהם בשל כך.

  7. תראה אני לא מבין מה הערגה הזו ליהדות, כלומר אם תראה את המחנה הדתי לאומי אתה תבין שהוא אבוד בדיוק כמו השמאל החילוני מבחינה אידיאולוגית אבל אם הבדל אחד: בעוד המדינה שהשמאל מדמיין היא מדינה מערבית משגשגת עם קבלות(נוסח מערב אירופה) הימין הדתי מפנטז על מה בעצם? על חמאסטן יהודית? על אירן? איזה פרוגרמה חברתית מדינית יש לימין הדתי ההזוי שלא נאמר דקדנטי יש להציע לעם שבאמת יכול למשוך אותו?

  8. אם יש דרך טובה להביס בוויכוח שרלטנים, היא להתנהל במגרש שלהם. למשל, שרלטן אחד, נקרא לו פ', נהג לפרסם בקביעות מאמרים על פילוסופיה יוונית ולאחר שהוכה שוק על ירך בכך שהוכח לו כי ידיעותיו המוגבלות, הפסיק לעשות כן והמשיך להתמחות במה שהוא מתמחה הכי טוב, קרי ביחסי ציבור עצמיים רבים ובשיווקו את עצמו כמומחה לעניינים שב"רוח".

    האדון תומר פרסיקו לקח את הפסקה הבאה במאמרי והקיש את המסקנות הבאות. להלן הפסקה בשלמותה:

    "היהדות, להבדיל מהנצרות, תובעת אמונה. ואמונה מעין זו דורשת מהמאמין בה לעשות מעשים ולקיים מצוות מתוך כוונה עמוקה. יסוד הכוונה ביהדות איננו פחות מיסוד העשייה. ישעיהו ליבוביץ' השיב בשעתו לשאלה מדוע הוא מאמין בריבונו של עולם בתשובה "ככה". אולם אם יש דבר-מה רחוק יותר מעולמה של היהדות הוא עשיית מצוות ועריכת טקסים מתוך מוטיבציה של השתלבות בסדר תיאולוגי כלשהו שהוכתב על ידי האל ומאז, ביסודו, לא נשתנה."

    מכאן הסיק תומר פרסיקו כי:

    ראשית, לדעתי הנצרות איננה תובעת אמונה בעוד שהיהדות כן (והתעלם מכך שטענתי כי האמונה שתובעת היהדות היא קיום מצוות מתוך כוונה).

    שנית, כי יסוד הכוונה ביהדות הוא לדעתי הנותן בעוד שבמציאות ההלכתית היהודית יסוד הכוונה איננו חשוב כל ועיקר.

    שלישית, אני מאמין בזכות ההיסטורית על הארץ בעוד שבמציאות מדובר במיתוס ולא באמת היסטורית.

    הבעיה המהותית עם שרלטנים שהם נותרים בשרלטנותם. אני לא אתייחס לכל מה שטען שרלטן זה משום ששרלטנים מנסים להוכיח לציבור שהם בעלי יידע בעוד שבפועל הם עטים על ידיעותיו כליסטים המעוניינים לשדוד אותן ממנו ולהחדיר בו אמונת כזב. הבה נטפל בטענה הזאת על מנת להמחיש את עומק שרלטנותו באמצעות ציטוט יפה ממאמר שקראתי המבהיר עד כמה חשוב יסוד הכוונה. והנה:

    בשולחן ערוך נפסק: "המתפלל צריך שיכוון בלבו פרוש המילים שמוציא מפיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חוקר כל המחשבות" (או"ח סי' צ"ח סעיף א').

    הכוונה בתפילה היא כל כך חשובה עד כדי כך שאמרו חז"ל שמי שלא יכול לכוון בתפילתו לא יתפלל כלל (ערובין ס"ד). אולם השו"ע המביא את דברי חז"ל הללו מוסיף: "ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה" (שם סעיף ב') דהיינו, מכאן שקשה לכוון בתפילה, יכול להיות שהרבה תפילות תתבטלנה לא נוהג דין זה. אולם מוסיף השולחן ערוך הלכה נוספת:

    "יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש להיפטר ממנה" (שם סעיף ג'), ז"א אע"פ שקשה לכל אדם לכוון פירוש כל מילות התפילה, מ"מ חייב אדם להתפלל דרך תחנונים ומבאר בעל המשנה ברורה: "מה מיוחד צריך האדם להזהר בזה, כי יש כמה פוסקים המצריכים לחזור ולהתפלל מחמת זה, הלא המה הב"ח והאלה רבה והבית יוסף" (ביאור הלכה, שם). לסיבה הפשוטה, שעל האדם לכוון בתפילתו, שחיי דברא של האדם הם הוצאה לפועל של כוונתו ואם אין כוונה אין משמעות לדבריו. מוסיף השולחן ערוך טעם נוסף: "התפילה היא במקום הקורבן, ולכך צריך להזהר שתהא דוגמת הקורבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים" (שם, סעיף ד').

    אז הנה התשובה להגדרתו של תומר פרסיקו את טענותיי כקשקוש. הבעיה עם שרלטנים מסוג זה שגם לאחר שיוכיחו להם כי ניגפו, ימשיכו לטעון לצדקת דרכם ולו משום ששרלטנותם היא אמנותם.

    והלינק למאמר היפה הזה: http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=726

  9. לצערי אתה ממשיך להביך את עצמך.

    אני עצמי כתבתי שהמקום היחיד שהכוונה היא נחוצה על פי ההלכה הן בשתי התפילות ההן, וה"מאמר" (יותר נכון רשימה קצרה שנכתבה על ידי "צוות כיפה" – עכשיו אני מבין מאיפה אתה לומד על מסורת אבותיך) לא שולל את מה שאמרתי ולא מחזק את מה שאתה טענת. כי אתה טענת שהאמונה (ועכשיו שינית ל"האמונה שתובעת היהדות היא קיום מצוות מתוך כוונה" – יופי של אלתור) היא מרכזית ביהדות, אבל אם היא חובה רק בשתי תפילות, אני לא רואה איך זה יכול להיות נכון.

    בנוסף, לא התמודדת עם טיעוני האחרים.

    לדעתי אתה פשוט לא מבין על מה אתה מדבר. אבל אתה יודע, הבעיה עם שרלטנים מסוג זה שגם לאחר שיוכיחו להם כי ניגפו, ימשיכו לטעון לצדקת דרכם ולו משום ששרלטנותם היא אמנותם.

    ושוב, מועדים לשמחה.

  10. שמע, אתה טוען שמי שלא מקיים מצוות בכוונה עורג לגולה, ואתה שולח אותי להגר לחו"ל.

    אם אתה באמת מאמין בקיום מצוות מתוך כוונה שלמה, אולי אתה הוא זה שצריך לעבור לגור בבני ברק או בירושלים איפה שיש רק אנשים שחושבים כמוך ולהפסיק להטריד אותנו עם הטפות הדת שלך?

  11. אתה הגדרת את טענתי לפיה יסוד הכוונה ביהדות הוא חשוב לא פחות מיסוד העשייה במילה "קשקוש". ועכשיו אתה טוען שיסוד הכוונה חשוב "רק" לשתי תפילות.

    השאלה האם מצוות טעונות כוונה היא אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בתולדות היהדות. למשל, הרמב"ם סבור כי המצווה היחידה המצריכה כוונה היא מצוות שופר.

    השולחן ערוך פסק כי למרות שיש הסוברים שמצוות אינן מצריכות כוונה, הרי יש צורך בכוונה לקיום המצוות (או"ח סימן ס' סעיף ד'). הרב עובדיה יוסף, שבוודאי פחות ממך ברמתו האינטלקטואלית, כתב ב"חזון עובדיה" כי "מכיוון שהלכה רווחת היא שמצוות צריכות כוונה, לכן יש לש"ץ הקורא בתורה לעורר דעת הקהל… ולהודיעם שיכוונו לצאת ידי חובת מצוות זכירת עמלק ומחייתו, שהיא מצוות עשה מן התורה".

    ביהדות, אם כן, שוררת מחלוקת, והטענה שלי כי מצוות תובעות כוונה איננה "קשקוש" אלא עמדה שאחזו בה חכמים (ומתנגדים לה חכמים אחרים).

    אני מניח שהפסקה שכתבתי על שרלטנות מדברת אליך מאוד ולו משום, כפי שהעירו לך לא אחת, השטחיות הניכרת של חלק לא קטן ממה שאתה כותב (נניח ביחס לציבור הדתי-לאומי שאינך יוצא חלציו) מעידה עליך לא מעט.

  12. פעם כל מה שלא מצא חן בעיניך היה "סטיליניז". עכשיו כל מה לא מוצא חן בעיניך זה "פוסט מודרניזם".

    השכן מלעלה מרעיש: "פוסט מודרניזם". החבר החבר מאחר לפגישה "תתבייש, פוסט מודרניסט חסר אחריות שסוגד לדמותו של האחר". יצא לך פעם לכתוב משהו בלי שבלי שהרע יהיה "פוסט מודרניזם"

    אני לא עושה שום סדר ואני לא חייב להביע אמונה באל המדומיין שלך שעליי לא ציווה שום דבר. אתה יודע למה? ככה.

  13. יפה, אז יש מחלוקת בנושא הכוונה, נכון? לזה אני מסכים (למרות שאיך הגעת לזה שהרמב"ם מחזיק שרק במצוות שופר צריך כוונה, כאשר הבאתי לך מראה מקום מפורש בו הוא טוען אחרת?).

    עכשיו, אם אתה מכיר בכך שזו "אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בתולדות היהדות" תסביר לי בבקשה, ריבונו של עולם, איך מזה הגעת ל"יסוד הכוונה ביהדות איננו פחות מיסוד העשייה"?

    ואם זה לא מספיק, הרי שאח"כ אתה טוען ש"אם יש דבר-מה רחוק יותר מעולמה של היהדות הוא עשיית מצוות ועריכת טקסים מתוך מוטיבציה של השתלבות בסדר תיאולוגי כלשהו שהוכתב על ידי האל ומאז, ביסודו, לא נשתנה."

    וראה לעיל את שכתבתי על עמדה מופרכת זו.

    שמע, אני מבין שהמסורת היהודית (פתאום) ממש ממש חשובה לך, אבל לדעתי תצטרך ללמוד קצת יותר לפני שאתה כותב אודותיה. לימוד רציני הוא גם חלק מהמסורת היהודית.

    ובאשר לשרלטנות. נניח שאני שרלטן – למה לך להיות כמוני? כידוע לך ודאי, tu quoque אינו טיעון תקף בדיון רציני.

  14. לרדת מהטון האישי ולדבר מהעניין, וגם לחזור מעלבונות הדדיים.

    מה שכתבתי לא היה אמת מוחלטת אלא הבעת דעה. כשם שאתה הבעת דעה, גם אני מביע אותה. אם אתה מעוניין לקרוא מאמר על עמדת הרמב"ם בנושא, אני מפנה אותך למאמרו של ד"ר דרור פיקסלר מאוניברסיטת בר-אילן, "כוונה במצוות במשנת הרמב"ם". אפשר להוריד את המאמר בלינק הבא:

    http://faculty.biu.ac.il/~fixeled/meaningAtMizvot22.doc

    אגב, אתה טענת שהסדר התיאולוגי שהוכתב על ידי האל הוא האל עצמו. אפשר לקבל את העמדה הזאת אם אתה שפינוזיסט מושבע, קשה לי לראות איך היהדות מקבלת את העמדה הזאת.

  15. ב-26.1.08 חזה י"ש שאתה תחזור לציונות. עכשיו אני צופה שתחזור בתשובה בגרסה החרדית ביותר ואתה יודע מה תעשה שם: תרדוף הומואים ותהווה "הוכחה" לכך שאפשר להיגמל מזה.

    סי יו לייטר.

  16. אל דאגה, אין לי שום כוונה "לחזור בתשובה", או רחמנא ליצלן להפוך לחרדי. כבר כתבתי לא מעט על ההתקרבות שלי ליהדות מאז מותו של סבי, וזו התקרבות שאיננה כרוכה בביטויים חיצוניים כלשהם אלא בניסיון לנהל דיאלוג עם היהדות ולהבין איפה אני עומד מולה. זה הכל.

    חבל שאינך מזדהה בשמך.

  17. הנצרות גם דורשת אמונה.
    לא אמונה מהסוג של מצוות אך אמונה חזקה מאד, ברוח ולא בבשר.
    זו הטעות היחידה שמצאתי במאמרו של דוד מרחב.
    ממליץ לך דוד לקרוא את ספרו של ד"ר יצחק בנימיני על פאולוס והולדת הבנים. סתם ספר מחכים העושה הבדלה טובה בין התיאולוגיה היהודית לזו הנוצרית.

    לגבי כל השאר – אני מזדהה עם דבריך מאד.
    אני במיוחד מזדהה עם מה שכתבת על הניסיון לקעקע את הלגיטימיות (במיוחד על ידי ציניות) שלנו כאן, כעם.

    וזאת באמצעות אליטה חזקה וכוחנית – תקשורת, מדינת תל אביב וכו'…

    שתי הערות:

    1. אני סבור כי הישראליות הזו המשלבת תרבות ודת היא חזקה כנגד כל המגמות הפוסט-מודרניסטיות. היא יוצקת כאן תוכן יהודי בתוך ישראליות. נכון, זה לא סדר כהילכתו אבל זה סדר כישראליותו.

    2. המגמות הפוסט-מודרניסטיות יובסו כנגד התוכן הישראלי של המקום הזה. הן יהפכו רדיקליות ובלתי לגיטימיות.

    אשמח להתייחסותך לשתי הערות אלה.

    וכן: אנא הרחב, אם תוכל בנושא הקשר בין היהדות בפרשנותך הדתית-לאומית להומוסקסואליות וכן האם בהכרח מוביל תהליך כתיבתך לחזרה בתשובה. אם תחשוב כי שתי שאלות אלה פרטיות מדי, הנח להן.

    תודה על מאמר חשוב ושוב, יוצא כנגד מרחב המובן מאליו (המסוים).

  18. אני לא ידידך ליאור קיי, נשבע לך, אני ידיד אחר שלו, לא מהקהילה

    ואמרתי את זה לליאור יום לפני שהוא פגש אותך במסיבה ההיא

    עכשיו, ליל הסדר הוא לא סממן חיצוני? אתה מדבר פה על מצוות אלוהים ועל החובה להישמע לא? אז למה לילי סדר (שלא מופיע בתורה שבכתב) כן ו"כל השוכב עם ב עם זכר מות יומת לא?" אלוהים טעה?
    אני מסכים אתך שיהדות זה לא תרבות, ולכן אני מעדיף לשפוך את משה עם התיבה.

  19. ראשית, תודה על דבריך.

    אני בעד עריכת סדר פסח שיש בו כוונה, בין אם מדובר בסדר פסח קונסרבטיבי, רפורמי, אורתודוכסי, מסורתי ואפילו חילוני. הבעיה היא שהמהות היסודית של הסדר הזה היא זרה לישראלים רבים ואין תימה שהאמת לפיה האל נתן את הארץ לעמו ושחרר את העם ממצרים, אמת זו היא עניין לספקות. שהרי אלמלא באמת התקיימה יציאת מצרים, הרי שכל ההתעסקות בנושא היא טפלה מבחינת מי שכופר בעיקר.

    וכהערת ביניים, אינני סבור שזכותנו על הארץ מצדיקה מלחמות ואני מקבל את טענת המוסלמים כי להם הזכות על הארץ. זכות דתית שכזאת היא עניין לארגון קולקטיבי של התודעה, אולם הבעיה היסודית היא שישראלים רבים מוותרים מראש על תודעה לפיה לנו היא הארץ.

    לעניין הבסת הפוסט-מודרניות/פוסט-ציונות, אני חושב שאנחנו נמצאים כבר במצב פוסט-מודרני והשאלה איך מוציאים ממנו את הנבוכים, התועים והאובדים. את הניצחון בקרב הראשון כבר ניצחו הניהיליסטים, זורעי הייאוש, הספקנים; השאלה היא האם ננצח במלחמה. אני לא אופטימי בנוגע לכך.

    לעניין ההומוסקסואליות, יש היום גישות שונות להומוסקסואליות ביהדות. למשל, הגישה הקונסרבטיבית, האורתודוכסית, הרפורמית וכולי. אישית, אין לי תשובה לנושא ויש פה בעיה גדולה ורצינית שכל מי שמעוניין להתמודד עמה חייב ללמוד אותה. יש דיונים מלומדים שונים ומשונים בנושא, והעובדה היא שיש יותר פתיחות בציבור הדתי לעניין הומוסקסואלים, לא כל שכן בציבור הקונסרבטיבי והרפורמי.

    יש כאלה שמעדיפים לשפוך את משה עם התיבה, כפי שציין אותו מגיב אלמוני, וכבר כתבתי על גורלם של חברי קבוצת אלקינד שהתכחשו לציונות וליהדות כדי להביע נאמנות למולך הקומוניסטי, ובסופו של יום נמסרו על ידי המוז'יקים הבולשביקים לנאצים שקברו את נשיהם וילדיהם חיים.

    מי שבאמת רוצה להתעמק בנושא, לא זקוק לתרבות הכחש והשקר של השמאל הקיצוני; הוא יכול לפנות לדיון עשיר שמתקיים בתחום מבלי שכל מיני פשיסטים עטויי צלבי קרס אדומים יטמיעו בהם ייאוש.

  20. אני שמח שאתה ירדת מהטון האישי. מי שכינה את השני בשמות לא היה אני.

    ולהבא כאשר אתה מביע דעה, אולי כדאי לנסח את זה כך (למשל, אפשר לכתוב לפני זה "לדעתי"). כפי שניסחת את הדברים זה נשמע כמו קביעת עובדה. אבל אני כמובן שמח שאתה חוזר בך מהקביעה הקטיגורית ההיא. אני מסיק גם שבכל עניין ה"השתלבות בסדר התיאולוגי" ירדת. היה בטוב.

  21. תזכיר לי מי כתב למי "גיבובי שטויות, האשמות שווא מופרכות, בורות וחנפנות"? ואני לא ירדתי משום דבר, אני פשוט חושב שהטענה הגדולה שלך על הדעה לפיה יש צורך בכוונה מאחורי המצוות – הטענה לפיה דבריי הם קשקוש – התבררה כעורבא פרח משום שאולי שגיתי כאשר לא כתבתי "לדעתי", אך לבטח לא מדובר בקשקוש.

    ולא הצלחתי להבין את כוונתך על הסדר התיאולוגי וכו', אבל העיקר שתוכל לצאת נינוח ושלו לאחר שהתפרצת עם גידופים לבית לא לך, ובסופו של יום הכל התפוגג לו בערפל, כהרגלך בקודש.

    חג שמח.

  22. אני לא חושב שהגישות הפוסט מודרניסטיות ניצחו. עדיין לא.
    יש להן נראות גדולה, בתקשורת ובמדינת תל אביב
    אבל במקומות רבים אחרים (ראה תוצאות הבחירות), כלומר בישראל (שאינה זוכה לחשיפה) הן זרות.

  23. שלום, כאן אלוהים. לא נתתי לך כלום.
    מטורף, נכון? נכון. מי שכותב שהוא אלוהים הוא מטורף. באותה מידה גם מי שנפנף בשטרי בעלות ה"חתומים" כביכול בידי אלוהים הוא במקרה הטוב מטורף. במקרה הרע הוא נבל שהדת היא מפפלטו האחרון.

  24. דוד היקר,
    באחד המקומות אתה כותב אלוקים
    האם זו אמירה מבחינתך, פליטת קולמוס או כוונת מכוון?

  25. אז בוא נראה, יציאת מצריים והארץ שהאל הבטיח לעם הנבחר הם אמת היסטורית שאין עוררין עליה, אבל הומוסקסואליות כחטא שדינו מוות זה עניין לפרשנות, מה?

    אמונות של אמת קדושה שאין מעוררין עליה או עניין שמותר בפרשנות הן אמונות שנובעות מנטייתו המינית או ממוצאו האתני של המאמין?

    נשמע לי כמו גישה פוסט מודרניסטית להפליא יחסית למי שמחרף ומגדף את הפוסט מודרניזם השכם וערב.

  26. תזכיר לי, דוד, מה אמר אלוהים בקשר למימונה?
    מותר פלאפל או אסור פלאפל?
    אני עלול לחטוא בפולקלור חלילה.

    תרבכו ותסעדו

  27. יומיים עברו מאז יום השואה, ועוד לא האשמת את השמאל הפוסט ציוני, אפילו לו את דב גוז'נסקי או משהו כזה, בעליית היטלר לשלטון, בפריצת מלחמת העולם השנייה וברצח שישה מיליון יהודים.
    מה יהיה? הקוראים לא יֵדעו שיפי הנפש בוודסטוק לא נתנו לרוזוולט לזרוק פצצה אטומית על חומת ברלין, ושרק בזכות סנטור מקארטי מרטין לותר קינג לא נפגש עם המופתי, שהיה סגנו של אחמדאיניג'אד במחנה ההשמדה עתליתשטאט, שתוכנן להיפתח ברגע שרומל יבקיע, בסיוע הלשנותיו של גדעון לוי, את הביצורים בכפר דרום.

  28. למחדל חמור, קוראיו הנאמנים (והמאוזנים) של דוד מרחב מבינים כי החלטתם (קבוצת הקומוניסטים המתוסכלים) להיטפל לבלוג שלו ולהפוך אותו ליעד להשמצותיכם.
    בעבר קראו לזה סיביר.
    ולאיש קראו – סטלין.
    היום יש לו יורשים נאיביים, כאלה ששונאים את היותם יהודים ואת המדינה היהודית ובעיקר את עצמם.

    מרחב, לך בדרכך זו.

  29. דבריו של מרחב הם לא יותר מהסתה גזענית פשיסטית כמיטב
    במדינה כזאת לכנות אנשי שמאל "קוויזלינגים" "מלשינים" ו"בוגדים" זו לא הבעת דעה, אלא הסתה לרצח. ודאי שדוד פחדן מכדי לבצע, אז כמו כל הביבים והשטייניצים, הם מפריחמסמנים בידם את המטרה כדי שיום אחד יקום איזה יונה או יגאל שיעשו למענם את העבודה.
    הקוראם אתה באמת איש שמאל ציוני, הקורבן הראשון של ההסתה הזאת יהיו אנשים כמוך, כמו אמיל גרינצווייג ויצחק רבין. אני הרי ממילא מחוץ לגדר.
    דבריו של דוד לא היו צריכים בכלל להתפרסם במדינה דמוקרטית אמיתית. חופש הביטוי אינו חופש ההסתה. תגובות של "מחדל חמור" ושל שאר ל מגיבים אחרים רק מעני מעמידים את הבלוג במקומו הלא מכובד, וקוראיו הנאמנים והמם של דוד יהיו קוראיהם המאוזנים של שונאי המדינה היהודית (תודה על המחמאה, אגב), אלא אם הוא רוצה לבלות את ימיו במחיקת הודעות.

  30. יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו שנהרגו במלחמות מיותרות, ונקטפו בטרם עת מעץ החיים:

    פעולת עזה "חץ שחור", פברואר 1955 – 8 הרוגים;

    מלחמת סיני, אוקטובר נובמבר 1956- 171 הרוגים; מלחמת ששת הימים, יוני 1967 – 776 הרוגים; מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973 – 2656 הרוגים; מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982 עד מאי 2000, 1216 הרוגים; מלחמת לבנון השנייה, יולי אוגוסט 2006 – 165 הרוגים; מלחמת עזה, "עופרת יצוקה", דצמבר 2008 ינואר 2009 – 13 הרוגים.

    יחד 5005 הרוגים.

    נזכור גם את קורבנות מלחמת 40 השנים בשטחים הכבושים, פלסטינים וישראלים, ואת עשרות אלפי ההרוגים מצבאות ואזרחי המדינות השכנות, כל אחד עולם ומלואו.

  31. יזכור עם ישראל
    את החיילים שהקריבו את נפשם ואת חייהם
    למען הדמוקרטיה הישראלית-המערבית
    אשר מאפשרת לאנשים אחרים את חופש הביטוי גם לחלוק על דעת השלטון

    בחייהם הצעירים הבטיחו חיילים אלה ואזרחים אלה
    את הדמוקרטיה הישראלית

    המבטיחה קיום יהודי עצמאי וריבוני
    השונה כל כך מחסדי האירופיים ומחסדי המוסלמים
    שהוענקו בעבר ליהודים כמיעוט

  32. מאיפמאיפה אחתה חוזר, מטר, מהטקס של הילדה בכיתה ב'? רק שם אנחנו "לא תלויים בחסדי הגויים", המלכודת שכמה הוזים וינאים הכניסה אותנו הפכה אותנו לתלויים בכל פיפס שלנו בגיהוק מוושינגטון, או מבירת מעצמה אחרת.

    זכויות רזרח זו זכות ולא חסד, אבל בשביל להחזיק מדינה גזענית בתוך יבשת עוינת הופכים להיות עבד נרצה של איזה מניג אימפריה.
    אפילו ידידנו דוד התעניין יותר בבחירות בארצות הברית מאשר בבחירות בישראל, וככל שאתה יותר ציוני הדגל האמריקני שלך בים העצמאות יותר גדול.

  33. ל"טקס כיתה ג'".

    יש יהודים ששונאים את עצמם.
    שכל שטות שמוכרים להם על הכיבוש, על "רק נעזוב את השטחים וכבר נסראללה יהפך להיות מלכת אנגליה והנייה יהפוך ליוסי ביילין".

    יש כאלה.
    הם חולמים.

    בינתיים – מה לעשות, הנייה ונסראללה ועוד כמה חברים (נפלאים כאלה) משכנעים אותי שהציונות צדקה. והיא עדיין צודקת.

    בוא נעשה צעד קדימה:
    כשנסראללה והנייה ישתנו – אסכים לשנות את דעתי.

  34. מישהו דיבר אתך על טיבו של נסראללה? אני לבלא קשר למה יש כיבוש ובגלל מי, בכל מקרה אתה נתון לחסדי הגויים. יהודי קנדה לא נתונים לחסדי הגויים, כי הם מספיק רחוקים מנאסרללה ומאחרים, לא חשוב מי אשם ובמה.

  35. הפסיכי בא לבדוק אם יש שלטים מקושטים באדום-שחור-ירוק. רוצה דגלים פלסטינים, בוא מחר לנצרת. גם הכאפיות מסין, אגב.

    זה שאנחנו נאבקים למען שיבת הפליטים לא אומר שאנחנו לא רוצים בעלייה בשכר המורים או בהסכם קיבוצי חדש לעובדים הסוציאלים. זה לא בשביל למשוך מישהו, פשוט שני השני התחומים חשובים

  36. לא כל כך זכיתי לתשובה בנושא נסראללה והנייה ושאר הדמוקרטים שעלי להאמין שהם יעשו איתי שלום.

    אני מאמין גדול בשלום
    גם בפינוי שטחים
    גם בפינוי כל השטחים
    גם בהחזרת המתנחלים הביתה (לא לאירופה)
    גם בהחזרת כל המתנחלים הביתה

    אבל אני לא מאמין
    משום מה
    וגם זה בגלל מה שקיבלנו בשנים האחרונות מאז אוסלו מהערבים (שוחרי השלום כמו ערפאת, אביר השלום)
    בכך שהצד השני מוכן לעיסקה שאני מציע לו:

    מדינה יהודית
    לצד מדינה פלשתינית

    אני מאמין שהם רוצים
    מדינת כל אזרחיה
    לצד מדינה פלשתינית
    לצד מדינת עזה פלשתינית
    לצד מדינת לבנון שיעית איסלמית פונדמנטליסטית
    לצד אירן דמוקרטית מגורענת
    לצד סוריה פאר הדמוקרטיה

    קשה לי עם זה.

    הייתי פעם נאיבי
    קראתי את גדעון לוי
    ובכיתי
    קראתי את עוזי בנזימן
    והתרגשתי
    קראתי את כל אלה
    והייתי צעיר ואפילו
    עברתי לשמאל (מהתחיה, מבגין)

    ופתאום – התחילו להתפוצץ עלינו
    ופתאום התחילו להבהיר לי שאני לא רצוי פה

    עזמי תרם להבנה שלי
    שגם לי מגיע.
    מגיע לי מקום
    קטן
    צר
    מאד צר
    הכי צר

    אבל מה לעשות – מגיע גם לי.
    מגיע גם ליהודי.
    כן, ליהודי ההוא שחלק מאיתנו רוצה לשכוח שהיתה שואה (כי אנחנו מאלילים את תרבות הקורבן)

    ופתאום התחלתי להבין שיש פה אנשים יהודים טובים
    ושלא בא לי תמיד לשנוא אותם
    כי שולה אלוני כותבת כך בהארץ
    וגדעון לוי כותב כך בהארץ
    ואחרים…

    לא, לא בא לי יותר לשנוא את עצמי

  37. גםבנצרת ספרתי 3 דגלים פלשתינים ביו 1,000 אדומים. ב"מקור ראשון" בטח תהפוך את היחס.

  38. כל המאבק של השוויון של הפלשתינים בישראל הוא לא בשביל שוויון (כי אחרת היו תובעים לשרת שירות לאומי) אלא לשוויון שיהפוך את מדינת ישראל למדינה לא יהודית.

    יש כמובן יהודים שמתפתים לחשוב שזה הפתרון.

    הפתרון אינו כניעה לעוד מדינה פלשתינית (אחת משלוש אפשריות כאן) אלא מדינה יהודית שבה לפלשתינים (ערביי ישראל?) יהיה שוויון מלא.

    התמורה: הכרה בישראל כמדינה יהודית עם סמל, דגל, המנון, ציביון ויום מנוחה יהודי.

    כן, מגיע ליהודים.

    נשמע לאומני?
    לאו דווקא. סתם לאומי ונכון.

    כמו לצרפתים
    לאמריקאים
    לרוסים
    לצ'כים
    לארמנים

    וכן, גם לפלשתינים.

    בינתיים כל מיני בנק"ים וכאלה ימשיכו להשתמש ב-1 במאי כביטוי של מאבק לאומי (כלומר, לאומני) נגד "הביטוי המערבי של הקולוניאליזם – ישראל הפשיסטית, הציונית והגזענית".

    צ'ה, אחלה אייקון בשביל כל מיני מורדים בגרוש.

    לך תאמין שעיסאם מחול מייצג עובדים
    או אי פעם יצג כאלה.

  39. זה בדיוק מאבק לשוויון: נגד מדנה יהודית, שאינה אלא אפרטהייד מוסווה במתק שפתיים מתקתק. לא "מ

  40. אפרטהייד זו מילה שגייסו כל מיני פוסט-קולוניאליסטים יהודים שונאי-עצמם כדי להצדיק את ההאשמה העצמית ויסורי המצפון שרחשו בקוראם את הארץ ואת כתבי האקדמאיים האנטי ציונים פה ושם.

    לעם הפלשתיני זכות למדינה.
    לעם היהודי זכות למדינה יהודית.

  41. ההיסטוריה גלגלה את הצעת החוק לאיסור יום הנאכבה קצת לאחר גברי החוכמה על האל שהבטיח את הארץ. אזץ. זה רעיון: אם יחוקק החוק הזה, נעביר את יום הנכבה מיום העצמאות לפסח. לא סתם פסח, ליל הסדר. לא שנשים זין על החוק עצמו, גם ביום הנאכבה המקורי נציין את הגירוש ונתבע את זכות השיבה. ליברמן עדיין לא קלט מי פותח וסוגר תיקים, הוא חושב שזה שליחי העלייה שהסתובבו בברית המועצות.
    אגב, אגב, והיה והתקבל השמוק הזה, גמרנו אם יום כיפור. רק בשביל לטמטםחראקות ביום הזה אני אקנה מכונית. כן, אנחנו אחוזים בודדים בציבורא היהודי, אבל יש גם מי שמחזיק את היד על השאלטר התרבותי, כמו גם המשפטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s