נביא נושא נשק: לזכרו של אירווינג קריסטול

הביוגרף של טרוצקי, יצחק דויטשר, קרא לביוגרפיה שכתב בשם "נביא נושק נשק". השבוע בישר לי חבר טוב על מותו של אירווינג קריסטול. קריסטול – בן 89 במותו – היה נביא גדול, אולם נשקו היחידי היה החידוש התיאורטי והפוליטי הרשום על שמו: השמרנות החדשה. שמו של קריסטול לא אומר כמעט שום דבר למרבית הישראלים, ולא רק מחמת הפרובינציאליות של המחשבה הישראלית. בשנים האחרונות, נעשה מאמץ מרוכז מצד התקשורת הליברלית בארצות הברית להשכיח את דמותו של מי שהיה אבי השמרנות החדשה. קריסטול זוהה עם ממשלו של נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ורג' בוש הבן, ומשהועם זוהרו של בוש, הועם גם זוהרו של קריסטול.
 
קריסטול נמנה על שורה שלמה של טרוצקיסטים לשעבר שפעלו בארצות הברית תחת מנהיגותו של מקס שכטמן. שכטמן היה מצוי ביריבות עמוקה עם טרוצקי סביב שאלת זהותה של ברית המועצות. בעוד טרוצקי טען כי מדובר ב"מדינת פועלים מנוונת", קרי: מדינה שבה אמצעי הייצור מצויים בבעלות הפרולטריון אולם הפוליטיקה נשלטת על ידי הביורוקרטיה הסטליניסטית, שכטמן טען כי ברית המועצות היא מדינה אימפריאליסטית, ושלמעשה מדובר ב"פשיזם אדום". השאלה הסובייטית פילגה את הטרוצקיסטים כשבמרכזה עמד היחס לסוציאליזם: האם ניתן לקיים סוציאליזם ללא דמוקרטיה פוליטית מלאה? טרוצקי, שבערוב ימיו נטה לחזור בו מהערכה זו, סבר שכן. הדבר שלילי, הדגיש, אולם מדובר במדינת פועלים לכל דבר ועניין שיש לערוך בה מהפכה פוליטית.

זוהרו הועם. אירווינג קריסטול

קריסטול עצמו נולד למשפחת מהגרים יהודים ממזרח אירופה. ב-1940 קיבל את התואר הראשון שלו מהסיטי קולג' בניו יורק בהיסטוריה כללית. במלחמת העולם השנייה, שירת בדיוויזיה המשוריינת  ה-12. במהלך לימודיו, הוא נמנה על קבוצת שנקראה "האינטלקטואלים של ניו יורק" (ובשמה הפופולרי יותר, "הפרולטריון של הרווארד"). בין חברי הקבוצה היה המסאי ומבקר הספרות פיליפ ראב, הפילוסוף דוויט מק'דונלד, הפילוסופית חנה ארנדט, המבקר הספרותי הידוע ליונל טרילינג, ההיסטוריון זוכה פרס פוליצר ריצ'רד הופשטדטר, הסופר סול בלו, הפילוסוף הפרגמטיסטי סידני הוק, המסאי הוותיק נורמן פודהורץ, והפילוסופים סוזן זונטאג וריצ'ארד וולצר.
 
למן 1947 עד 1952 שימש כעורכו של כתב העת השמרני Commentary, ייסד את כתב העת Encounter, היה לפרופסור באוניברסיטת ניו יורק והקים את כתב העת National Interest. הוא מונה לחבר באקדמיה הלאומית למדעים ולאמנויות בארצות הברית, שימש חבר במועצה ליחסי חוץ ובמשך עשרים וחמש שנה נהג לכתוב מאמרים ל"וול סטריט ז'ורנל". ביולי 2002, העניק לו נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, את מדליית החירות, האות הגבוה ביותר שניתן למי שתרם תרומה בעלת חשיבות לחברה האמריקנית. בנו, וויליאם, משמש עורך כתב העת הניאו-שמרני Weekly Standard.
 
קריסטול מעולם לא החשיב את השמרנות החדשה כאידיאולוגיה. כמי שהיה בקי היטב בעולם המושגים המרקסיסטי, הוא סירב לכפות אידיאלים על המציאות וראה בשמרנות החדשה דרך לחשוב על הפוליטיקה. חצי בצחוק-חצי ברצינות, הגדיר קריסטול את השמרן החדש כ"ליברל שהמציאות התקיפה אותו". בהשקפתו הכלכלית, היה קריסטול מחויב לערכי הקפיטליזם האמריקאי, וראה אותו קשור קשר אמיץ לשאלות מוסריות ודתיות.
 
הוא הותיר אחריו מורשת ספרותית מרשימה: מלבד מאמריו הרבים, כתב גם מספר ספרים, בהם "הרעיון הדמוקרטי באמריקה" (1972), "פעמיים הידד לקפיטליזם" (1978), "מחשבותיו של שמרן חדש" (1983) ו"השמרנות החדשה: אוטוביוגרפיה של רעיון" (1995).
 
קריסטול לא ראה עצמו אנטי-קומוניסט. הוא החשיב עצמו לאנטי-ליברל לאור הלגיטימציה שנתנו הליברלים למשטרים הקומוניסטיים הרצחניים. "בשבילי הייתה אפוא השמרנות החדשה חוויה של שחרור מוסרי, אינטלקטואלי ורוחני", כותב קריסטול בספרו "מחשבות על השמרנות החדשה" (בהוצאת מרכז שלם ובתרגום אהרון אמיר). "שוב לא הייתי חייב להעמיד פנים כאילו אני מאמין… שהליברלים טועים משום שהם מקבלים דעה מוטעית זו או אחרת על נושא זה או אחר. לא – הליברלים טעו וטועים משום שהם ליברלים. המוטעה בליברליזם הוא הליברליזם – מטפיזיקה ומיתולוגיה שהן עיוורות עד להחריד מראות את המציאות האנושית והפוליטית" (עמ' 23).
 
השמרנות החדשה נמצאת היום במשבר חריף. לא משום שעקרונותיה הוכחו כשגויים, ואפילו לא מפני שהפוליטיקה שלה הוכחה ככושלת. הישגיה הרבים – בראש ובראשונה סילוק הדיקטטורה צמאת הדם של רוצח ההמונים מבגדאד – עולים על כישלונותיה. המשבר של השמרנות החדשה הוא השתלטותו המחודשת של רוח הליברליזם והתמוטטות המחויבות היסודית של המערב לערכי החירות. כניעת המערב לאסלאמו-פשיזם מחייבת את השמרנות החדשה לנסות לחשוב מחדש כיצד ניתן יהיה לעשות את הדבר שמארקס הטיף לפרולטריון לעשותו: לכבוש את השלטון הפוליטי.
 
האירוניה ההיסטורית היא שבדיוק ביום שבו הלך קריסטול לעולמו, הודיע הנשיא האמריקני שהוא נסוג בו מתוכנית הצבת הטילים האמריקניים על אדמת פולין. שוב מכר המערב את פולין האומללה. לשמרנות החדשה ישנה אפשרות ממשית להציב חלופה למשטר אובאמה ולסמן אופק תיאורטי ופוליטי חדש. אירווינג קריסטול אמנם הלך לעולמו, אולם רעיונותיו נותרו חיים ומלאי חיוניות.

– לראיון מצולם עם אירווינג קריסטול, הקליקו כאן