אחוות עמים – וגיא הריגה: הלקח של משמר העמק

אחד הסיפורים הנשכחים והמושכחים מימי מלחמת העצמאות קשור לפרשת הכפר אבו-שושא. היחסים בין חברי משמר העמק ובין תושבי הכפר היו טובים מאוד, כולל הבאתם של כפריים הסובלים מבעיות שיניים לטיפול במשמר העמק. כשפרצה המלחמה והגיע צבא קאוקג'י לאיזור, חשבו אנשי השומר הצעיר התמימים שחבריהם מהכפר אבו-שושא לא יאנו להם רע. הטעות הייתה מרה: תושבי הכפר הצטרפו לצבא קאוקג'י במטרה לטבוח בחברי משמר העמק.
 
בסיטואציה מקאברית במיוחד, נמלטו חברי המשק ליער הסמוך על מנת להחביא את ילדיהם. יונה גולן, חברת הקיבוץ, סיפרה לעיתונאי האמריקני רוברט סיינט ג'ון (הדברים פורסמו בספרו Shalom Means Peace), כי "לא חשבנו שאי פעם נשתמש ביער הזה כדי להחביא בו את ילדינו! כל אותו זמן, הכפר אבו-שושא לא נטל חלק פעיל בקרב. אז החלטנו לקחת משם את כל הילדים הקטנים דרך החפירות לשביל שעבר קרוב לאבו-שושא, ומשם לחתוך אל היער".
 
גולן ממשיכה ומספרת כי "זה היה בשבע בבוקר כשהם התחילו. אני הייתי בעמדת פילבוקס, משם יכולתי לראות את כל מה שקרה. ברגע שכל 160 הילדים שלנו היו בתוך החפירה, הערבים מאבו-שושא פתחו לעברם באש. אחת המורות נפצעה קשה ונפלה. היא חסמה את המעבר בחפירה. לאף אחד לא היה מספיק כוח להרים ולהזיז אותה משם. אז הילדים היו צריכים לטפס מעליה וזה חשף אותם לירי של הערבים".

"רוצו עשרים צעדים!". בצילום: חיילי צבא קאוקג'י בקרב על משמר העמק

"הפילבוקס שלי היה קרוב אליהם. יכולתי לראות את הפנים הקטנות של כל ילד וילד. מעולם לא הייתה לי חוויה כה קשה כמו לראות את הילדים האלה בשעה שיורים עליהם [בנה של יונה היה בין אותם ילדים, ד.מ.]. אבל גם היה טוב לראות את הפנים האמיצות שלהם. המורים צעקו להם 'רוצו עשרים צעדים!'… אחרי שהבאנו אותם אל היער – חוץ מאלה שנורו – הגיעו הבריטים…"
 
הסיפור המקאברי הזה – שמזכיר בפלאש בק רצחני את יערות המוות בתקופת השואה – מופיע בספרו של חברי, העיתונאי אמנון לורד, "מלחמה בבית" (הוצאת תמוז, 2003, עמ' 62-63). לורד כותב כי "במשמר העמק נגוז חלום המדינה הדו-לאומית של השומר הצעיר. מאז, לכל דור חדש בשמאל הישראלי יש את האבו-שושא שלו".
 
אמנם במשמר העמק נגוז חלום המדינה הלאומית של השומר הצעיר, אולם 61 שנה אחרי גיא ההריגה שניסו הערבים לארגן לילדי משמר העמק, פועלים בשמאל כמה וכמה חולמים – שמספרם הולך ועולה – לארגן גיא הריגה מודרני, והפעם למדינה היהודית. לגיא ההריגה הזה קוראים "מדינה אחת בין הירדן לים". האינטליגנטים והיצירתיים שבהם מבקשים להוסיף לגיא ההריגה הזה גם טבח תרבותי קטן ופועלים להתבוללות היהודים במרחב הערבי. כלומר, לא די בחיסולה של המדינה היהודית, צריך גם לחסל את הישגיהם התרבותיים של היהודים, ואפילו את שפתם.
 
לקומץ החולמים הזה – ואני מתפתה לכנותם "קומץ הבוגדים הזה" – יש משת"פים לא רעים בכלל בארגון השחרור הפלשתיני. כבר לפני כמה שנים, ניסה אבו-מאזן לאיים מחדש בשוט המדינה האחת, והוציא את בובת "מדינה אחת, דמוקרטית וחילונית בין הירדן לים" מארון המתים של הפתח. הרעיון של הטבעת היהודים בים ערבי, וחיסולם התרבותי, היה מאז ומתמיד הפנטזיה הרטובה של קיצוני השמאל בארץ. אולם עתה מצטרפים אליו, פה ושם, עוד ועוד מפנטזים. השנאה העמוקה והתהומית לכל מה שמתרחש פה מעבירה על דעתם אפילו את האינטליגנטים וקרי-הרוח שבהם. שהרי האמת שנחשפה במערומיה לחברי משמר העמק היא בדיוק האמת שהפלשתינאים מבקשים להסתיר. ודוק: מי שמשתף פעולה עם הפלשתינאים מתוך אי-ידיעת ההיסטוריה הוא חולם שראוי למחול לו; מי שעושה כן על אף שהוא יודע אותה, אינו אלא בוגד בעמו.
 
בספטמבר 2000, ראיין העיתונאי ארי שביט את אדוארד סעיד. הוא שאל אותם לגבי עתיד היהודים במדינה אחת. "השאלה מה יהיה גורל היהודים קשה לי", אמר סעיד. "אני לא יודע. זה מטריד אותי". הכנות של סעיד נראית, במבט ראשון, יפה והומנית. ביטוי ליושר נדיר של פלשתינאי בעל תודעה. אולם במחשבה שנייה, הכנות הזה היא השקר הגדול ביותר. סעיד ידע היטב מה יהיה גורל היהודים במדינה שבה הערבים יהיו הרוב. לא גורלם הטריד אותו; אמירת הדברים כהווייתם, חשיפת האמת המרה בפני הכתב היהודי, היא זו שטרדה את מנוחתו.

מודעות פרסומת

23 מחשבות על “אחוות עמים – וגיא הריגה: הלקח של משמר העמק

  1. קומץ של אנשים שחולמים על "מדינה אחת בין הירדן לים" זו הבעיה?!

    או אולי ההתנחלויות ומי שמקים אותן ומרחיב אותן, ושכופות עלינו הלכה למעשה את המציאות הזו של מדינה אחת בין הירדן לים היא הסכנה האמיתית?

  2. שאילו היית פוגש בחברי משמר העמק, היית מציע להם לפנות את ה"התנחלות" שהקימו כי הם המכשול לשלום בינינו ובין הערבים.

  3. אותנו לכיוון המדינה האחת.אפילו בן דרור ימיני (שאינו מאוהדי השמאל ) כותב על כך.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/935/246.html

    הפלסטינים ובוגי יעלון מובילים למדינה דו-לאומית
    הפלסטינים לא רוצים שתי מדינות לשני עמים. בוגי יעלון ואלי ישי מגשימים להם את החזון

    בכלל,ידוע שבהרבה מקומות בהם חיו לאומים שונים זה ליד זה ,בשעת מלחמה קמו זה על זה וטבחו זה בזה.עניין של טבע אנושי דפוק.

  4. זו תגובה מרושעת ודמגוגית. אתה יודע היטב שיש הבדל רב בין משמר העמק לבין ההתנחלויות.

  5. כפי שכתבתי בפוסט שכנראה היה ההשראה לפוסט הזה, ההתנחלויות הן לא "מכשול לשלום". הן מכשול לקיום מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת אופי יהודי.

    כי הן כופות עלינו את השליטה בכל המרחב בין הירדן לים (זו מטרתן המוצהרת!) וכשאנחנו שולטים על המרחב הזה אנחנו לא יכולים גם לשמור על הדמוקרטיה וגם לשמור על אופיה היהודי-עברי של המדינה. או שנהפוך למדינת אפרטהייד (שכבר היום אנחנו לא מאוד רחוקים מזה, גם אם לא באופן רשמי ואידאולוגי כפי שהיה בדרא"פ) או שנהפוך למדינה דו לאומית כפי שאתה מזהיר ממנה.

  6. עכשו כמה שאלות לסיפור ה"היסטורי" המופרך הזה – מה לעזאזל קרה לערבים הרעים האלה מאבו-שושא? נכון, הם גורשו מעל אדמתם (עליה הוקם "מדרך עוז"). ומה היה קורה להם אם היו שומרים על הפסקת אש מוחלטת? נכון, הם היו מגורשים מעל אדמתם גם כן

    מגורשים, עם או בלי טבח, בניגוד להבטחות מפורשות בעל פה ואף בכתב, שנתנו לערבים ה"טובים" – כמו שקרה לתושבי דיר יאסין, מלחה, עין כארם, באזור ירושלים, או ג'מוסין בתל אביב ועין חוד בכרמל – כולם ישובים (והיו עוד עשרות כאלה) ששמרו בקפדנות על הפסקת אש והסכמים בין המוכתרים ואנשי ההגנה, וכלם גורשו למרות זאת באכזריות ותוך הפרת הבטחות

    אז לך תבנה מדינה דו-לאומית עם יהודים

  7. התעמולה הערבית תמשיך לשקר, המציאות חזקה מכל השקרים. בעקבות התקפת הערבים ביפו על תושבי תל אביב, ברחו תושבי ג'מוסין וסומיל לשייח' מוניס. תושבי שייח' מוניס נטשו בתחילת 1948. לומר שהערבים שמרו על הפסקת אש זה לא רק שקר אלא גם עלילת דם. הבריטים נכשלו בנסיונות התיווך בין היהודים בתל-אביב ובין ערביי יפו, ופרצה מלחמה.

  8. אתה יודע, להיות אומר הן הולך בצלם ופתי מאמין לכל מימסד זה לא תמיד טוב. לפעמים להיות אדם ביקורתי וחושב, המטיל ספק בגירסאות רשמיות ובוחן אותן בחשדנות, יכול אפילו להפוך אותך לקצת יותר מוסרי. בעיקר שהיום הקדוש בפתח

    וטיפש המתקשה בקריאה זה בכלל לא טוב להיות – לא כתבתי ש"הערבים שמרו על הפסקת אש" ולא כתבתי מילה על סומייל, עליה אני לא יודע. כתבתי במדויק שמות של כמה כפרים – מתוך עשרות – שהנהגתן הגיעה להסדר בכתב ובעל פה עם ראשי ההגנה המקומיים בדבר אי התקפה, בכולם נשמר ההסכם על ידי הצד הפלסטיני והופר על ידי כוחות יהודיים. ואת ג'מוסין עזבו כי ירו עליהם אנשי אצ"ל, ותחת הבטחה שיוכלו לשוב

    היו כפרים פלסטינים שהשתתפו בלחימה, היו כפרים פלסטינים שהמתינו לתוצאות, והיו כפרים פלסטינים ששמרו על הסכמות עם ההגנה. גורלם של כולם היה כמעט אחיד – גיררוש וטיהור. אלא העובדות

  9. לא יודעת מאין שאבת את שירך.

    אז קאוקג'י השתלטו על הכפר וירו משם.
    וממשמר העמק ירו על הנ'ל.
    למשל, יש סיפור עלום שאפרים ריינר יכול לשפוך עליו אור.
    זכורני נסיעה באוטובוס מאיזה כנס, בנעוריי.
    לידי באוטובוס התיישב אפרים ריינר, מאד ידידותי.
    שאלתי מהו הסיפור שקשור בו מאותה תקופה.
    בתום לב שאלתי. רציתי לדעת את האמת
    השתתק ויותר לא חייך אליי.

    ועדיין, הוא היה בהשומר הצעיר, תנועה שכל השנים המשיכה לחנך לדו-קיום.
    שאחד משני מנהיגיה, והאהוב שבהם היה חזן, איש משמר העמק.
    אז אנא, אל תשכתב את ההיסטוריה שלי. ההגינות מחייבת.

  10. וטיהור.

    http://www.iqrit.org/ihs/heb/press1.htm

    התקדים של איקרית ובירעם.

    ציטוט:"עד לאותה שנה היו שני הכפרים הקטנים, בית נקובה ועין ראפה, בני
    חסות של האח הגדול ממערב, הכפר אבו גוש. תושבי אבו- גוש קיימו יחסים
    טובים ואפילו הדוקים עם השכנים היהודים, בניגוד לכפרים אחרים בסביבה
    (צובא למשל), וכך גילו גם אנשי בית נקובה יחס ידידות למסקובים, שכניהם
    החדשים מתחילת ההתישבות היהודית באזור (קיבוץ קריית ענבם בתחילת שנות ה-
    20, על אדמות שנקנו מחמולת אבו גוש .

    מייסדי קריית ענבים אפילו התגוררו בכפר במשך כמה חודשים, עד להקמת
    הצריפים הראשונים של הקיבוץ.

    במשך כל תקופת המרד הערבי (המאורעות) בשנים 1936-39 התמידו אנשי בית
    נקובה ביחסם הידידותי המופגן לשכנים היהודים, למרות לחצים כבדים
    והתנכלויות של תומכי המופתי, החג´ אמין אל-חוסייני. הש"י, שירות
    הידיעות של ההגנה, נעזר לא מעט בתושבי בית נקובה להשגת מידע על תנועות
    תומכי המופתי בסביבה בשנות ה- 30 וה- 40.

    גם במהלך מלחמת העצמאות נמשכו הקשרים הידידותיים בין כפריי בית נקובה
    ליהודים. הם סייעו לאנשי השיירות שפרצו את הדרך לירושלים הנצורה והגישו
    עזרה ראשונה לפצועים.

    ימים אחדים לפני צאתם של הבריטים מהארץ, במאי 1948, נקרא קצין הש"י
    בירושלים, יצחק נבון לימים נשיא המדינה, שהיה אחראי אז על איסוף המידע
    מהכפרים הפלסויניים באזור ירושלים וקיים קשרים הדוקים עם כפריי אבו גוש
    ובית נקובה, אל מפקד הפלמ"ח באזור, יצחק רבין, לימים ראש הממשלה,
    במפקדת הפלמ"ח האזורית באבו גוש. רבין הורה לנבון להודיע לכפרי אבו
    גוש, בית נקובה ועין ראפה כי עליהם לפנות מיד את כפריהם.

    נבון ניסה להעביר את רוע הגזירה, וטען כי אלה הכפרים הערבים הידידותיים
    ביותר ליהודים בכל האזור וכי אין לגמול להם רעה תחת טובה .

    אך רבין היה נחוש בדעתו וחזר, לדברי נבון על הוראתו:" אני רוצה אזור
    נקי מערבים מכאן ועד לירושלים, אני לא צריך שיתרוצצו לי כאן בין
    הרגליים בזמן הקרבות". הוא גם הודיע שאם לא יתפנו מרוצנם הפלמ"ח ידאג
    לפנותם בכוח .

    הוא גם הודיע שאם לא יתפנו מרוצנם, הפלמ"ח ידאג לפנותם בכוח .

  11. יום לאחר מכן כינס נבון את נציגי בית נקובה ואבו גוש באבו גוש והודיע להם על ההוראה החדשה. הוא הבטיח להם כי יוחזרו בהקדם, והוסיף את מלת הכבוד שלו: על דיברתי, אני אדאג לכך אישית. חלק מתושבי אבו גוש וכל תושבי בית נקובה נשמעו להוראה ועזבו את כפריהם (עין ראפה היתה באותה תקופה למעשה שלוחה קטנה של אבו גוש, קבוצת בתים שהתגוררו בה משפחה אחת) איש הקשר של קיבוץ קריית ענבים עם ערבי הסביבה יעקב ליסר הוסיף גם הוא את מלת הכבוד שלו לראשי המשפחות בבית נקובה, שיחזרו במהרה לביתיהם והם מסרו לידיו את מפתחות בתיהם לפיקדון.

    כמחצית מתושבי בית נקובה יצאו לכפר צובא, שבאותה עת עדיין לא נכבש בידי צה"ל ושימש אחת ממעוזיהם של הפלסטינים. הם ידעו כי בצובא עוינים אותם בשל שיתוף הפעולה עם היהודים, אך פנו לשם מחוסר ברירה. ואכן הם התקבלו ביחס צונן ועויין. כעבור כמה שבועות נאלצו לצאת על כל אנשי צובא אל מעבר לגבול, לגדה המערבית שבשליטת ירדן, כאשר צה"ל עמד לכבוש את הכפר.

    יתר תושבי בית נקובה יצאו לאבו גוש , לאחר שגונבה לאוזניהם השמועה כי חלק מאנשי הכפר הפרו את הוראת הפלמ"ח ונותרו בכפר. חלקם שוכנו בבתי קרובים, אחרים התגוררו במבנים ארעיים בחצרות הבתים בכפר.

    אחרי המלחמה התברר לתושבי בית נקובה שנשארו בישראל כי אין להם לאן לחזור: עולים חדשים מיוגוסלוויה ומרוקו שוכנו בבתיהם.

    הכפר נהפך למושב ישראלי בשם בית נקופה .

    האדמות חולקו, ללא נקיפות מצפון מיוחדת, בין קיבוץ קריית ענבים, קיבוץ מעלה החמישה ומושב בית נקופה .

    מעניין מה יש לדוד לומר על ה"שכר" שקיבלו אלה שעבדו עם היהודים.

    ואם מישהו חושב שהמצב הזה היה רק אז,הרי הוא טועה.ראו את מקרה הדרוזים.הדרוזים כן משרתים בצבא,כן קושרים את גורלם עם ישראל,רק לגלות שבסופו של יום זה עולה להם בהפקעת אדמתם.

    כדאי לראות ולשמוע מה אומרים הדרוזים הנבגדים.

  12. אני מבין שיש לאי-אלו מגיבים צורך למלא את הבלוג שלי בתעמולה פלשתינית חסרת ביסוס ותיעוד, אולם יש ברשימות הרבה בלוגים שעוסקים יומם וליל בפעילות אנטי-ישראלית ואנטי-ציונית. נראה לי שהם יהוו במה ראויה יותר לתעמולה הזו.

  13. חלק מאנשיו ברחו עם הצבא העירקי. חלק אחר נותר בישראל והשתקם וממשיך להשתקם. דוגמה אחרת היא פרדיס וג'סר זרקה שלא לחמו באמת נשארו והם כאן, עובדה. במלחמה כל מלחמה נפגעים אזרחים. ראה קפריסין היכן שהניקוי האתני היה מוחלט. כאן בארץ בכל מקרה % 100 לא 98% לא 99% מאה !!! של היהודים שנותרו בשטח הערבי של פלשטין נוקו. [ ירושלים, גוש עציון, רצועת עזה ויהודים שגרו בתקופת המנדט בג'נין, שכם, עזה וגם חברון ] כמו שהם הבטיחו לעשות ועשו. עד היום הצער של כמה מהם הוא על אי ההצלחה ביתר הארץ. אכן נשארו כמה יהודיות נשואות לערבים. בארץ נשארו יותר ממאה אלף פלשתינאים, כיום הם יותר ממליון אחת האוכלוסיות הכי מתרבות בעולם וכל הכבוד להם. כמה אלפים הוחזרו בתום המלחמה ועשרות אלפים רבים, הוחזרו וחזרו אחרי 1969. כמה יהודים הוחזרו בין 1950 ל 1970 לשטחי פלשטין שנותרו ביד הערבים? אפס מוחלט טוטלי. הכל יחסי. היהודים יכלו ולא בצעו ניקוי מוחלט. הערבים בצעו ניקוי טוטלי מוחלט בהחלט היכן שיכלו כמו שהבטיחו בתחילת מלחמת השחרור וברור שהתכוונו לכל מילה. או כן בשביל לשבור את הקופסאות. דעתי: הנסיגה מרצועת עזה הייתה מעשה חיובי מכל בחינה. יש להתחיל אתמול לפנות יהודים מיו"ש. אין ליהודים מה לעשות בחברון ובכלל בשומרון. כל היתר פלפול אין סופי.

  14. הצדיק הגדול ששונ אשכנזים ומרשה לעצמו לקרוא לו הומניסט פחחח הגאון הזה גם חושב שלהיות אנטי ציוני זה נקרא להיות חתרן ומוסרי וביקורתי אז זהו שלא את פרובנציאל נדוש ומאוס..

  15. עובדות חסרות ביסוס ותיעוד? אתה לא מתבייש? אתה זה שהביא כאן סיפור לא ממש מבוסס ולא ממש מתועד (אפילו בספר ההגנה ובתולדות מלחמת העצמאות הוא לא מוזכר) ואחרים, וביניהם אני, הביאו עובדות מדוייקות, ממוסמכות ומגובות על ידי מקורות ישראלים רשמיים (ובכללם ארכיון צהל)

    עכשו, בוא נעשה הסכם – אתה תצביע על עובדה אחת "חסרת בסיס ותיעוד" – אם לא תמצא כזו, תתנצל בפומבי, למשל כך: "אני טיפש כמעט כמו עידו לם, המאמין לכל מה שסיפרו לו מנהיגים מושחתים מאינטרסים צרים, ובעתיד אהיה ביקורתי יותר כלפי גירסאות רשמיות מכל סוג"

    אגב, תושבי עין חוד קיבלו הבטחה לשוב לכפרם. אספק סימוכין לכל מי שיבקש

  16. אני הבאתי סיפור של עיתונאי ששמע עדויות במו-אוזניו ושל אישה שהייתה עדה לטבח. מאיזה ספר ציטטת, עמרם? מאיזה מסמך את מצטט? הלא אפילו מקור אחד לא הבאת. ומבחינתי, לצטט מאיזשהו אתר אינטרנט זה לא מקור, על אף שבעיניך ובעיני חבריך גם דר שטירמר הוא מקור.

    ואני דורש ממך לנהוג במקום שבו אתה כותב בנימוס ולהימנע מגידופים, לא כל שכן מלגדף אנשים אחרים.

    ואגב, לי אין ספק שנעשו עוולות במהלך מלחמת העצמאות, כפי שנעשו עוולות בכל מלחמה בתולדות האנושות, אולם האמת ההיסטורית היא שהיה פה תוקפן והיה מתקיף, וגם אם המחיר שנגבה מהתוקפן הוא כבד, הרי שהוא בסופו של יום התוקפן. לי אין שמץ של רחמים על ערביי ארץ ישראל כפי שאיני מרחם על תושביה המופצצים של דרדזן.

  17. אבל עכשיו ברצינות: עמרם אתה קשקשן נדוש ופרובנציאלי שמזיין את המוח על הציונים הרשעים אבל בינינו על מי אתה עובד? הרי אם היו נותנים לטיפוס כמוך לדבר עם הערבים היית משיג אותו גורנישט ככה שבניגוד לשטויות חסרות הבסיס שאתה מוכר לנו המלחמה הייתה בלתי נמנעת.

  18. השאלה דוד היא מאיפה נולד הרעיון הזה של מדינה אחת בין הים לירדן. אולי מתוך הבנה שמאוחר מידי, ושום כוח פוליטי יהיה חזק מספיק לפנות את ההתנחלויות, וכעת מה שיכריע היא הדמוגרפיה בשטח.

    היום לצערי רק בקדימה מתייחסים ברצינות לאיום הזה שקרב ובא. והרעיון הנ"ל שהוא בעצם פועל יוצא של מדיניות ההתנחלויות בשטחים (ואין מקום להתממם כאן), הופך לצערי למוסכמה בחוגים אקדמים בחו"ל. משמע: אם ההתנחלות לא תפנה את ההר, מוחמד יתרבה לכיוונו של ההר.

    הבעיה היא שהמערכת הפוליטית רובה עסוקה בעבר. כמו המאמר החשוב הזה. כאילו שהשאלה היחידה שתקבע היא אם הערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים. אבל ת'אכלס, בשטח, מכל הראשי ממשלות בעשור האחרון רק שרון הבין את זה בהקימו גדר הפרדה, בו בזמן שביצר את י-ם.

    באופן אירוני, הימין שהתאמץ כל כך להפיל את ממשלות קדימה בגלל שבקדימה דיברו בגלוי על הצורך במדינה פלסטינאית לצד ישראל, ביצר את עצמו בממשלה ימנית שאינה מסוגלת לבנות בניין עלוב אחד על שטח פרטי במזרח י-ם מבלי שזה יגרור דרישות להקפאת בנייה מצד אומות העולם.

  19. עוד לא הבנתי למה אתם מתעקשים להתווכח עם דברים שלא אמרתי. דיברנו על "מי התוקפן"? הסתמכתי על "אתרי אינטרנט"? איו גבול לסילוף? מכיוון שתהווכחנו על עובדות, הייתי מצפה מ"עיתונאי ועורך תוכן" קצת צניעות. שמעת עובדות שלא הכרת, על הפרת הסכמים מקומיים עם מוכתרים וכפרים ידידותיים (כמו עין נקובה, שמישהו אחר הזכיר) או פרגמטיים (כמו מלחה). תגיד יפה, וואלה לא ידעתי, אולי זה נכון, ספר מה המקורות שלך

    למשל: "תשעה קבין" מאת יצחק לוי (לויצה) שהיה ראש שירות הש"י בירושלים ואחכ מפקד צהל שם. (ציוני טוב), "ירושלים תש"ח" מאת אלוף דוד שאלתיאל שפיקד על העיר (ציוני מאוד טוב), וספרו המקיף והחדש יותר על הנושא של ד"ר הלל כהן, "צבא הצללים", המתאר איך ב"אירועי מלחמת העצמאות … אזורים שלמים נמנעו מלהשתתף בקרבות וסירבו לארח את הכוחות הלוחמים נגד היהודים. משתפי פעולה בכירים, ובהם ראשי כפרים ושבטים, שעבדו עם מפעיליהם עשרות שנים, ניסו להשיג הסכמי אי-התקפה עם שכניהם היהודים ולמסור מידע על הכוחות שפעלו באזורם", ד"ר כהן אומר בראיון להארץ – "מעשיהם של המשת"פים משקפים הבנה מסוימת של המציאות באותה תקופה, שלפיה הציונות היא הכוח החזק, המודרני, המערבי, היחסים עמה שיקפו שאיפה לדו-קיום ואפילו לשוויון. תפישת המפעילים היתה כמובן שונה, של ניצול לצורכיהם. לדעתי, היהודים מעולם לא ראו בהם באמת פרטנרים". ובאמת, רבים מהם נסע הרוח עם האחרים. מעטים נותרו על אדמתם (נכון, פורדיס)

    קריאה נעימה. תא-שמע, כמו שאמרו אבותינו, צא ולמד, דוד, לפני שתערב יהירות עם בורות בצורה כה מביכה. עוד מעט עושים חשבון נפש ביום הקדוש – ואגב, ה"גידופים" שלי הם בעיני ביקורת לגיטימית ובכל זאת אני מתנצל בפניך אם נפגעת, לעומת זאת ההאשמה המרושעת (והדיבה הפלילית) שלי באהדה ובהגנה על הנאציזם של אחד המגיבים אינה ראויה לדעתך לנזיפה, אן לא להסרה? אתפלא ואתמה

    גמר חתימה טובה
    ושבת שובה מבורכת

  20. מעבר לזה שאמרתי שזה בצחוק ההאשמה הנ"ל תלמד לקרוא. עוד משהו פסאודו אינטלקטואל בשקל שכמוך: תקרא את הספר של אלבר לונדר על היהודים ומה הערבים אומרים לו שהם יעשו ליהודיםוזה עוד בשנות 20!!, אני יודע שבקדמה לא נותנים לכם לקרוא ספרים מהסוג הזה אבל אם פעם אחת בחיים העלובים שלך מתחשק לך להפסיק להיות אידיוט מועיל זה יכול להיות הרגע שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה.

  21. תביט, או שאתה מודע למעשה השרלטנות שלך ואתה רק מבקש להסתיר אותו, או שאתה לא מודע למעשה השרלטנות שלך ואתה כל פעם חוזר על אותה טעות ברוב טיפשותך. ביקשתי ממך הפנייה ביבליוגרפית וציון מקורות. הבאת לי ציטוטים מספר של תועמלן פרו-פלשתיני החבר בתנועת תעאיוש, לא אימתת מה הם המקורות שלו והסתמכת על כתבה בהארץ.

    לכן, אני חושב שכדאי לך ללכת לספרייה, לעשות שיעורי בית, להפסיק לנבור כל הזמן בגוגל ולנסות ולכתוב משהו עם רמה אקדמית-מחקרית ראויה ולא ציטוט פה-ציטוט שם מגוגל.

    מצד שני, מכיוון שאתה וחבריך מומחים בעלילות דם נגד היהודים, אני יכול להפנות אותך לגליונות דר שטירמר, בלי שתצטרך להתאמץ ייתר על המדינה. הבעיה היחידה היא שהם אינם מופיעים ברשת והספרייה היא כנראה לא המקום החזק שלך.

    כל טוב.

  22. אני אודה באם לא תמלאו את הבלוג הזה בעשרות הודעות תעמולה מצד אחד, או באיומים, מצד שני. זה לא המקום. ישנם מספיק אתרי שמאל שתוכלו לעשות בהם כבשלכם.

סגור לתגובות.