קולטורה

על אונס מסתורי וסטליניזם מקומי

זה שבוע רוחשת הרשת וגועשת על הסיפורים בדבר האנס הסדרתי, העורך הספרותי, המשורר איש השמאל הרדיקלי, שאנס בחורות אי-שם בעברו, הרחוק והפחות רחוק. תחת הגלימה הליברלית, מפרסמים ללא הרף ממתיקי הסוד כל מיני רשימות באתריהם, חוסמים לתגובות, ומפזרים בין איש לרעהו את סודו הנורא של האינטלקטואל האנס.
 
במקום לעשות את המעשה הטבעי היחיד ולגשת למשטרה, מתוך אחריות אזרחית בסיסית לגורלן של נשים אשר לפי טענותיהן בוצע בהן מעשה האונס, התרכזה קבוצת רדיקלים והצליחה לעורר רעש בביצה הבלוגרית. זאת, בטרם נעשה בירור יסודי ומעמיק באשר לטיב הטענות, לאופי מערכות היחסים שניהל אותו ברנש, ולא נתבררה כלל השאלה מה מניע דווקא עתה מתלוננת כזו או אחרת לפרסם ברבים את דבר-תלונתה במקום פשוט לגשת למשטרה.

ובינתיים, מבוצע באותו ברנש כמעט רצח אופי. אמש יצרתי קשר עם חבר מאחד העיתונים הגדולים על מנת לבקש ממנו שהפרשה תבורר. תפקידה של עיתונות חוקרת הוא לבדוק אם יש בדל של אמת בטענות המופצות ברשת על אונס, או שמא מדובר בניסיון לסגור חשבונות. אם מדובר במעשה של ממש, ראוי שהדבר יועבר למשטרה. אם זהו ניסיון לסגור חשבונות ולתפור תיק, חשוב להעמיד את אותם אנשים שהפיצו את העלילה על חומרת המעשה ולתבוע אותם תביעת דיבה. אחת מהשתיים.
 
מה שברור מעל הכול הוא שבין אם מדובר באמת ובין אם מדובר בעלילת-דם, מבוצע באותו ברנש מעשה גולדסטון. איסוף רשלני ופזרני של ראיות-לכאורה ועדויות שטיבן איננו ברור על מנת להפליל אדם חף מפשע. וכזכור, אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו, אפילו כשהוא מועמד לדין בבית המשפט.
 
הרוח המהפכנית של הרדיקלים גורמת להם להעלות מייד על המוקד את מי שחורג, אפילו לכאורה, גם אם טרם הוכח דבר, מן הקו המפלגתי. זוהי המנטליות הסטליניסטית הנפוצה. התנהלות של משפטי ראווה וטיהורים. בבת-אחת, אלה שהיו עד אתמול או שלשום שותפים טבעיים לדרך, הופכים לתליינים. אלה שאך אתמול חיזרו על פתחיו של אותו ברנש, תולים אותו עתה בכיכר העיר.
 
אני יודע לפחות על אדם אחד שמיהר כאחוז אמוק לפרסם באתרו האישי את דבר ההאשמה. אותו אדם נוטר טינה לאותו ברנש מאז שהלה סירב לשתף עמו פעולה במיזם מסוים. עתה הוא מתגלה כשוחר זכויות נשים לאחר שצידד לאורך שנים בפלשתיניזם המדכא נשים עד עפר ורוצח אותן על רקע כבוד המשפחה.
 
השמאל הרדיקלי מוכיח שוב את טיבו: חלקם הגדול הוא קומץ סטליניסטים מסוכן שלא בוחל בדבר על מנת לקדם את האג'נדה שלו. בדיוק כמו בימים ההם, בשנות החמישים, לאחר שמרדכי אורן המסכן נאסר בצ'כוסלובקיה בעוון ריגול, והחברים הטובים מ"השומר הצעיר" – שזמן קצר לפני כן רקדו עמו לצלילי "מה יפית" של שירי הגעגועים ליוסיף ויסאריונוביץ' – כבר חרצו את דינו לתלייה.
 
ובכל זאת, ראוי להעיר: מי שהולך לישון בלילה עם הפוליטרוקים של הבולשביזם המקומי, אל יתפלא שהוא מתעורר בבוקר עם חבל תלייה מסביב לצווארו.

מודעות פרסומת