תיק-תקשורת

מסך העשן של מרצ * על העיוורון * מוות מוחי

מסך העשן של מרצ


לפני כשבוע פרסמה ועדת בדיקה שהקימה מרצ את מסקנותיה לגבי עתיד המפלגה. מי שאיננו בקי במסמכים שכאלה, כלומר מי שאף פעם לא עיין ב"על המשמר", יכול היה לחשוב שמישהו שם איבד את הצפון. אחרי הרעיון להקים "מפלגת בוטיק" עם אגודת חובבי הסושי ברמת החייל וועד המרכז ההומו-לסבי ליד רחוב דיזנגוף בתל-אביב, ועדת הבדיקה ממליצה על כמה אפשרויות: איחוד עם קדימה, איחוד עם פורשי קדימה, איחוד עם מפלגת העבודה, איחוד עם פורשי 'העבודה', איחוד עם פורשי חד"ש ואיחוד עם חד"ש. לכאורה, מפלגת השמאל הציונית הזו מתנהגת כמו אחרונת הפרוצה ומציעה חתונה עם כל בעל עשיר שמוכן לשאת אותה לאישה: ציונים או קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים או ליברלים. אולם מי שמכיר את הנפשות הפועלות, מבין היטב כי משחק האיחוד הזה הוא מסך עשן שמכסה על היעד האמיתי.
 
הרי ברור כי קדימה לא תתאחד עם מרצ. ציפי לבני אינה זקוקה לג'ומס. היא מפחדת מיאיר לפיד ומחזרת אחריו. גם מפלגת העבודה איננה צריכה את אילן גילאון או את ניצן הורוביץ. אהוד ברק, שחולם עדיין על ראשות הממשלה, לא חושב לרגע ששרידי מפ"ם יצליחו לשדרג אותו מהקריה בתל אביב למשרד ראש הממשלה. איתן כבל ועמיר פרץ בוודאי שלא יהמרו על עתידם הפוליטי במפלגה שמרוב איחודים צונחת לשלושה מנדטים. גם דב חנין לא מתכוון להמיר את הקומוניזם שינק בבית ואת הכסא המובטח בכנסת הבאה לטובת מקום שני אצל מועדון ותיקי 'צוותא'. האם במרצ לא יודעים זאת? יודעים גם יודעים. אז מדוע להעלות כל מיני אופציות לא ריאליות?

ציפי לבני זקוקה לו? חיים אורון. צילום: פלאש 90

התשובה טמונה בגוף השאלה. מאחורי מסך העשן הזה מסתתרת השאיפה של חברים לא מעטים באגף השמאלני של מרצ, זה שמשתתף בפרובוקציות בשייח ג'ראח המיועדות לסייע לפלשתינאים להתחיל באינתיפאדה השלישית, להתחתן עם רק"ח. לא, לא עם חד"ש: עם רק"ח. חד"ש הוקמה ב-1977 כחזית עם כל מיני גורמים כמו 'הפנתרים השחורים'. ברבות השנים, היא הפכה לתנועה דלה שהמרכיב היחיד המרכזי בה היא המפלגה הקומוניסטית. ברק"ח מבינים את מה שמבינים במרצ: אם הם רוצים לגדול מעבר לשלושה-ארבעה מנדטים ולהקים גוש של 10-12 מנדטים, עליהם לצאת מהמסגרות ההיסטוריות ולהקים תנועה משותפת. בדיוק כמו ב-1992, כשמפ"ם בראשות צבן, ר"צ בהנהגת אלוני ו'שינוי' של רובינשטיין ייסדו את מרצ. לשלושתן היו ביחד 10 מנדטים. האיחוד הניב להן עוד שניים. זה בדיוק מה שרבין היה צריך ב-92' כדי להקים את הגוש החוסם שרכב על תמיכת חד"ש ומד"ע בדרך לאוסלו. לא לשווא דו"ח מרצ איננו מוזכר במילה באתר של רק"ח. החברים במועדון ברחוב הס מספר 5 בתל-אביב ממתינים בציפייה.
 
יש מי שמנסה, כנראה, לבדוק איך יגיבו מעט הציונים שנותרו במרצ לאפשרות שמפלגתם תקים תנועה משותפת עם מפלגה אנטי-ציונית. אילן גילאון הגיב בשלילה. לא נשמעו יותר מדי קולות שהסתייגו ממהלך שכזה. כששוחחתי בטלפון עם רן כהן, הוא פטר אותי בתשובה שהוא "מנותק מהעניינים האלה". בשנות השבעים, יעקב חזן כינה את כהן בוגד כי הפגין לטובת הערבים בפתחת רפיח. כהן התרגש, ובמפ"ם קמה מהומה. חזן חזר בו. היום, נראה שלכהן כבר לא אכפת שמפלגתו עלולה להתחתן עם המפלגה האנטי-ציונית הוותיקה ביותר בעולם. 

על העיוורון

נשיא ארצות הברית, חוסיין אובאמה, שולח לישראל את הסגן ג'ו כדי להבטיח שהישראלים לא יתקפו באיראן. לפני שבוע, פרסם נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" מחקר שנעשה והודיע כי תתקוף ישראל באיראן, תיפתח פה מלחמה שתדמה למלחמת איראן-עיראק: ארוכה, עם אלפים רבים של הרוגים, שתחריב את תשתיותיה של ישראל. שמעון פרס כבר הבטיח לסובייטים – סליחה, לרוסים – שישראל לא תתקוף באיראן. נביא אוסלו כבר מתכנן את חזון המזרח התיכון השני: מזרח תיכון חדש – וגרעיני. במקום שלום, מאזן אימה של המלחמה הקרה. פרס מצא לו שותף במיכאל בן-ארי מ'האיחוד הלאומי' שהכריז שזה לא כל כך נורא שאיראן תתגרען: הם יאיימו לחסל 100 אלף יהודים, אנחנו נאיים להשמיד חצי מיליון פרסים והכל יסתדר.
 
אף אחד לא מקנא בנתניהו ובברק שצריכים להחליט החלטה היסטורית, אולי הגדולה ביותר מאז מלחמת העצמאות. המידע שהם חשופים לו איננו חשוף לרוב הפובליציסטים. קשה באמת להעריך מה תעשה איראן אם וכאשר תותקף. יש סיכוי סביר שישראל עצמה תותקף מדרום על ידי החמאס, מצפון על ידי חיזבאללה בתמיכת סוריה, כשבתווך איראן משגרת טילים לערי ישראל. אגב, ערביי ישראל ממתינים בדריכות לאירועים. כמו בתקופה שקדמה מלחמת ששת הימים, כשאמיל חביבי ציפה לתבוסת ישראל ולאחר המלחמה פירסם מאמר מתוסכל ומריר בעקבות נצחונה בביטאון מק"י בערבית.

קופץ לביקור. ג'ו ביידן

אבל מה שברור מעל לכל ספק הוא שאף אחד לא יודע מה יהיה לאחר שאיראן תתגרען. מי שמדבר על מאזן אימה נוסח ימי המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ, איננו יודע מהו סח. התגרענות איראנית תגרור אחריה התגרענות כלל-אזורית. יהיה קשה למנוע ממצרים, מלוב, מסוריה, מלבנון, מירדן ומשאר מדינות ערב להתחמש בגרעין הנכסף. עלול להתפתח מאבק על הגרעין שישראל לא תהיה חלק מרכזי בו והשחקניות המשמעותיות בו תהיינה דווקא מדינות ערב. במצב כזה, לא זו בלבד שישראל תאבד את יתרונה היחסי על אויביה, היא גם תהיה נתונה באנדרלמוסיה מטורפת סביב מרוץ כלל-ערבי אחרי גרעין. הדברים האלה עלולים להגיע לסצנריו מופרע של שואה גרעינית בעקבות התחמשות 'אל-קעאידה' בגרעין.
 
מה שמפתיע הוא איך תבוסתני השמאל לא מצליחים לראות כיצד התרחיש הלא-פחות נורא הזה עלול לקרות במידה שאיראן תצטייד בנשק גרעיני. ואולי זה בכלל לא מפתיע: הרי לפני עשר שנים, הם האשימו את הימין שתרחיש של שיגור טילים פלשתיניים לאשקלון ולבאר שבע הוא "פנטזיה ימנית". היום, לא זו בלבד שהם לא מודים בטעותם, אלא שהם דוחפים את ישראל לעוד סיבוב מדיני הרפתקני עם אבו-מאזן, על חשבון ערי הפריפריה, בלי שהם מבינים שהטילים של האוברשטרומפיהרר מביירות כבר מגיעים לתל-אביב.

מוות מוחי

השמאל מתארגן מחדש והפעם להבעיר מחדש את שייח' ג'ראח. ברומן הזה עם הג'יהאדיזם הפלשתיני משתתפים גם אלה שאינם מגיעים לאירועים לציון יום השנה למהפכת אוקטובר בתל-אביב. הם כוללים את האנרכיסטים, ארגונים הנתמכים על ידי 'הקרן החדשה', אנשי 'האגודה לזכויות האזרח', פעילי מרצ ועוד. מישהו שם מבין שהפרעות הערביות בירושלים וההתקפות על מתפללים יהודים בכותל המערבי מסמנות התעוררות פלשתינית לקראת אינתיפאדה חדשה. וכשהשמאל בישראל מריח אבק שריפה של אינתיפאדה, ישר מתחילים להכין את הכרזות לקראת ההפגנות מול משרד הביטחון עם סיסמת "אהוד ברק, שר הביטחון, כמה ילדים רצחת היום?", כשהזוג אורי ורחל אבנרי מצטלמים בפעם המי-יודע-כמה עם סמל "גוש שלום".
 
מי שמאפשר כמובן את ההתססה הזו הוא בג"ץ. ב"מקור ראשון" חשפה השבוע יפעת ארליך איך בדיונים בבג"ץ, מיוצגת המדינה על ידי עורכי דין המקורבים ל'אגודה לזכויות האזרח' ול'קרן החדשה', ובזכותן אף השיגו תואר שני יוקרתי ונחשק במשפטים בארצות הברית. כשהמדינה, מתנגדיה ושופטיה באים כולם מאותו מחנה פוליטי, אין סיכוי שבית המשפט יסכל ניסיונות לאור יום להמריד את הערבים נגד המדינה.
 
אחד מחבריי הטובים, עיתונאי וסופר, כותב לי כל אימת שאני מתלונן על רפיסות הימין בארץ ש"הימין נמצא במצב של מוות מוחי". חשבתי שהוא מגזים אבל ככל שנוקף הזמן הוא צודק: אם השמאל הישראלי יכול להשתולל כאוות נפשו תחת שלטונה של ממשלת ימין ולעורר את הערבים לפרעות, אבל באותה עת יושבים פקחים מטעם הממשלה בבודקה שלהם ומשגיחים אם המתיישבים ביו"ש לא סוחבים עוד קרוואן לאיזה ג'אבל נטוש, הדיאגנוזה היא אכן מוות מוחי.  

גיס חמישי

שעות ספורות לפני טקס האוסקר, במאי הסרט "עג'מי" שמועמד לאוסקר, התחיל לטנף את המדינה ששלחה אותו לאירוע הקולנועי היוקרתי בעולם. אסקנדר קובטי התריס: "הסרט עג'מי לא מייצג את ישראל… אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי". צריך לשפשף את העיניים ולקרוא שוב את הציטוט הזה. ערבי ישראלי נבחר על ידי מדינתו לייצגה בטקס האוסקר והוא בוחר לשפוך עליה זבל בשידור חי. אפשר לכנות את קובטי בכינוי הראוי לו, "דרעק", אולם דרעקעס מצויים לא בוחרים להשתין בקשת על מי שנותן להם קריירה. לאנשים כאלה מגיע הכינוי היחיד הראוי: גיס חמישי.
 
 

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “מסך העשן של מרצ * על העיוורון * מוות מוחי

  1. "ערבי ישראלי נבחר על ידי מדינתו לייצגה בטקס האוסקר" ?
    זה לא האירוויזיון חביבי ולא האולימפיאדה.
    לא המדינה שלחה את הסרט לתחרות, ולא המדינה תזכה או תפסיד את הפסלון המוזהב.

    ומאכזב שאתה משתמש בכזו קלות במושג "גיס חמישי".
    לטנף על המדינה זה לא בגידה, זה חופש הביטוי.

  2. מי שחושב שחופש הביטוי שמור רק למי שחושב כמוהו הוא הרבה יותר גיס חמישי ממי שמטנף על המדינה שלו. אין לי מושג מה הסיבות שהוא חושב מה שהוא חושב, יכול גם להיות שהוא אדיוט. לגביך, זה בטוח.

  3. אני מנחש שהחבר העיתונאי והסופר שלך קשור ל"מקור ראשון". עוד אני מנחש ששמו בישראל אמנון לורד. איך אני יודע? כי אתה כותב ממש ממש בדיוק כמוהו. אותו סגנון החלטי-כאילו אלוהים-בעצמו-לוחש-לך-באוזן, אותו סגנון מתלהם-כאילו-אתה–מתקשר-את-הנשמה-הקולקטיבית-של-אוהדי-בית"ר-י"ם, ואותו סגנון מסיט-כאילו-נדמה-לך-שרק-אתה-אוהב-את-המדינה. גם אותו שירבוב של הנאצים לכל שורה שלישית. השאלה שבאמת מעניינת אותי ואין לי לגביה ניחוש מושכל היא של מי זכויות היוצרים על הצירוף "איסלמו-פאשיזם". יכול להיות שאת זה דווקא אתה תרמת לו?

  4. משעשע לראות שמיסטר פרסיקו הצטרף לעדת כלבי ה-ad hominem וגדפני השמאל.

  5. אין מה לעשות, מה שצריך עכשיו זה מלחמה והרג. לא נשקוט עד שאיראן תטבע בנהרות של דם, אז אולי איראן תשב בשקט. כל מי שמתנגד למלחמה הרסנית ורצחנית נגד איראן הוא סרטן בגוף האומה ויש לנתח את הגוף החולה שהוא מדינת ישראל ולהוציא ממנה את הגורם למחלת הריפיון והכניעות שלה.

  6. מה יעזוור כל הלכלוכים האלה. הרי כעת לא תוכל להשיג דבר, ואם היית איזה דב ליאור או גינזבורג או עוד בר סמכא שולח ידיים או לא שולח ידיים במחנה היודו נאצי-
    כל שיכולת להשיג הוא שמישהו יירה באורי אבנרי בגיל 84. באמת הישג גדול.
    לפי תיאור המצור שתיארת כאן, עוד לפני שיש פצצה איראנית אפילו, הציונות באמת גמורה.
    פה חוסיין אובמה, שם ציונים מתונים שתמיד היו חלון הראווה של ישראל כדי שיחשבו שהיא דמוקרטית (הרי בשביל זה היית קיימת מרצ והיא כעת מועלת בתפקידה).
    ושכחת פסקה וחצי על ארדואן הגדול שמיום ליום יותר מוצא חן בעיניי (להערכתי הוא גם יכיר , בשואה הארמנית כשהזיקה בינו לבין האקטיביסטים העולמיים בעניין הפלסטיני תלך ותתהדק. סמוך עלינו).

  7. בכל הנוגע ל"נקודות רגישות" דוד לוקח את כולם בסיבוב, אז מי שגר בבית מזכוכית וגו'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s