בשבוע שעבר, התקיימה בשייח' ג'ראח הפגנת השמאל הגדולה. שרידי מרצ בראשות ח"כ לשעבר מוסי רז, עוד כמה מגמלאי "שלום עכשיו" ופנסיונרים של תנועות שמאל נשכחות כמו של"י ושי"ח הגיעו להפגנה על מנת להזדהות עם מאבקם של הפלשתינאים. "זאת ההפגנה המשותפת הכי גדולה שהייתה בעשור האחרון של יהודים ופלסטינים יחד. באנו להגיד לכל המשפחות הפלסטיניות שנזרקו מבתיהו לא לדאוג, אנו נמשיך להפגין עד שתחזרו לבתיכן", אמר מוסי רז בהתלהבות. "נבוא להוציא את המתנחלים, שנשלחו על ידי הממשלה, מהכפרים שלכם", המשיך והפליג בחזיונות חורבן.
אולם הרוב הגדול בהפגנה בשייח' ג'ראח לא הגיע משורות מרצ, גם לא משאריות "שלום עכשיו" שמתקיימת בעיקר כסידור עבודה לכמה ציידי מתנחלים מנוסים. אנשי השמאל הציוני שהגיעו להפגין שם גילו את השמאל החדש: מאות רבות של מפגינים שאורגנו על ידי המפלגה הקומוניסטית, ארגוני חזית שלה והתארגנויות מופרעות בשוליים הרדיקלים של השמאל כמו 'אנרכיסטים נגד הגדר'. קומץ השמאלנים הציונים ניסו להתעקש שבהפגנה יונפו דגלי ישראל לצד דגלי "פלשתין". האנרכיסטים הבהירו להם: אם יונפו דגלי ישראל, תפרוץ מהומה. ותיקי מרצ וגרורותיה המתמעטות נכנעו: דגלי "פלשתין" הונפו, דגלי ישראל קופלו.
יוסי שריד ניסה לערוך אקרובאטיקה אופיינית כאשר תקף את מתנגדי הנפת דגל המדינה וכינה אותם טהרנים. "היא באמת אינה מתבגרת יפה, הציונות", התוודה שריד במאמר ב"הארץ", לנסות לפייס את קוראיו הרגילים בתעמולה אנטי-ציונית, ואולי גם לקלוע לטעמו של המו"ל. "אף על פי כן, איננו רוצים לגרש אותה מהבית, רק משום שגם נבלים רואים בה אמא ציונה, מאפרים אותה לטעמם, ושמים אותה ללעג. אם אלה ציונים, אנחנו אנטי ציונים; אך אם אנחנו הציונים, אז הם אנטי-ציונים. ולמה לוותר ולשמח את מעציבנו?", כתב שריד.
אקרובטיקה אופיינית. יוסי שריד. צילום: מיכה קירשנר
שריד לא מתלהב מהחיבור לאנטי-ציונים. בשנות התשעים, הוא שלל כל שיתוף פעולה בין מרצ לחד"ש. בראיון שנתן ליגאל רביד בתוכניתו השבועית "כך היה", שלל שריד כל אפשרות לאיחוד בין מרצ ובין הקומוניסטים. "זה עיוור, וזה פיסח", לגלג שריד.
אך שריד איננו מבין שהוא נזכר מאוחר מדי: אין יותר שמאל ציוני. החיבור בין שמאלנות לציונות חוסל זה מכבר בעקבות ההתמכרות של הגרעין הקשה של מרצ למולך הפלשתיני ולהרואין של אוסלו. אלה שתמכו ב-92' במרצ, נטשו אותה בגלל סירובה להיכנס למרכז הגמילה העולמי היוקרתי, שגם אובאמה אולי יצטרף אליו בקרוב, מהסמים הקשים שסיממו את המערב ועיוורו אותו נוכח מעללי הג'יהאדיזם ההשמדתי שמתחיל בערפאת, עובר דרך יאסין ובין-לאדן ומסתיים במנאז' א-טרואה האנטישמי אחמדיניג'אד-בשאר אסד-נסראללה.
שריד לא קולט שכרטיס הכניסה לכל הפגנה פרו-פלשתינאית מותנה בתמיכה במהפכנות הלנינואידית של מועדון מעריצי דב חנין, שהשיק באחרונה אתר אישי עם שיק סטליניסטי כשתמונת ענק שלו מעטרת את הלוגו. שמאלנות בישראל 2010 היא אנטי-ציונות. בעוד שבעולם יש גוונים של שמאל שפוי (הלייבור הבריטי, למשל), הרי שבישראל השמאל האפשרי היחיד הוא זה שמזדהה עם הג'יהאדיזם המהפכני.
אגב, שריד ממחזר את השקר שבשייח ג'ראח היו 3,000 מפגינים. תעשיית ניפוח מספר המפגינים היא אגדה בשמאל: בשנות התשעים, כל פגישה של תריסר ותיקי רק"ח במועדון המפלגה ברחוב אחד העם בתל אביב הייתה הופכת, בדיווח שניתן בביטאון המפלגה "זו הדרך", לאסיפה המונית בהשתתפות צעירים ונוער (הצידוק היה שבצד תריסר הקומוניסטים היה נוכח גם חבר תנועת הנוער המפלגתית, צעיר שהגיע לגיל 40 ועוד לא נפרד ממוסדות הנוער הקומוניסטי).
האמת היא שכל ההפגנות האלה, שתכליתן להצית אש בשטחים ולעורר אינתיפאדה שנייה, לא מצליחות למשוך יותר מ-1,500 שמאלנים. למסרים האלה אין רוב בציבור הישראלי שכן המסר שיצא משייח' ג'ראח היה ברור: דין שייח' ג'ראח כדין יפו. שתיהן שטח כבוש.
אולי בקיבוץ להב של ג'ומס לא מבינים את זה, אבל ההבדל הבסיסי בין הקיבוצניקים של 'השומר הצעיר' השמאלנים ובין האנרכיסטים והקומוניסטים הוא ש-1,500 היהודים שהגיעו לשייח' ג'ראח מצליחים לקבל ביטוי בכנסת כשהם רוכבים על מה שמכונה בעגה הלניניסטית "ההמונים הערבים"; אין להם צורך בפתקים של יהודים, הם בונים על רחם האם הערבייה.
מפגיני שייח' ג'ראח לא זקוקים לוותיקי 'הקיבוץ הארצי' כדי להיכנס לכנסת, והחתונה שמפנטזים עליה במרצ לא תזכה לשום תמיכה במשמעותית במרכז רק"ח. מרצ יכולה להיכנס למועדון תומכי הג'יהאדיזם המהפכני רק אם תקפל את דגל הלאום ותיכנע לדגל הפלשתיני. יוסי שריד אולי חולם על דגל ישראל בצד דגל "פלשתין", אבל בשייח' ג'ראח מבינים את מה ששריד לא מצליח להבין כבר יותר מחצי יובל: או דגל ישראל או דגל "פלשתין". הפנטזיה השמאלנית על פלשתין העצמאית תבוא אך ורק במקומה של מדינת היהודים הריבונית.
תגובות
האמת היא שאין שמאל בכלל.
שמאל אמיתי נוהג לגאוג לאנשים נצרכים, קשי יום ומקופחים, וכאלה יש בחברה הישראלית לרוב.
למן ההתרכזות בחברה הערבית, שלה בעיות לרוב, השמאל איבד, ובצדק, את חינו בעיני בוחריו המיועדים.
זה שמשהו הולך להפגין ליד הגדר בבילעין מרגיז את קשי היום בקרית שמונה, בדימונה ובאופקים.
הגיעה השעה ששרידי השמאל, לרבות יוסי שריד, יבינו את זה, שאם לא כן לא יישאר מהם שריד ופליט.
לא כולם היו שם סמולנים מטורללים, היו שם גם אנשים מוסריים שממאינים עדיין בחזוןשתי המדינות. בקשר לשריד: מה לא נכון בטענה שלו שהציונות לא מתבגרת יפה? תסתכל את ליברמן ברק ונתניהו זה לא חצ'קון פה ושם זה ממש אקנה.
שאתה כותב ונראה שדעותינו רחוקות. אף על פי כן, כיון שאתה מושמץ באתר הזה חדשות לבקרים באופן מכוער, ראיתי חובה לציין שאתה כותב מעולה.
הרי ברור שמה שאני רואה שחור אתה רואה לבן ולהיפך, אבל בכל זאת כמה הערות.
הלייבור החדש הבריטי, כמו מעריצו אהוד ברק, אימץ את האידיאולוגיה התאצ'ריסטית ההיפר קפיטליסטית ואת השמרנות המיליטריסטית האמריקאית הימנית במאת האחוזים, אם לא יותר, כך שלקרוא לו שמאל זאת בדיחה עצובה.
מכיוון שדגל ישראל גדול הסתיר לי את הבמה, אני יכול להעיד שדגלי ישראל נישאו בגאון (בעיקר ע"י מרצניקים, אבל לא רק) גם אחרי שנואם מהבמה דרש להסירם.
אבל מה שהכי מצחיק זה שאתה מכנה את המדינה הפלסטינית העצמאית פנטזיה שמאלנית. אתה בוודאי מתכוון ל"שמאל" כמו קדימה או מרצ. שהרי כל מי ששמאלה ממרצ, גם אלה שעדיין מדברים על פתרון שתי המדינות ממניעים פוליטיים צרים כמו אנשי חד"ש ודב חנים שאותו אתה כל כך אוהב, כבר יודעים שפתרון זה מת מזמן.
אתה באמת מאמין ביכולתה של ישראל להמשיך לשלוט בפלסטינים לנצח, או שאתה כבר אוגר נשק לקראת ההפיכה הבלתי נמנעת?
בשיח ג'ראח, בלעין ונעלין קם שמאל חדש ולא מתנצל. שמאל פעיל שלא מסתפק בכינוס שנתי בכיכר רבין.
הייתי שם בהפגנה האחרונה, שיתוף הפעולה היהודי-ערבי היה מרגש. מי שהיה שם הרגיש שסוף סוף קורה משהו חדש, שיש מאבק.
השמאל הזה הוא מתנה גדולה לישראל, לפחות בהיבט הבינלאומי, הוא מראה שלא כולנו שותפים לתוקפנות הגסה והמנשלת.
שיתוף פעולה… ביטוי כל-כך יפה. אנו, שגדלנו על רחוב סומסום, יודעים גם לשיר ולהמחיז אותו…
אך מנגד, אצל בני-דודינו המדוכאים, מקבל הביטוי משמעויות אפלות- בני מוות הם משתפי הפעולה- ולא רק המנייקים והשטינקרים של השב"כ, אלא גם סתם כאלה שמכרו את אדמתם ליהודים.. (שלא להזכיר את המקבילה המצמררת שלהם בעזה לרחוב סומסום ומיקי מאוס)
הגרה, תמשיכי לרגש ולהתרגש- אני בינתיים הזמנתי מאמזון את ספרו של מוסעב חסן יוסף
Son of Hamas
– כל אחד והדברים שמרגשים אותו
דוד- אני מקווה שאתה לא לוקח ללב יותר מדי את ההשמצות גסות הרוח השוטפות את האתר שלך כמעשה שבשיגרה (ואני דווקא לא מדובר על התגובות של היום- של הגרה ואמיתי) ואת כל הצועקים פאשיזם כאילו אין מילים אחרות באוצרם. אותי זה באופן אישי מרגש שאינטלקטואל אמיתי, קומוניסט לשעבר, לא מפחד להשתנות ולקרוא את המציאות כפי שהיא. \ככה זה. כל אחד והדברים שמרגשים אותו.
אתם ממש הקוזאק הנגזל. קודם משמיצים את השמאל ואחר כך כשהשמאל מגיב אתם בוכים על "ההשמצות" כנגדכם ומפצירים בדוד המסכן לא לקחת ללב את התגובות.
אגב, דוד במה הלייבור שמאל? במה הוא שונה בכלל מהשמרנים בבריטניה?
אין בינו ובין הומניזם או ציונות דבר וחצי דבר, אוסף חולה ודפוק של אנשים שמעריצים את הלאומנות הפלסטינאית, כמה בזוי אפשר להיות כדי להעריץ לאומיות כול כך אלימה קרובה ונחשלת?
אני לא נוהג להגיב למאמרים שלי בדר"כ. בצד התודה שאני מודה למי שתומך, הנה עדות על מה שהיה בשייח' ג'ראח מאת פעיל שמאל בשם אורי עגנון:
דגלים רבים הונפו בעצרת אמש. כולנו ראינו את המתיחות שנוצרה סביב דגלי ישראל ודגלי שלום עכשיו. מתיחות שהגיעה לטונים לא נעימים והגיעה לעיתונות. אני, באופן אישי, מתנגד נחרצות להנפת דגל ישראל. אך תהיה זו צביעות גמורה להתנגד אליו ולהניף בגאון את דגל פלסטין. הלאומנות היא דבר פסול גם אם היא כבושה.
העצרת אתמול, שהייתה מרגשת ומדהימה, מלאת תקווה ועוצמה, נראתה כים אדום. ואני שואל, למה דגל אחד כן ודגל אחר לא? האם לא נעשו דברים איומים תחת דגל פלסטין? האם לא נשפך דם בשם הדגל האדום? הנפת דגלים היא אלימות. לא במקרה הדגלים גרמו לאי נוחות אתמול, הם מפרדים איפה שצריך לאחד, הם צובעים את האנשים תחתם בצבע שהם לא בהכרח מאמינים בו, הם לא מפגינים דו קיום אלא כוחנות. הם גוררים אותנו ל"למי יש יותר גדול?" ומסתירים לנו את הבמה, ואחד את השני.
אני מאמין שהאקטיביזם החדש, ששיאו בעיניי הוא בשייח ג'ראח, הוא הדרך לשינוי. צריך ללכת עם זה עד הסוף. אנחנו מפגינים אחרת, אנחנו לא אלימים, אנחנו שמחים בהפגנות שלנו, ואנחנו לא צריכים את הדגלים. אנחנו רוצים להיות המון רב של אנשים שהם יחד ללא כותרות והפרדות. פשוט יחד. איננו כולנו "קומוניסטים" או "פלסטינים" או "ציונים", אלא אנשים שמאמינים במטרה מסויימת שלא נופלת לאף אחת מהקטגוריות הללו.
http://www.justjlm.org/
בהנחה שהגבת אליי- תגובתך ילדותית. כתבתי במפורש שאני לא מתייחס לתגובות של היום- לדוגמה אמיתי שלפחות מעלה טיעונים בצורה שמאפשרת דיאלוג ולא בא לכאן כדי לצעוק פאשיסט או מקארתיסט. זכורות לי אפילו כמה תגובות בחודש שעבר שכמעט והאשימו את דוד בהומופוביה… שזה הגיוני, פחות או יותר, כמו לקרוא לו פאשיסט או גזען.
ומעיד שהדגלים לא הורדו.
למרות שבעיני הם היו דביליים (אבל זכותם של המפגינים לשאת אותם).
ומפלגת שמאל שמאמינה בשיט לנראטיב של ישראל וצה"ל, לא תוכל לקבל את קולי כל עוד אני מצביע שמאל.
ומה זה הנראטיב של ישראל? ליברמן? או מר"צ? האם אפשר לדבר בכלל על נראטיב ישראלי? לא ממש.
לדני – לא הבנתי מה ילדותי בתגובתי? דוד באופן עקבי תוקף ומשמיץ את השמאל בפוסטים שלו וכשהשמאל מגיב ומחזיר אתם בוכים ומתבכיינים שדוד מסכן כי התגובות של השמאל תוקפות אותו. אתה לא רוצה שיבקרו אותך? אז אל תשמיץ אחרים. אם אתה רוצה להתעקש על זכותך להשמיץ אחרים, אז אל תתפלא שהם ישמיצו אותך בחזרה.
נראה שאין לך את היכולת לעמוד על ההבדל בין 'ביקורת', 'השמצה', 'התקפה', 'תוקפנות' או סתם עלבונות אישיים סטייל טוקבקים בוואלה. מכולם אתה עושה סלט אורגני ואח"כ מתלונן שהגבינה מסריחה…
מצטער שאין לי זמן להבהיר את ההבדלים- אני נוסע לרמאללה לנגב חומוס בכיכר דלאל מוגרבי החדשה. ביי.
לא אכנס לויכוח על הטענות שלך, אבל חבל שאתה לא מוכן להכיר בעובדות. בהפגנה היו לפחות 3000 מפגינים, אולי אפילו קרוב ל-4000. אני יודע שקשה לך אם זה, אבל תאלץ להתמודד.
משקל האנטי-ציונים גדל בהפגנות השמאל, אבל יוסי שריד צודק:
אפשר לפהיות ציוני ולא להיות חלאה. במאבק נגד הגזעות והנישול שותפים יהודים וערבים, ציונים ושאינם ציונים, דתיים (מכל הדתות) וחילונים (יוצאי כל הדתות).
עוד לא כתבת "מאמר" (מה שאתה קורא לפעשקוויל נאצות) על "רבנים לזכויות האדם".
אולי אנחנו לא צריכים את הקיבוץ הישראלי בשביל להיכנס לכנסת, אבל אנחנו גאים בשותפים אנושיים, אינטליגנטים, מסורים ורהוטים כמו שריד וזהבה גלאון ועוד לא מעט, ואנחנו לא דורשים מהם להפסיק להיות ציונים
ושריד צודק שלא חייבים ולהתאחד ולטשטש ועדיף שכל אחד יפעל בקהלו
יש בעיה בהנפת דגלי ישראל בתחום השטחים הכבושים, בעיקר באזור "מסופח", אבל תקריות בדלניות בהפגנה גונו מעל הבמה, ובנוף ההפגנה נקל היה להבחין בדגלי כחול-לבן שבאמצעם המילה "שלום" (זה לא דגל ישראל התקני, כי ישראל לא רוצה שלום, אבל ברור שמדובר בציונים הרוצים שלום).
היו אלפים וזה היה מחמם לב.
יש חילוקי דעות בין אנשים לגבי הנפת הדגלים ולגבי הפתרונות שיביאו שלום, מדינה דו-לאומית, שתי מדינות ועוד. הכל גלוי וידוע.
אך כולם היו מאוחדים ונכונים לפעול נגד הגזל וזה העיקר.
אתם מודים שבהפגנה לא היו דגלי ישראל אלא דגל כחול לבן שבו המילה שלום החליפה את המגן דוד. שוב, הטענה שהיו דגלי ישראל בהפגנה הוכחה כשקר.
מדוע ראוי שיונפו דגלי ישראל? כדי להזכיר לתושבים את הכיבוש?
אני יכולה להבין את הגישה המצדיקה הנפת דגל ישראלי, גישה האומרת שאנו כישראלים מגנים את הכיבוש, אבל חייבים להודות שזה קצת מצחיק, הרי רק מיעוט בטל בשישים (3000 מפגינים) מוכן לבוא ולמחות כנגד הגירוש.
בעיני דגל כחול לבן עם המילה שלום בוודאי מייצג את דגל ישראל, היו שם לא מעט דגלים כאלה, והנושאים נשאו אותם בגאווה וללא חשש או צורך להתנצל וטוב שכך.
הערה כללית. בדקתי אקראית סתם אתר של חבר כנסת אחר מהליכוד שזכרתי שהוא מנדנד באינטרנט, והתמונה שלו יותר גדולה
וסטליניסטית
http://www.dannydanon.com/
עם דגל ישראל ותמונה של ירושלים מאחור, אם כל מפגיני שייח ג'ראח הוא עוטים על עצמם חליפות או למצער ציציות, מניפים דגל ישראל ומסתובבים עם פלקט של ירושלים המאוחדת בוודאי לא היו קופצים נגדם.
איזה פרצוף ממלכתי יש לו, או שיש לך את זה או שלא.
איש אינו מוכן להתיחס לטענה מדוע השמאל אינו מעסיק את עצמו גם בשאלות חברתיות של ישאלים.
שר החינוך הכריז על שנת הלימודים הזאת כשנת השפה העברית.
ובכן דוד:
מודים באשמה. רק באשמה מודים.
נדמה לי שהיו שם שניים-שלושה דגלי ישראלי עם מגן דוד, אבל היתר לא רצו להרגיז את החרדים הפוקדים את קבר שמעון הצדיק.
הייתי גם בשייח גראח וראיתי את הפלסטינאים מפגינים דגיל פלסטין כאילו או אין מחר, תחסכמי ממני את הזיבולים ותביני דבר אחד: אם לפלסטינאים יש זכות להניף את דגל ישראל בכול הפגנה הן בקו הירוק והן מעבר לו אז יש טעם גם למפגינים ישראליםלהניף את דגל ישראל לא רק בשייח ג'ראח אלא במיוחד שם, סאמיח ג'בראן שיצא נגד דגל ישראל עשה זאת לא משום כיבוש אלא שהוא לא מוכן לקבל לאומיות זולת הפלסטינאית בארץ ישראל, אז אל תמכרי לי לקרדות הייתי שם.
אם כך גם בקרב אלפי האוהדים של בית"ר ירושלים ומכבי ת"א ובני יהודה אין אפילו ציוני אחד, כי תמיד הם מניפים דגל ישראל עם סמל או שם הקבוצה
אין כאן קונטקסט פוליטי אלא נטו גזענות של קהל גזען.
עידו, מדוע שהפלסטינים לא יניפו את הדגל?
אני צריכה להסביר לך משהו:
מצב הפלסטינים שונה ממצב הישראלים. להם אין עדיין מדינה, ולא זאת ועוד שנוגסים כל פעם עוד ועוד מארצם ובכל מפחיתים את הסיכוי שאי פעם יזכו לעצמאות. הנפת הדגל אצלם מהווה קריאה לעצמאות. מבחינת ישראל המצב שונה, אם תלך ותפגין נגד הריסת בתים של יהודים בכפר שלם תישא דגל? בשביל מה?
סמיח ג'ובראן אכן בעד מדינה אזרחית דו-לאומית, זאת דעתו והיא לגיטימית, אני לא חושבת שהפיתרון מתאים.
רוצים לעשות שלום, לכן כתוב להם על הדגל "שלום" ולא "ביתר ירושלים".
מי שמקבלים את שוקן, שטרסלר, גדעון לוי, אלדר אורי אבנרי, כשמאל באים בטענות לליבור הבריטי, בלי בושה בלי ידע סתם בורות מתנשאת. מתי שמעתם את אורי אבנרי מדבר על הון ועבודה. ליחסי מין והון? הוא מומחה מדורות. ארגוני עובדים? דברו עם שוקן שטרסלר אלדר ושו"ת.
הליבור הבריטי מגן על זכויות עובדים, על משכורות, על חוזים קיבוציים, על המערכות הקואופרטיביות, על מערכות הבריאות. על משכורות ותנאי עבודה בנמלים ובאוניות, על בטיחות בעבודה. זו מלחמה מתמדת קשה אכזרית מפרכת לא תמיד מנצחים בה. מי שקרוי שמאל ישראלי כבר מזמן נטש והזניח מלחמה זו. יוסי שריד וגברת אלוני היו בין מפרקי ההסתדרות וכל קבלן עובדים צריך להודות להם על כך.
כמה מנהיגי פועלים, ראשי ועדים וחברי ועדים דוברי עברית היו בהפגנה המדוברת?
הנימוק הזה שלפלסטינאים אין מדינה ולכן להם מותר להפגין עם דגלם ולנו אסור נמאס וגם ממש לא מקובל עליי, כול ערבי שהוא מטומטם ומתחסד אוהב להגיד את המשפט הבא: אין לי בעיה עם יהודים אלא עם ציונים. על אותו משקל אפשר להגיד אין לי בעיה עם הערבים אלא אם לאומיות פלסטינאית. זה ממש לא מעניין אותי שערבים לא אוהבים את הציונות בסופו של דבר זאת התנועה הלאומית שלנו ואם זה הם יצטרכו להתמודד ולשבת במשא ומתן, חוסר היכולת שלהם להכיר בלאומיות שלנו היא בעיה שלהם ורק שלהם אבל הפיתרון שלהם או התקווה שלהם שלהם שהציונות תיעלם ותישאר רק לאומיות פלסטינאית היא לא לגיטימית מבחינתי ומבחינת לא מעט מהשמאל המתון והשפוי.
משום שסולדירות אפשר לגלות ומגלים אנשים עם תודעה לאומית וזאת הסיבה שאני ועוד רבים אחרים היו בשייח ג'ראח. אם הפלסטינאים היו דורשים שיח זכויות בלי העדפה לשום לאום יכול מאוד להיית שהיה להם קייס למרות שסביר להניח שלא הייתי בעד העניין, אבל ובהתחשב בכך שהפלסטינאים שומרים מאוד על לאומיות זכותם לבקש ממני לוותר על הלאום שלי היא אממ לא קיימת אין להם זכות כזאת נקודה.
הטיעון שלך בין מפגיני ש'ייח גראח לקהל של ביתר הוא נימוק מטומטם למדי, משחק כדורגל ודגל ישראל לא ממש קשורים. הפגנה בש'ייח גראח דווקא כן ולו מהסיבה הפשוטה שדגלי פלסטין נראו שם למכביר וממש לא היה כתוב עליהם סלאם.
איש אינו מתייחס כי הטענה מגוחכת.
כל התנועות והארגונים שהימין אוהב להשמיץ עושים הרבה יותר למען החברה בישראל מאשר כל ארגוני הימין.
הקרן החדשה לישראל משקיעה מיליונים בפרוייקטים חברתיים.
רבנים שומרי משפט שפעילים בשטחים פעילים גם בתוך ישראל – עכשיו מתקרב פסח והם מפעילים פרוייקט קמחא דפסחא בכל הארץ, וגם פעילים בעניין תוכנית וויסקונסין.
האנרכיסטים השנואים ישנו במשך שבועות בכפר שלם כדי להתנגד לפינויו. איפה היו אז "פעילים חברתיים" מהימין, אם בכלל יש כאלה? איפה הייתם כשאנרכיסטים נסעו לבאר-שבע ולערד כדי להתנגד, ואף להצליח למנוע, פינויים של מעוטי יכולת מבתיהם?
להשמיץ קל. לדעת את העובדות קצת יותר קשה.
אני לא אוהב את הימין אבל בהחלט יש אנשים מהימין בעיקר דתיים שהולכים לעיירות פיתוח כדי לעזור לתושבים שם, מעבר לכך הטענה שלך לא רצינית משום שגם אם הקרן החדשה פועלת להרבה מטרות טובות זה לא אומר שהיא חסינה מביקורת.
שמאלן חדש וישן. כמה חברי כנסת מהליכוד וש"ם, נזכיר רק את כץ מהליכוד, עשו המון בעד זכויות עובדי קבלן קביעות, עניני תלוש וכדומה. גם נושא הטיפול בשיניים של סגן שר הבריאות, החרדי הנו נושא חברתי מובהק באירופה למשל ביחוד בעבר באנגליה היכן שהיו הבדלים מעמדיים עצומים בבריאות הפה
מי שמסתייג מהציונות וממסורות הציוניות על עבודת כפיים חילון העם היהודי וכ"ו צריך להצדיק את מערכות התמיכה הסלקטיבית בשיכון לחרדים שהם באמת בעלי הכנסה נמוכה. אם תבדקו מי משתמש בחינוך דתי בגין הסעות, ארוחות ויום לימודים ארוך תמצאו הרבה בעלי הכנסה נמוכה מאוד ומשפחות מרובות ילדים.
שמירה על שבת כהילכתו בקניונים למיניהם עבור מקבלי פחות משכר מינימום יש בה יותר משמץ של פעילות חברתית. הדברים אינם פשוטים כלל וכלל.
בארגון הנדל"ן שפיים אחד הארגונים הקפיטליסטיים המוצלחים בישראל יש איזה בעל מניות צדיק חברתי שלפעמים שולח מכתב לשוקן בעניני הצדק המזרח תיכוני, צדק עולמי כיבוש וכ"ו.וכ"ו וכ"ו.
תמיד, כשראיתי את מכתביו חשבתי על הזבניות במרכז הקניות של שפיים העומדות על הרגליים שבעה ימים בשבוע 16 שעות ביום. בטח הוא מחזיר להם חלק מהכנסתו בעסק מצליח כל כך.
גם חשבתי על הילדים האטיופיים שלא רחוק משם בכפר שמריהו בראשות הנסיך מבית אלוני הכפר מסבסד לימודיהם בבית הספר המקומי בזמן שאנשים ונשים אחרים מבית נסיכות זה כותבים מאמרים על חינוך האטיופיים בפתח-תקווה ונחה רוחי..
פובליציסט אמריקאי ידוע כתב על השיטה המטרית:
"אנחנו לא מתכוונים להתחיל להשתמש בה כי אנחנו לא רוצים להשתמש בה."
בניגוד לקרן החדשה לישראל שתורמת הרבה מאוד כסף לארגונים חברתיים, אם תרצו לא תורמת שקל אחד לארגונים חברתיים. לכן, הקרן החדשה לישראל הרבה יותר חשובה וראויה לחברה הישראלית מאם תרצו.
אבל עזבו את זה, ישראל הפכה לאחת המדינות הקפיטליסטיות הניאו-ליברליות ביותר בעולם המערבי באותו זמן שהימין שולט כמעט ללא עוררין. מה מונע מהימין היום להעלות את שכר המינימום? מה מונע ממנו מלהגדיל את כמות הפקחים שיבדקו את זכויות העובדים? מה מונע ממשלת ביבי-ליברמן-ישי מלהעסיק העסקה ישירה ולא דרך חברות קבלן כמו שהיא עושה היום? איפה הציונות שלהם? איפה אהבת העם היהודי? אכפת להם בכלל מהאדם הפשוט? הם מפזרים הצהרות לאומניות על אהבת העם, אבל מה שהם אוהבים זה רק את הסמלים ולא את האנשים האמיתיים שחיים פה.
שוקי ושאול ימשיכו לקרוא לכל העולם פאשיסטיים בזמן שהם עצמם מאמצים את הגינונים והשיטות של משטרת המחשבות- דהיינו התקפות אד-הומינם וסתימת פיות. אני מאמין שפרויד קרא לכך 'השלכה'.
יש כאלה שעל כל משאית שעוברת להם ליד החלון מכריזים על רעידת אדמה כמו בההאיטי.
האנרכיסטים הם צעירים נלהבים ומלאי מרץ, אבל הם לא קובעים שום דבר. דב חנין הוא נחמד, אבל בעתיד הקרוב ימשיך להיות ח"כ ממפלגה קטנה ואופוזיציונית נצחית. ראאד סלאח אוהב לצעוק כי אנשי דת אוהבים לצעוק.
השמאל הציוני לא נעלם, פשוט כבר לא קוראים לו ככה. מה שעד לא מזמן היה נחשב פה אידיאולוגיה כמעט מהפכנית, היום הוא ריאל פוליטיק רגועה ומרכזית. 8.5 מתוך 12 המנדטים של מרצ לשעבר הם בקדינה ואולי 0.5 מנדט הלך לחד"ש. אבל מבחינת מצע היורשת של מרצ ההיא היא יותר קדימה, חלק מהליכוד ומפלגת הברקייה – ולא האנרכיסטים ואפילו לא דב חנין.
טוב שיש מי שמותח את הקצוות, ומאפשר למי שפעם היה "קיצוני" להיות "שמאל מרכז". וככה גם האנרכיסטים הכי אנרכיסטיים רק' מקלים על נתניהו להמשיך את ההתנקות אל תוך הגדה, לאפשר הכרזה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים בממשלת אחדות פתח-חמאס, תוך המשך המו"מ הרציף להחזרה אטית וארוכת טווח של "גושי ההתיישבות". אנחנו עם קשה עורף ולכן מעדיפים לעשות את המובן מאליו לאט עם הרבה מהמורות, פיצוצים וקורבנות באמצע, מה לעשות.
האשכנזים כולם הם ציונים וימניים ולא יתכן אחרת כי היה להם את האפשרות לבחור והם בחרו לתמוך בגזענות האשכנזית שאיפשרה להם להשתתף במסיבת הפריבילגיות הגדולה .
שמאל יכול להיות רק אנטיציוני וספרדומזרחי כי רק לעם ישראל הספרדומזרחי יש אינטרס להיות שמאל אמיתי והאשכנזים ישארו תמיד רק סמול עפ פרטנזיות שיקריות שכל מטרתן לגרוף תקציבים מקרנות השמאל העולמי .
בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם…
כי שני עמים אויבים אנו.
לו נעשה סקר בין אותם מפגיני שמאל יהודיים בשיח ג'ארח, כמה מתוכם ביקרו בשכונה לפני כן, כמה מהם מבקרים בכלל בשכונות וישובים ערביים, לכמה מתוכם יש מערכות יחסים משמעותיות עם ערבים ובכלל עד כמה הם באים במגע עמם.
אלא כרגיל מכול אותם ילדי שמנת "שלומניקים ואנרכיסטים" נושבת רוח של איזה אלים קדמונים אשר ירדו מהאולימפוס ללמד את הבני אנוש מה טוב ומה רע.
אני לא מבין, עד כמה אפשר להיות תמים או בור כדי לא להבין את המציאות עד כדי ולהמשיך לדגול בקלישאות מתקופת האוסלו על "מתנחלים רשעים" ו"דו קיום נפלא בין ישראל עתירת ערבים לבין פלשתין נטולת יהודים".
אין כל עתיד קיומי למדינה הציונית שהוקמה בניגוד לחוק ולצדק כדי להעניק לכובשים ארופים מדינה על אדמות גזולות .
רק פרוק המדינה המלאכותית הציונית והקמת מדינה חדשה 'פלסטין הגדולה' מהים עד הירדן חילונית ודמוקרטית לכל אזרחיה הוא ראשית פתרון שיחזיר לעם הפלסטיני את מולדתו כדי שבתנאי שיוויון ללא כוחניות ניתן יהיה לבנות חיים חדשים ושיוויוניים.
בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.
זו שטיפת המוח הפשיסטית של הימין בכל מקום.
המאבק לצד הפלסטינים הנאבקים בגבורה נגד הכיבוש יצר מרקם עמוק של קשרים אישיים שחורג הרבה מהפוליטיקה. כמו כן לא כל מפגיני השמאל הם "ילדי שמנת". יש ביניהם מובטלים ואחרים בעלי משרות של 4,000-5,000 שקל.
חלאות נפוחות כמו "גברת נתניהו" אין בקרב המפגינים בשיח ג'ראח.
התעמולה הפשיסטית הופכת את השמאל לימין, ולכן היא מציגה אותו כחבורת אריסטוקרטים שלא מתקרבים לערבים או למזרחים.
הסנוביזם והגזענות לסוגיה הוא תחום ההתמחות של הימין, לא של השמאל
השמאל היה ונשאר אכול שנאה עצמית
ועכשיו הוא גם מאמץ את הנרטיב הפלשתיני השקרי.
הטימטום והשנאה העצמית
תמיד היה נחלת השמאל ויישארו כאלה.