סוף דרכה של ממשלת נתניהו?

עכשיו כבר ניתן לקבוע בוודאות כמעט גמורה: הפעולה הכושלת נגד משט הטרור בעזה הביאה להצלחתו. איראן יכולה לשלוח לעזה עוד ספינות עם ציוד ומזון, אולם ברור כי המשט הצליח במקום שבו אפילו איראן כשלה. ראש ממשלת תורכיה ארדואן יכול לזקוף לזכותו הישג מרשים: הוא שבר את המצור על עזה. הפרובוקציה התורכית נגד ישראל הצליחה מעבר למשוער ותורכיה יכולה לטעון בדין לכתר מגן הפלשתינאים. רשימת המוצרים החדשה שמגבשת הממשלה, מוצרים האסורים בהכנסה לעזה, לא תשנה את המציאות. המצור על עזה נשבר ושלטון חמאס בעזה צעד עוד צעד חשוב לקראת לגיטימציה בינלאומית.

לישראל היו כל הסיבות הנכונות להטיל מצור על עזה. מצור על טריטוריה לא-כבושה, שנורות ממנה רקטות אל עבר מדינה ריבונית אחרת, הוא לגיטימי. למן הנסיגה מעזה הייתה הסכמה בינלאומית רחבה על כך ששלטון חמאס הוא תיאוקרטיה חשוכה, טירניה טרוריסטית, שמניעיה הגלויים הם השמדת ישראל. ההסכמה הזו נשחקה והתפוררה. הקיפאון המדיני הממושך, שבמרכזו הסירוב הישראלי לשים את הקלפים על השולחן ולהעמיד את הפלשתינאים אל הקיר עם הצעת שלום ישראלית מפורטת וברורה, הביא לשחיקת מעמדה של ישראל עד כדי כך שמשט טרוריסטי אחד מוטט מצור לגיטימי על ישות טרוריסטית.

בתוך שנה וקצת, הפכה ישראל – במידה רבה שלא באשמתה – לא רק למדינה מבודדת ומצורעת; היא גם הפכה למדינה מתגוננת הנאלצת לשלם מחיר יקר על פעולה צבאית כושלת של קברניטים אטומים שאינם מבינים כי כאשר הופכים משט של מחבלים לאלטלנה פלשתינית, ומצניחים לתוך הספינה חיילי קומנדו חמושים ברובי צבע הנאלצים לירות באקדחיהם נוכח לינץ' מתקרב, התוקפן נראה כקורבן ואילו הנתקף נדמה כתאב דם ואלימות.

בנימין נתניהו. אהדה ציבורית פריכה

בחלוף למעלה משנה לכהונת ממשלת נתניהו, ניתן לסכם ולומר כי לא זו בלבד שאין שום סיכוי סביר שישראל תוכל לצור מחדש על ישות הטרור הפלשתינית, הרי שנחסמה לגמרי האופציה לתקיפת איראן. יותר משנה של קיפאון מדיני, היעדר יוזמה ישראלית, הסברה כושלת, אימפוטנציה מוחלטת באיוש תפקידים דיפלומטיים והתמוטטות המצור על עזה, בודדו את ישראל וסגרו בפניה כל אפשרות לגייס את הקהילה הבינלאומית לסיכול הגרעין האיראני.

בנימין נתניהו הוא המדינאי היחיד-כמעט שמבין שישראל נאבקת בפשיזם חדש. הוא ניבא עוד לפני 17 שנה שטילים ינחתו באשקלון, בבאר שבע ובערי הדרום. מול השאננות של אוסלו, נתניהו ניצב כמתריע בשער. אולם דומה כי נתניהו לא מוביל את ישראל למהלך צ'מברלייני שבמרכזו גיוס הקהילה הבינלאומית נגד איראן, הכרחת הפלשתינאים להתמודד סוף כל סוף עם נוסחת שתי המדינות שהם משקרים כי הם תומכים בה ובידוד האסלאם הטרוריסטי בעזה. במקום שבו חנין זועבי הצליחה, בנימין נתניהו כשל.

היום ברור מעבר לכל ספק כי ממשלת ישראל, במתכונתה הנוכחית, היא עול על עתיד המדינה. הממשלה הנוכחית היא פדרציה של איים אוטונומיים שנשלטים על ידי כוחות שונים בעלי כוונות שונות. פרשת עמנואל היא דוגמה מצוינת לאימפוטנציה של ממשלה שאינה מכריחה את הצדדים להידבר זה עם זה ודוחפת את ההכרעה לבג"ץ שמחליט לסיים את הסכסוך במאסרם של הורים. לממשלה הנוכחית אין שום פרספקטיבה ממשית ביחס לעתיד ישראל. כישלון המצור על עזה מוכיח שהמשך התנהלותה של ממשלת נתניהו עומד בסתירה ביחס למטרה המרכזית: הבסת סכנת הפשיזם החדש.

נתניהו יכול לתקן את המצב באמצעות יוזמת שלום ישראלית מפורטת שמאחוריה כל הציבור הישראלי. יוזמה שבבסיסה לאו אחד גדול – לא לתביעת השיבה – והן משמעותי – הסכמה להקמת מדינה פלשתינית בצד הכרה בישראל כמדינת העם היהודי. יש לנתניהו תמיכה אדירה בעם. הוא יכול לטרוף את הקלפים ולהקים ממשלת הסכמה ישראלית בהשתתפות שלוש המפלגות הגדולות. ממשלה כזו יכולה להוציא את ישראל מן המצב שבו היא נתונה: קיפאון מדיני, בידוד בינלאומי, ידיים כבולות בזירה העולמית, מדיניות חינוך ופנים כושלת וחוסר תוחלת באשר להתמודדות עם הסכנה הקיומית מאיראן. ממשלה כזו יכולה להיות ממשלת בשורה.

השאלה המהותית איננה אם נתניהו רוצה בכך. השאלה הגדולה היא אם יש בו העוז לעשות כן. נתניהו חייב להכריע אם בשם הממלכתיות הציונית ומדיניות חד-נס ז'בוטינסקאית שבבסיסה הדאגה לאומה, הוא רוצה להעניק גת כריתות לשותפות הקואליציוניות שלו שליוו אותו לניצחון בבחירות האחרונות. מובן שישנה סכנה ממשית ומהותית שמבחינה פוליטית, נתניהו יהיה תלוי בשתי מפלגות שמעולם לא דגלו בתפישתו באמת: קדימה ומפלגת העבודה. אולם דומה שאין אפשרות כבר ללכת בכיוון שונה. ממשלת נתניהו הנוכחית מגיעה לקץ דרכה הפוליטית, אפילו אם תמשוך עוד שנה ואף שנתיים.

נתניהו יכול לשאת עצמו על גבי האהדה הציבורית הנתונה לו. אולם מי כאהוד אולמרט יודע כמה אהדת הציבור פריכה. בתחילת מלחמת לבנון השנייה, אולמרט ופרץ היו גיבורים. בסופה, הם היו למוקצים מחמת מיאוס. נתניהו חייב לזכור כי אולמרט זכה לסיום מעודן יחסית של כהונתו: הוא פרש בגלל פרשיות שחיתות, לא משום שסיכן את ביטחון ישראל ומעמדה. אם נתניהו ימשיך במדיניותו הנוכחית ויעמיד את ישראל בסכנה, אותו ציבור שאוהד אותו כל כך כרגע, יקיא אותו מקרבו – במקרה הטוב – כאילו היה עצם טורדנית במיוחד בגרון.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “סוף דרכה של ממשלת נתניהו?

  1. ההיפוך ההסברתי הידוע שמשכנע רק ישראלים.
    צ"ל: ירי טילים מטריטוריה כבושה נגד המדינה המטילה עליה מצור הוא לגיטימי.

  2. הטמטום שלנו היה שהטלנו מצור אזרחי, ועכשיו נתניהו מבין עד כמה זאת הייתה טעות( של הממשלה הקודמת). האינטרס של ישראל הוא למנוע התעצמות צבאית של החמאס ולא הכנת פסטות עם כוסברה בבתים של העזתים . אבל שהולכים עם הראש בקיר, וכל ביקורת או דיון ישר נראים כבגידה, זה מה שמשלמים.
    דמיינו שמישהו היה אומר לפני המשט שיש צורך להסיר את המצור האזרחי בשביל להגיבר את הלגימטימציה של המצור הצבאי החיוני, ישר היו "תולים" אותו בכיכר הדיון הציבורית. חברה עם צרות מחשבה לא תוכל להתמודד עם אתגרים מורכבים ורציניים. לצערם של רבים , החיים הם לא טוקבק.

  3. איזה יוזמת שלום?

    לא חוכמה לכתוב שהמצב לא טוב וצריך לעשות משהו. מה אתה מציע לעשות?

    ממשלות קודמות הציעו במצבים כאלה ויתורים חד צדדיים בתמורה להקלת הלחץ לזמן קצר. האם זאת יוזמת השלום שאתה מציע? להאכיל את הנמר במשהו כדי שהנמר ירגע מעט עד שרעבונו יתחדש?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s