עוד

מי מפחד מפני פרסטרויקה בישראל?

ההשוואה השמאלנית הרווחת ביחס למצבה של ישראל הוא בין רפובליקת ויימאר המטה ליפול ובין ישראל שהפשיזם החדש מאיים לעשות בה כבשלו. ההשוואה הזו נעשתה במשך שנים הרבה על-ידי מגוון גורמים, רובם ככולם נתונים להשפעה סובייטית או נתמכים ישירות על-ידי הקרמלין, כאשר הסיסמה המלכדת הייתה "סכנת הפשיזם". אולם ישראל איננה ויימאר וההתקוממות נגד האוליגרכיה השלטת בישראל מגיעה בעיקר מצד חלקים בציבור הישראלי שמעולם לא הזדהו עם מורשת בגין, לא התרגשו מהמנון בית"ר ולא נרעדו למקרא שירי אצ"ג.

ישראל ערב ראש השנה תשע"א היא יותר הונגריה 1956 מאשר גרמניה של 1926. כמו בהונגריה של אז, ציבור אדיר מואס באוליגרכיה השלטת. סטודנטים, פועלים, בני נוער, חיילים. כל מה שמרכיב מהפיכה. אולם בשונה מהונגריה, לשמאל יש מתיאש ראקושי (רודן הונגריה מטעם סטלין) משלו אך למחנה הדמוקרטי אין את אימרה נוג', ראש הממשלה הרפורמיסטי שאף שילם בחייו על מרידתו בסטליניזם. ככל שכנופיית הארבעה (החונטה המרובעת של עיתון "הארץ", הפוסט-ציונים באקדמיה, הקומוניסטים ו"אנשי הרוח") משתוללת יותר ויותר, הזעם הדמוקרטי הולך וגובר.

מהפכנים מקצועיים

למעשה, הקש ששבר את גב הגמל היה פרשת אריאל. מי שאיננו בקי בטכניקות קומוניסטיות ליצור מחלוקת ופילוג, יכול היה לחשוב שמדובר באיזה עניין מקרי של כמה אנשי תיאטרון שהחליטו כי הם לא יופיעו בהיכל התרבות באריאל ולפתע פרצה סערה. אולם מדובר באירוע שהתפרץ, נוהל והתגלגל באופן בלתי-מקרי בעליל ובעיתוי פוליטי מסוים. צריך להיות אוויל גדול, או נאיבי לא קטן, כדי להאמין שהפצצה הזו התפוצצה "במקרה" ערב השיחות הישירות עם הפלשתינאים. המטרה הייתה להביך את ישראל באמצעות העלאת סוגיית אריאל לסדר היום המדיני, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – להבעיר את השיחות עם סוגיית ההתנחלויות. ככה לא מתנהגים אנשי בוהמה יפי נפש; ככה נוהגים מהפכנים מקצועיים מהסוג הלנינופילי.

הונגריה 1956. פועלים ליד ראש פסלו המנותץ של סטלין
הונגריה 1956. פועלים ליד ראש פסלו המנותץ של סטלין

ולציבור בישראל נמאס. יותר ויותר אנשים שמזוהים רעיונית ופוליטית עם מסורות כמו אלה של 'השומר הצעיר', תנועת העבודה והליברליזם ההומניסטי, מתחילים להתלכד לכדי תנועה דמוקרטית אחת שמואסת ברודנות הסטליניסטית באקדמיה, במוסדות התרבות ובמערכת המשפט. כולם מבינים שעיתון יומי שמחליט לפרסם ערב ראש השנה תחקיר תמוה על שר החוץ – "תחקיר" בן למעלה מ-20 עמוד שאיננו מייצר ולו כותרת אחת בחדשות – איננו משרת ציבור. הוא חלק מכנופיית הארבעה שמבקשת לעשות במדינה כרצונה מעל רצון העם ונבחריו.

שובה של היבסקציה

מובן שהדרך היחידה של הסטלינואידים להתמודד עם הפרסטרויקה המתקרבת היא לשלוף קלצ'ניקוב ולהעמיד טנקים בכיכר העיר. לכן מתחילים לגלגל פה סיפורים על "פשיזם". כדי שכל ביקורת על חברי ואוהדי הליגה לידידות ישראל-אש"ף – שלא לדבר על נטילת המשאבים הציבוריים מידיהם בעקבות פעילותם המחרימה, המסיתה והמשסה – תהפוכנה מייד להיסטריה של "בוא הפשיזם". לכן רואים שוב את סוכני רק"ח מסתובבים יחד עם מפגיני 'שלום עכשיו' וגמלאי מפ"ם ליד תיאטרון 'הבימה' ומתחילים להזליף את טיפות הארס הידועות על "סכנת הפשיזם".

הבעיה המהותית של מתנגדי הדיקטטורות האדומות הייתה תמיד היכולת לתת מכה שכנגד. מול גרזן בראש, אש בכיכר העיר, טנקים הדורסים בני אדם חיים והוצאות להורג של מתנגדים, מתנגדי הסטליניזם מעולם ידעו כיצד להגיב. הממשלה החלשה בישראל, שמתקפלת מול כל לחץ ציבורי המגורה על-ידי הקומוניסטים ועוזריהם (ע"ע פרשת גירוש מהגרי העבודה), לא מבינה מדוע דווקא כשהיא כל כך בסדר, חברי היבסקציה המקומית מורידים לה נבוט בראש. במקום להורות חד-משמעית על קיצוץ מיידי בתקציב של מוסד שאינו פועל נגד מחרימים, מנדים ומסיתים מקצועיים, מייבבים נוכח יורשי הגרוזיני המשופם שמנסים בכוונה לפוצץ את שיחות השלום.

מול כנופיית הארבעה

השנה הקרובה תהיה שנת הכרעה לישראל, ולא רק במובן המדיני. ההנהגה בארץ תצטרך להכריע אם היא בוחרת להמשיך להוריד ראש בפני המחרימים, המנדים, המשסים והמחרפים, או שהגיעה העת להתעורר. ההנחה הרווחת בקרב היבסקציה המקומית היא ההנחה שהחזיקו בה הערבים מאז ומעולם והופתעו כל פעם מחדש כשהופרכה: הם האמינו שעם ישראל חלש ושאינתיפאדה השמדתית יחד עם טבח בליל הסדר ורצח ילדים לאור יום יוכלו לרסק את רוחו. אלמלא תופרך ההנחה הזאת, האלימות המהפכנית תלך ותגבר וביסודה קידום הרעיון של אקציות תמורת שלום: אקציה ליהודי אריאל תמורת תהדייה בדרך לשחרור פלשתין.

מהפכה דמוקרטית מול כנופיית הארבעה היא אינטרס של כל הציונים, מעבר לחלוקה מפלגתית. הגיעה העת להבהיר שאקדמיה היא מוסד מחקרי העוסק בקידום הידע ולא באינדוקטרינציה; שתיאטרון הוא מוסד ציבורי הנאבק על תקציבי תרבות ולא מנסה לשבש מו"מ מדיני עם דה-לגיטימציה ל-18 אלף תושבי עיר בשומרון; שמותר ללמד יותר יהדות ופחות אזרחות, והמאבק על האיזון איננו בין פשיסטים למגני הדמוקרטיה אלא בין תומכי השקפות שונות; שאפשר להעדיף עבודה עברית על פני העסקת עובדים זרים בשכר רעב 12 שעות ביום; שמדינה בה נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר החינוך ושרת התרבות מתייצבים לצד הומואים ולסביות היא מדינה נאורה יותר ממולדת החירות האמריקנית בכבודה ובעצמה.

הבעיה המרכזית היא הפחד. באקדמיה, בתיאטרון, במערכת המשפט ובעיתונות ישנם רבים אשר מפחדים לומר את אשר לבם. איש אקדמיה אחד אמר לי זאת מפורשות: אם אדבר, עלולים לעצור את תהליך הקידום שלי. וכאשר הפחד שולט, הטכנוקרטים מזהים מייד את מוקדי הכוח ומשתפים עמם פעולה. בהיעדר מעשה, הלחץ של הלנינואידים המקומיים יהיה כפול ומכופל. כבר עתה הם מגובים בשתיקת הטכנוקרטים. לבנימין נתניהו, לגדעון סער וללימור לבנת יש הזדמנות כמעט חד-פעמית להגשים את רחשי לב הציבור ולחולל דמוקרטיזציה אנטי-סטליניסטית בישראל ברוח האיסור שגזרה על עצמה לבנת בכל הנוגע להתערבות בתכנים. אם ההזדמנות הזו תוחמץ, לא תהיה לציבור כל ברירה אלא לצאת למלחמת אזרחים של ממש על זכותו לחיות במדינת היהודים ללא החרמות, נידויים, איומים והיסטריה אנטישמית במסווה מבחיל של "אנטי-ציונות".

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “מי מפחד מפני פרסטרויקה בישראל?

  1. לא הבנתי מה הבעיה עם עיתון הארץ ולמה שהוא יעורר שאיפה לתגובה אלימה ומכת נגד מוחצת? לשמאלנים אבור שיהיה עיתון משלהם? לא רוצה לקרוא, אל תקרא. לך תקרא מעריב או ישראל היום.

  2. הגזמת דוד, יש זן מתועב של סמולנים עוכרי ישראל אבל רוב הסמול לא נגוע במחלה הזאת, יותר מזה בניגוד לקומוניסטים לאידיוטים המועילים שלנו אין דיוויזיות וספק אם הם יכולים למלא תא טלפון אחד, או להלשים מניין.

  3. קראתי וצחקתי.
    "חלקים בציבור הישראלי שמעולם לא הזדהו עם מורשת בגין, לא התרגשו מהמנון בית"ר ולא נרעדו למקרא שירי אצ"ג"…
    בוחרי הליכוד (שלא לדבר על בוחרי ישראל ביתנו) יודעים מי זה אצ"ג? הזדהו עם מורשת בגין? נו, באמת…
    הפגנת שחקנים סמולנים (ר"ל) לא היתה זוכה לתהודה, אלמלא קמו חבריו של דוד מרחב בצווחה איומה.
    חיזרו לפרופורציות!

  4. מעניין למה זה לא פורסם ב"מקור ראשון"
    אולי כי מאמר כזה יפזר את גייסות הימין לכל רוח.
    הימין, בעולם אבל בעיקר בארץ, מעולם לא נבנה על שוועת הנדכאים. הצגתו כדוד הקטן שנלחם נגד סטאלין הגדול או נגד אח גדול אחר כמוה עבורו כיריקה בפרצוף.
    הימין בארץ נושא את כל האדנות (גם אם רבים מחסידיו אביונים).

    את יריביו הוא לא מאשים ב"סתימת פיות" או ב"הדרה ממוקדי הכוח",
    אלא ב"הרמת ראש" ב"תקיעת סכין בגב האומה" ב"בגידה" ב"מלשינות" ובשאר ניבולי פה הלקוחים היישר מנקודת מבטו של הבוס הגדול והשמן, שלמרבה הצער גם אנשים ממוצא שמאלי ומהפכני לקו בה כשהשפם שלהם גדל מספיק.
    "מכת הנגד" שהכותב רוצה היא מכת הנגד של הבעל המכה "היא קראה לי בטלן אז זרקתי עליה את המגהץ".

    אבל אנחנו לא מפחדים מהמגהצים שלכם. כוחכם וחולשתכם הן כוחו וחולשתו של גוליית, ומכת הנגד של דוד נגד גוליית מרחב וידידיו החלה להכות עכשיו ותהיה מכת הנגד באחרונה.

  5. השומר הזקן מעוות כשומר הצעיר.
    אכן הוא שמאל לפי דבריו והדוגמה המובהרת לשמאל הישראלי היא הקיסרית הזקנה מכפר בשרון ושלשת בניה עצי אלון לתפארת שכל רע אפשרי, נצלנות, צביעות, צדקנות, גסות רוח מתנשאת, ציניות בוטה, צווחנות וצרחנות נפלט מארבעתם בצרורות.
    קודם, כמו אביהם סטאלין, שמאלני ישראל, כשומר הזה, צובעים את האנשים ההגונים הישרים העמלים לפרסתם כגיסות הימין, כעושקי הנדכאים. מעגן מיכאל הנעשק על ידי תושבי אור עקיבא ושכונות הרצליה העושקות את שפיים.
    אחר כך הם מפחידים את כולנו בדין ההיסטוריה. אמור לנו שומר האם ההיסטוריה לצידך מדוע את רץ מתרוצץ ומשתדל לשרת את האימפריאליזם הקלריקלי מוסלמי פשיסטי שמאז ומעולם, חוץ מבישראל, היה שנוא על כל איש שמאל אמיתי?

  6. וואו – כמה יוהרה, כמה גסות רוח אצל יאיר דקל והשומר הזקן, מייצגי השמאל כאן וכמה עצוב – לא רק:
    "קראתי וצחקתי. בוחרי הליכוד (שלא לדבר על בוחרי ישראל ביתנו) יודעים מי זה אצ"ג? הזדהו עם מורשת בגין? נו, באמת…"
    והשני קודם איזו מכה מתחת לחגורה משהו שיערער את מעמדו של הכותב:
    מעניין למה זה לא פורסם ב"מקור ראשון"… עובר מאשים את הצד השני ב"ניבולי פה הלקוחים היישר מנקודת מבטו של הבוס הגדול והשמן" ולא רואה את הגיבנת שלו עצמו…
    מיד לובש את אדרת דוד המסכן אך האמיץ והצודק תמיד:
    "אנחנו לא מפחדים מהמגהצים שלכם. כוחכם וחולשתכם הן כוחו וחולשתו של גוליית, ומכת הנגד של דוד נגד גוליית מרחב וידידיו החלה להכות עכשיו ותהיה מכת הנגד באחרונה." תחי המהפכה, יחי הבולשביזם (המיעוט שראה עצמו כרוב, כן כן, כבר אז).

    תמצית הגישה הבריונית, המניפולטיבית, המבזה את מי שמעז שלא להסכים איתנו – על רגל אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s