האמת הפלשתינית שהשמאל טורח להדחיק

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 20.12.2010

השמאל הישראלי נטה להתייחס לאורך כל השנים לפלשתינים ביהירות רבה; בעוד הימין ראה בפלשתינים יריב לאומי מר שיש לעיין היטב בכתביו ובהתבטאויותיו, זלזלו בשמאל בערבים. כשיאסר ערפאת זעק עם הגיעו לעזה את זעקת הג'יהאד, בשמאל פטרו את דבריו בלא כלום. ההיסטוריה הוכיחה שפטרונות לאומית והתנשאות פוליטית עולות ביוקר. לכן, כדאי להתייחס למה שאומרים וכותבים בכירי הפלשתינים בכבוד הראוי: הם מתכוונים היטב לדבריהם.

ב-10 בדצמבר פרסם סאיב עריקאת, זה שביוזמת ז'נווה מנסים לשווקו כפרטנר, מאמר ביומון הבריטי "גרדיאן" תחת הכותרת: "עניין השיבה של פליטי פלשתין". עריקאת הוא דובר רהוט ואומר דברים בבירור; דברים שכדאי לקוראם. הוא פותח את מאמרו בציטוט מהרוזן פולקה ברנדוט שאמר את הדברים הבאים: "יהא זה פשע נגד עקרונות הצדק הבסיסי אם ימנעו מאותם קורבנות חפים מפשע (הכוונה לפלשתינים, ד"מ) לחזור לבתיהם, בעוד שהמהגרים היהודים יזרמו אל פלשתין".

זכות לתבוע את חיסולה של ישראל. סאיב עריקאת

זכות לתבוע את חיסולה של ישראל. סאיב עריקאת

עריקאת ממשיך בעקבות דברי ברנדוט ואומר דברים מפורשים. לאחר שהוא מסתמך על ההיסטוריונים החדשים, מסביר עריקאת: "תקופה זו של הנישול, אשר בפי הפלשתינים היא 'הנכבה' או 'הקטסטרופה', היא זרע הניסיון הפלשתיני ומקור זהותנו הקולקטיבית… כיום, הפליטים הפלשתינים מהווים יותר מ-7 מיליון איש – 70 אחוז מכלל האוכלוסייה הפלשתינית. אם יתעלמו מזכויותיהם הלגיטימיות החוקיות המקודשות בחוק הבינלאומי, ומשאיפותיהם לשוב למולדתם, לבטח כל הסכם שלום שייחתם עם ישראל לא יחזיק מעמד". לאחר שהוא מביא את דוגמת הסכמי דייטון שהכירו בזכות שיבת פליטי בוסניה לארצם, כותב עריקאת: "בבוסניה ובפלשתין, שיבת הפליטים נחשבת הכרחית לחלוטין ליציבות השלום. כל הסכם שאינו מכבד את זכויות הפליטים ייראה כטומן בחובו את זרעי כישלונו הבלתי-נמנע". עריקאת חותם: "כשהמשא ומתן יתחדש שוב, אל לו לעולם לנטוש את פליטי פלשתין, לא כל שכן לכפות על נציגיהם לעשות כן". עריקאת מבטיח כי מתן זכות לפליטים לבחור בין שיבה לפיצויים לא תשנה את המציאות בין-לילה ולא תהווה איום קיומי על ישראל.

הדברים שכותב עריקאת הם ברורים: הפלשתינים יסכימו אך ורק להסכם שיתבסס על ארבעה דרישות שתמולאנה על-ידי ישראל – חזרה לקווי 67', פינוי ההתנחלויות, חלוקת ירושלים ומימוש זכויות השיבה. ההבטחה של עריקאת, שלפיה הדבר לא ייצור "משבר קיומי לישראל" כדבריו, היא בבחינת מס שפתיים: ברגע ששבעה מיליון פלשתינים יוכלו לשוב אל שטחי ישראל, כלומר ברגע שהאוכלוסייה הערבית בין הירדן לים תמנה לפחות עשרה מיליון נפש, יבוא הקץ על מדינת ישראל. שישה מיליון יהודים לא יוכלו לכפות מדינה יהודית בשטח שבו הרוב הוא ערבי. כל ניסיון ישראלי לעשות כן יזכה להגדרה "אפרטהייד" ובבחירות דמוקרטיות יזכו היהודים בקושי לייצוג של פחות ממחצית הכנסת.

סאיב עריקאת אומר דברי-אמת, ויש לכבדו על כך. הוא יריב ראוי ומר, הרבה יותר ראוי מערפאת ולא פחות מר ממנו. עריקאת אומר את מה שבני בגין שב ואומר כל העת: הסכסוך איננו על שטחי יו"ש, אפילו לא על ירושלים. הסכסוך מתמצה בשאלת זכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זו זכות שהפלשתינים לא הכירו בה וגם לא יכירו בה. בחוכמתם, הם מונעים הכרה זו באמצעות העלאת תביעת השיבה כבסיס לכל הסכם שלום, ואינם אומרים במפורש שאינם מכירים בזכות קיומה של מדינת היהודים.

לפלשתינים יש זכות מלאה לתבוע את חיסולה של מדינת ישראל. הזכות הזו נובעת מעשרות שנים של לאומנות קנאית אשר בשיאה קיימה רומן עם הנאצים. לפלשתינים, כך נדמה, אין שום אפשרות לוותר על הדרישה לחיסול ישראל; זה כבר נמצא בדי.אן.איי של התנועה הלאומית הערבית. אבל לישראל יש חובה כלפי עצמה, כלפי עמהּ וכלפי היסטוריה של אלפי שנים לסרב להתחסל נוכח תביעות הפלשתינים והבטחותיהם המתקתקות. כל דיון על תביעת השיבה והכרה בה יביא למלכודת דמים שלעומתה, האינתיפאדה הפרוטו-נאצית של אוסלו תיראה משחק ילדים תמים. וברוח דברי מרדכי הורוביץ, בעלה המנוח של נעמי שמר ז"ל, שהיטיב לסכם: "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל, ואם אי-פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים".

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “האמת הפלשתינית שהשמאל טורח להדחיק

  1. אני קצת חוזר על עצמי אבל הדבר האחרון שאתה הולך מולו הוא הזרם.
    הטקסטים שלך הם תמצית המיינסטרים של הרחוב.

  2. על מה אתה מלין?
    קברתם את רעיון שתי המדינות. מניה וביה, נשארה אחת דו-לאומית. כעת נהוג בה משטר אפרטהייד בו לכשליש עד מחצית מהאוכלוסיה אין זכויות אזרח כלל. מניה וביה, כל שנדרש הוא שוויון פוליטי, ומין הסתם גם שוויון ב"שיבה". על מה אתה מלין אני לא מבין?

  3. הוא מלין על היושרה שלך ושל חבריך

    במקום לדבר בגלוי על כך שהדיאלוג עם הפלסטינים סופו זכות השיבה – אתם מקשקשים

    וזאת מסיבה פשוטה כיון שאחרת גם המתונים בעם יעיפו אתכם לכל הרוחות

  4. משה- כנראה שהזרם המדובר הוא המילייה התרבותי הנשלט ללא עוררין בידי השמאל, והוא אחד מהזרמים השוצפים, הקוצפים והקנאים ביותר, במיוחד כנגד אינלקטואלים ש"בגדו".

    לראיה- הזילזול, העויינות וה'ניימ-קולינג' משולל הרסן של כל החברים לשעבר מרשימות.

  5. אני מקפיד שלא להגיב לטוקבקים, ואני אחרוג הפעם ממנהגי – עם תגובה קצרה. מדהים אותי כל פעם מחדש שאין התייחסויות לתוכן המאמרים אלא רק למה שמסביב. מה שאומר עריקאת זה מדהים. הבעיה עם השמאל היא שמנטלית הוא נשאר בשלב הסטליניסטי שלו: סירוב מוחלט להתמודד עם המציאות. לכן, גם אם אבו מאזן יקרא בגלוי לחיסול ישראל, השמאל יצליח לערוך פעלולים כדי לטעון שהפלשתינים דווקא רוצים בשלום.

  6. הבהרה: אני לעולם לא אשנה את שם משפחתו של אבי,
    אבל לדעותיו איני מחויב.

    כעת לעניין. אתה מדבר על הימים שבהם בן דרור ימיני או גדי טאוב או אסא כשר ועירית לינור נחשבו שמאל כי הם היו מוכנים להחזיר משהו.
    השמאל של היום מפגין שכם אל שכם עם הפלסטינים ושותף לתביעותיהם הצודקות הנ"ל.
    הצעת החלוקה מכ"ט בנובמבר 1947 דיברה על מדינה יהודית אבל לא היה בה כל אישור לגירוש קבע של הלא-יהודים החיים בתחומה של מדינה זו, גם לא של מתנגדי החלוקה.
    אותו או"ם שהחליט על החלוקה ב-181 החליט גם על השיבה ב-194.
    זו לא הפרשנות הפלסטינית, זו הפרשנות הנכונה.

  7. לא הצעת החלוקה הקימה את מדינת ישראל. ההכרה על זכותם של היהודים לבתי לאומי כבר עוגנה בכתב המנדט על ידי חבר הלאומים שקדם לאו"ם. הצעת החלוקה באה לפתור קונפליקט . ברור שלא הצעת החלוקה גרמה לבעיית הפליטים אלא העובדה שהפלשתינאים בסיוע ממדינות ערב פתחו במלחמה נגדה תוך שאיפה להשמדת מדינת ישראל והיישוב היהודי בארץ. עקב מלחמה נואלת זו נוצרה בעיית הפליטים והוברר מה שברור עד היום והוא שיש כאן מלחמה לחיים או למוות בין שני עמים על אותה אדמה.ייתכנו פשרות זמניות, אפילו לטווח ארוך אבל הסדר אמיתי לא בדור זה ואולי לא בדורות הבאים.

    מעניין את סבתי המנוחה מהי ההחלטה הפוליטית הנכונה ומה מחייב הסדר צודק והוגן -מי שמדבר במונחים אלון הוא אוויל שלא מביןבדבר. מעניין אותי כיהודי רק דבר אחד מה יבטיח את קיומה ובטחונה של ישראל כמדינה יהודית וורצוי מאד דמוקרטית אבל זה לא תנאי הכרחי. אם היא מיועדת להיות מדינה דו לאומית מצדי שלא תתקיים בכלל. למען המטרה הזאת לא זו בלבד לא אקבל את זכות השיבה אלא שאם ימשיכו הפלשתינאים במאבק אלים ותיווצר הזדמנות לכך נביא עליהם ,אם נוכל, נכבה שנייה איומה מקודמתה. זו השפה היחידה בה אני מוכן לדבר עם הפלשתינאים וןעם התומכים בהם מבית ומסייעים למאבקם.

  8. אותי מעניין מה צודק,
    ומאבקי אינו מאבקך.
    ולמנדט הבריטי וללורד בלפור אין שום זכות להחליט שהקולוניות שלהם נועדו למטרה זו או למטרה אחרת.
    ולתיאודור הרצל וא"ד גורדון ושות' אין זכות להטריד פלאח אחד ממנוחתו רק מפני שמישהו רודף אותם בארצות מושבם.

  9. לדן בו ציון: מעבר לגיחוך שביומרה שלך לדעת מה נכון ומה לא אתה טועה, להרצל ועוד איך יש זכות להטריד פלאח שיושב על אדמת אבותיי שנגנבה בכיבוש אימפריאליסטי איסלמיסטי לפני 1300 שנים על ידי עומר אל חטאב, ארץ ישראל היא קולוניה מוסלמית ופריבלגיה על חשבונו של היהודים אז לא זה בהחלט לא מקובל עליי או על העם היהודי לא נראה לך? אתה מוזמן לשתות את המים של עזה.

  10. בן ציון מייצג עמדה של אנשי שמאל שהלכו צעד צעד, עקב בצד אגודל, מהשקפת עולם שבסיסה הומניסטי ונדיב עד למקום שבו הם מוכנים להניח את צווארם מתחת לגליוטינה למען אותו "צדק" מוחלט (לראייתם): "אותי מעניין מה צודק", "ולתיאודור הרצל וא"ד גורדון ושות' (להלן: התנועה הציונית), אין זכות להטריד פלאח אחד ממנוחתו רק מפני שמישהו רודף אותם בארצות מושבם."
    אין להם חילוקי דעות עם הציונים לגווניהם, זהו מאבק של בני האור בבני החושך שאחת דינם: "לשתות מהים של עזה".
    אנשים כמותו לועגים לאלה שנחשבו או נחשבים שמאל כי הם 'לא הולכים עד הסוף', הם רק "היו מוכנים להחזיר משהו". להחזיר 'משהו' זה מן שמאל לייט, מפונק ונלעג. רק נכונות להקרבה עצמית בדמות התאבדות קולקטיבית, היא המדד בעיניו ובעיני אותה סיעה, שהיתה הזויה ושולית בעבר, לשמאל אמיתי.
    הבעיה היא שכיום הם מהווים את כוח החלוץ הנערץ שהולך לפני המחנה.

  11. מהות השמאל המבוטא על ידי מר בן ציון הוא מהפכנות: שאיפה לעתיד אוטופי שיקום רק על חורבות המציאות הקיימת. המטרה מקדשת מבחינתם כל מאבק ברוטאלי ואיצלת ה'שלום' היא רק כסות שמהותה מהם והלאה.
    בוויכוחים עם אנשי שמאל 'אמיתיים' נוכחתי בזאת שוב ושוב: אתה מפריך בהגיון ובעזרת ידע היסטורי בסיסי את כל טענותיהם, ואז מופיע הזעם הקדוש, האלימות המילולית, ההתנשאות, הלעג והתקיפה האישית – כמו שניתן לראות בטוקבק הזה וברבים אחרים.
    זה כאמור השמאל באופן כללי. על השמאל הישראלי, מומלץ המאמר הזה:
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-54998-00.html

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s