ירון לונדון ונייר הלקמוס של האינטליגנציה הישראלית

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 29.12.2010

הרעיון שהציע העיתונאי ירון לונדון, שלפיו ישראל תהפוך את גלעד שליט מ"בן ערובה לערב" בכך שתוציא להורג את מנהיגי החמאס בזה אחר זה, ולצמצם באופן קבוע את מספר האסירים שישוחררו בעסקה, הוגדר על-ידי ראש הממשלה נתניהו כ"מעניין". לונדון הציע בעבר גם לירות ישירות אל מוקדי שיגור הטילים מעזה. ההצעות של ירון לונדון באות מהבטן וספק אם הן ישימות כלל; לישראל אין את הפריבילגיה המוסרית לירות ישירות אל מוקדי אוכלוסייה אזרחית, וגם חיסול מנהיגי החמאס איננו פתרון. המעניין בהצעות של לונדון אינן תוכנן אלא שני מאפיינים מרכזיים שלהן: האחד, היכולת להציע הצעות בלתי-ישימות ששום ממשלה אחראית איננה יכולה להוציא מן הכוח אל הפועל; האחר, המנטאליות הסמי-אוטופיסטית אשר מאפיינת אנשים שעדיין מגדירים עצמם כשייכים למחנה השמאל הישראלי בהצעת פתרונות מהירים וחד-משמעיים לבעיות מורכבות.

מנטאליות של זבנג וגמרנו. ירון לונדון. צילום: קובי קלמנוביץ', nrg מעריב

מנטאליות של זבנג וגמרנו. ירון לונדון. צילום: קובי קלמנוביץ', nrg מעריב

הבעיה המהותית של אינטלקטואלים ישראליים שעדיין לא הצליחו להסיק את המסקנות המתחייבות מהסכסוך הציוני-פלשתיני היא חוסר היכולת להבין את מלוא מורכבותה של התמונה המזרח תיכונית. המזרח התיכון ככלל, והתנועה הלאומית הערבית בפרט, מתנהלים לפי טמפו שזר לחלוטין לחשיבה מערבית רציונאלית. למשל, הטענה שלפיה הפלשתינים יעדיפו שלום על פני מלחמה בגלל שינוי פני המציאות הגלובאלית – טענה שאחז בה שמעון פרס בחזון המזרח התיכון החדש שהתבסס על קביעה מעין-מרקסיסטית שאינטרסים כלכליים עומדים ביסוד ההתפתחות ההיסטורית – הופרכה. חזון השלום הכלכלי של נתניהו – אשר יסודו ברציונליזם מערבי טהור שסבור כי אדם יעדיף לעסוק בפיתוח ובטיפוח אישיותו, ביתו, משפחתו וחברתו, ולא בהשמדה אישית וקולקטיבית – נתקע בדיוק משום שהמערב, ובכללו ישראל, ממשיך לייחס ללאומיות הערבית, לאסלאם ולמרחב הערבי את מסורת המחשבה הליברלית. מסורת זו, ששיאה בהגות של פילוסופים כמו ג'ון לוק, ג'ון סטיוארט מיל, עמנואל קאנט, ג'ון רולס ואחרים, רואה באדם ישות רציונאלית. האפשרות של אדם אי-רציונאלי בעליל איננה קיימת במסורת החשיבה המערבית.

החמאס לא יתייאש מתקוותו לחסל את ישראל גם אם יחוסלו מנהיגיו אחד לאחד; האסירים הפלשתינים בכלא הישראלי לא יזעקו זעקות לחופש גם אין יוכרז שמספר האסירים שישוחררו לא יגיע לחמישים, ובלי "דם על הידיים". הפשיזם החדש, בדומה לפשיזם הישן, מוכן ללכת למלחמת השמדה גם אם בסופו של יום הוא-עצמו יחוסל. היטלר לא ראה שום בעיה בחיסולה של גרמניה בעקבות מלחמת העולם השנייה; מוות והשמדה היו עדיפים על פני נפילת הרייך השלישי. לכן, ניהל היטלר מלחמה עד הרגע האחרון גם כשמבחינה רציונאלית היה ברור לגמרי שאפסו הסיכויים. הפשיזם החדש שונה מהפשיזם הישן רק בתכנים, לא בהיגיון, לא ברציונל.

לפני שממהרים להוציא את מנהיגי החמאס להורג, וטרם מחליטים להפציץ שכונות על יושביהן, כדאי להבין היטב מיהו האויב. הבנת דמות האויב יכולה לתת פרספקטיבה לא רק ביחס לשאלת גלעד שליט, שהיא כשלעצמה מינורית ביחס לכל הסכסוך, אלא באשר לקונפליקט בכללותו. לשמאל הישראלי הייתה תמיד בעיה להבין את שורשי הסכסוך; לכן, לאחר החמאס והג'יהאד האסלאמי ניהלו – בתמיכת ערפאת והפתח' – מלחמת השמדה פרוטו-נאצית נגד ישראל, זה לא הפריע לאהוד ברק לשאת ולתת עם ערפאת כאילו נשתכחו זה מכבר תמונות האוטובוסים המפוחמים והגוויות המוטלות על הארץ.

אם אנשי שמאל ציוני כמו ירון לונדון מבינים שכללי המשחק השתנו, עליהם לתת לכך ביטוי קודם כל בתמיכה פוליטית בנתניהו ובמהלכיו, ואז לצאת בריש גלי נגד תהליכי הדה-לגיטימציה לישראל והפעולות להצגתה כגזענית וכנאצית. במקום לנסות לחשוב במקום ראש הממשלה, עדיף שיביעו בו תמיכה. אבל מהלך כזה אינו אלא פרידה כואבת מעשרות שנות פעילות וכתיבה, מחברים קרובים ומברנז'ה אוהדת. המחיר הוא כבד מאוד, מקצועית ואישית, חברתית ומשפחתית. הגיעה העת לבקש גם מאינטלקטואלים המתפכחים לאיטם לחצות את הגבול ולעבור מהצד האחד של הגדר אל צידה השני. לפני שאתם משתעשעים ברעיונות על פעולות צבאיות הרות גורל כמו ראשון חברי הקבינט הביטחוני, תמכו תחילה בראש הממשלה ובדרכו. מבחנו של הפודינג הוא באכילתו, לא ברקיחת מתכונים להכנתו.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “ירון לונדון ונייר הלקמוס של האינטליגנציה הישראלית

  1. נדמה לי שהחטאת את העיקר. ירון לונדון אינו כל כך פשטן אלא שהוא "הכניס עז" נוספת לבית,כלשון הסיפור הידוע. כעת כולם צועקים שהכנסת העז היא רעיון נורא ולא חוקי וכיו"ב ואז העז תצא וירווח. מדוע ירווח כיכאשר עוסקים בשאלה האם נהרוג או לא אסירי חמאס איננו עוסקים יותר במחיר המופקע הנדרש.

    חטיפת שליט תנחל כישלון אסרטגי אם יוברר שהמחיר שישראל תשלם הוא נמוך או אפסי ואליו הפלשתינאים -החמאס ישלמו מחיר כבד ולמעשה כבר שילמו מחיר כזה. דיון מהסוג שעורר לונדון מרחיק אותנו מעוד צעדה למען שחרורו של גלעד בכל מחיר

  2. ונניח שראייתך את המזה"ת נכונה מה היא הדרך לנהוג. כאשר ארה"ב מתכווצת אירופה בבעיות מה היא בדיוק דרכו של נתניהו? יש בכלל דבר כזה או שמבחינת מדיניות חוץ ישראל יושבת כארנבת שכושפה בפנסי מכונית דורסת. אכן הביטחון עובד, כנראה. אבל תחת התקפת טילים מסיבית מכל הכיוונים שתביא גם ובייחוד חורבן על סוריה לבנון ורצועת עזה מה עושים בישראל?

    האם זו דרך חכמה לעסוק בשמירת כל ההתנחלויות תחת ישראל כמין דייסה מדממת כאשר את החלטות השלום והמלחמה קובעים הפלשתינים. הרי מי שיקבע את תחילת המלחמה זה החמאס והחיזבאללה ב 100% כי מספיק מטח פגזים שאחד מהם יפגע בבית ספר.

    האם המדיניות של דבר בגסות שחצנות וחוצפה ותרעד ממה שארה"ב תעשה במועצת הביטחון זה מדיניות נבונה? האם בעולם שבו המלחמות עברו לאינטרנט ולדעת הקהל הצירוף של ליברמן ורבנים מוטרפים שכל יום מיצרים שערוריה חדשה מקדם את עינינה של ישראל?

    האם החברה הישראלית שיוצר נתניהו הופכת קשוחה יותר, עמידה יותר חכמה יותר? אולי להיפך? האם אין לפנינו פטפטת חסרת מעש המלווה התנוונות

  3. כך כתב טולסטוי:

    "יודע אני, שרוב האנשים, כולל אלו החשים בנוח במחיצת הבעיות המורכבות ביותר
    לעיתים רחוקות יסכימו לקבל גם את האמיתות הברורות ביותר, במידה שקבלה זו
    תחייבם להודות במסקנות שגויות שאותם נהנו להסביר לעמיתיהם, נהגו ללמדן
    בגאווה, ושאותן שזרו חוט אחר חוט לתוך אריג חייהם."

  4. חיסלתם את יאסין ורנטיסי והפכתם את חמס למפלגת שלטון.
    תהרגו עוד כמה אנשי חמס ובמקום "בין ערובה" או "ערֵב" אחד יהיו לכם עשרים או שלושים "בני ערובה" או "ערֵבים". והחמס יתחזק עוד יותר, כמו הכימרה שעורפים לה ראש אחד והיא מצמיחה שבעה (ובמציאות לא עובד הטריק של הראקלס, לשרוף את הראש מהעורף, ככה היא מצמיחה עשרה).
    יש רק דרך אחת לשחרר את גלעד שליט, כל היתר זה גזר דין מוות לגביו. נקודה.

    • היא לא לשחרר את גלעד (כל עוד אין אפשרות לפעולת שחרור צבאית).
      ולתת לחמאס להרקב במבצרו.

  5. מחוסר אפשרות אחרת כאן אני מגיב אל השידור "לונדון קרשנבוים" מ-13.01 הנושא היה הריסת בית של חייל/ קצין אשר הקריב את עצמו בנופלו על רימון שהושלח עליהם.-שיחה היתה על ביצועה פסק דין אשר הוצא ועל ביצועו. לונדון לא נהג בתבונה, על כך מאוד הצטערתי:

    קרשנבוים ניסח במבונה את ערך כיבוד החוק. בו בזמן ירון רתך מזעם!!
    נכון גם דמויות אחרות מסכנים חייהם לעתים קרובות למעןנ חיים של אחרים, אבל הכעסו של ירון על אי ביצועה היה מוגזם רזה היה חבל מאוד. אני הצופה המתמיד של התכנית ציפיתי מימינו יותר תבונה. לי היה נראה שגם מוטי לא הירגיש נוח לתגובה קיצונית של ירון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s