פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 6.1.2011
לא לשווא הדהדה השבוע זעקת הקוזאק הנגזל של ארגוני השמאל נוכח החלטת מליאת הכנסת לבדוק את מקורות המימון שלהם. השמאל הישראלי, כמו השמאל הבינלאומי, מתקיים בשתי זירות מרכזיות: הזירה הפרלמנטארית והזירה החוץ-פרלמנטארית. המטרה של קיום מחוץ לפרלמנט היא בבחינת התכוננות לשעת חירום. במקרה של הפסד בבחירות, או במידה ויהיה צורך לבצע הפיכה-זוטא, בשמאל ערוכים בשתי החזיתות. המקרה הישראלי הוא מיוחד: בישראל, נטש השמאל בהתמדה את הזירה הפרלמנטארית ועבר אל מחוץ לכנסת, בסיוע הון זר.
כדי להבין איך הארגונים הללו פועלים, צריך ללכת אחורה. בבולשביקית קראו לדרכי הפעולה הללו "אגיטציה". ואיך עושים אגיטציה אפקטיווית? לוקחים אנשים טובים ומגייסים אותם לפעולות שנתפשות לחלוטין כ"א-פוליטיות". למשל, קליניקה משפטית לזכויות הלווייתנים הכחולים. וכשמקימים קליניקה כזו, מתחילים המייסדים בשטיפת מוח איטית. זה ממשיך בחטאי הקפיטליזם ומסתיים בכך שהציונות היא תנועה אימפריאליסטית. בבולשביקית, הכינוי "אימפריאליסטית" משמעו גזר דין מוות. אז במקום לומר "מוות לישראל", מדברים שם על כך ש"הורתה של מדינת ישראל בחטא". סוג של אינטלקטואליזם להמונים עם נימה אנטישמית ברורה. משם נסללת הדרך לגיוס אנשים להפגנות נגד "הכיבוש", "חומת האפרטהייד", "סכנת הפשיזם", "הגזענות המשתוללת" ועוד כהנה וכהנה ביטויים.
פעלו כדי לשמן את גלגלי מכונת השקר של גולדסטון. בצילום: ריצ'ארד גולדסטון
החשש המרכזי באותם ארגונים הוא מחשיפת דרכי פעולתם. אין כל צורך בפעולות אי-חוקיות על מנת להיות בלתי-מוסרי בעליל. אם מקנן בארגונים הללו פחד הריהו בראש ובראשונה מכך שאסטרטגיית הלוחמה הפסיכולוגית תיחשף ברבים; שקלונם ייראה לעין כל ושההון המממן אותם ייאלץ לתת תשובות גם בביתו. העובדה שגם שרים כמו מיכאל איתן מתגייסים לסייע לאותם ארגונים מעידה עד כמה שיח "זכויות האדם" מחלחל לרבדים העמוקים ביותר של החברה הישראלית, מטפטף סימני שאלה מתעתעים שפוערים באבן הציונית עוד חור ועוד חור.
ספק רב אם ועדת בדיקה כלשהי תמצא אי-סדרים משמעותיים בכספיהם של ארגוני השמאל. שם נוהגים לדאוג להקפיד על קוצו של יוד. הלוחמה הפסיכולוגית מתנהלת תוך הקפדה על הימנעות מעבירות כלשהן. אולם בכוחה של ועדה כזו להצביע על מגמה. למשל, כיצד האיחוד האירופי מפעיל את הבולשביקים המקומיים כסוכנים בישראל; או, לחילופין, איך כספים פלשתיניים מחו"ל משמנים את המכונה השמאלנית. אותם ארגונים מהווים ראש החץ במסע הדה-לגיטימציה לישראל. שיתופי פעולה אקדמיים מכשירים את הדור הבא של המאבק נגד המדינה. העובדה שהכול חוקי לא אומר שזה לא מסריח. לציבור בארץ יש זכות לדעת.
סביר להניח שוועדת בדיקה אמיתית לא תוקם, ואם תוקם ועדה כלשהי, לא יהיו לה שום מסקנות מחייבות. בישראל של 2011, אין שום פוליטיקאי ואין אף מפלגה אמיצה דייה שתחטט עמוק בקרביים של אותם ארגונים. עובדה: למרות הקמפיינים של "אם תרצו", אין לאוניברסיטת בן-גוריון שום כוונה לפתוח תיקי מינויים, לבדוק התאמה בין מינוי ובין דעות פוליטיות, לנסות לשנות את הקוריקולום כך שיהיה אקדמי יותר וישרת פחות את השקפותיהם של מרצים כמו ראש המחלקה לממשל שם, פרופסור ניב גורדון, מראשי הקוראים להחרמת ישראל. במצב כזה, אנשים כמו נשיאת האוניברסיטה, פרופסור רבקה כרמי, צריכים לחשוב פעמיים לאיזה צד כדאי לחבור. אם תמתח כרמי ביקורת על ניב גורדון, בשמאל ירימו קמפיין בינלאומי אכזרי כל כך עד שראשה יותז על המוקד. לכן, במצב הנוכחי, החשש מארגוני "זכויות האדם" האלה הוא מובן. מלבד מילים ריקות, בממסד לא נותנים שום גב למי שיוצא להגנת המדינה.
בבחירות הבאות, כל אלה שחרדים באמת לגורל הפלורליזם האקדמי, החופש הפוליטי לחשוב אחרת, הזכות להביע דעה שונה, היכולת לקיים שיח אפקטיבי, יצטרכו לתבוע מן המפלגות הציוניות לעשות בדק בית אמיתי, ממשי, ולבדוק כיצד הארגונים הללו משפיעים על המשולש אקדמיה-מערכת המשפט-תקשורת; לחקור מי מממן אותם, איך האקדמיה ניזונה מהם ולהיפך ובאיזה אופן ניתן למנוע את האינדוקטרינציה הפוסט-ציונית בקורסי חובה שנה א'. ואם יקומו הקוזאקים הנגזלים ויבכו ברבים כי דמם שנשפך, לא יהיה אלא לומר להם כי אל להם להלין אלא על עצמם. הרי אלה שמלבינים כל העת את פני המדינה ברבים, ומכפישים אותה ללא הרף, אינם שונים מאלה שמבקשים לשפוך את דמיה.
תגובות
תודה לך דוד מרחב!
עד היום הייתי נתון תחת שטיפת מוח שמאלנית (סטאליניסטית)
התנגדתי למדיניות האפרטהייד בשטחים (ייחלתי למות ישראל)
ואפילו התנגדתי למפעל ההתנחלויות (חברתי לחמאס ולחיזבאללה)
ואז אתה הגעת, עם החשיבה העצמאית והבהירה שלך, והצלת אותי.
תודה לך דוד מרחב!
יונתן, הציניות לא תעזור תוכל להתלוצץ או אפילו תצליח להוציא חיוך מחבר אחד או 2 בתוך הציניות חבויה המרירות של האמת
זה שתשים את הגזענות והכיבוש בתוך מרכאות כפולות זה לא יגרום להם להיעלם. גם אם נתרגם את המונח חומת האפרטהייד לעברית, נקבל את חומת ההפרדה, וזה לא מינוח של פעילי השמאל אלא המינוח המקורי שנטבע על ידי אריאל שרון.
אין שום הצדקה ממשית לקמפיין הזה חוץ מהפנטיות של מיכאל בן ארי ועוד כמה חברי כנסת שעד כה איש לא שמע עליהם.
מוטב שהכנסת תחקור את מקורות המימון של הרבנים הגזעניים, שמקבלים כל אחד חצי מליון שקל בשנה מקופת המדינה.
מישהו משווה את השמאל בישראל לסטאליניזם ולי קוראים ציני.
יונתן- באירופה השמאל כבר צעד יד ביד עם האיסלאם הקיצוני- ביחד שרפו דגלי ישראל וקראו "היום כולנו חיזבאללה" ו "כולנו חמאס". האם גינית את הקריאות? האם מישהו מהדמויות הבולטות בשמאל התנער מהתופעה? האם עיתונאי אחד שאינו בן דרור בכלל חשף את הברית הזו?
כי אם לא אזי במובן ממשי ביותר, כן- חברת לחמאס ולחיזבאללה.
האם אתה עוקב בהערצה אחד בלוגרים כדוגמת יוסי גורביץ ורחביה ברמן?
אם לא- מה אתה קופץ? אם כן- אין ספק שאתה אמור לייחל למותה של ישראל כמדינת הלאום של היהודים, ואם עדיין אינך שם- אל דאגה, שטיפת המוח, סופה שתעבוד.
אני לא חושב שדוד טוען כי כל השמאל עשוי מקשה אחת של מרקסיסטים. אני משער כי הוא יודע יפה את ההבדלים הדקים בינם לבין האנרכיסטים, גלובליסטים פוסט-לאומיים ושאר ירקות. הוא רק הצביע על שיטות הפעולה שלהם- שאין ספק כי שואבות השראה מהבולשביזם.
כיום נקבעת החלוקה ל"ימין", "שמאל" ו"מרכז" בצורה פשטנית, והמיקום הפוליטי נקבע כמעט באופן חד-חד ערכי לפי העמדה כלפי השטחים שכבשה ישראל בשנת 1967: מי שגורסים כי יש להחזיר את השטחים שנכבשו במלחמה בשנת 1967 (או חלקם) ולהקים עליהם מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, נתפסים בזירה הפוליטית כ"שמאל" ולהפך… העובדה שהקו הירוק נמחק מן הפרקטיקה ומן התודעה אינה נוכחת במחשבה הפוליטית של השמאל ובפתרונותיו לסיום הסכסוך. אף שחלפו יותר מארבעים שנה מאז אותה מלחמה, השמאל הליברלי רואה בגבולות 4 ביוני 1967 את הגבולות המדומיינים של ישראל. הכיבושים שלאחר 1967 וההתנחלויות בגדה המערבית נתפסים כמצב זמני, תאונה בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. מלחמת 1967 יצרה סדר יום לשמאל הציוני הישן, אפשרה להעתיק את המרחב ה(לא) מוסרי אל מעבר לקו הירוק וייצבה את עוולות 1948 כבלתי הפיכות. כך מוכחשת העובדה שישראל הפעילה פרקטיקות קולוניאליות עוד לפני 1967 (הממשל הצבאי), ולא רק אחריה, והעובדה שבפועל כבר עתה אנו חיים בחברה דו-לאומית שהעיקרון המשטרי שלה מבוסס על מדיניות של אפרטהייד
יהודה שנהב (שהרבני)
דני, כשפעילי השמאל האירופים הניפו דגלי חיזבאללה וחמאס, אתה מחית? אני לא זוכר.
לתפיסתך, אני כשמאלן קרוב יותר לחמאס.
לתפיסתי, דווקא אתה, כאיש ימין, קרוב יותר לעמדות החמאס ממני.
אז להבא, אני מצפה ממך להתנער מהתמיכה בחמאס ובחיזבאללה.
אני מתנער מהם כמובן מאליו.
יונתן, אל תניח הנחות לגבי מיקומי על המפה הפוליטית.
אני הרשיתי לעצמי להניח הנחות עליך כי קפצת להגן על השמאל הרדיקלי- כדאי לך לקרוא שוב את כותרת המאמר.
אם אתה מחשיב עצמך שמאל לאומי או שמאל ציוני- או כל ורסיה אחרת של שמאל מתון, אז כדאי לך לעצור ולחקור קצת יותר- המחנה הזה הוא כנראה השנוא ביותר על השמאל הרדיקלי.
וכן, אני מחיתי תחת כל עץ רענן באינטרנט. התגובות הפסיכופטיות שקיבלתי, בארץ ובחו"ל, היוו את הטריגר למסע חקירה לא פשוט שבסיומו הבנתי שמשהו נורא קרה לשמאל ואילץ אותי להעריך מחדש את כל עמדותיי.
אבל זה לא הבלוג שלי ואני זה לא הנושא.
סמיר קונטאר הנו חבר במפלגה אחות לכמה מפלגות שמאל ישראליות, באלאד בין היתר. העולם האיסלמי ערבי במין חבירה משונה עם השמאל האירופאי מעולם לא מחה ולא אמר מילה נגד הפיכתו של סמיר קונטאר לדמות מופת לשמאל ובכלל למתקדמי העולם הערבי, מתי שמענו מילה של ארגון הומני ישראלי על תופעת סמיר קונטאר בעולם הערבי.
יונתן מתחכם. הבעייה בלשון מרכסיסתית היא ה"פראקסיס" השמאל הישראל בפרקטיקה היומית שלו נותן אישור ועידוד לחמאס. דוגמה אינה הוכחה אבל בכ"ז. מתי הפגינו בשמאל הישראלי נגד האי חוקיות והפשע שבירי מזדמן, לעבר מטרות אזרחיות ישראליות, מעזה. ברור לי וליונתן שפגיעה של טיל כזה בגן ילדים תביא אסון על כולנו. מי מתי והיכן קרא פעם אחרי פעם אחרי פעם להפסיק שטות זו. נכון ישראל הכריזה על איזור ביטחון במקביל לגדר, זאת משום שהחמאס או אירגונים מתחזים אמרו ואומרים ועושים ויורים שהם במלחמה מתמדת נגד ישראל. אבל ישראל אינה יורה ירי סתמי מזדמן סתם לתוך עזה. כשלא הייתה פעילות נגד ישראל גם ח"א לא פעל בתוך הרצועה. ובכל מקרה אם כבר מגנים אנא גנו את שני הצדדים.
אני כשהייתי בחו"ל מחיתי בהפגנת שמאל נגד דגלי החמאס והחיזבאללה ולו רק משום מקום האישה בעולם שהם מתכננים. אבל מה כוחו של יחיד נגד מערכת שטיפת מוח אדירה.
כללית, השמאל הישראלי נכשל כישלון אלקטורלי חמור. הוא פשוט אינו מתפקד כמפלגה או סיעה או קבוצה או חלק מחברה דימוקרטית. ראה החלפת אורון בגברת שקולות בודאי לא תביא. השמאל הישראלי נהפך לקליקה מתבשלת בתוך עצמה, חלקו הנו גם עסק כלכלי הנתמך בכספים של בעלי עניין מחו"ל. ההשפעה עליו של ארגונים בין לאומיים שרוצים בהשמדת ישראל הולכת וגוברת. מי בדיוק רודף באנגליה את הקצינים התורכיים רוצחי הכורדים? את מחזיקי בתי הכלא וחדרי העינויים להומוסקסואלים בקובה? או קצינים אינדונזים וסינים שרצחו את אזרחי טימור וטיבט שלא לדבר על רצח הטמילים בסרילנקה. שתי רעות לא עושות טוב והרוע האחר אינו מצדיק רוע ישראלי אבל בחירת ישראל לקורבן הצדקנות העולמית היא מעשה לא ראוי. הימין הישראלי נתמך על ידי אנשים מתועבים בעיני אבל השמאל הישראלי נשען על ממשלות זרות כמו ממשלת נורווגיה שקשורה בעבותות אופק למדינות המפרץ וגם מכרה שם ציוד חצי צבאי. זה דבר שלא יעשה.
כן !!! שיחקרו את כל העמותות ונשמע ונדע מהיכן בא כספם. המאפיין את השמאל זה שאיזה חכם שמאלן אמר שלועדת הכנסת לא יהיה כוח חוקי לזמן עדים. גם לגולדסטון לא היה כוח חוקי לזמן עדים. מי שהתנדב ללכת לחבורת שונאי ישראל שישבה שם ולהציג בפניהם את מה שהציג לא יבוא לכנסת ישראל? ויונתן יציג לי דברי חוכמה על מי שתומך בחמאס?
אז הפחד שלך הוא ש"השמאלנים" יעשו שטיפת מוח, למי בדיוק? אני לא מבין את הפחד הגדול לשמוע דעה של מישהו אחר (אפילו אם זו תעמולה).
כציוני, אני מתנגד לחלק גדול מהעמדות של אותם ארגונים אבל חשוב לי מאוד שכל אחד שרוצה להביע את דעתו (כולל, מצידי, איראן וסעודיה ונטורי קרתא), יוכל לעשות זאת בצורה שתהיה לי נגישה. אחרת איך אוכל לברור ולבחור בדרך הנכונה?
אתה חושב שצריך לקרוע את המסכה מעל פני הארגונים הללו ולהראות שהם מכשירים בידי גורמי חוץ? בשמחה רבה אקרא כל תחקיר או אפילו השערה מנומקת שתביא בנושא. אבל אסור (בעיני) למנוע מהם אפשרויות פעולה חוקיות.
אגב, אם מדברים על התעמולה הסובייטית – תקן אותי אם אני טועה, לא זכורה לי אף מדינה מערבית שהתקרבה לקומוניזם בעקבות התעמולה הזו (אולי יוון? אני לא בקי בפרטים). אני חושב שזו הוכחה לכוח של חופש הביטוי והמחשבה על פני אינדוקטרינציה של השלטונות. דווקא הקמת "ועדת בדיקה" לחקירת האופוזיציה נשמעת לי קרובה יותר לדגם הסובייטי.
רוקי, המצב הוא בדיוק הפוך- לדוגמה באקדמיה. האם קיימים קורסים בהיסטוריה באוניברסיטת ת"א או באוניברסיטה העברית בהם נדרשים התלמידים לקרוא את ספרו של אפרים קארש, בו,לשיטתו, הוא חושף את השקרים והעיוותים של ההיסטוריונים החדשים? אפילו רק כדי לנגח אותו? למיטב ידיעתי- לא. הספר כאילו אינו קיים.
תלמידת מחקר של שלמה זאנד מקבלת במה להגנתו בהארץ. בין השאר, היא טוענת כי אף היסטוריון או אינטלקטואל רציניים ביקרו את ספרו הפרובקטיבי- מתי ולמה הומצא העם היהודי.
נו, ודאי. איך תדע שאניטה שפירא ואחרים כבר קרעו את התיזה שלו לגזרים? היא יודעת מה שהוא מלמד וכנראה לא הרבה יותר.
כתבתי תגובה בהארץ בה הפניתי למאמר של שפירא- http://www.isracampus.org.il/Extra%20Files/Anita%20Shapira%20-%20Shlomo%20Sand%20book%20review.pdf
לא שחייבים לקבל את ביקורתה של שפירא אבל לכתוב כי ספרו של זאנד עבר ללא אף קריאת תגר רצינית אחת זה קשקוש.
בהארץ פסלו את התגובה. מי סותם פיות? מי שוטף את המוח?
מי לא מאפשר דיון רציונלי?
ממליץ לך לראות 'רואים עולם' (בשידור חוזר הלילה כמדומני). חמש דקות ראיון עם הפובליציסטית מלאני פיליפס. המצב בבריטניה גרוע בהרבה.
אני רוצה להוסיף על דבריך ולומר כי מי שפירסם ביקורת על היומרנות של זנד להבין בעת העתיקה, יומרנות כושלת וכוזבת, הוא בן חוגו של זנד, ד"ר אבשלום לניאדו, במאמר מקיף וארוך בכתב העת קתרסיס, בגיליון האחרון כמדומני