מותק, הטרנספר התכווץ – ציר הטרנספר של לבני וליברמן

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 28.1.2011

במשך שנים ארוכות, ניסו בשמאל לטפול לימין את עלילת הטרנספר. בשיא ימי האינתיפאדה השנייה, דחפה פרופ' טניה ריינהרט המנוחה את השקר שלפיו אריק שרון יערוך טרנספר לערביי יש"ע וישראל. זו הייתה עלילת דם; שרון ביצע אמנם טרנספר אך הקורבנות היו מתיישבי גוש קטיף. העולם הריע לטיהור האתני ובארץ צהלו נוכח המכה שספגו קורבנות הגירוש. רק למעטים, בהם העיתונאי דן מרגלית, היה האינטגריטי להכות על חטא גירוש "האחים הכתומים".

הפנטזיות על טרנספר היו בעיקר נחלת השמאל הציוני, כפי שחשפו בעבר פרופ' בני מוריס והעיתונאי תום שגב. המסמכים שהודלפו באחרונה על-ידי רשת 'אל-ג'זירה' מגלים, כי "מחנה השלום" מעולם לא זנח את פנטזיות הטיהור האתני. אחרי גוש קטיף, הגיע תורם של יישובים ערביים שציפי לבני ביקשה להעביר לידי הרשות הפלשתינית. הימין הארצישראלי, רובו ככולו, מעולם לא ביקש לטרנספר את ערביי הארץ. ז'בוטינסקי ובגין, שמיר ונתניהו, לא העלו על הדעת מסירת חבלי מולדת בשם פנטזיות דמוגראפיות. בהמנון "שמאל הירדן", כתב ז'בוטינסקי במפורש, "שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר/ בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי,/ כִּי דִּגְלִי דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר/ יְטַהֵר שְׁתֵּי גְּדוֹת יַרְדֵּנִי". גם בעימותים הקשים ביותר עם ערביי א"י, לא העלו בימין לגרש את הערבים.

ברית עם ליברמן. ציפי לבני. צילום: רויטרס

ברית עם ליברמן. ציפי לבני. צילום: רויטרס

השתיקה התקשורתית נוכח הצעותיה של לבני והפליאה הגדולה אל מול "תחייתו" של הפרטנר איננה מקרית. לאט-לאט נרקמת הברית המדובר בין 'קדימה' לבין 'ישראל ביתנו', כאשר האויב המשותף הוא ראש הממשלה נתניהו. הציר רמון-ליברמן-דרעי כבר מזמן מתכונן לרגע המכריע של כינון הברית העוקפת את נתניהו. העובדה שהמסמכים הקושרים זרי תהילה לראשה של לבני כמי שיכולה – כביכול בניגוד לנתניהו – להגיע להסכם מדיני, פורסמו זמן לא רב לאחר ייצוב הממשלה עקב פרישת ברק ממפלגת העבודה, אינה מקרית. הציר שבין הפרובוקאטור מימין, השש להביך את רה"מ באו"ם, ובין הטרנספריסטית משמאל, שזוכה לברכת הממשל האמריקני כנסיכת "מחנה השלום", קורם עור וגידים.

מי שסבור כי העוינות בין ליברמן ובין "מחנה השלום" תימשך לעד, צריך לעיין היטב במפות ובהצעות שהציעה לבני שדומות להפליא ל"יוזמת ז'נווה" של יוסי ביילין. אם יאמץ ליברמן את רעיון חלוקת הארץ, הוא יזכה למחילה מצד המחנה שבו הוא נלחם כעת עד חרמה. אי-הנאמנות של ליברמן לארץ ישראל ולרעיונות הימין הטריטוריאלי יכולה להשתלם לו, בסופו של דבר. כך ניתן יהיה לשלב בין החתירה של ליברמן להסדר ביניים המבוסס על מדינה פלשתינית ב-50 אחוז מהשטחים, לבין רצונה של לבני במדינה פלשתינית על כ-90 אחוז פלוס מהשטח. סביר להניח שהפלשתינים לא יגידו לאו נחרץ להסדר ביניים שיתבסס על 60-70 אחוז מהשטח כשלב א'.

אם השמאל הישראלי חפץ חיים, עליו להישיר מבט ולגנות את יוזמות הטרנספר של לבני. באותה הזדמנות, כדאי גם לחברים משמאל להביט בזעם הרב שבו מתקבלות ההצעות של אבו-מאזן בציבור הפלשתיני. להנהגה הפלשתינית אין מנדט מעמה לתת גט כריתות לתביעת השיבה, לוותר על פינוי רוב ההתנחלויות ולהסכים לוויתורים בירושלים. אולמרט, לבני, אבו-מאזן ואבו-עלא שיחקו ב"נדמה לי": שניהם ידעו ששום דבר רציני לא ייצא ממו"מ שאין לו כל תמיכה בשני העמים.

טוב יעשה השמאל הישראלי אם יתמיד ללכת בדרכה של שלי יחימוביץ' ויציג חלופה סוציאל-דמוקרטית נאותה. ההערכה שלה שותפים רבים היא, שההבדלים המדיניים בקרב המחנה הציוני הם מינוריים. מול דב חנין ומיכאל בן-ארי, זהבה גלאון ואריה אלדד, הציבור הישראלי מאוחד בדעה ששום הסכם שלום לא יכול להתקיים על סמך טרנספר, ויתורים מרחיקי לכת נוסח מתווה קלינטון וחתירה לסיום סכסוך של מאה שנה במאה ימים. 'קדימה' הייתה ונותרה מפלגה שהורתה בחטא וקיומה בחיבור עם יסודות רדיקליים שבינם ובין חזון ז'בוטינסקי אין ולו דבר. ספק רב אם נעמי חזן וחבריה ל'קרן החדשה' ייצאו בקמפיין נגד לבני, אולם אלה שאינם משתעבדים לפולחן גולדסטון מחויבים להתנער מפוליטיקה של גירוש בני אדם, ערבים כיהודים. פעם קראו לזה "אינטרנציונליזם"; היום אפשר להסתפק בשתי מילים: הומניזם ציוני.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s