הטבח ההמוני בלוב ושתיקת השמאל הרדיקלי

פורסם בקיצורים בגיליון שישי, 25.2.2011, של העיתון "מקור ראשון"

באפריל 2010, הגיע יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, לפגישה עם שליט לוב, מועמר קדאפי, במטוסו הפרטי של זה האחרון. לברכה הצטרפו מנהיגי הציבור הערבי בישראל, בהם חברי הכנסת טיבי, א-סאנע, אגבריה, זחאלקה ויקירת משט הטרור לעזה, חנין זועבי. הרומן בין הערבים לבין קדאפי מסביר אולי את שתיקת השמאל הישראלי נוכח הטבח ההמוני בלוב: שום צעדה ברחוב אלנבי, אפילו לא עצרת ליד מוזיאון תל-אביב. גם לא התכנסות ספונטאנית בכיכר רבין. דם ההמונים נשפך בעדן, בטהרן ובטריפולי – וצדיקי זכויות האדם והאזרח ממלאים פיהם מים. כיצד זה קורה שהמחנה המתהדר בנוצות הדמוקרטיה, שיודע לארגן תוך שעות ספורות אוטובוסים מכל קצות הארץ להפגנות במרכז תל-אביב נוכח "פשעי צה"ל", נאלם דום?

כדי להבין את השתיקה הרועמת של השמאל נוכח קריאות השחרור בארצות ערב, צריך לחזור למושג היסטורי נשכח והוא "המהפכה הערבית". "המהפכה הערבית" הייתה כינוי כולל למהפכות שהתרחשו בעיראק, בלוב, במצרים, בתימן, בסוריה ובמדינות נוספות, אשר הביאו לעליית משטרים "סוציאליסטיים", ובפשטות: משטרים בחסות ברית המועצות. ההתלהבות מן המהפכה הערבית גלשה גם לאירועי 1978 במצרים, שהביאו לנפילת השאה הפרסי ולעליית חומייני. למהפכה הזו היו שלוש מטרות עיקריות: האחת, להקים מבצרים סובייטיים באזורים שבעבר הייתה בהם השפעה מערבית, בעיקר צרפתית ובריטית; השנייה, לייסד משטרים שיהיו אויבים מרים ל"אימפריאליזם האמריקני"; והשלישית, לאפשר סיוע חומרי וצבאי ורשת תמיכה פוליטית למאבק בישראל, עם מימון נדיב לאש"ף, ל'חזית העממית' של ג'ורג' חבש ול'חזית הדמוקרטית' של נאיף חוואתמה. בישראל, בשנת 1958, פנה איסר הראל לח"כ המנוח ד"ר משה סנה ולעמיתיו למפלגה, שמואל מיקוניס ומאיר וילנר, בתביעה לפרק מחתרת ערבית שקמה במפלגה, ששמה לה למטרה לקשור קשרים עם חברות קע"ם, הקהילייה הערבית המאוחדת, סוריה ומצרים. בכך התחיל מסעו של סנה חזרה אל חיק הציונות.

מנהיג "המהפכה הערבית". מועמר קדאפי

מנהיג "המהפכה הערבית". מועמר קדאפי

השמאל העולמי נהנה מתמיכת המשטרים הללו. בגרמניה, חברי כנופיית באדר-מיינהוף מומנו על-ידי אותם משטרים ואומנו על-ידם בנשק. באנגליה, הטרוצקיסטים מומנו על-ידי סדאם חוסיין ומועמר קדאפי, והגדילו לעשות כאשר שלחו לממשל העיראקי צילומים של דיסידנטים עיראקיים מהפגנות בלונדון. גם בישראל נהנה השמאל המקומי מחסות אותם משטרים: אודי אדיב ואנשי 'החזית האדומה' הורשעו בריגול לטובת סוריה לאחר שאומנו שם בנשק. הקסטרואיסטים הישראלים מקבוצת 'דרך הניצוץ', שפרשו מקבוצה טרוצקיסטית נידחת בשם 'אוואנגרד', גם הם פלירטטו עם "המהפכה הערבית". יוסי מלמן כתב ב"הארץ" כי "כמיטב המסורת בשמאל הקיצוני, גם 'אוונגרד' היה עתיד לחוות פילוגים. באחד מהם פרשה קבוצה שהתקראה 'דרך הניצוץ', וחבריה ערכו באמצע שנות השמונים 'מסע קניות' אידיאולוגי בלונדון – כפי שמגדיר זאת בכיר בשב"כ, שהיה אחראי על המעקב אחריה. הם נפגשו עם נציגים של ארגונים פלשתיניים ובהם החזית העממית של ג'ורג חבש, הפלג של ודיע חדאד, ובסוף החליטו שארגונו של נאיף חוואתמה מתאים לאידיאולוגיה שלהם והצטרפו אליו. כמה מחבריהם נעצרו, הועמדו לדין ונידונו לתקופות מאסר". בראש הקבוצה עמד, אגב, אחיו של אדיב, אסף.

חוואתמה וחבש בעברית

עבור השמאל הרדיקלי בישראל, "המהפכה הערבית" שיקפה תקווה; הם קיוו שישראל תחוסל על-ידי ארגונים שנתמכים על-ידי "המשטרים הסוציאליסטיים המהפכניים" בארצות ערב, בשנת 1973 הם קראו ל"תבוסה מהפכנית" לישראל מידי סוריה ומצרים במלחמת יום הכיפורים; הם שאפו ל"איחוד סוציאליסטי של המאשרק" (של המזרח) תחת כנפי יאסר ערפאת וג'ורג' חבש, ברוח לנין, צ'ה גווארה ולאון טרוצקי. המהפכנים המקומיים האמינו, כי כל עוד הרפובליקות הסובייטיות המקומיות תתקיימנה, לשאיפתם להביס את הציונות תהיה תקווה. בגיליון "דרך הניצוץ" מדצמבר 1984, פורסמו שני מסמכים שתורגמו על-ידי עורכי כתב העת: האחד, ראיון שנערך עם נאיף חוותאמה ברדיו מונטה-קרלו בנובמבר אותה שנה, וקריאה של ג'ורג' חבש שפורסמה בעיתון המזרח-ירושלמי, "אל-מית'אק". "המחויבות לדם הקורבנות ולדרכנו הלוחמת העשירה בניסיון, דורשת את האחדות הלאומית האמיתית ואיחוד השורות מול האויב התוקפני", הסביר חוותאמה. "המשימות העיקריות המוטלות על כתפי כל הפטריוטים… הינן המאבק העיקש והמסור להשגת אחדות אש"ף על בסיס לאומי ולוחם אשר מטרתו הבטחת ההחלטה הלאומית העצמאית, חיזוק המאבק בכל צורותיו וזאת בברית אמיצה עם כוחות המהפכה הערבית העולמית".

גיליון משותף ל"מצפן מרכסיסטי", ביטאון הטרוצקיסטים, ו"דרך הניצוץ". צילום אילוסטרציה

גיליון משותף ל"מצפן מרכסיסטי", ביטאון הטרוצקיסטים, ו"דרך הניצוץ". צילום אילוסטרציה

באותם שנים, הלהיבה תימן את הדמיון המהפכני. ב-10 באוקטובר 1963, החלו שתי סיעות לאומניות, 'החזית לשחרור דרום תימן הכבושה' ו'חזית השחרור הלאומית', במאבק להוצאת השלטון הבריטי מהמדינה. כעבור ארבע שנים, ב-30 בנובמבר 1967, השתלטו 'החזית הלאומית' על דרום תימן וייסדה את 'הרפובליקה העממית של דרום תימן'. ב-1 בדצמבר כבר השתלט האגף המרכסיסטי של החזית על ההנהגה ושינה את שמה של תימן הדרומית ל'רפובליקה הדמוקרטית של דרום תימן', מעין רפליקה של הדד"ר, גרמניה המזרחית. ימיה היו כימי הגוש המזרחי: במאי 1990 באה אל קיצה האוטופיה הסובייטית של עמלי תימן.

"דרך הניצוץ" דיווח כי ב-27-23 במרץ 1984 התקיימו בתימן המהפכנית דיונים בהשתתפות מפלגות קומוניסטיות מהאיזור, החזיתות הדמוקרטית והעממית וגורמים נוספים. "התנהל דיון", דיווחו היהודים הטובים של "דרך הניצוץ", "לגבי המצב הקיים בתוך אש"ף והסכנות העומדות בפניו, וכן הדרכים לפתרון המשבר הפוקד את המהפכה הפלסטינית. פתרון זה חייב לשמור את תפקידו ואחדותו של אש"ף וכן לחזק את מעמדו כחלוץ העם הפלסטיני, כנציגו הלגיטימי והיחיד, וככוח הקדמי של תנועת השחרור הלאומית הערבית, העומדת נגד האימפריאליזם הציונות וסוכניהם". הם קראו ל"הידוק הברית האסטרטגית עם כוחות תנועת השחרור הערבית ובמיוחד סוריה, הכוחות הלאומיים הלבנוניים וכוחות הקדמה והשלום בעולם ובראשם ברה"מ".

ברכה חטף מקלחת צוננת

בתחילת השבוע שוחחתי עם חבר מועצת עיריית תל אביב-יפו, יואב גולדרינג, מהפעילים המרכזיים בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). שאלתי את גולדרינג מדוע לא נערכת שום הפגנת הזדהות של המפלגה עם העם הלובי, שנכון לשעה זו מאות מאזרחיו נרצחו בטבח חסר תקדים של השליט קדאפי. גולדרינג אמר כי יברר עם ח"כ לשעבר עיסאם מח'ול, בעבר מזכיר מק"י, מהי עמדת המפלגה, ויחזור אליי. משבושש לחזור, התקשרתי אליו. "אנחנו נקיים ביום שישי הקרוב הפגנה נגד העלייה במחירים וגם נתייחס לעניין הסולידאריות עם העמים הערביים", דקלם גולדרינג את עמדת המפלגה. כששאלתי אותו איך מפלגה המתיימרת לדבוק בזכויות אדם איננה עורכת הפגנה נוכח טבח המוני, הוא שינן שוב את הודעת המפלגה. כל הניסיונות להציל מפיו התייחסות אחרת, עלו בתוהו.

העובדה שהשמאל הישראלי נמנע מכל התייחסות ממשית לנעשה בלוב, כמו גם באיראן, מלמדת יותר מכל על הקשר הרגשי השורר בין הציבור הערבי ומנהיגיו – קבלני הקולות של הסקציה הבולשביקית המקומית – לבין ארצות שבאופן מסורתי הוגדרו על-ידי הערבים כ"חוד החנית של המאבק באימפריאליזם". בחד"ש מרגישים אי-נוחות נוכח העובדה, שאך לפני שנה ביקר שם מנהיג המפלגה, ח"כ ברכה (לפי מקור במפלגה, חטף ברכה מקלחת צוננת עם חזרתו ארצה מן הביקור אצל המנהיג הלובי). אולם שם ממהרים לדחות כל טענה בדבר חוסר סולידאריות עם העם הלובי ומעלים על נס את ההפגנה שתיערך היום (שישי). למרות זאת, על עובדה אחת אין מחלוקת: המפלגה שקדאפי חפץ ביקרו של מנהיגהּ, שותקת. ומי שחשב שהמצב במרצ שונה, טועה אף הוא. גם במפלגה המייצגת את שרידי השמאל הציוני לא ממהרים לגנות את המנהיג הלובי; באתר המפלגה אין אזכור למאות ההרוגים בטבח הרצחני. ההד היחיד שנשמע הוא אנחת הרווחה נוכח הכישלון שבהקמת ועדת החקירה לארגוני "זכויות האדם". נראה שמבחינתם, אין צורך לדאוג לזכויות לתושביה המתקוממים של לוב. כל עוד זהותם הלאומית של הכדורים הנורים היא ערבית, מוזות זכויות האדם שומרות על שתיקה רועמת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 13:21

    השמאל הרדיקלי הופך לבן ברית בפועל של האיסלמיסטים, עצם העובדה שהם מצווחים ככרוכיות על כול פיפס של ארה"ב וישראל חושפת אותם בקלונם יותר מכול דבר אחר, לשווא ינסו תומכי האיסלמופשיזם לנקות את ערוותם כמו אבותיהם הרוחניים שתמכו בבולשביקים, מדובר כאן באויבי הציוויליזציה המערבית לכול דבר ועניין.

  • יונתן  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 13:26

    הידד!
    שוב חשפת את פרצופו האמיתי של השמאל.
    שמאל זה לא רק נסיון תמידי להשמיד את הפרוייקט הציוני ולהיאבק במאחזים, שמאל זה גם תמיכה בלתי מותנית בקדאפי.

  • עידו לם  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 13:46

    ציניות כמו של יונתן(שהיא לא משעשעת בשיט אגב) היא מפלטו של חסר הקייס והיושר.

  • אזרח.  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 14:22

    היכן השמרנים ,הניאו-שמרנים? הימין הישראלי והעולמי ? מדוע לא נשמע קולו של הימין לגבי העשוקים והמדוכאים בסין, בטיבט, בעירק, באפע'ניסטן,בבורמה ושאר מקומות?
    מדוע?
    אה, עושים עסקים.

    http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=10234

    נאומו ההזוי של קדאפי השבוע הביך את מנהיגי המערב, שהעניקו לשליט הלובי בשנים האחרונות תעודת הכשר בינלאומית • לא המוסר קובע את המדיניות כמובן, אלא הריאלפוליטיק, גם בישראל.

  • שאול סלע  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 17:35

    בפייסבוק אני לא רואה שתיקה רועמת אצל אלה שהם שמאלה מהשמאל. אני כן רואה נסיון של מרחב את ימיני למרוח את הדיכוי האכזרי של הפלסטינים ע"י הכיבוש וההתנחלויות

  • רני  ביום פברואר 25, 2011 בשעה 20:33

    הדהימי העבד הנרצע מחפש אדון מוסלמי להעריצו. יש כאן סינדרום שטוקהולם מהלך וכותב.
    את העסקים האמיתיים עושה השמאל הישראלי ונספחיו בארה"ב עם ג'ורג' סורוס חלאת האדם נוכל בין לאומי מנצל העולם השלישי מניפולטור אכזרי של ההון הבין לאומי. מקור ובסיס לאנטישמיות שיחסיו עם הנאצים בהונגריה בזמן מ"ע בעיתיים ביותר.

    הפטפטת חסרת הבסיס הבלה , בלה, בלה ונסיונות הערמה על השכל הישר פטטיים. התלונה היא על מנהיגי שמאל ישראלי שנפגשו עם קדפי וליקקו את עכוזו בפרהסיה. אף לא מנהיג ימין ישראלי לא נפגש עם קדאפי. מה זה נוגע או לא נוגע או מתייחס או לא מתייחס לפוליטיקאים אירופאים או אמריקאים.

    בין מקבלי פרס קדאפי לזכויות אדם, אין לא איש ימין, ישראלי או אחר . בין המקבלים: לואיס פאראחן, אחמד בן בלה, פידל קאסטרו, אוו מואלס, אוג'ר גארודי מכחיש שואה שנהנה גם מחסותו של צומסקי. הוגו שבס, דניאל אורטגה, ארדוגן רה"מ תורכיה. אף לא איש ימין אחד. לקדאפי יחסי ידידות ארוכים ופגישות וחיבוקים אין סופיים עם פידל קאסטרו והוגו שבס מונצואלה. קשריו של קדאפי עם השמאל העולמי בכסף במחסה ומחוות ידידות מרובים וארוכים, אין מנהיגי אירופאי ימני שניהל עם קדאפי כאלו יחסים עמוקים.
    את מי בדיוק משרת אזרח? למה? מדוע? עבור מה?

  • אזרח.  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 9:08

    רני,מנהיגי השמאל הישראלי נפגשו עם קדאפי? טיבי הוא מנהיג שמאל? אסנע? זועבי? בכל אופן, אני מבין את הרצון שלך להתנגח בברכה,טיבי ,זועבי, אסנע וכל השאר. אבל להשוות ביקור קצר של כמה ימים שביצעו אנשים אלה ,לתמיכה מערבית של שנים בקדאפי? לקשרים כלכליים עם קדאפי ,כאשר זה מתנהל בצורה הדיקטטורית ?
    מליוני חיבוקים ונישוקים שווים בעיניי כקליפת השום ,לעומת קשרים כלכליים ועסקות מפוקפקות הנעשים ע"י בעלי העניין והמדינות החזקות מעבר לפרגוד.
    רני, את מי בדיוק אתה משרת? למה? מדוע? עבור מה?

  • עידו לם  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 14:13

    לאזרח: הסיבה שהמערב תומך בקדאפי נובעת מהיכרותם את הערבים וההבנה שקדאפי זה הרע במיעוטו לעומת האחים המוסלמים.

  • רני  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 16:06

    אזרח ממשיך בספין !
    זועבי אינה מנהיגת שמאל? אסנע אינו מנהיג שמאל? תגיד זה רציני?

    אחת הבעיות כאידאולוגיה של דהימים ואדוניהם היא התערובת הבלתי נתפסת של איסלמו-פשיזם ושמאל וגם זו שיטה להתחמק מהאמת. הדהמי העבד הנרצע לא ענה כלל על יחסי קדאפי המתמשכים עם קובה, ונצואלה, מוגבה, ויתר הדיקטטורים האפריקאיים כאן הרוע המובהק. כל עליה במחיר הנפט מדרדרת יותר ויותר את העולם השלישי לעוני וניוון.

    הדהימי לא אמר מילה על הפרס לזכויות האדם שקדפי נתן לארדוואן המוסלמי הקנאי, (שישב בכלא בגין היותו מוסלמי קנאי) מדכא הכורדים ולעמידת ארדוון לצד קדאפי עד לרגע האחרון.

    כולם קנו נפט מקדאפי כי הם צריכים נפט וגז וקדאפי מכר נפט וגז. גם ישראל קנתה דרך איטליה נפט לובי. לוב לא קבלה "תמיכה" כלכלית כי היא לא הייתה צריכה לתמיכה. אין בין רכישת נפט מלוב עבור כסף מלא במחיר השוק לבין נסיעת התחנפות של מנהיגי שמאל מישראל ללוב.

    לשאלת הדהימי: אני עובד עבור עם ישראל כי אני מקבל ביטוח לאומי ממדינת ישראל ומרגיש חייב למדינת ישראל על מה שעשתה עבורי. עכשיו אחרי שאמרתי עבור מי אני עובד ולמה שהדהימי העבד הנרצע יגיד מי משלם לו ולמה ?

  • אזרח.  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 19:07

    רני, הצחקת.

    שמאל הוא סובלנות. הכרה באחר. סולידריות לאדם באשר הוא אדם, ללא קשר אתני או לאומי. שמאל מקדש שיח בין נצים, המושתת על רצון הדדי להגיע לפשרה המוסכמת על כל הצדדים. שמאל מכיר בשאיפות וברצונות של האחר ,ורואה בהן שוות בחשיבותן לרצונותיו. שמאל מכבד את ההיסטוריה, הפולקלור והמורשת הדתית של כל אדם, ובלבד שיכבד גם אותו.

    רני,מדוע נזכרת בארדואן הרוצח כורדים רק לאחר המשט? מדוע לא נזכרת בכורדים לפני שנים? צבוע.כל עוד הטורקים היו בצד "שלך" ,העלמת עין מרצח הכורדים.

    תגובה שכתבתי ב2007 .

    . ל49 .ניר י-ם.מי שמשמיד את המיעוט(הכורדים),זו ה"דמוקרטיה" שלך. אזרח. | 19:04 14/04/07

    http://www.haaretz.co.il/captain/objects/ResponseDetails.jhtml?resNo=2055041&itemno=848241&cont=2

    רני,העובד עבור עם ישראל (לא ידעתי שיש משרה כזו של טוקבקיסט בתשלום מהביטוח הלאומי) לא הזיל דמעה על מאות אלפי הנרצחים וההרוגים בעירק ,באפע'ניסטן, בבורמה,ובעוד כמה מקומות בעולם.
    רק לוב וחברי הכנסת הערבים בראש שלו.מעניין מדוע.המממ.
    רני, גרועה יותר קנייה של נפט לובי המממנת את הנשק ההורג את אזרחי לוב, מאשר מסע התחנפות של מנהיגי ה"שמאל" מישראל.

  • timefrom  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 20:10

    מעודד לקרוא כי הימין דואב את המצב של אזרחי לוב תחת שלטונו של העריץ קאדפי, נו ומה עם הפגנה של הימין נגד דיכוי העמים הערבים?

    אולי הציונות תציל את הערבים מגורלם האכזר?

    ברור שרשימה דמגוגית כזו היתה צריכה להיכתב בזמן הזה.

    • Gil  ביום פברואר 27, 2011 בשעה 8:46

      עוזי לנדאו ביקר אצל קדאפי? לא, נכון? אז מה אתה מבלבל כאן את המוח. מדוע כשאנשי הימין טענו כנגד אותם ח"כים ערבים שנסעו ללקק את ישבנו של קדאפי לא עמדת לצידם? מדוע אתה לא מפנה שאלות קשות כנגד מי שרואים בעצמם (ויש אחרים שגם רואים בהם) את מנהיגי השמאל והציבור הערבי בישראל? מרוב ספין שכחת כנראה את כל הלהג בעניין זכויות אדם. מסתבר שכשהאדם הוא פלסטיני ונוגסו הוא ישראלי וההקשר הוא מלחמה מתמשכת בין הערבים ליהודים על חבל ארץ מסויים אז יש לפלסטיני זכויות אדם. אבל כשהאדם הוא לובי ונוגסו הוא לובי וההקשר הוא מלחמת חמולות ושבטים על השלטון על חבל ארץ מסויים אז זכויות האדם נזרקות לפח. כדאי לך להסתכל מדי פעם במראה, מיכאל. אם תוריד את המשקפיים אתה תראה שם פאשיסט!

  • עידו לם  ביום פברואר 26, 2011 בשעה 22:38

    מי יישמע מה אתה עשית אזרח דמיקולו שכמוך בשביל נרצחי העולם, אני אומנם לא עשיתי כלום עבורם אבל בניגוד לחומסקי לא גיליתי הבנה למשטר שחיסל את אותם האנשים(חמר רוז אתה יודע). מעבר לכך הבנה אחד של השני זה מבחינתי שתי מדינות לשתי עמים לא מדינה אחת לשתי מעים יש מבין ברוך?

  • אורן  ביום מרץ 1, 2011 בשעה 21:37

    אני ממש לא מבין איך הגעת למסקנה שהשמאל הישראלי צריך לצאת להפגנות בעד זכויות אדם בלוב? זה כמו שאני אשאל אותך למה אתה לא מפגין בעד המלחמה הרוסית נגד הצ'צ'נים- כי אתה הרי בעד שליטה בעם אחר שמפעיל נגדך טרור ושאתה טוען שהוא יושב על אדמה שלך- אם משהו ישאל אותך את זה אתה תגיד שזאת שאלה מטומטמת, אבל זאת בדיוק השאלה שלך בהיפוך.

  • Radiofoniac  ביום מרץ 19, 2011 בשעה 6:10

    נו טוף, לפחות שותפות אחת בין סינדיקאט השמאל העולמי אליבא דמרחב, לבין הממסד הבטחוני הישראלי שמאפשר לחברות ישראליות לספק נשק ולוחמים לקדאפי.

כתוב תגובה לtimefrom לבטל

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.