המכורים לכזב – השבוע הקשה של השמאל הישראלי

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 29.4.2011

ביום רביעי האחרון, פרסם העיתונאי סבר פלוצקר מאמר ב"ידיעות אחרונות" שבו הוא מכה על חטא נוכח תמיכתו בהסדר מדיני עם סוריה הכולל נסיגה מרמת הגולן. "טעיתי ואני מכה על חטא", כתב פלוצקר באומץ אינטלקטואלי הנדיר במחוזותינו. "שלום לדורות יכול להיכרת רק עם משטרים דמוקרטיים המכבדים זכויות אדם", פסק. הדברים הללו פורסמו מעט לפני שנודע על ההסכם שגובש בין אש"ף לבין החמאס על הקמת ממשלה זמנית ולמעשה חיסול כל סיכוי ריאלי למו"מ לשלום עם ישראל. אפילו נשיא המדינה, שמעון פרס, נביא המזרח התיכון החדש, לא יכול היה להבליג. אתמול פנה לפלשתינים ואמר: "יש הזדמנות לשלום ואתם הורסים במו ידיכם את ההזדמנות למדינה פלשתינית". הוא אף הגדיל לעשות כשקבע בפסקנות האופיינית לו: "הניסיון להביא להקמת מדינה (פלשתינית) בספטמבר לא יצלח".

אומץ אינטלקטואלי. סבר פלוצקר. צילום: האתר של זאב גלילי

אומץ אינטלקטואלי. סבר פלוצקר. צילום: האתר של זאב גלילי

המציאות הטופחת שוב ושוב על פניו של "מחנה השלום" הישראלי לא תגרום ככל הנראה לקיצוני השמאל לשנות את דעתם. אולם הבעיה הגדולה של ישראל איננה בהכרח עם גופים כמו 'הקרן החדשה לישראל' או מרצ, שבין כה וכה יסנגרו על הפלשתינים כאחרוני נושאי לפיד השלום. הבעיה היא אחרת: בישראל ישנה אליטה גדולה, שפועלת במחוזות האקדמיה, התקשורת ומערכת המשפט, ומיוצגת בין השאר על-ידי מפלגת קדימה, שממשיכה ללא הרף לטפטף את הכזב הגדול אשר לפיו "יש פרטנר". תחת השקר הגדול הזה, מנסים כל העת סופרים בעלי השפעה כמו עמוס עוז, א"ב יהושע ודויד גרוסמן לטעת בעולם אשליה שהבעיה היא בישראל. אם רק יסכים נתניהו להקמת מדינה פלשתינית ולחיסול ההתיישבות ביו"ש, או-אז ייכון שלום. השקר הזה חטף מכה ניצחת בעקבות הברית החדשה בין יורשי יאסר ערפאת לבין ממשיכי דרכו של אחמד יאסין, והטבח בהמוני סוריה המתקוממים נועץ מסמר נוסף בארון המתים של תיאוריית ה"שטחים תמורת שלום". סביר להניח ש"מחנה השלום" המצטמק לא ייעלם בקרוב, ואולי נראה עוד מעט יוזמה הקוראת למו"מ ישיר עם ממשלת חמאס-פתח. אבל על ישראלים בעלי השפעה כמו סבר פלוצקר, מוטלת חובה קדושה להתחיל לומר את האמת.

האמת הזו לא תהא חביבה על השמאל בארץ. כאשר מרצ מביעה, בהודעה רשמית שפרסמה, "קורת רוח ותקווה זהירה" (כך!) נוכח ההסכם בין החמאס לבין הפתח, ברור שיש פה מחנה פוליטי שלם שמתנהל יותר ויותר כנציג של עם אחר מאשר כנאמן הנמצא בשליחות עמו שלו. עבור כל ישראלי בר-דעת שאיננו מכור לפולחן אוסלו, הסכם כזה הוא בבחינת סימן אזהרה לבאות. אבל מבחינת "מחנה השלום" ששר בכיכר כבר שנים על השלום שנרצח בארבעה בנובמבר 95', העובדה שחמאס – האחראי על רצח מאות ישראלים – חובר לארגון אשר על שמו רשומה האינתיפאדה השנייה, היא בגדר "קורת רוח" ומהווה לא פחות מ"תקווה". בין אם מדובר בשוטים תמימים ובין אם בדוגמטים קשוחים שאבד עליהם הכלח, הרי שכאשר שאילן גילאון אומר כי "יש לקוות שעזה תלך בדרך רמאללה ולא היפך", אפשר רק לתהות אם בנוסף לעיוורון האופייני לו מזה שנים הרבה, לא לקה השבוע "מחנה השלום" גם באירוע מוחי קשה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “המכורים לכזב – השבוע הקשה של השמאל הישראלי

  1. אתה צודק לחלוטין אבל מפספס איך הגורל חומד לצון:

    לנוכח השינויים הקיצוניים באזורנו, החל באינטיפדה השניה דרך המשט ועד המהפכות בעולם הערבי, השמאל הישראלי לא שינה את עמדתו. זו היא דוגמטיות כמו שציינת, שניה אולי לחמאס ולקיצוניים שבחרדים.

    וכך, הצאצאים הרוחנים של האנטי דתיות, השמאל הנאור, המתקדם, והחילוני, מאמץ דת חדשה ודבק בה באופן מעורר גיחוך. גיחוך שהיה שמור היסטורית רק לפאנטים הדתיים, הימנים והמזרחיים.

    "אנשי הרוח" כאחרוני הפונדמנטליסטים הדוגמטיים. צחוק הגורל.

  2. שלום
    איני מסכים עם הרבה מהכתוב כאן. אבל (וכבר אמרו זאת) הכרזת מגילת העצמאות הפלשתינית בשדרות רוטשילד מחזקת את תיאוריית העיוורון המהותי הבסיסי, של אוסף הטיפוסים הללו, כמו בהצגת אבסורד של חנוך לוין.
    יהודים, כולם נושאי דרכון ותעודת זהות ישראלית, וחלקם כנראה תעודות אזרחות נוספות, שיהיה. כמין מחווה אימפריאלית, כמו צרציל בחלקו את המזרח התיכון, כמו לורנס ב"שחררו" את הערבים, כמו הצרפתים והאנגלים בחלקם את הסודאן בפשודה ובהתווית כל הגבולות באפריקה, יש מאין. מכריזים בעברית על ייסוד מדינת פלשטין, איפריאליזם בוטה וחצוף התנשאות אטומה ועיוורת, אינטלקטואלים כביכול שלא מסוגלים לראות באיזה הצגה מטורפת הם משחקים. איזו חוצפה איזו התנשאות, איזה עיוורן. איזה ערבי סביר הגון לא יעלב עד מוח עצמותיו מהצגה מטורפת אבסורדית כזו. איזה פסיכולוג לא ירצה לומר מילה שתיים על תופעה מוטרפת שכזו, על מארגניה והמשתתפים בה. הכרזת עצמאות פלשטין בעברית. להוסיף עוון על פשע אפילו את התרגום לערבית קורא דורי חבר מפ"ם לשעבר, דינוזאור שהגיח מעומק האדמה. לא טרחו ולא מצאו אפילו ערבי פלשתיני אחד יחיד ומיוחד שיסכים להשתתף בחזיון מטורף זה. אלו הם מורי הדור.

  3. אמי נולדה בדמשק, אבל זה לא משנה.
    מה אני מבין מזה? מחר המשטר יתחלף, תהיה בעד להחזיר את הגולן, כן?
    ומה עם שלום עם ירדן ספטמבר השחור?
    ומה עם יחסים וביקורים אצל מלך מרוקו, פוליסריו סהרה המערבית?
    והשאה ופינושה? ואידי אמין הוא שניתק אתנו את היחסים, לא אנחנו אתו.

  4. מדבריך עולה שהבעיה היחידה של הימין הישראלי היא שהעולם עלול להאמין אך ורק למי שאומר שיש פרטנר, במקום להאמין לנו ו/או לראות במו עיניו שאין פרטנר ולפיכך "העולם" יגיד לביבי להחזיר שטחים.

    ושאלתי היא – נו?
    שיגידו מה שהם רוצים, מה זה ענייני?
    הרעיון שאנחנו עבדיו של העולם וצריכים להשתחוות בפני הפריץ ולהרכין ראש לפניו ולהזהר שלא להרגיז אותו – הוא משנתו הסדורה של ביבי, שעובד אצל "העולם" ולא אצלנו, ולפיכך רוב עבודתו היא לרסן אותנו בפני הבוסים שלו, זה משרת את האינטרסים האישיים שלו יפה מאוד.
    את עם ישראל זה לא משרת בכלל. זה רק גורם נזק גדל והולך מיום ליום.

    הטעם היחיד והסיבה היחידה של מדינת ישראל הם ש"העולם" כולו, גם אם יחזור לתוהו ובוהו, לא יזיז אותנו יותר לשום מקום. נקודה.
    מי שנוטה להזיז אותנו אלה דווקא נבחרינו המושחתים, שמוכרים אותנו בשקל כסף, ובזאת אינם שונים במאום מאותם חורצי לשון שציינת, הקאפו המתנדבים בע"מ.

    גם עיוור רואה שאין פרטנר. הבעיה היא שגם אין לנו מנהיג.
    משום מה הסוגיה הבוערת בסדר היום של הימין היא "להבהיר" שאין פרטנר. ו"להבהיר" שהשמאל סהרורי ושהתקשורת עויינת. הובהר. כולם יודעים. הימין הוא רוב בשלטון וזה מה שאמור להפריע לו? ולמה באמת לא נשמע קולו? אדרבא – אולי הגיע הזמן להבין שזה מתאפשר בגלל שאין אופציה?
    השמאל לפחות ברור – הוא דואג לאינטרסים של כולם, חוץ מאשר לאלו של עם ישראל.
    הימין "הרישמי" לא מקדם שום אג'נדה לאומית, אלא עסוק ביחסי ציבור נמרצים לביבי. הגיע הזמן לקלוט שאין קונים לסחורה הזאת.

  5. דוד אתה צודק כאיש שמאל אני אומר שעכשיו גם נוכח חוסר היציבות במדינות ערב אין אפשרות להסכמי/הסדרי שלום. זה עדיין לא פוטר את הימין להגיד האם ממשלת ישראל תכיר במדינה פלסטינית אם כזו תוכרז באו"ם. זכות הימין להגיד כמובן שלא יכיר ויותר מכך אני חושב שהימין צריך להיות ימין ולספח את כל השטחים הפלסטינים כי זה מה שהימין אומר לבוחרים שלו. עד רבה עשו את זה ושאו בתוצאות. כל תוצאות שהן. אני באמת רוצה שהימין יהיה ימין והשמאל יהיה שמאל והציבור יבחר בין השניים. אני מייחל ליום שבו הימין יפסיק להיו שמאל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s