עוד

יום הנכבה – מתקפה על עצם קיומה של ישראל

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 16.5.2011

המתקפה שנערכה אתמול נגד ישראל בחזית הסורית-לבנונית ובחזית העזתית הייתה צפויה וגלויה. לא צריך להיות איש מודיעין גדול כדי להבין שישנה התארגנות לאינתיפאדה-זוטא ב"יום הנכבה". זה הופיע ב'פייסבוק'. הבעיה היא שגם כאן, כמו בפרשת משט הטרור לעזה, לא היה מי שיפרשן אל-נכון את המידע המודיעיני שנתקבל. בדעה הזו מחזיקים אנשים שכדאי להטות להם אוזן כמו תא"ל צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום וכיום ראש יחידת החילוץ ברמת הגולן.

מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה
מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה

אבל הבעיה הזו היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני, והברור יותר, הוא העובדה שבישראל לא מצליחים להבין, כי הנושא החם ביותר שבוער לפלשתינים איננו הקמת מדינה לצד ישראל, גם לא הקמת בירה בירושלים המזרחית. הפלשתינים חוזרים מבחינה תודעתית למקום שבו היו לפני 1948. הם מעוניינים בחיסול מדינת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה. הפולשים לרמת הגולן אמרו זאת אמש בבירור: הם רוצים לחזור ליפו. במלים אחרות, המחלוקת איננה על החלטות האו"ם 142 ו-338, קרי: נסיגה לקווי 67'. הבעיה של הערבים היא עם הצהרת בלפור. במלים אחרות, השילוב של האיחוד בין אש"ף לבין חמאס, מאורעות "יום הנכבה" תשע"א וההכנות לקראת הכרזה על מדינה פלשתינית בספטמבר, מתחברות כולן לרציונאל אחד: סירוב להכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

ואת זה בישראל לא מצליחים לתפוש. אם מישהו היה מבין את זה, ההכנות לספטמבר היו בעיצומן. אם היו קולטים את זה, העין הייתה פקוחה על הנעשה בחזית הצפונית. העובדה שמישהו מצליח לפרוץ את הגבול הישראלי אינה מטרידה רק מבחינה ביטחונית. היא מטרידה מבחינה מדינית ופוליטית: הדרג המדיני של ישראל רדום. הפטפוטים על ה"צונאמי" של ספטמבר אינם הופכים לפרקטיקה. נכון להיום, חוץ מראש הממשלה נתניהו שמשליך את עצמו בחזית המאבק, אין שום התגייסות למאבק בפלשתינו-פשיזם בקרב כל הדרגים הבכירים והזוטרים של הממסד הביטחוני והמדיני הישראלי. אם הייתה מתנהלת מערכה ישראלית בעולם המבוססת על שתי רגליים – הבהרת הקשר בין חמאס לבין אל-קאעידה וחשיפת היוזמה המדינית הפלשתינית כקמפיין להשמדת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה – מאורעות אתמול היו מתקבלים בעולם כמות שהם באמת: תוקפנות בוטה נגד ישראל.

העובדה שבישראל לא מצליחים להפנים כי מדובר במלחמה של ממש על זכות קיומה של המדינה (חריפה בהרבה מזו שהתרחשה כשאבא אבן קרע באו"ם את כתב השטנה שהשווה בין ציונות לבין גזענות), מלמדת על אי-מוכנות יסודית של הממסד המדיני והביטחוני לקראת מאורעות אפשריים בספטמבר הקרוב. לזכותם של הערבים ייאמר, כי הם אינם מסתירים דבר. המאבק בישראל מתנהל בגלוי. לישראלים, המאומנים בעשרות שנים של מלחמה בטרור ערבי עקוב מדם, אין כרגע שום מענה לטרור החדש נגד ישראל, קרי: המתקפה על עצם זכותה להתקיים.

ג'ונתן ס. טובין כתב אתמול באתר כתב העת הניאו-שמרני "קומנטרי" כי 'יום הנכבה' מציין למעשה את סירובם של הערבים לקבל את זכות קיומה של ישראל. ההסברה הישראלית צריכה ללכת צעד אחד קדימה ולהסביר לעולם כי מבחינת הערבים, השוללים את זכות קיומה של ישראל, חיסול מדינת היהודים הוא רק השלב הראשון. השלב הבא יהיה המצעד הגדול לחיסולו של המערב.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “יום הנכבה – מתקפה על עצם קיומה של ישראל

  1. זכות קיומה של המדינה היא לא דבר טריוויאלי כל כך.
    משמעות תכנית החלוקה עבור היהודים היא שנקבל חבל ארץ לעצמנו, אך עבור הערבים היא שחלק מאדמתם תלקח.
    עבור הערבים שחיו פה זה בהחלט סוג של טראומה שעם חדש מהגר ומקים פה מדינה. חוץ מזה שהם היו פה, הם הובילו את המרד נגד העותמאנים ומאות אלפים מהם גורשו באירועי הנכבה. אני חושב שזה משהו שבהחלט ראוי להזדהות איתו.

    נכון, זה לא טוב שהם רוצים את כל הארץ ולזרוק אותנו לים, אבל אם קיומה של המדינה חשוב למישהו כדאי שהוא יפסיק את מפעל ההתנחלויות ואת קיבועי הסכסוך.

  2. הפלסטינים רוצים לחזור לאדמותיהם. הם מעולם לא הסתירו רצון זה.
    עד כמה שהדבר יישמע תמוה, נתניהו שנאם היום, כמו גם רונן שובל, מודעים הרבה יותר לצרה הצרורה לראייתם – מה שהם מכנים סכנה למדינה היהודית – מאשר רוב אזרחי מדינת ישראל. הסיבה לכך פשוטה. אזרחיה היהודים של מדינת ישראל מעולם לא ידעו יותר מדי על העם הפלסטיני. הם מעולם לא רצו לדעת. דבר זה נכון הן למה שמכונה שמאל והן למה שמכונה ימין בשיח הציוני.

    "הסכסוך הערבי-הישראלי הוא סכסוך כפול: סכסוך צבאי וסכסוך על הצדק. אם בסכסוך הצבאי עד כה ניצחנו, בסכסוך על הצדק אנחנו מפסידים. אם נמשיך להפסיד במלחמה על הצדק, הרי שבסופו של דבר נפסיד גם בסכסוך הצבאי, משום שהניצחון הצבאי הושג קודם כל בזכות האמונה העמוקה בצדקת הדרך. ללא אמונה זו, הכוח הצבאי סופו לקרוס".
    מתוך: רונן שובל | השלום וכזבי הנכבה
    haaretz.co.il/hasite/spages/1228009.html

    אתקן את דוד מרחב ואומר כי העובדה שמישהו מצליח לפרוץ את הגבול הישראלי אינה מטרידה כלל וכלל מבחינה ביטחונית. היא מטרידה אך ורק מבחינה מדינית ופוליטית. את נתניהו היה תענוג לשמוע היום. כמנהגו מימים ימימה, הלך עם עדרו וצאנו וצעק – כמימים ימימה – זאב זאב: "הדבר המעניין ביותר הוא מה שקרה בבילעין שלשום, שם יצא המרצע או המפתח מהשק. בתהלוכה בבילעין הלכה ילדה קטנה שהחזיקה בידיה מפתח גדול וסמלי. כל פלסטיני מבין על איזה מפתח מדובר – מפתח לבתים שלנו ביפו בחיפה ברמלה. שורש הסכסוך מעולם לא היה היעדר מדינה פלסטינית אלא הסירוב להכיר במדינה היהודית", אמר נתניהו.
    haaretz.co.il/hasite/spages/1228092.html

    אלא שלא האמינו לו. לא ציפי לבני, הסבורה עדיין כי ניתן להערים על הפלסטינים בעוד מו"מ מיותר, וגם לא המחנה המכונה שמאל ישראלי, הממשיך ומדבר על הכיבוש ועל זכויות אדם. בהשראת מאמר זה הגבתי למאמר הטוען כי ביבי מנהל קרב מאסף נגד ההיסטוריה:

    אין שום קרב מאסף נגד ההיסטוריה. יש קרב מאסף על הלגיטימיות של הציונות. על לגיטימיות של משטר שבשל דבקותו בערכי הציונות גירש ודיכא לדורות עם שלם וגזל מרבית מאדמותיו על מנת להבטיח בכח הזרוע את הפריוילגיות של מה שמכונה היהודים בשיח הציוני.

    הפלג המכונה השמאל הישראלי מנהל בעצמו קרב מאסף נגד ההיסטוריה. מוליך עצמו בכחש כאילו הבעייה הציונית (המכונה הבעייה הפלסטינית בשיח הציוני) תסתיים עם מה שמכונה בשפתם הכיבוש. במקום לאמץ בחום את תנועת אם תרצו ולהתעקש להציג אותה כמייצגת הבלעדית של הציונות, במקום להודות לרונן שובל (ולליברמן) על העלאת נושא הנכבה לסדר היום הציבורי, באים ושופטים אותם בשעת צערם.

    הנה אחת היודעת להכיר תודה: "מי שהיה ער לדיון הציבורי והתקשורתי בשבועות האחרונים ראה שלא הייתה תקופה בה השתמשו כל כך הרבה פעמים במונח נכבה, המונח המוכר בכל העולם למאורע הזיכרון הפלסטיני. בשבועות האחרונים למדו התלמידים הערבים יותר על הנכבה מאשר יכלו ללמוד מכל הספרים שמשרד החינוך לא אישר".
    haaretz.co.il/hasite/spages/1228088.html
    והנה עוד אחד: אסעד גאנם | תודה, נתניהו
    haaretz.co.il/hasite/spages/1194769.html

    האויב אינו מדומיין וכן רלוונטי. הוא פשוט אינו אוייב. ראה כאן:
    Return is coming
    weekly.ahram.org.eg/2011/1046/re6.htm

    גם הפחד אינו נובע מההכרה בכך שיש נרטיבים שונים אלא מההשלכות של קבלת הנרטיב הפלסטיני בכל הנוגע לצדקתה של הציונות. זו זו ההבנה המשתקת – ללא פרויקט הציונות אין להם מה להציע לחברה הישראלית-יהודית, ואילו קבלת הציונות מובילה בהכרח לדה לגיטימציה של המדינה הציונית. לציונים ולתומכיהם אזכיר את דברי עדי אופיר: "החטא אינו בכך שישראל גרשה את הפלסטינים במהלך מלחמה עקובה מדם, כשאיום ממשי נשקף ליישוב היהודי, אלא שירתה למוות באנשים שביקשו לחזור לבתיהם, שלא הרשתה לפליטים המובסים לשוב לכפריהם הנטושים ולקבל על עצמם את השלטון החדש, כדי להיות אזרחיו, כפי שעשו הפלסטינים שלא ברחו". אזכיר גם את דברי זחאלקה, שהזכיר כי רק אחרי הגירוש ישראל הכריזה על עצמה כעל דמוקרטיה. אילולי הגירוש היה כאן משטר אפרטהייד, ולא מה שמכונה דמוקרטיה בשיח הציוני.

    לעידו לם. הסיפור סגור: מדינה אחת מהנהר עד הים. תענוג לראות איך הציונים המתעבים את ביבי נאלצים בזה אחר זה להודות כי הוא ולא אחר תורם יותר מכל לתהליך הדה לגיטימציה של המדינה הציונית. ודרך אגב, החמאס – ארגון הטרור המוסרי ביותר בעולם – תמך ביוזמה הסעודית בזמנו. ביבי ושאר הציונים לא תמכו בה.

  3. לאידיוט מבל"ד: הדבר היחיד שסגור זה העולם המופרע והחולה שאתה חי בו, שום מדינה אחת מן הנהר לים לא הולכת לקרום עור וגידים זולת בראשך המטומטם והחולה כיף?

  4. שוב מיתוס היוזמה הסעודית.
    היוזמה הסעודית היא תכנית שלום הכוללת חיסול המדינה היהודית.
    לדרור מבל"ד, חסידו של זחאלקה (והאמת שהוא לא רוצה להגיד, בעצם של בשארה) :
    למה אתה לא עובר לגור במדינה ערבית ?
    הרי שם תוכל להיאבק על זכויות אדם.
    כל דרך החיים שלך נגועה בפחדנות וצביעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s