עוד

הפנטזיה האמריקנית והמציאות המזרח-תיכונית

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 21.6.2011

פרשת מעצרו של אילן גרפל במצרים הוכיחה פעם נוספת עד כמה רחוקה המציאות המזרח תיכונית מן הפנטזיות האוטופיסטיות של הנשיא האמריקני, אובמה: בתוך חודשים ספורים, הפכה מצרים למדינה ששולט בה כאוס מוחלט, עם כלכלה קורסת, חונטה צבאית אנטי-ישראלית המפלרטטת עם חיזבאללה וחמאס ועומדת בפני גל אסלאמי חזק המאיים לשטוף את המדינה. כל הפנטזיה השמאלנית על "אביב העמים" ומראות נוסח קריסת הקומוניזם ב-1991, הופרכו כלא היו.

חיזיון אוטופי. ברק אובמה
חיזיון אוטופי. ברק אובמה

הבגידה של אובמה במובארק טלטלה את המזרח התיכון ויצרה עוגן של אי-יציבות. המצב הנוכחי הוא, שאם מצרים לא תקבל מן המערב תזרים מזומנים בלתי-מוגבל לייצוב כלכלתה, היא תקרוס אל אנרכיה מוחלטת ועלולה ליפול כפרי בשל בידי ציר הרשע החדש של אחמדינג'אד, צ'אבז, משעל ונסראללה, אגב הקמת תאי אל-קאעידה פעילים בחצי האי סיני. כל מי שרואה איך דרום אמריקה הופכת לאט לטריטוריה איראנית בהשראת האחים קסטרו ובגיבוי ונצואלה הקומוניסטית, מבין שהתסריט הזה איננו מופרך.

אולם הבעיה הגדולה לא פחות מכך נעוצה בעובדה שיש מי שמבקש להחיל את הניסוי הזה על ישראל. הטקטיקה המהפכנית של אובמה עברה מ"שתי מדינות לשני עמים", סיסמה שנתניהו הסכים לה, ל"קווי 1967". עם רוח גבית מהנשיא פרס ומגוון אנשי רוח וקצינים בישראל, מופעל לחץ על ישראל להסכים לנסיגה לגבולות ה-4 ביוני 67' "עם חילופי שטחים הדדיים". ארבע המילים האחרונות האלה הן בגדר סיסמה ריקה. הפלשתינים מוכנים לחילופין של 5 אחוזים, פלוס מינוס. משמעות הדבר היא נסיגה מ-95 אחוז משטחי יו"ש, חיסול ההתיישבות, ביתור ירושלים והפקרת השטחים המפונים למאבק בין פתח לבין חמאס, אשר לפי תקדים עזה וההתנתקות, ניתן לנחש מי עלול לנצח בו.

הרעיון של מדינה פלשתינית דמוקרטית לצד ישראל יכול להיגמר בדיוק כמו מצרים: אבו-מאזן במעצר, בכירי אש"ף בורחים לחו"ל, ההמון מריע לחמאס ומוקמת ממשלה אנטי-ישראלית בגיבוי איראן וגרורותיה, עם תקציב אדיר המגיע מטהרן.

אובמה, אולי אחד הנשיאים הכושלים בתולדות ארה"ב מאז ג'ימי קרטר שהפקיר את השאה הפרסי לטובת חומייני והמולות, מבקש מנתניהו להיכנע לחיזיון אוטופי שנכשל בדיוק במדינה שבה נשא נאום מרשים על דמוקרטיה וזכויות אדם. הוא מקבל גיבוי מיו"ר האופוזיציה, ציפי לבני, ומגורמים נוספים במערכת הפוליטית הישראלית. במצב הנוכחי, הפלשתינים אינם זקוקים כלל להצבעה על מדינה באו"ם בספטמבר. הם יכולים פשוט לבקש את אימוץ תוכנית אובמה, להציב דרישה ליישומה ואז לקבוע תאריך מוסכם שבו יוכרז על מדינה פלשתינית על בסיס המתווה האמריקני. ארה"ב לא תוכל להתנגד לתוכנית של עצמה. לנתניהו אין ברירה אלא להתנגד לנוסחה החדשה של קווי 67'. מדובר במלכודת שמובנת לכל מי שמכיר את המהפכנות השמאלנית שאובמה מייצג.

לנין, אחד הגאונים הגדולים ביותר באסטרטגיה פוליטית, לא עלה לשלטון בזכות הסוציאליזם שלו. הוא פשוט הבטיח שלום לרוסיה המותשת ממלחמה. הדרישה הפופולארית לשלום הכניסה לקרמלין את הקומוניזם, לא התביעה לדיקטטורת הפרולטריון. אובמה מכניס את רעיון המדינה הפלשתינית דרך הדרישה לקבלת קווי 67'. הוא לא צריך לתמוך בהכרזה חד-צדדית באו"ם אלא לקדם תוכנית שבפועל תוביל לכך.

בישראל יש, לפי שעה, רוב גדול שתומך בנתניהו. איש באופוזיציה לא מעוניין כרגע בבחירות, משום שהן יהיו צילום של המצב הקיים. אבל תוכנית המעבר של אובמה, מעבר למדינה פלשתינית בדרכים שאינן בוטות כמו הכרזה חד-צדדית, תפעיל לחץ על הציבור. יש מי שמפמפם ללא הרף את התסריט על סנקציות כלכליות ומצור על ישראל. זה לא מגיע רק מגדעון לוי, אלא גם מפטרונו לשעבר, שמעון פרס. יש מי שמקווה שלנתניהו יקרה מה שקרה לשמיר: לחץ חיצוני שיביא לבחירות ואז לעליית ממשלת שמאל עם רוב דחוק של שני מנדטים בלבד.

הימין בארץ צריך להיערך לתסריט כזה. מעמדם של סרקוזי, ברלוסקוני ומרקל – רעוע, וגם השמרנים בבריטניה תלויים בשמאל הליברלי. הרפובליקנים בארה"ב לא מצליחים להיערך מול אובמה, והסיכוי שהנשיא האמריקני יזכה בקדנציה שנייה לא נראה כל כך תלוש. ישראל עלולה להיאבק על זכות קיומה והלגיטימציה שלה, ואף לשלם על כך מחיר יקר. מובן שלבורגנות הישראלית אין אינטרס במאבק שכזה. להמוני העם ברור כי הדבר הכרחי. אם לא יכינו את הציבור לתסריט כזה, ממשלת לבני-דרעי-רמון-לפיד עוד תקום לבטח על אצבעותיהם של דב חנין ואחמד טיבי.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הפנטזיה האמריקנית והמציאות המזרח-תיכונית

  1. בעוד מספר חודשים אהיה בן 75 ואני מיואש. קיויתי כי אזכה לחזות במו עיני בחיסול ההתנחלויות וחזרתה של ישראל לגבולות 67 (עם חילופי שטחים של עד כ-300 קמ"ר שהם כ-5%), אלא שיותר ויותר מתברר לי כי הסכויים להתגשמות חלומי זה כמעט שנמוגו. ברור לי כיום לחלוטין, שהשלום היחיד, שאליו עדיין ניתן אולי להגיע, הוא השלום הכפוי בדומה לשלום שנכפה ביוגוסלביה. כל מאמציהם ודרישותיהם של אנשי השלום הישראלים חייבים על כן להיות מופנים כלפי ארה"ב ונשיאה ברק אובמה.
    מטרתו האמיתית של ביבי היא הגדלת שטחה של ישראל בכ-2000 קמ"ר ועל כן ברור לי לחלוטין שמביבי שלום לא יצמח לנו . לעומת ביבי ישנם לא מעטים בקרבנו התומכים בהקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67. לרבים מתומכים אלה ברור לחלוטין שהדרך האחת והיחידה שעדיין נותרה לו לנשיא ארה"ב שבאמצעותה יוכל להצילנו מסרטן הכיבוש וההתנחלויות, היא דרך הכפייה!
    ביל קלינטון כפה שלום ביוגוסלביה שעובד כיום לא רע ועוד הולך ומשתפר. על פי דגם זה חייב ברק אובמה לכפות שלום באזורנו. זכרו כי שפת הכפייה היא השפה היחידה שממשלת נתניהו-ברק-ליברמן-ישי, מסוגלת להבין. לארה"ב ורק לארה"ב ישנה היכולת וישנם האמצעים לבצע את הכפייה הנדרשת הזאת. הבה נפנה כולנו, שוחרי השלום, אל נשיא ארה"ב ונבקשו:
    Barck Obama, please impose peace in the Middle East.
    או
    Barack Obama, please force us to make peace!
    אם אכן יצליח הנשיא האמריקני במשימה זו, הוא ייכנס להיסטוריה היהודית כגדול חסידי אומות העולם.!

    1. רציתי רק להזכירכם שב-300 הקמ"ר המיועדים להחלפה מתגוררים כ-75% מהיהודים בגדה. מדובר במקומות כמו מודיעין עילית או ביתר עילית שמרחקן מהקו הירוק אינו עולה על 4 ק"מ. מתנחלי אלון מורה, מעלה אפרים או עופרה יחזרו לישראל.

  2. אין לי כל כוונה להכנס כאן לדיון מעמיק על סוגיות השלום וכו' בין ישראל לשכנותיה ויהיו השכנות האלה אשר יהיו. אני גם יודע כי הדברים שאומר יהיו , כעוד דברים רבים אחרים: "קול קורא במדבר"". אך אנסה כאן להתחיל במסע להבחנה בשאלה שלדעתי היא קריטית ועליה יקום ויפול הכול.
    בכתבה זו כמו בכל אלפי הכתבות משמשים בעירבוביה המושגים: גבול, גבולות וקווים. ובכן, לידיעת המערבבים. מעולם לא היו "גבולות" באיזור. אפילו "גבולות החלוקה" לא היו גבולות אלא רק הצעה או המלצה לגבולות שיפרידו בין המדינה היהודית והמדינה הערבית לכשיקומו. כידוע, המדינות האלה מעולם לא קמו בגבולות הללו.
    מה כן היה לנו? היו "קווי הפסקת אש", "קווי שביתת נשק", "קווי הפרדה". וכדי שהעולם ידע באיזה קווים מדובר נתנו להם גם צבעים: "הקו הסגול", "הקו הירוק" ובמקרים שהיה צורך באיום מצד זה או מהצד השני, תמיד קראו להם "קווים אדומים".
    אתם רואים, כול מה שעשיתי כאן הוא משחק בסמנטיקה, אך מה לעשות, זה בדיוק מה שכול העולם עושה מאז שהחל הסיכסוך בין היהודים והערבים. מפעם לפעם פורצות גם מלחמות, מעשי אלימות ותגובות אלימות כמענה לאלימות האחרת, אך נראה כי כול המלחמות והאלימות באו רק כדי לספק נושאים לגיבוב נוסף של סמנטיקה ודיבורים.
    לסיכום: תפסיקו לדבר על גבולות, תמשיכו לדבר על קווים ותעבירו על הדברים קו. תכלס לא יצא מזה!

  3. לאחר סוכות 2009 אמר משה יעלון שיש אנשים בישראל שנוסעים לארה"ב ומסבירים לארה"ב ולפלשתינים איך להתמודד עם ישראל, כשהכוונה היא איך למנוע מישראל כל דרישה במסגרת מו"מ.
    לאחר 7 חודשים, כמה שבועות לפני ביקור ביידן בישראל, הופיע יואל חסון בטלוויזיה ואמר שהמצב בין ישראל לארה"ב יהיה רע בקרוב.
    אלה שהיו איתו באולפן שישי בערוץ הראשון לא ידעו על מה הוא מדבר.
    לאחר כמה שבועות הייתה הפרשה של ג'ו ביידן והבנייה במזרח ירושלים.
    וכמה שבועות אח"כ התפרסמו בישראל היום ידיעות שחיים רמון נוסע לארה"ב ומסייע לפלשתינים נגד ישראל.
    חיים רמון לא הכחיש.
    אובמה הוא לא אויב אמיתי, האויב הוא מבית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s