עוד

הימין צריך להפסיק להסס

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 14.7.2011

הימין מפחד. צריך להודות באמת: חלק גדול מאנשי הימין בישראל היו מעדיפים שחוק החרם לא היה עובר בכנסת. היו כמה שאפילו דיברו על כך בגלוי. ההצעה לחקור את ארגוני השמאל מדירה שינה מעיניהם. גם הפעם, הם פוחדים. והצעתם של חברי הכנסת יריב לוין וזאב אלקין שלפיה מינוי שופטים לבית המשפט העליון יצריך את אישור הכנסת, היא עבור חלק גדול מהימין בבחינת סדין אדום. מה זה משנה בכלל שבארצות הברית של אמריקה, מבצר הדמוקרטיה והחירות, מינוי שופטים לבית המשפט העליון דורש את אישור הסנאט ועובר בדרך חתחתים של שימועים בפני הוועדה המתאימה בסנאט? יתירה מכך, בארצות הברית יכול הסנאט גם להדיח שופטים, לא עלינו. בלשון אחרת, כל ניסיון להכפיף את ישראל הליברלית לנורמות בינלאומיות מתקבל בצווחות "פשיזם!" של להקת השמאל המקומי. והימין פשוט פוחד.

בבריטניה, החליט ראש הממשלה להקים ועדה בראשות שופט לחקירת פרשת הציתותים והאזנות הסתר של היומון שנסגר בראשית השבוע, "ניוז אוף דה וורלד". האם מישהו יכול להעלות על הדעת את עוצמת הדציבלים של צעקת האגודה לזכויות האזרח ואגודת העיתונאים, אילו נתניהו היה ממנה ועדה לחקור את פרשת ענת קם ואורי בלאו, שיש בה מימד פלילי ברור? העובדה שזה לא קרה מעידה כי ישראל היא אמנם דמוקרטיה ליברלית קיצונית שבה ישנם תחומים שלמים שהשלטון מסרב להתערב בהם (ובצדק), אולם בה בעת היא גם מדינה שבה מחנה פוליטי אחד מנהל מלחמת אזרחים שקטה נגד מחנה פוליטי אחר, כאשר זה האחרון, הימין, פשוט כושל ברגליו ומהסס.

ההיסוסים והפחדים של הימין הם עניין מובנה בפוליטיקה הישראלית. אחד מקוראיי התקשר אליי לפני זמן-מה והסביר לי באריכות, כי מדובר בתופעה ששורשיה במהפך של 1977, כאשר מנחם בגין, הג'נטלמן ואיש ההדר, סירב לפטר את האפראט המפא"יניקי והותירו על כנו. מאז ועד היום, הפקידות ובעלי תפקידים שאינם נבחרים על-ידי הציבור הם בעיקר אנשי שמאל מדיני, והציבור בוחר ברוב המקרים מנהיגות ימנית. בכל מערכה, המצב נשאר 1:0 לטובת השמאל: הימין נאלץ להתקפל כאשר השוט הקבוע הוא בג"ץ. ונוכח האיום מלמעלה, רוב שדרת המנהיגות – למן חברי הקבינט ועד יו"ר הכנסת – פשוט מבצעים סיבוב של 180 מעלות, ובורחים.

על מלחמת האזרחים הבלתי-מוכרעת הזו, ישראל משלמת ביוקר רב. השיא היה בדוח גולדסטון, כשארגונים ישראלים פעלו בגלוי נגד המדינה. לקראת ספטמבר הקרוב, נרשם שיא חדש כאשר יש הפועלים נגד מדיניות הממשלה הנבחרת בכל הדרכים האפשריות, והסימפטום האחרון לכך הוא התביעה למתן לגיטימציה לקריאה להחרמת ישראל, לרבות ה"התנחלויות" ברמת הגולן ה"כבושה". מבחינת הממשלה הנוכחית, עולה השאלה כמה זמן ניתן יהיה להמשיך לנהל כך את המדינה, בהנחה שהבחירות לא תתקיימנה בשנה הקרובה. ברור כי כל עוד הימין נרתע ומורתע מלנהל את ענייני המדינה לפי השקפותיו, המצב הוא מאבק מתמשך וחסר הכרעה בין רוב העם ובין המיעוט בו. בסיטואציה כזו, אין יכולת, לא לקבוע מדיניות וליישמה, בוודאי שלא לקבע לטווח ארוך את ההסכמה הדמוקרטית על כך שהכרעות מתקבלות על-ידי הרוב.

יותר מדי שנים מושלת בישראל התפישה שלפיה דמוקרטיה היא כיבוד זכויות המיעוט. במערב בכלל, ואצלנו בפרט, כל השיח הדמוקרטי הלך והתבצר סביב הפרדיגמה של "זכויות המיעוטים". כאשר הרוב חש כל הזמן צורך להתקפל בפני המיעוט, הדמוקרטיה מרוקנת ממהותה. היא הופכת לאוליגרכיה של מיעוטים. ההתפכחות מהתפישה הרדיקלית הזו מתקיימת במלוא עוזה באירופה, שם יותר ויותר קולות מערערים על ההתקפלות בפני האסלאם הפונדמנטליסטי. אם הישראלים לא יפנימו את התובנה שדמוקרטיה היא קודם כל כיבוד הכרעת הרוב, מלחמת האזרחים השקטה המתנהלת כאן עוד עלולה להתפתח לכדי מלחמת כל בכל. הימין חייב להתעורר ולהבין כי גם אם ינצח בבחירות הבאות, סיכוייו לשלוט באמת הולכים ופוחתים. ובמלים פשוטות: כל עוד ההנהגה מהססת, מתקפלת ומזגזגת, נמשכת סלילת הדרך להסכם אוסלו ג' שעובר בכנסת על קולות אנטי-ציוניים וקול אנשי ציבור שהורשעו בפלילים.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “הימין צריך להפסיק להסס

  1. גם יום אחרי שתתלו את אחרון השמאלנים בישראל, אתם עוד תספרו לעצמכם שהסיבה שהמדיניות שלכם עדיין כושלת היא שרוחות הרפאים שלנו רודפות אתכם. הימין שולט במדינה כבר הרבה זמן. השמאל במגננה, נתון תחת מתקפה מתמשכת, מרושעת, חסרת גבולות. אבל איכשהו, למרות הכל, אתם ממשיכים לשכנע את עצמכם שאנחנו, שברירי השמאל שעוד נותרו במדינה, אנחנו איכשהו מצליחים לגרום לכל הצרות ולכל הרעות. קשה שלא לראות את ההקבלה בין היחס הזה לבין היחס ליהודים באירופה לאורך מאות בשנים.
    מצחיק לראות אמירות כאלה בכסות של "דמוקרטיה". לא, מה שאתה מתאר כאן הוא לא דמוקרטיה. הוא גם לא פאשיזם. הוא סתם אוטוריטריות אלמנטרית, ותו לא.

    (למקרה שתחליט לא לפרסם את התגובה הזו, אני שומר לעצמי עותק שלה ואפרסם אותה בבלוג שלי אם אראה שהיא לא עולה כאן. סתם, כדי שיהיה ברור שלסתום פיות לא יעזור, גם הפעם. וסליחה מראש אם חשדתי בכשרים).

  2. "לקראת ספטמבר הקרוב, נרשם שיא חדש כאשר יש הפועלים נגד מדיניות הממשלה הנבחרת בכל הדרכים האפשריות…".

    במדע המדינה קוראים לזה "פוליטיקה חוץ פרלמנטרית", והדעה הרווחת היא שמדובר בגורם חיוני בהשפעה על יציבות הדמוקרטיה. השאלה החשובה היא *לא* האם פועלים נגד או בעד מדיניות הממשלה הנבחרת, אלא האם פועלים במסגרת החוק.

    חוק החרם הוא שינוי של כללי המשחק, שנועד להפוך פעילות חוץ פרלמנטרית מחוקית ללא חוקית. לכן, מלבד העובדה שלטעמי זהו חוק לא צודק, אני חושב שהוא גם לא חכם ומזיק לדמוקרטיה.

    אני חושב שהחוק הזה גם ישיג מטרה הפוכה, כי התגובה העיקרית שאני שומע מצד אנשים היא "עד עכשיו לא החרמתי, מעכשיו אחרים".

  3. איזה איש רדוף. איזו חבורה של אנשים רדופים. מבפנים רדופים. מתוך הנפש. ושום כוח בעולם לא ייתן לכם להגיש חזקים. אומללים, ואומללה ישראל שזה המחנה שמוביל אותה. חכו חכו, כשאנחנו כשאנחנו נחזור לשלטון מה נעשה לכם! נתעסק בבעיות האמיתיות של ישראל ולא ברדיפה אוססיבית של הימין! וואי וואי וואי! תחבורה ציבורית טובה נעשה לכם! נעלה את מס החברות ונוריד מיסים ישירים! יש לכם סיבה טובה לפחד! טובה מאוד!

  4. "ארצות הברית של אמריקה, מבצר הדמוקרטיה והחירות"…
    החלטת להתחרות בארי שביט?

    "לקראת ספטמבר הקרוב, נרשם שיא חדש כאשר יש הפועלים נגד מדיניות הממשלה הנבחרת בכל הדרכים האפשריות".
    תמסור לחבר שלך שאנחנו לא שכחנו ולא סלחנו.

    ולמרות כל זאת, אני בעד חוק החרם ובעד החרבת לגיטימיות בגצ. אין לי ספק כי זו הדרך היחידה להחריב כליל את הלגיטימיות של המשטר הציוני, וטוב שמלאכה זאת נעשית בידי הציונים עצמם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s