כמה תהיות על הפנייה ימינה של שלי יחימוביץ'

לפני מספר חודשים, הבעתי תמיכה מעל דפי "מקור ראשון" במועמדותה של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה. כעיתונאי מזוהה עם השקפת עולם ימנית וציונית ברורה, הצעתי ליחימוביץ' להתראיין אצלי בעיתון. היא הסכימה. במשך שעה וחצי ישבנו בלובי המלון שבו היא מתאכסנת ושוחחנו. הראיון התפוצץ. היא לא אהבה, בלשון המעטה, את הכיוון שאליו לקחתי את הראיון וביקשה להפסיק אותו. אני לא רציתי ראיון שחוטא לעבודתי העיתונאית. ראיון מגויס מתאים לעיתון שיחימוביץ' צמחה בו, "על המשמר", ולא ל"מקור ראשון". היא ביקשה שהראיון ייגנז. הבאתי את בקשתה בפני המערכת. הוחלט לפרסמו. היא רתחה מזעם. אני כעסתי על התנהלותה, ולא אפרט מעבר. כעבור שלושה ימים התקשרו אליי מ"הכול דיבורים" והציעו לי לספר מה היה. בעצה אחת עם העורכים שלי, סירבתי. האייטם הוא הראיון והתכנים. לא רכילויות או פרטים פיקנטיים.

רתחה מזעם. שלי יחימוביץ'. צילום: יוסי אלוני

רתחה מזעם. שלי יחימוביץ'. צילום: יוסי אלוני

השוויתי הבוקר את הראיון שנתנה יחימוביץ' לגידי וייץ ב"הארץ". אתנסח בלשון מתונה: אם בראיון ב"מקור ראשון" היא פזלה ימינה, אצל וייץ היא פשוט שברה חזק את ההגה לימין. צריך לדייק: שלי יחימוביץ' לא פונה לימין. היא סוציאליסטית. היא מאמצת עמדות לאומיות שהיו מקובלות במפלגת העבודה בשנות ה-70' ובראשית שנות ה-80'. אבל מאז חלפו הרבה מים בירדן. העבודה הביאה לעולם את אסון הסכמי אוסלו. היא גילתה חוסר אחריות כשבכיריה הציעו לערפאת את ירושלים ואת רוב שטחי יהודה ושומרון, כולל ההתנחלויות. היא תמכה בשרון במהלך ההתנתקות. היא הצטרפה לממשלתו של אולמרט וחיזקה את קדימה כמפלגת מרכז אלטרנטיבית. והיא פרשה מממשלת נתניהו במקום להוות בה סמן חברתי. חבריה רצו להחזיק את ראש הממשלה בגרון עם אולטימאטומים מדיניים, אגב תיאום עם הפלשתינים. אי-אפשר להחזיק בעמדות של מפלגת העבודה מ-1971 בשנת 2011. 40 שנה לא הולכות ברגל.

ובכל זאת, המפנה הלאומי של יחימוביץ' הוא מבורך. הוא מעיד על הבנה ביחס למה שהיא מגדירה "המיינסטרים הציוני". אבל יש בו בעיות. למשל, כי אי-אפשר לתמוך במפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון ובה בעת לתמוך בגירוש מתיישבים מאדמותיהם. בראיון איתי, אמרה יחימוביץ': "על פי השקפת העולם המדינית שלי, להתנתקות היה מקום. אני חושבת שהיא נעשתה בצורה לא נכונה, אני מתנגדת לצעדים חד-צדדיים, אני חושבת שהיא הייתה צריכה להיעשות בהידברות עם אבו-מאזן כדי להפיק איזושהי תועלת מהמהלך הזה. אני רוצה להיות הגונה ולהגיד שהמהלך הזה שייך לאג'נדה המדינית שלי".

אחר כך טענה יחימוביץ': "בסופו של דבר השאלה היא אם יהיה כאן הסדר מדיני שכרוך במחיר לא פשוט, שצריך למזער אותו ככל האפשר. המתנחלים לא יסבלו ממני יותר ממה שהם יסבלו מכל פוליטיקאי אחר שעומד בראש מפלגה אחרת".

במלים אחרות, הקריצה הזו לימין היא בעייתית. אי-אפשר ביד אחת לאחוז בנס ההתנתקות וביד השנייה לפלרטט עם הימין. זה פשוט לא הולך. מי שרוצה להחזיק בעמדות לאומיות, לא יכול לדבר על "כמה שפחות סבל". אם עוול מסוים הוא אכן עוול, יש להיאבק נגדו, לא לפעול כדי להפחית את הסבל הכרוך בו. יחימוביץ', כמובן, לא אמרה את הדברים האלה לגידי וייץ.

בראיון לנחמיה שטרסלר ב-2005, היא אף אמרה: "בזמן שנמחקה פה מדינת הרווחה, בזמן שהופסקו ההשקעות בערי הפיתוח, קמה מדינת רווחה חלופית מעבר לקו הירוק… שם יש מקומות עבודה, שם יש תקציבי תרבות גבוהים ומענקי פיתוח ובנייה. ברור לחלוטין שמפעל הכיבוש הענק הזה פגע בכלכלת המדינה ופגע ברשת הסוציאלית של המדינה. הון העתק שעבר לשם פגע בכל המרקם הבסיסי שהיה כאן".

יכול להיות שיחימוביץ' שינתה את דעתה בחמש השנים האחרונות. זה קרה להרבה אנשי שמאל, כולל לכותב שורות אלה. כשפגשתי את יחימוביץ' לפני חמש שנים, בכנס שהשתתפה בו בחיפה, הזכרתי לה ששנינו באנו מחד"ש: אני הייתי פעיל בה, היא תמכה בה כאשת תקשורת. יכול להיות שגם אצל יחימוביץ' התרחש מפנה תודעתי. לכל אדם הזכות לשנות את דעתו. אבל כדי שנאמין לה, יחימוביץ' צריכה להסביר מה קרה בין 2005 ל-2011.

היא גם צריכה להודות בעוד כמה דברים שמשתמעים מהמפנה התודעתי שלה. למשל, שהסכמי אוסלו היו טעות טראגית. עליה לומר שפולחן השלום עם המיתוס של רבין היה זה שהחריב את השמאל ומנע ממנו מלהפוך לאופוזיציה לאומית אחראית עם קו סוציאל-דמוקרטי. והיא גם צריכה להסביר איך תמיכה במפעל ההתנחלויות משתלבת עם תמיכה בהתנתקות ועם הדברים שאמרה ל"מקור ראשון" לפני חודשים ספורים. כדי לשכנע אותנו שהיא באמת השתנתה, צריכה שלי להתחיל לדבר, ורצוי – בגלוי ובכנות.

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “כמה תהיות על הפנייה ימינה של שלי יחימוביץ'

  1. היא אמנם מנסה לרצות את המיינסטרים, אבל זה לא מתבטא בדעות עקרוניות שאותם היא מבטאת בפה מלא (היא אינה מתכחשת לכך שהיא מצדדת בהחזרת רוב השטחים), אלא בדברים "קטנים" יותר שבהם היא מנסה לטשטש את השקפת עולמה ואישיותה, כמו התנגדותה למועמדות דב חנין בבחירות לעיריית ת"א, כי "אינו ציוני", או תמיכתה באג'נדה של גדעון סער, שילדי הגן ישירו את "התקווה".

  2. הבעיה היא שהיא עצמה לא ציונית. היא קומוניסטית. אם קומוניסטים יודעים משהו, זה איך לשקר. כל ההתעקשות שלה על זה שהיא ציונית דווקא מוכיחה שהיא לא ציונית.

    • הדברים שאתה כותב כאן הם בגדר גידוף כי כך אתה תופס את המילה "קומוניסט". זה בערך כמו שכינו את אובמה קומוניסט.

  3. היא סוציאל דמוקרטית (ולא שונה מינס סטולטנברג, רה"מ נורבגיה המדינה בעלת איכות החיים הגבוהה בעולם). מה הבדל בין ס"ד לקומוניזם? ס"ד לא מאמינים בביטול הרכוש הפרטי, בהלאמת כל אמצעי הייצור (בניגוד להלאמה של סקטורים ספציפיים) ובמהפכה אלימה.

    • זה נראה כאילו אתה מקשר את רמת החיים בנורבגיה לסוציאל דמוקרט . רמת החיים בנורווגיה גבוהה למרות זאת.

  4. היה נא חלוץ וספר אתה מה במדוייק ולפרטיו ובאמת קרה מן הימים שהיית, כדבריך, בחד"ש – ועד להתהפכות הפרטית. אני באמת באמת רוצה להבין איך ומה מביא אדם לתפנית שכזו. כן, ראיתי את הסרט "מפיסטו" גם את גתה קראתי, אבל כאן ועכשיו, בלי רומנטיקה, מה ארע לדוד?
    http://corinna-hasofferett.com/blog

  5. כתבתי על כך לא מעט עוד ב-2008, כשפניתי לימין. אני, אגב, נטשתי את הפעילות בשמאל האנטי-ציוני עוד ב-2003-2004 והסתובבתי בין כל מיני חוגים, לרוב בסביבת מפלגת העבודה, שהיו ציוניים במידה כזו או אחרת. את מוזמנת לעיין במאמריי מ-2008, תמצאי מספיק הסברים. יש לי תחושה שאת מעוניינת בעיקר להקניט, אבל אם יש לך עניין רציני – הכול שם. ודרך אגב, יש הבדל בין נבחר ציבור לבין עיתונאי, אבל אני לא אקלקל את תמונת עולמך הדוגמטית.

  6. כמדומני שהקשר של שלי יחימוביץ' לחד"ש אינו מסתכם אך ורק בתמיכה כאשת תקשורת.
    אם הזכרון עדיין משרת אותי, זכור לי שקראתי פעם היכן שהוא שהיא גדלה בבית קומוניסטי.
    כלומר, שהיא נולדה אל תוך זה.
    השאלה היא אם קיים הבדל בין מצב שאדם משנה עמדות ודעות שהוא ספג בבית לבין אדם שאימץ לעצמו עמדות כשעמד על דעתו ולאחר מכן נטש אותן.
    לדעתי, השינוי כשאדם משליך את מה שספג בבית – דראסטי יותר.

  7. יוסי, השינוי כשאדם משליך את מה שספג בבית הוא אמנם דרסטי, אבל מצוי יותר, ולא רק בגיל ההתבגרות. בהשומר הצעיר שרו והפנימו "אל תשמע בני למוסר אב/ ולתורת אם אל אוזן תט".
    אף כי כל מקרה עומד בפני עצמו. הכרתי מדריך בהשומר הצעיר, בטן מלאה באידיאלים, שלימים, לעת ביקור בלתי נשכח במשרדו, שמעתי אותו מכתיב רשימת קניות של ניירות ערך בבורסה. לחשבונו. והוא דוגמא אחת מני רבות.

    דוד, אתה ברצינות חושב שהתכוונתי לאנציקלופדיה? בצניעותי כי רבה, הייתי מסתפקת בתמצית על פני דף, משהו כמו ארבע חמש פסקאות. סוד הצימצום הוא המשותף לפוליטיקאים אחדים ולעיתונאים פה ושם… וגם הנטיה להדביק תוארים, תקשורת שיפוטית – מה שלא מוסיף נועם לתרבות התקשורת.
    אין לך סיבה להרגיש רדוף עד כדי אי אמון שבאמת ובתמים רוצים להבין את תמונת עולמך, תהיה כאשר תהיה.

  8. קורינה, גם אותי מאד עניין המעבר של דוד מן השמאל הקיצוני לימין, אף שמעולם לא קראתי את הבלוג שלו. אז לפי הנחייתו של דוד הלכתי ל-2008 והגעתי לפוסט של יולי. נדמה לי שזה הפוסט הראשון בו מועלה העניין בצורה ברורה.
    נזכרתי בזוג חברים מפעם שהיו שמאל קיצוני למהדרין. הוא היה ערביסט ששלט ברזי השפה הערבית באופן מופלא ותמיד הדהים אותנו בידע שלו את העולם הערבי ובהזדהות אתו. לימים התברר לי שהם התחתנו ועברו להתגורר בקרית ארבע והיום הוא רב באחת הישיבות שם.

  9. לדעתי די ברור שב"הארץ" תכננו לעשות מיחימוביץ' מטעמים בעזרת הראיון שלך לקראת הפריימריז, ואילצו אותה לתת להם ראיון בתמורה שבו היא נאלצה לחזור על כל ההתבטאויות שאמרה לך בעל כורחה.

    בכל מקרה אלה אולי דברים שמרגיזים קצת את גדעון לוי ועקיבא אלדר, אבל הם ממש לא ימין, מתווה קלינטון שכולל את חלוקת ירושלים זה הרי השמאל הכי קיצוני שיש.

  10. כתיבתך ה"ימנית", משרתת את הצורך של התודעה הימנית לכבול את ההווה אל העבר. במובן זה עיסוקך בדמויות כאגמבן היא מעיין "צלם בהיכל". העובדה שהסכמי אוסלו, הם עבורך אות קלון על זכרו של יצחק רבין (שאף אותו לא ניתן לראות ממש כשמאל מדיני), ולא תהליך שקרס בשל בני אדם מרצחים משני הצדדים (בבחינת כלבי השמירה של העבר), שהם אות הקלון האמיתי, מראה עד כמה טועים ומטעים יכולים להיות בני אדם, אם רק הושמה שפה בפיהם ולשון לגלגל אותה לכל מקום שיחפצו.
    בכל מקרה ניתן לפחות ללמוד על התודעה הימנית מדבריך ולהתכונן טוב יותר לתפנית ההיסטורית, בכדי שנוכל להבין ולתפוס אותה בזמן, ואז לבצע תפנית תודעתית שתביא את בני האדם (אפילו יהודים הם) למקום המבשר עתיד וחיים ולא עבר חשוך עד אימה כמו זה הנראה מבעד לעיני משתתפי ההתנגשות של קפקא.

  11. פינגבק: therealshelly

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s