הימין בארץ כמה לליטוף. כל אימת שמלטפים אותו, הוא מגרגר חזרה בהנאה ובתחושת מסופקות עצמית. די בכך שאיש שמאל לשעבר, פוליטיקאי שקורץ למרכז, או איזה איש רוח מהגג בעל ארשת מכובדה, יקרוץ לימין, וכבר יימצא מי שיישא אותו על כפיים. החגיגה סביב שלי יחימוביץ' היא מגוחכת לא פחות מההתלהמות המביכה ושטופת השנאה נגדה. הדברים שאומרת מי שכנראה תהיה יושבת ראש מפלגת העבודה מייצגים עמדה שפויה, מאוזנת, אחראית ושקולה. טוב שיש מי שמביע עמדות כאלה. זה עדיף עשרות מונים על השמאלנות הרדיקלית מבית היוצר של 'הקרן החדשה', מרצ והמפלגה הקומוניסטית.
תומכת במתווה קלינטון. שלי יחימוביץ'. צילום: ראובן קסטרו
אבל יחימוביץ' איננה קרובה לעמדות הימין. כפי שציין אורי אורבך במאמר שפרסם בשישי האחרון ב"מקור ראשון", בהצבעה על פינוי התנחלויות, היא תרים את האצבע בעד. ובמלים אחרות, בסופו של דבר, בהצבעה על הסכם מדיני שיתבסס על טרנספר של מתנחלים, היא, דב חנין וזהבה גלאון יהיו באותו מחנה. אם לאריק שרון לא הייתה בעיה לפנות את היישוב שאת דינו קבע כדין תל-אביב, ליחימוביץ' לא תהיה בעיה מוסרית או פוליטית לעשות את שעשה אבי ההתנחלויות.
הבעיה המהותית של הימין היא שאין לו זהות פוליטית וערכית מגובשת. למעשה, מעולם לא הייתה לו. רובו ככולו נותר עם תודעת חצי מחתרת-חצי אופוזיציה מימי חירות וגח"ל. המטרה המרכזית היא להשיג לגיטימציה, כמעט בכל מחיר. אף אחד שם לא קרא את פרידריך האייק או את אדמנד ברק. לרובם אין מושג מי היה בנימין דיזראלי, והשם לודוויג פון מיזס אפילו לא מוכר לאלה שיש להם מושג כלשהו בהיסטוריה של הרעיונות. אלה שמתהדרים בקרבה למסיבת התה האמריקנית, דומים יותר למשתתפי מסיבת התה נוסח עליסה בארץ הפלאות.
אי-אפשר להסביר בצורה אחרת את החיבוק הגדול ליחימוביץ'. מעבר לעובדה שהיא הצהירה לא אחת על תמיכתה במתווה קלינטון (כלומר פינוי כל ההתנחלויות וחלוקת ירושלים פלוס ריבונות ערבית בהר הבית), הרי שמדובר בפרלמנטארית נמרצת בעלת תודעה סוציאליסטית רדיקלית. אם ההשקפות המדיניות של שלי יחימוביץ' דומות לשבשבת תודעתית, הרי שהשקפותיה הכלכליות נראות כמו קטר אדום שעוצר בתחנה רעיונית אחת, הכוללת עולם מושגים כמו "הלאמה", "בעלות ממשלתית", "הגדלת מסים" ו"מעורבות המדינה". עולם תודעתי כזה אמור לעורר חלחלה בכל איש ימין בכל מדינה שהיא. לא בישראל. אודה, ואבוש: גם אני נשביתי ברטוריקה הזאת. אולם התפכחתי ממנה מהר מאוד, בעיקר בזכות ניסיונה של חברת הכנסת האדומה למנוע את פרסום עמדותיה ב"מקור ראשון", בראיון שנתנה לי ושדמה מאוד לזה שהעניקה לגידי וייץ. אז הובנה לי גודל התרמית.
לימין יש הרבה סיבות להתנגד לכוהנת החדשה של מפלגת העבודה, מדיניות וכלכליות. תחת זאת, הוא מעדיף לאמצה אל חיקו. זה, כמובן, מוריד את המניות שלה בקרב השמאל, ולא רק הפוסט-ציוני, ומעלה את מניותיה בקרב חלקים יותר מרכזיים בציבור, אבל בעיקר ממחיש עד כמה המניות של הימין הישראלי בשפל. נכון להיום, אין לימין שום דבר למכור לציבור בארץ. לא ברמה המדינית, ודאי שלא ברמה הכלכלית. לא משום שדרכו נכשלה, אלא מפני שהוא-עצמו לא יכול למצוא כלים רעיוניים להגן עליה.
אין פלא אפוא שהישגים מהותיים של הממשלה הנוכחית בתחומי הצמיחה, האבטלה, ההגנה על הסביבה, החינוך והתחרותיות בתחום התקשורת, נמחקו מהתודעה הציבורית לטובת חצי הכוס הריקה של המשבר החברתי. העובדה שממשלת נתניהו ירשה מקודמתה את המצב המדיני והביטחוני הקשה, שנוצר בעקבות הנסיגה החפוזה מעזה ומסירתה לידי האסלאם הרדיקלי, מושכחת אף היא. די בכך שיהיה מי שיאמר שהורתו של מפעל ההתנחלות איננה בחטא, כדי לגרום למחנה שלם לכשכש בזנבו ולשכוח את ערכיו, אמונותיו ורעיונותיו.
אפשר ויש מי שמאמין בקרב אנשי ההתיישבות ביהודה ובשומרון שהליטופים האלה יסייעו להם. היה שם מי שחשב שסיור של אנשי מועצת יש"ע במאהל הרדיקלים ברוטשילד הוא הכרח לשם יחסי ציבור טובים למפעל ההתנחלות. ואולי יש מי שמאמין שוויתור על רעיונות שמרניים ברמה הכלכלית יביא לתוצאות חיוביות יותר במובן המדיני ויקרב אנשים שפויים למחנה הלאומי. כך או אחרת, במו-ידיו מרסק הימין את עצמו. כבר עתה ברור, כי בבחירות הקרובות יהיו יותר משני נעלמים שיצליחו לשנות את המפה הפוליטית. שום שיח בטחוני לא יצליח להחליף את השיח הכלכלי והחברתי החדש שנוצר פה: סוציאליזם מול ליברליזם, כלכלה מולאמת מול כלכלה חופשית, פזרנות ובזבזנות לעומת ריסון ומחושבות. אם לימין לא יהיה מה למכור מלבד גישת ה"אנחנו צדקנו" המדינית, לאזרחים רבים לא תהיה שום בעיה להצביע לשלי יחימוביץ', ובצדק.
אם מוותרים לגמרי על המורשת השמרנית והליברלית, העבודה בהנהגת יחימוביץ' היא אפשרות מושכת מאוד. אם כל מה שיש לימין להציע זה מבוי מדיני סתום, ללא שום גישה כלכלית המראה כיצד ניתן לתקן עוולות חברתיות ולשפר את הבעיות שנוצרו פה לאורך השנים, אין בו שום צורך. מחנה פוליטי שמצטיין בחנפנות ליריביו הוא מחנה שנידון לכליה. אם לא יהיה בימין מי שיעיין מחדש בכתבי ז'בוטינסקי מזה, ובכתבי השמרנים האמריקנים והבריטיים מזה, וילמד זכות על הליברליזם הכלכלי והשמרנות מול הסוציאליזם וידו הנדחפת לעומק כיס האזרח, המפתחות תונחנה על השולחן עוד הרבה לפני שתיערכנה הבחירות הבאות. רעש הדחפורים שפינו את יישובי גוש קטיף יישמע באוזני הימין כזמזום נשכח ועמום לעומת הצווחות שתישמענה כשיגיעו הבולדוזרים לממש את מתווה קלינטון האהוב כל כך על שלי יחימוביץ'.
תגובות
המאמר שלך הוא המוכיח יותר מכל מדוע הימין אינו יכול להגן על ערכים לאומיים.אין זה מקרה שרק ממשלות ימין פינו יישובים יהודיים בסיני בחבל עזה וגם בצפון השומרון. מי שמאמץ אידאולוגיה כלכלית ליברלית המקדשת את הפרט והישגיו ממילא מתכחש למחויבות חברתית ולאומית שאין לה בסיס של כדאיות כלכלית. זו הסיבה ההיסטורית שמי שניצח על המאבק הלאומי היה השמאל ומי משיוותר בסוף על החזקת עמדות ומפעלי התיישבות שגורמים להוצאות ביטחוניות עצומות וכנראה אינם כלכליים על פי האידאולוגיה הליברלית שמרנית הוא הימין. עם שחייב להיות מגויס להגשמת מטרות לאומיות גם למען הדורות הבאים אינו יכול לאמץ ערכים קפיטליסטים ולהתנער ממחויבות חברתית לא כלכלית. הימין בישראל קרב לנקודה בה רבים מאלו שאינם משתייכים אל השמאל יאמרו פשוט שאם זו המדינה המוצעת לנו ואם זו רמת המחויבות שניתן לצפות מהמדינה כלפנו אז העסקה באמת לא משתלמת.
בממשלת בגין,למרות המחויבות בכלכלה ליברלית חשבו גם על מצוקת השכונות והשכבות החלשות-לחלק נתנו פתרון בהתנחלויות. כיום אפילו לא מדברים ברמה הצהרתית על מחויבות כזאת . אין זה מקרי שנתניהו בזמן שלטון השמאל הלך לשרת בסיירת מטכ"ל ובנו תחת שלטונו מתגייס לגלי צה"ל שזהו ללא ספק צעד הרבה יותר כלכלי לטווח רחוק-הוא אפילו אינו מתגייס לשרת במחסן ציוד בבסיס שבטה בנגב-תפקיד לא קרבי אבל לא מפנק.
משה גודלבלט צודק. הממשל הישראלי הנוכחי נגוע בדיסוננץ קוגניטיבי בסיסי ומהותי שחייב להביא לפיצוץ חברתי כלכלי בטחוני אדיר. לא ניתן לצאת למלחמה או מאבק לאומי במשטר החברתי שביבי יצר. והדיסוננץ גובר מיום ליום. דוגמה, אם הקרקע הארץ האדמה מופרטים איזה עניין יש לי, החסר בעלות, להלחם עבור הקרקע של כרישי הנדל"ן. אם מישהו בימין ילך ויקרא את מומלצי הקריאה של בעל הבלוג הוא יגלה מהר שאין כלום מתורת זבוטינסקי וודאי לא מכלכלה ליברלית קלסית ו/או מודרנית בממשל של נתניהו. התרגיל בו בכר החרים את קופת הגמל שלי העביר אותה לחברות ביטוח שעשקו אותי לחלוטין וכפרס קיבל את הנהלת בנק דיסקונט אינו מזבוטינסקי או אדם סמית. זו קלפטוקרטיה טהורה. הבסיס של קפיטליזם הנו החזרת חובות, תמיד ובכל מקרה. פושט רגל בשוויץ, הולנד, בלגיה גם בתרגיל של חברת מניות הנו אדם מנודה מוקצה כמעט כחרם יהודי דתי. מה המצב כאן? העברת בעלות תנובה והמיסוי על רווחי הון שלה לחו"ל הנו מעשה אנטי לאומי אנטי זבוטינסקינאי מכל בחינה אפשרית. איסוף הדרכונים הזרים והירידה של בני הארץ לחו"ל מסמנים את התוצאה הבלתי לאומית בלתי חברתית של משטר נתניהו.
דוד, אתה מתאר דברים בצורה נכונה, אבל שוכח פרט לא קטן :
הימין הקיצוני הוא זה שמפיל את הימין המתון בד"כ.
וגם אם תבוא ותגיד שהימין המתון אימץ גישות שמאל (ובעיני אתה טועה), בסופו של דבר הימין הקיצוני העלה את רבין ואת ברק.
וביחד עם חוסר הרצון להצביע ב-2006 קיבלנו את האיש ש"התעייף לנצח".
אל תבין אותי לא נכון, כשאני אומר ימין מתון אני לא מתכוון לתכנית ההתנתקות, אלא למהלך מדיני שמכיר בשתי מדינות לשני עמים, מתוך הבנה שהצד השני לא מסוגל ולכן להגיד את המילים
זה לא סוף העולם.
אבל הימין הקיצוני הוא זה שלא מעניין אותו גיאופוליטיקה, או מהלכים דיפלומטים מחושבים, הוא חושב בצורה ישירה בלבד ולכן מפספס מה שבצד.
את התוצאה ראינו באוסלו, בנסיגה מלבנון ובהתנתקות.
שלי בעיניי היא פרעוש, היא לא תנצח, המטרה שלה, החיובית בעיניי, היא להוריד את קדימה.
בסופו של דבר אני זוכר שהיא הצביעה נגד הממשלה כל הזמן, גם כשהייתה רשמית בקואליציה.
שלי חמודה יותר מיתר המועמדים, ואם שטרנהל נגדה , אזי היא ראויה לברכת הצלחה.
אני לא חושב שישנו מישהו בימין שחשב שקיבל אישור משלי.
היא בעד מתווה קלינטון , גושי התישבות וכל השטויות השמאלניות האלו.
כבר הרבה זמן שאני קורא את הבלוג שלך ומקבל את הרושם שאתה עוד אחד מהאובססיבים לשמאל הקיצוני- אלו שרק מדברים על השמאל הקיצוני כול היום בעוד שהוא רק הולך וקטן. שמחתי לראות שאתה מגוון- ואכן זאת היתה כתבה מעניינת מאוד.