המהפכה הערבית וכישלון המערב – הלקח הישראלי

סיפור גורלן של הדיקטטורות במצרים, בלוב ובתוניסיה מתמצת, למעשה, את סיפורו של המערב החדש. חוסני מובארכ הושלך לגורלו לטובת האחים המוסלמים וחונטה שמפלרטטת עם איראן. מועמר קדאפי, שלא נשקפה ממנו שום סכנה ממשית למערב, הופל מהשלטון על-ידי נאט"ו שסייעה למורדים. גם בן-עלי התוניסאי, שהציל את כלכלת ארצו והפך אותה ממשק מפגר לכלכלה מתקדמת עם תל"ג ששולש תוך 20 שנה ואחוזי צמיחה גבוהים, הופקר. לעומת זאת, אסד הטובח בבני עמו ללא רחם, ומבצע פשעים נגד האנושות, איננו מסתכן בשום מעורבות צבאית מערבית. איראן, המדכאת את בני עמה פי כמה מהמשטרים בארצות "המהפכה הערבית", היא מבצר בטוח לאייתולות. הטירניה הפשיסטית בעזה מעולם לא הייתה מבוססת יותר ומחומשת יותר. המערב הליברלי בהנהגת אובמה עשה את מה שיודע לעשות כל ליברל טוב: לפייס עריצים, להפקיר בני-ברית, לפנטז על שלום ודמוקרטיה ולקבל מלחמות וטרור.

לא נשקפה ממנו סכנה למערב. קדאפי

לא נשקפה ממנו סכנה למערב. קדאפי

אובמה, סרקוזי, מרקל, קמרון ושאר מנהיגי המערב, היו צריכים למנוע את נפילת קדאפי, בן-עלי ומובארכ. לא משום שמדובר במשטרים נאורים אלא מפני שזהו הרע במיעוטו. נגד אותם עריצים לא נלחמו רק מהפכנים שוחרי-טוב. יד האחים המוסלמים הייתה במעל במצרים, ואל-קאעידה נוכח גם בלוב. אובמה עשה למובארכ את שקרטר עשה לשאה הפרסי: משטר דיקטטורי הופקר לטובת מהפכה שנישאה על גלי ההמון. באיראן, לצעירים לא נותר אלא להלין על הוריהם ולהתגעגע לימי השאה. אם האסלאם הרדיקלי יצליח לשים את ידו על השלטון בקהיר ובטריפולי, המשטר של חומייני וחמנאי ייראה כגרסה מרוככת לעומת מה שיתרחש באותן ארצות שנשטפו בלהג "האביב הערבי". הפקרת המזרח התיכון וצפון אפריקה עלולה אפוא להיות בכייה לדורות. שמו של אובמה עוד ייזכר לשנות-דור כסייען הגדול של הרודנויות האכזריות ביותר העלולות לקום בעשור השני של המאה העשרים ואחת.

אם אפשר להוציא כמה לקחים אקטואליים ורלוונטיים לענייננו המקומי, הרי שניתן לקבוע בוודאות כי ממשלה ישראלית שתיסוג מיהודה ומהשומרון ותסתמך על ערבות בינלאומית של המערב, תסכן את עתיד ישראל בטווח המיידי. לישראל אין שום סיבה להסתמך על המערב נוכח הפקרת ההמונים הנטבחים בסוריה, מזה, ונטישת משטרים מתונים לטובת האסלאם הרדיקלי, מזה. מדינה פלשתינית בגבולות 67' תוכל לקום רק במקום מדינת ישראל, ולא לצדה. לישראל אפילו לא יהיו 60 השניות הנדרשות כדי ליירט טילים שיישלחו מטול כרם ומג'נין אל כפר סבא ותל-אביב. השיקולים שהניעו את המערב להימנע ממעורבות בסוריה, הם אלה שיניעו אותו גם להימנע מכל מעורבות אפשרית לטובת ישראל אם תג המחיר יהיה עימות עם העולם הערבי.

קריסת הקונספציה הזו הביאה גם להתמוטטות קונספציה נוספת והיא רעיון המדינה הפלשתינית המפורזת. ההסכם עם המצרים, שכלל את פירוז חצי האי סיני, קרס והיה לאבק. סיני הפכה לקן צרעות של טרור אסלאמי. גם אם תתעקש ישראל על פירוז השטחים שמהם היא מוכנה לסגת ביהודה ובשומרון, אין לה שום ערובה משמעותית לכך שתוך פרק זמן קצר ביותר, השטחים האלה לא יהפכו למחסן נשק עבור המהפכה האסלאמית. כל מהלך מדיני שתעשה ישראל ויתבסס על ערבות ערבית או מערבית, לא יחזיק מעמד. ואם הספקנו כבר להתפכח מהלשון האורווליאנית על "קורבנות השלום", על שלום שהוא בעצם מלחמה, אין טעם שנכניס את עצמנו למצב אורווליאני נוסף שבו הפסקת אש והתעצמות צבאית לקראת מלחמה תיחשב ל"שלום". בחשבון הסופי, ישראל תצטרך להגיע למצב שבו היא חזקה מספיק להתמודד עם הלחץ המערבי לחתום הסכם מדיני עקר שבו שלום מוביל למלחמה, ולא פחות חזקה להתמודד עם ההשלכות של סירוב לחתום על הסכם כזה.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “המהפכה הערבית וכישלון המערב – הלקח הישראלי

  1. הצגה שגויה של המציאות. מצד אחד מצרים, תוניסיה ולוב ומצד שני סוריה ואיראן?
    אז קודם כל המקרה היחיד מכל אלה בו התערבה נאט"ו צבאית היה כעת בלוב. הצעד הזה לא נעשה משום שסרקוזי וקאמרון (אין טעם לדבר על אובמה כי הוא לא הוביל את הצעד) אינם "מבינים" את הקומון סנס של מרחב. הוא נעשה משום שבעידן של היום, שבו תמונות חיות מאזורי זוועה מגיעות באופן מיידי, ציבורית בארצם הם לא יכלו להרשות לעצמם לעמוד מנגד, כאשר כל העיתונים בארצם מתארים כיצד האופוזיציה הלובית מתחננת בפניהם לעזור להם, לפני שיירצחו כולם ע"י קדאפי. ביקורת רבה הוטחה במערב על שלא עשה דבר ברואנדה. עכשיו לא רצו אפילו להתקרב למקום הזה. על אחת כמה וכמה שאפילו הליגה הערבית ומועצת הבטחון תמכו בדבר.
    בתוניסיה הסיפור היה שונה לחלוטין. במהירות הבזק הצבא הודיע לנשיא שהוא אינו יכול להבטיח יותר את שלומו, ובעצם הכריח אותו להתפטר ולברוח. למה ציפה בדיוק מרחב? שמרקל תשלח את הצוללות הגרעיניות של גרמניה לאיים על העם התוניסאי שיחזיר את בן עלי? גם במקרה של מצרים המערב כולו נהג בחוכמה. הם לא מיהרו לגנות את מובארק, אבל בשלב מוקדם יחסית הם הבינו שמובארק לא ישרוד פוליטית, ואם הם אינם רוצים שעם המצרי כולו והשלטון הבא יהיה אוטומטית עויין אותם, עליהם לצדד בעם. בדיעבד, זו היתה החלטה נכונה.
    וסוריה ואיראן, פה דווקא בא מרחב בטענה למערב מדוע הוא אינו מתערב צבאית כמו בלוב? בשם מי בדיוק? האופוזיציה הסורית הרי אינה קוראת להתערבות צבאית. גם לא באיראן. וגם לו היו קוראים, מה הטעם להפציץ כשאין צבא של מורדים שיכבוש את השלטון מידי הרודן? או שמרחב מעונין שאובמה יוסיף על משימות צבא ארה"ב, בנוסף לאפגניסטן ועיראק עוד שתים קלות: כיבוש סוריה וכיבוש איראן. סליחה אבל זו בדיחה. ומרחב יודע שזו בדיחה, אבל אם אפשר להצטרף לטרנד ניגוח אובמה, אז למה לא.. מישהו הזמין תה?

  2. טוב, לשם שינוי אני עם ראשונה חייב לא להסכים עם דבריו של הכותב.
    המהומות באו מבפנים, מהעם, ולא נוצרו בידי המערב (למרות שבמצרים יש סיכוי שכן כפרויקט של אובמה).
    אם אתה רוצה לדבר על תגובת המערב, אני מסכים עם דברייך, הלקחים שיש להפיק, אני גם מסכים איתך.
    אבל לא למקור , זה לא בא מן המערב.
    הדבר האחד שיש להוסיף הוא שכל מי שחושבים שיש על מה לדבר עם מדינות ערב בטרם הסתיימו הבעיות האלה שלהן (בכל צורה שיסתיימו) טועה ומטעה.

  3. בזמן האחרון הרגשתי חוסר סיפוק וחסר שקט.
    לקח לי זמן לגלות , שאני חש מחסור במאמרי מערכת הדורשים מהממשלה להתחיל משא ומתן עם ממשלת סוריה.

  4. כשאתה כותב על סוציאליזם אני אומר לעצמי- או הבן אדם הוא איש משכיל שקרא את ההוגים המרכזיים בתחום והאמירה שלו עמוקה- אבל כשאתה מדבר על העולם הערבי אתה מדבר מתוך תחושת הבטן שלך וזה מה זה לא מבוסס על שום דבר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s