מי מייצג את תורת ז'בוטינסקי? תשובה לישראל הראל

בשנה האחרונה, חל רנסאנס מסוים בהתייחסות אל מנהיג הציונות הרביזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי. אין מי שלא מצטט אותו או עוסק בו. רוב-רובם של העוסקים בהגותו, לא קראו את כתביו. אלה שיודעים מעט על אודותיו, אוהבים לצטט את חמשת המ"מין או את דבריו על קיר הברזל. המשכילים יותר יידעו לדבר על רעיון היובל. כך או אחרת, הדיון נותר ברובו שטחי. השבוע קראתי את מאמרו של ישראל הראל ב"הארץ" ("פייגלין הוא הליכוד האמיתי", 2.2.12), מאמר המתיימר לעסוק בשאלה "מיהו ז'בוטינסקאי אמיתי?", או "מי ממשיך את דרך ז'בוטינסקי?". הראל כתב: "זאב ז'בוטינסקי היה פטריוט יהודי, ליברל, אך לא לתורת ישראל נטה לבו ('שני שערים בלבי: האחד הוא לעמי והשני – לתרבות, לספרות ולעט'). רחוק מהמצע התורני של 'מנהיגות יהודית'. אך כל הזרמים במחנה זה אימצו את דוקטרינת ז'בוטינסקי, ש'זכותנו על ארץ ישראל היא נצח. והיא שלמות. ואין עליה ויתור'. 'כולה שלנו', קבע ראש בית"ר. וכך גם מנחם (וזאב בנימין) בגין. ואלפי מאמינים אחרים שמסרו נפשם על שמירת עיקרים אלה. עד שקם בנתניהו וויתר. והכריז שיבתר".

היה מצרף את קולו לקולם של בן-גוריון וחבריו בתמיכה בהקמת מדינת היהודים. זאב ז'בוטינסקי. צילום: מכון ז'בוטינסקי בישראל

היה מצרף את קולו לקולם של בן-גוריון וחבריו בתמיכה בהקמת מדינת היהודים. זאב ז'בוטינסקי. צילום: מכון ז'בוטינסקי בישראל

לפי הראל, "הסטייה הענקית, המוחלטת, של נתניהו ממצע הליכוד בתחום המדיני, האחד והיחיד המבדיל אותו באמת ממפלגות המרכז, היא שמעניקה לגיטימציה לפעילות הפוליטית של פייגלין בליכוד. שהרי אם נתניהו עקר מלב הליכוד את עיקר עיקריו, היצמדות פייגלין לעיקר המכונן וניסיונו להשיב את לב הליכוד למקומו הוא מעשה מוסרי-פוליטי ראוי. בעניין זה פייגלין, ולא נתניהו, הוא שמבטא את הליכוד ההיסטורי". "לעומת זאת", מבהיר הראל, "המרכיב הדתי ש'מנהיגות יהודית' (שאין סיכוי שתתממש) מבקשת להחיל על הליכוד אינו שייך להיסטוריה, למצע ולמהות הליכוד. אך ברגע שהליכוד היה לסופרמרקט של דעות, לרבות בנושא המהותי הנוגע לזהותו, לפייגלין מותר מה שמותר לדן מרידור (שבדעותיו קרוב היום למרצ יותר מלליכוד שבו צמח). מדוע מוגדרת התנהגות פייגלין כלא מוסרית, ואילו זו של מרידור מתקבלת כצחה כשלג?"

ישראל הראל מכיר היטב את מורשת ז'בוטינסקי. הרי הראל עבד בעיתון "היום", ביטאונה של גח"ל, שנסגר ב-1969. ובכל זאת, הוא מעדיף לסלף את השקפותיו של מייסד הציונות הרביזיוניסטית בשני נושאים: הדת ושלמות הארץ. כך, במאמר שכתב בשם "והלאה?", שפורסם ב-22.2.1929 בעיתון "דואר היום", כתב זאב ז'בוטינסקי: "למסורת אבות אנו מתפללים, להחזרת השכינה ממרומים, לאחדות כל ישראל כולו בארצו – לשון אחת, עם אחד, מטרה אחת ודת אחת – לכל אלה אנחנו מתגעגעים". במכתב שכתב אל בנו, ערי, מ-14.9.1935, טען ז'בוטינסקי: "הפאתוס הדתי כשהוא לעצמו נחוץ לנו. איני בטוח כי נצליח להחיותו בנשמות, אולי כבר איננו אלא 'תכונה מלידה' הניתנת רק למעטים, כגון הטאלנט המוסיקאלי. אבל לו אפשר היה לברוא דור שכולו מאמין, הייתי שמח". ובמסה שכתב ביידיש בשם "א בריוו", בעיתון "אונזער וועלט" מה-21.5.1937, הבהיר ראש בית"ר: "זה מכבר הגעתי לכלל הכרה, שהמסורת הדתית אצל היהודים איננה רק 'ערך שבדברי ימינו', אובייקט של ההיסטוריה שלנו, כי אם כוח חי ואקטיווי, הפועל ומתפתח גם כיום הזה ועד לנצח נצחים. במיוחד, כאשר נזכה לשלוט במדינתנו, הווה אומר, כאשר נסדיר את חיי המדינה בהתאם להשקפותינו הלאומית – יתגלה לעיני כולנו, שעיקרן של 'השקפותינו הלאומיות' מושתת על אותו קשר מסתורי, הקיים בין אדם לשכינה, ואשר המחשבה היהודית, מתחילתה ועד היום הזה ולכל צורותיה, איננה אלא משמשת לו ביטוי…"

דברים אלה של ז'בוטינסקי ממצים מעט את השקפתו בענייני דת. אין לטעות: הוא תמך בהנחלת האמונה היהודית על דרך הרצון הטוב והתנגד לכפייה; אולם בה-במידה, ז'בוטינסקי ראה עצמו מקורב לדת ברוח "ישראל סבא". הציטטות מדברי ז'בוטינסקי שהובאו לעיל ממחישות את הפן הנוסף, הפחות ידוע, במורשתו וברעיונותיו. לא זו בלבד שהן מפריכות את הכוונות שמייחס הראל להוגה שממנו יונקת תנועת הליכוד את השקפותיה, אלא גם את הניסיון ליצור את הרושם שהליכוד הוא מעין סופרמרקט של דעות, כאשר נתניהו פועל כביכול בניגוד לדרכו של ראש בית"ר בעניין המדיני, ופייגלין בעצם ממשיכו, בעוד שהבעיה המהותית של ראש 'מנהיגות יהודית' היא עניין הדת, אשר בינה ובין ז'בוטינסקי שרר כביכול ניכור.

העניין האחר הוא זה הטריטוריאלי. ראש הממשלה, בהכריזו על תמיכתו ברעיון שתי המדינות, איננו פועל בניגוד למורשת ז'בוטינסקי. למען האמת, וליתר דיוק, ז'בוטינסקי האמין בהחזקה יהודית בשתי גדות הירדן, ולפי ההיגיון של הראל, גם מנחם בגין המנוח, שתמך בהקמת מדינת ישראל בגבולות מצומצמים מאוד, איננו ממשיך את דרכו של ראש בית"ר. ההנחה שתורת ז'בוטינסקי קפאה עם מותו בשלהי 1940, ויש להתייחס אליה כגוף תיאורטי קפוא ומאובן ברוח לנין או מרכס, מתעלמת במופגן מן העובדה שז'בוטינסקי ראה זיקה מהותית בין ארץ ישראל לבין הלאומיות היהודית. עבורו, שאלת הארץ לא התקיימה בנפרד מעצמאות ישראל בארצו. קשה שלא לשער, כי אילו היה זוכה להאריך ימים, היה ז'בוטינסקי מצרף את קולו לקולם של בן-גוריון וחבריו בתמיכה בהקמת מדינת היהודים, גם אם לא משתי גדות "הירדן הקדוש". בניגוד לימין הטריטוריאלי, ז'בוטינסקי – שלא הגדיר עצמו "ימין" – הכפיף כל אינטרס, אידיאה והשקפה למטרת-העל: קוממיות יהודית בארץ ישראל.

ז'בוטינסקי האמין ברעיון שלמות הארץ. הוא אף קרא לציבור היהודי בארץ שלא להתייאש מן המערכה הזו. יתירה מכך, ראש בית"ר סבר, כי התעקשות על שלמות הארץ תניב בסופו של דבר פרי. אך בהתנגדותו לרעיונות החלוקה השונים, ז'בוטינסקי ציין את העובדה, כי שטח המדינה היהודית היה קטן מדי מכפי שטחה של המדינה הערבית. בתזכיר אל צירי הפרלמנט הבריטי מ-1937, הסביר כי "מבחינה אסטרטגית, איך אפשר להגן על ה'תחום' מפני תוקפנות רצינית? רובו שפלה ואילו השטח הערבי כולו גבעות. על הגבעות הערביות אפשר להעמיד תותחים כמטווחי 15 מיל מתל-אביב ו-20 מיל מחיפה. בתוך כמה שעות אפשר להחריב את הערים הללו, להוציא מכלל שימוש את הנמלים, ולשטוף את המישורים, למרות אומץ מגיניהם". עבורו, שלמות הארץ הייתה לא רק אידיאל כי אם עניין שבאינטרס הביטחוני, וכך הסביר זאת כלפי חוץ.

אין אדם לאומי רציני שמאמין באמת בכך שפלשתין העצמאית תוכל להתקיים בצד ישראל. הפלשתינים (והדבר אף קיבל משנה חיזוק מסקר שנערך באוקטובר 2010), תומכים בהקמת מדינה פלשתינית בצד ישראל בדרך להקמת פלשתין הגדולה, במקום ישראל. רק 30 אחוז מהם מאמינים, כי הפיתרון הקבוע יהיה שתי מדינות עצמאיות המתקיימות זו בצד זו בבטחה. אולם אימוץ רעיון שתי המדינות נובע מהצורך הפרגמאטי לשחק במגרש שבו הפלשתינים נכשלו שוב ושוב: הנכונות לחלוקת הארץ לטובת שלום-אמת בה. עמדה סרבנית לא זו בלבד שתסייע לפלשתינים להנחיל את הכזב שלפיו הם באמת רוצים בשתי מדינות כפתרון קבע, אלא גם תחליש את המאבק על ארץ ישראל ובסופו של דבר תסכל את השאיפה להשיב את שלמות הארץ בין הירדן לבין הים. נתניהו, בשונה מפייגלין ומהראל, בחר בבחירה הקשה והיא להציב בפני הפלשתינים את האתגר של חלוקת הארץ. הבחירה הזו היא ז'בוטינסקאית משום שהיא מחזקת את האפשרות לשמור על ההתיישבות ביהודה ובשומרון. היא מסייעת לבצר את האחיזה במקומות האסטרטגיים החשובים ביותר לעם היהודי.

המאמץ לקבוע שנתניהו איננה ז'בוטינסקאי במובן המדיני, ושפייגלין מייצג את תורת ז'בוטינסקי במישור זה, בעוד שבעניין הדת ההיפך הוא הנכון, מייצג – במקרה הטוב – בורות. במקרה הפחות טוב, יש בו משום ניסיון לזרוע פילוג מלאכותי בשורות הליכוד ברוח 'מנהיגות יהודית'. הליכוד, שמתמודד עתה גם עם ניסיון מצד שמאל לשנות את השקפותיו הלאומיות באמצעות התפקדות שמאלנים לתנועה, יידרש בסופו של דבר להכריע עד לאן ניתן למתוח את סבלנות התנועה כלפי אלה המנסים לפלגה מבפנים.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מי מייצג את תורת ז'בוטינסקי? תשובה לישראל הראל

  1. בינתיים לפי הפריימריז, אנשים שלא רואים עצמם כשייכים לזרם שתומך בפייגלין ,או שתומך בביבי נבחרו והם רוצים להחזיר את הליכוד וחבריו לקווי שתי גדות לירדן ולמנוע עוד פינויים של ישובים יהודים רק למחוות עבור הפלסטינים.
    לדעתי אישית, ריבלין מייצג את ההשקפה הרוויזיוניסטית בצורה טובה, כשטען שעל המדינה לספק לאנשים את חמשת ה"ממים" מעון, מזון, מרפא, מורה ומלבוש.
    http://www.knesset.gov.il/spokesman/heb/Result.asp?HodID=8931

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s