הברית המהפכנית: מדוע השמאל תומך בבשאר אסד?

"צביעות" היא המושג המקובל לאפיין את התנהגות השמאל בעת הזו. הטבח המתמשך בסוריה, שגובה מדי יום חייהם של עשרות בני אדם, לא זוכה לשום גינוי משמעותי מצד מחנה השלום העולמי, והישראלי. שום משמרות מחאה, לא הפגנות סולידאריות עם האופוזיציה הסורית, אפילו לא עצומה קטנה נגד רצח העם המאורגן ביותר שחזינו בו בשנים האחרונות. הטענה, כי השמאל צבוע מניחה שישנה סתירה בין עולם הערכים שהאנשים שם מאמינים בהם, לבין המעשים בפועל. ההנחה הזאת מתבססת על היעדר היכרות עם עולם הערכי השמאלי שעליו מתבססת ההזדהות בפועל עם משטרו של בשאר אסד, ומס השפתיים המוגש נוכח הרצח ההמוני בסוריה.

תמיכה הכרחית. בשאר אסד. צילום: אתר ה"גרדיאן"

תמיכה הכרחית. בשאר אסד. צילום: אתר ה"גרדיאן"

כדי להבין את ההזדהות הישרא-קומוניסטית עם אסד, שאותה מובילים בעיקר בכירים בגוף המאורגן ביותר בשמאל – המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), הגוף המרכזי בתנועת חד"ש – צריך לנתח לעומק כמה מושגים יסודיים ובסיסיים לשיח השמאלי. המושגים האלה אינם רווחים בהכרח בטרמינולוגיה של הגופים, המפלגות והארגונים שקיימים היום בספקטרום האדום. ישנם גם כאלה שאינם בקיאים בהם. אך המסד התיאורטי שעליו מושתתת החשיבה הישרא-קומוניסטית הוא זה שמנחה את הפעילות דה-פקטו של ארגוניהם. זאת, ועוד: למרות תת-הייצוג של השמאל בכנסת הנוכחית, עיקר השפעתו עוברת דרך 'המגזר השלישי', ארגונים לא-ממשלתיים. את מלחמת תעמולת הזוועה נגד ישראל ברחבי העולם מנהלים ארגונים שאינם קשורים, לפחות לכאורה, למפלגות המיוצגות בכנסת. אך התיאוריה העומדת ביסוד המאבק בישראל, ההזדהות עם אויביה הגדולים והתמיכה במשטרים ובתנועות רצחניים, היא זו שלמעשה מנחה את השמאל במאבקו הנוכחי.

כדאי אפוא לבחון שני מושגים מהותיים, אשר מסייעים בהבנת הבסיס התיאורטי-אידיאולוגי שעליו מתקיימת תמיכת השמאל במשטרים נוסח זה של בשאר אסד, אחמדינג'אד, הוגו צ'אבז ועוד. רוב המושגים נלקחים מן התיאוריה הלניניסטית שפותחה בראשית המאה שעברה, ועברו עיבוד משמעותי לאופן שבו הם מוצגים כיום. אולם כדי להבינם בהווה, ראוי לבחון את שורשיהם.

המושג הראשון הוא אנטי-אימפריאליזם. החלוקה המעמדית הקלסית שהנהיג מרקס, בין קפיטליזם לבין סוציאליזם, בין בורגנות ובין פרולטריון, התקיימה בטרמינולוגיה השמאלית עד תקופת לנין. ב"קפיטל", ראה מרקס את האימפריאליזם כשלב פרה-היסטורי הקודם להולדת הקפיטליזם. לעומתו, הגדיר לנין את האימפריאליזם כשלב הגבוה ביותר של הקפיטליזם. ההבחנה בין המושג המרקסיאני של האימפריאליזם לבין המושג הלניניסטי שלו, היא חיונית להבנת השמאל. לנין טען, כי הקפיטליזם המאוחר מתאפיין בכך, שהתחרות הכלכלית המתקיימת בשלבו המוקדם, נעלמת בשלבו המאוחר והופכת לכלכלה מונופוליסטית. הקפיטליזם איננו מתקיים רק בשווקים מקומיים, אלא הופך לישות כלכלית גלובאלית שבה שולטים מונופולים כלכליים עולמיים. לכן, תבוסת הקפיטליזם צריכה להיות עולמית. בעולם אימפריאליסטי, אימפריה אחת, או כמה אימפריות, משעבדות ומנצלות כלכלית ארצות המוגדרות כקולוניאליות או כסמי-קולוניאליות.

הדרך של האימפריאליזם לייצא את הקפיטליזם המונופוליסטי, טוען לנין, עוברת באמצעות מלחמה. לכן, כל מלחמה שמנהלת מדינה קפיטליסטית חזקה נגד מדינה חלשה ממנה, היא בהכרח אימפריאליסטית, גם אם מתנהלת מלחמה בין שתי אימפריות. תנועות "שלום" ו"אנטי-מלחמה" מוגדרות כתנועות מתקדמות, בעוד שהשמאל המהפכני עצמו מוגדר כ"דמוקרטי". ברית המועצות הוגדרה אפוא כ"אנטי-אימפריאליסטית", ארצות הברית – "אימפריאליסטית", וסין – יריבתה של ברית המועצות – הוגדרה כ"סוציאל-אימפריאליסטית". לכן, כל משטר המתנגד לאימפריאליזם, ראוי לתמיכה משום התנגדותו לתופעה זו והיותו חלק מהעולם המנוצל על-ידי הארצות האימפריאליסטיות.

המושג השני הוא לאומנות של עולם שלישי (Third World Nationalism). לשמאל, לא הליברלי ולא המהפכני, אין חיבה מיוחדת למשטרים רצחניים בעולם השלישי, נוסח משטרו של סדאם חוסיין בעיראק או משטר אסד. אולם אותם לאומנים בעולם השלישי ממלאים תפקיד של מלחמה ב"אימפריאליזם הדכאני", ומכאן שיש לתמוך בהם – הגם שהם "בורגניים". גם כאן, הדברים שאובים ישירות מן המסורת הקומוניסטית. בוועידה ה-2 של האינטרנציונל הקומוניסטי שנערכה בתאריכים 19.7-7.8.1920, אמר לנין בדו"ח על "המצב הבינלאומי והמשימות היסודיות של האינטרנציונל הקומוניסטי: "כקומוניסטים, אנו צריכים לתמוך ונתמוך בתנועות שחרור בורגניות בקולוניות רק כאשר הן מהפכניות באמת, וכאשר מנהיגיהם אינם מסכלים את עבודתנו לחינוך ולארגון האיכרות וההמונים המנוצלים ברוח מהפכנית". בחיבור נוסף, תחת הכותרת "זכות האומות להגדרה עצמית" (פברואר-מאי 1914), כתב לנין בפרק ד' ("על המעשיוּת בשאלה הלאומית"), כי "כל עוד הבורגנות של הלאום המדוכא נלחמת במדכא, אנו תמיד, בכל מקרה, וביתר שאת מכל אחד אחר, בעדה". מכאן עולה, כי תמיכה בלאומנים מהעולם השלישי היא הכרחית בשני תנאים: האחד, מתן אפשרות לשמאל לקיים את פעילותו המהפכנית. האחרת, התנגדות של הלאומנים אלה ל"מדכאים האימפריאליסטיים".

התמיכה באסד היא אפוא תמיכה על-תנאי שתכליתה אחת: הבסת האימפריאליזם, שישראל והציונות הן, לפי השמאל, חלק מהותי ממנו. החבירה ללאומנים כמו אסד, אחמדינג'אד, נסראללה ואחרים, איננה מלמדת על הזדהות עם ערכי האסלאמו-פשיזם או הפאן-ערביזם נוסח הבעת', אלא על ניסיון לגייס את אותם משטרים אסלאמו-פשיסטיים לטובת הבסת "האימפריאליזם והציונות". ההיגיון הוא, שעם תבוסת המערב וישראל, ניתן יהיה להיאבק למען כינון חברה מתקדמת, סוציאליסטית, שתתקיים בעולם נטול מאימפריאליזם ומציונות, ולמעשה – נטול מיהודים כלאום בעל זכות להגדרה עצמית, אלא כקבוצה תרבותית שדינה אחד: היטמעות בין שאר העמים ברוח החזון האסימילטורי של מרקס, לנין וסטלין.

ראוי לחדד את הדברים ולומר, כי ההיגיון העומד ביסוד השמאל המודרני איננו בהכרח מרקסיסטי או לניניסטי, אלא שאוב מן ההיגיון הלניניסטי. הניאו-לניניזם מבקש קודם כל לחסל את האימפריאליזם, להביס את ישראל ולהכות במערב, ומכאן תמיכתו במשטרי דיכוי פשיסטיים. מדובר, למעשה, בסוג של "פשיזם אדום", שיש בו יסוד אנטישמי מובהק המחבר בין שנאת ישראל לבין תיעוב המערב בגרסתו היודיאו-נוצרית. מכאן, שהשמאל רואה בהמשך קיום המשטר הפשיסטי בסוריה תנאי חשוב להמשך המערכה האנטי-אימפריאליסטית. השאלה מה יקרה כשיובס המערב, אם אכן תוקם הדיסטופיה הסוציאליסטית, היא משנית במחשבת השמאל החדש. כאשר מבינים עד הסוף את פשר הברית בין השמאל לבין אסד, אין צורך לראותו כ"צבוע" או ככזה שאחד בפיו ואחד בלבו. אסד, אחמדינג'אד, נסראללה, צ'אבז, הטליבאן ואל-קאעידה הם, אם כן, בעלי-בריתו של השמאל המהפכני מעצם טבעו.

מודעות פרסומת

21 מחשבות על “הברית המהפכנית: מדוע השמאל תומך בבשאר אסד?

  1. אפשר לקרוא מאמר הזוי של ראובן קמינר מהגדה השמאלית שבה באפלוגטיקה הזויה ובזויה במיוחד הוא מביע תמיכה ברוצח ההמונים אסד.

  2. אתה כותב:
    "צביעות" היא המושג המקובל לאפיין את התנהגות השמאל בעת הזו. הטבח המתמשך בסוריה, שגובה מדי יום חייהם של עשרות בני אדם, לא זוכה לשום גינוי משמעותי מצד מחנה השלום העולמי, והישראלי. שום משמרות מחאה, לא הפגנות סולידאריות עם האופוזיציה הסורית, אפילו לא עצומה קטנה נגד רצח העם המאורגן ביותר שחזינו בו בשנים האחרונות …

    לא ראיתי משמרות מחאה בהתנחלויות. האם אתה מתכוון לכך שהימין, כמו השמאל, תומך ברצח עם?
    ומה עם ביבי? בינתיים גם הוא חשוד כתומך ברצח עם. גם שרה.

    כדי לנקות את החשד שגם אתה נמנה על תומכי הרצח עם, רצוי מאוד שתקשר למכתב ששלחת לבשאר, חתימתך על עצומה ששלחת לאסמה, או אולי תמונה שלך במשמרת מחאה בגבול סוריה.
    אחרת פשוט לא נאמין.

  3. תשובה למגיב המפחד להזדהות

    המחנה הלאומי, הימין הישראלי, אינו צריך להוכיח דבר, ואין זה מתפקידה של ממשלת ישראל להתערב בעניינים לא לה, בפרט לאור הרגישות האסטרטגית הגדולה של העניין. אני עצמי לא אכתוב שום מכתב לנשיא הסורי, ואני מקווה שגם אף אחד מחבריי, משום שברודנויות פשיסטים נלחמים. עם פשיסטים לא מתכתבים. הימין הישראלי לא צריך להוכיח את התנגדותו לפשיזם הערבי: מאז ומתמיד הוא התנגד לו. מי שניהל רומן עם האיסלאמו-פשיזם, ופועל ללא הרף נגד ישראל בשם ערכי הפסאודו-הומניזם, זה השמאל, ועליו – שהטיף לנסיגה מרמת הגולן לטובת שלום כזב עם סוריה, שטוען כי ישראל מפרה זכויות אדם, שפועל נגד המדינה – עליו מוטלת חובת ההוכחה. לא על המחנה הדמוקרטי האמיתי מוטלת משימת הגינוי, אלא על מחנה הפסאודו-שלום שמזה עשרות שנים מנהל רומנים עם רוצחי המונים.

    דוד מרחב

  4. צביעות היא תופעה טבעית המושרשת בכל אדם ובוודאי בכל ארגון והגיונה הוא הונאת היריב וניטרולו. דוגמא: אנחנו מבקרים קשה את הטרור הערבי ורצחנותו אך בעצמנו נקטנו בעבר ונוקטים גם היום בצעדי טרור. ה ביקורת שלנו על הטרור היא רטורית ולפעמים גם סופיסטית אך בוודאי לא אינטלקטואלית. היא חלק מן המלחמה בארגוני הטרור הפועלים נגדנו אך אין היא ניתוח נטול פניות של התופעה.

    השאלה שלעניות דעתי צריכה לעניין אותנו היא איזה דרך או איזה אידיאולוגיה מתאימה לנו יותר על מנת לשרוד: דרך השמאל או דרך הימין או דרך אחרת. אך יש לזכור: כל דרך שנבחר נגועה בקורטוב של צביעות.

    אורי מילשטיין

  5. אסעד גאנם: "על פי סקר שביצע פרופ' שיבלי תלחמי מאוניברסיטת מרילנד, אשר הוצג בכנס על האביב הערבי שנערך באוניברסיטת חיפה בחודש שעבר, כ-76% מהציבור הערבי בארץ מצדדים במהפכה ובמהפכנים ורק 18% מצדדים באסד ובשלטונו.

    הציבור הערבי נמצא בצד הנכון, הדמוקרטי וההומני, שמבין כי בפני הערבים עומדת הברירה להצטרף לעולם הנאור או להישאר בימי הביניים, שבהם שליטים עושים במדינה כאילו היתה חלקה פרטית שלהם. הבעיה היא במנהיגות הערבית, או לפחות בחלקה הגדול, שמונחית על ידי אופורטוניזם". מתוך: "למה הציבור הערבי שותק"? ,הארץ.

    במאמרו תוקף גאנם את אליעזר יערי, מנהל הקרן לישראל חדשה (ולא הקרן החדשה לישראל): "יערי ועובדי הקרן החדשה לישראל ידעו ושתקו". אפשר להכיל ביקורת זו גם על נעמה כרמי, שפירסמה באתרה רשימת תמיכה באותו יערי. חובה גם לציין את עמדתם המחפירה של ראובן קמינר ושל חיים ברעם (הגדה השמאלית), המסרבים בתוקף לגנות את פשעיו של אסאד. מאמרה של אסמא אגבארייה – "מדוע מגינה המפלגה הקומוניסטית הישראלית על משטרו של אסד" שהתפרסם עוד ביולי שנה שעברה, שופך אור על תפיסת עולם מעוותת זו.
    http://www.etgar.info/he/article__509/%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A2_%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%9C%D7%92%D7%94_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A1%D7%93

    גם הציונים מסרבים לגנות את פשעיו של אסאד. נתניהו מתנגד להצעתו האמיצה של ליברמן להוציא הודעת גינוי רשמית לפשעי המשטר הסורי ואילו דוד מרחב מצדד בנתניהו ומתחמק: "אין זה מתפקידה של ממשלת ישראל להתערב בעניינים לא לה, בפרט לאור הרגישות האסטרטגית הגדולה של העניין". ענר שלו חושד בנתניהו ובדוד מרחב במאמרו: "למי טוב שאסד יישאר? (הארץ). חיפשתי הבוקר גינויים של מפלגות וארגונים פלסטיניים לפשעים אלו. לצערי לא מצאתי. הארגון הפלסטיני היחיד המגנה את פשעיו של אסאד הוא ארגון החמאס:
    Leaders of the Palestinian Islamist movement Hamas turned publicly against their long-time ally President Bashar al-Assad of Syria on Friday, endorsing the revolt aimed at overthrowing his dynastic rule.
    http://www.reuters.com/article/2012/02/24/us-syria-palestinians-idUSTRE81N1CC20120224

    לא נותר לי אלא להצטרף לקריאתו של ליברמן, לחמאס ולעידו לם, לאחים המוסלמים, לממשלת קטאר, לנשיא טורקיה ולאימפריאליזם המערבי, לרוב המכריע של הציבור הפלסטיני במדינה הציונית ולמורדים הסורים האמיצים, ולקרוא להסגרתו של אסאד לביה"ד בהאג. עמדתם הבזוייה של נסראללה ושל הקרן לישראל חדשה, של אחמדינג'ד ושל ראובן קמינר, עמדתן הרשמית של ממשלות רוסיה וסין, של איראן וישראל, ייזכרו לדיראון עולם כמי שסירבו לגנות את פשעי רוצח המונים זה.

  6. גם הימין הישראלי ניהל רומן עם גורמים מתועבים למשל ממשלת האפרטהייד של דרום אפריקה ככה שבעניין הזה לימין אין יותר מדי מה להתגאות.

  7. אני לא יודע אם מדובר במדיה האינטרנטית שלא מעבירה סרקזם, או בכותב עצמו.

    בכל אופן, אבהיר בקצרה: לימין (כיבוש, גזע נבחר) אין חוט שידרה מוסרי. גם אם הימנים לא מהרהרים בשאלות מוסריות, הם יודעים שרובם המוחלט של אנשי הרוח, הן בישראל והן בחו"ל, הן יהודים והן גויים, גם אם הם תומכים גדולים של ישראל – מתנגדים לעוולות בשטחים.
    את הערווה המוסרית הזו צריך להדחיק. אחת מצורות ההדחקה היא לחשוב שלא רק אני מלוכלך, אלא גם האנשים שמדברים בשם המצפון.
    איך עושים את זה? ע"י עיוות המצפון האזרחי, כפי שראינו ברשימה זו ואחרות.

  8. ישראל בבעיה
    מצד אחד אסאד הוא הרשע שאנחנו כבר מכירים. הוא לא יפעל להחזיר לעצמו את הגולן, לכן כדאי שאסאד ישאר.
    מצד שני הוא טובח בבני עמו והוא רשע ולכן חייבים שאסאד ילך.
    מצד שלישי לאור מה שקורה ב"אביב הערבי", הרי מי שיחליף אותו יהיה האיסלאם הקיצוני ולכן עדיף שישאר
    מצד רביעי יתכן שסוריה תתפרק לרסיסים (הרי היא מורכבת מעשרות עממים) וכך תהיה חלשה יותר, ולכן שילך לו לעזאזל
    מצד חמישי – וכולי וכולי…
    מה גם שיש האומרים שאם נתמוך בגלוי באופוזיציה שלו, אז זה יתן לו לגיטימציה חזקה יותר לשבור אותם – "כי הם נתמכים על ידי האויב הציוני…"
    בקיצור – אף אחד לא יודע מה ילד יום.

  9. אולי רק 5% מאנשי השמאל הישראלי באמת מבינים מה זה אנטי-אימפריאליזם ומה הקשר בין זה לבין העולם הערבי. שלא לדבר על הבנה כול שהיא בהגות פוסט-קולניאלית (שאחרי שקראתי אותך יש לי ספק אם אתה מבין בזה). אז תגדיר בדיוק את מי אתה תוקף, כי לשמאל אין מושג על מה אתה מדבר.

    • רצוי להבהיר כי השמאל הישראלי מורכב אך ורק מקבוצת יהודים אנטי ציונים אשר מצביעים למפלגות אנטי ציוניות או מחרימים את הבחירות מסיבות אנטי ציוניות (כלומר, לא כולל את אלו שאינם מצביעים כי "אין למי להצביע" או אלו המכנים עצמם "שמאל ציוני" המפוזרים בצורה אקראית בין מרצ, העבודה וקדימה).
      הקביעה כי רק 5% מביניהם מבינים מה זה אנטי אימפריאליזם היא קביעה שאולי נכונה ואולי לא אך זריקת מס' אקראי אינו מעיד על רצינות, מה עוד שאין לה על מה להסתמך. (יש מחקר שנעשה בנושא? ומה לגבי אלו שמבינים חלקית ברמה זו או אחרת, הרי לא מדובר בקביעה בינארית של כן\לא).

      דוד מרחב תוקף את ה"בכירים בגוף המאורגן ביותר בשמאל – המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), הגוף המרכזי בתנועת חד"ש". בכך הוא אינו שונה מיוסי גורביץ למשל. הכותרת האומללה שלו המכילה בתמיכה זו את כל השמאל היא חלק מהפרופגנדה הציונית אותה הוא מפיץ. כל עוד הוא מגדיר עצמו כציוני, אין מה לתמוה דווקא על כותרת זו.

      בעיתון המודפס של הארץ מופיעה ידיעה קטנה בעמ' 4. הכותרת הראשית של עמ' זה: 170 הרוגים בסוריה; מדינות ערב קוראות לחמש את האופוזיציה. למעשה זו ידיעת המשך מהעמ' הראשון, אך שם הוצבה כותרת אחרת. בידיעה הקטנה של ג'קי חורי, שכלל אינה מופיעה באתר האינטרנט, מספר לנו ג'קי חורי על "מפגן תמיכה במשטר אסד בחיפה". היות וידוע לחורי כי אסד משטרו של אסד אינו שולט בחיפה, ניתן להבין כי המפגן עצמו אירע בחיפה. בין הדוברים היו ח"כ הכנסת סעיד נפאע, שנזרק מבל"ד עוד בתחילת 2010
      http://news.walla.co.il/?w=/9/1632448
      עובדה שחורי מתעלם ממנה, וכן מזכ"ל מק"י מוחמד נפאע.
      ממשיך חורי: "נפאע אמר בשיחה ל'הארץ'"… הוא אינו טורח לומר באיזה נפאע מדובר. עבודה עיתונאית עלובה של כתב עלוב. אומר נפאע (איזה מהם?) : "שפיכות הדמים אינה באחריות המשטר בלבד אלא גם באחריות מי שדוחף לחימוש האופוזיציה". מזכיר מאד את דבריהם של קמינר ושל חיים ברעם, מיחידי הסגולה של השמאל הישראלי (כמוהם יש %5 בלבד ע"פ התגובה). בניגוד לנאמר בכותרת של דוד מרחב, שאר ה95% מהשמאל הישראלי קורא וימשיך לקרוא להסגרתו של אסד להאג.

  10. דרור מבל"ד הוא בדיחת אינטרנט עלובה. אדם שבוחר להזדהות בשמה של מפלגה שמנהיגה הצבוע תחב את לשונו למעמקי ישבניהם של אסד וחסן נסראללה מעז להטיף מוסר לאחרים. כל כך טיפוסי לעלוב הנפש הזה. נקווה שעל ספסל הנאשמים בהאג, לצדם של אסד ונסראללה, ישמר מקום גם לעזמי בשארה, ולמרגלותיו גם לדרור בל"ד.

  11. דוד היקר,
    למען מניעת עלבון לאינטלגנציה וכדי שכשמתייחסים אליך לא ישימו אותך בשורה אחת עם ברוך גולדשטיין ועם כהנא, אנא המנע מלכנות כל דבר שאינו ליכוד בשם 'שמאל'.
    לעצם הענין, הטענה שלך מתייחסת לפלח כה שולי בשמאל (האם, למשל, ראיונות רבים של בוז'י הרצוג בנושא לעיתונות בארץ ובחו"ל לא נחשבים דבר?), ולכן גם אינה מצדיקה את התשתית המרקסיסטית הנ"ל. רובו של העם היושב בציון, יהודי ומוסלמי, מגנה את הפשעים הנוראים האלו.
    שבוע טוב ואינשאללה יפסק הטבח היום.

  12. לשמאל הישראלי יש עניין מצומצם ביותר ביחסים בינלאומיים. כל עיניינו בשלטון השררה , שרידת האוליגרכיה האנטי דמוקרטית והכפשת הציונות האידיאולוגית. עד לפני שנה שימש אסאד מכשיר בידי השמאל כדי לנגח את הימין בגין "הזנחת האופציה הסורית".
    לארחר שאסאד שרף את עצמו, הוא כבר חסר תועלת בעיני השמאל , שרץ לחפש אביזרי תעמולה אחרים.

  13. תגובה קצרה

    ישנה נטייה, שנובעת מהיגיון של כאלה המחזיקים בלוגיקה מאוד מכאנית, לטעון כי השמאל הפוסט-ציוני מתבסס על כמה אחוזים המצביעים לחד"ש, והשאר הוא שמאל נאור המצביע לעבודה ולמרצ, או למצער – לקדימה. ההיגיון הפורמלי הזה לא עומד במבחן המציאות. ההשפעה של אינטלקטואלים, פוליטיקאים ואנשי רוח רדיקלים חורגת מגבולות השייכות המפלגתית שלהם. אפשר לומר, כי חלקים רבים בשמאל מתחנכים לאור הרדיקליזם. המאמר מבקש להצביע על שורשיה הרדיקליים של התודעה השמאלית בת-זמננו. זה לא אומר שאלה השותקים נוכח פשעי אסד או מגבים אותו, יונקים ישירות מן העטין הלניניסטי. אני אהמר שאפילו חלק גדול מהרדיקלים אינם בקיאים בהגות הלניניסטית. אך משם מגיע הלך הרוח הנוכחי. האקסיומות שהדריכו את השמאל לאורך שנים שאובות מן ההיגיון הזה. למשל, התמיכה האוטומטית בפלשתינים. התובנות הלניניסטיות – למשל, תמיכה בלתי-מותנית ב"מדוכאים" – מחלחלות לעומקו של השמאל. לא כל מי שתומך באותן תובנות צריך להיות לניניסט או להכיר את לנין והגותו.

    • "ישנה נטייה…ההשפעה של אינטלקטואלים, פוליטיקאים ואנשי רוח רדיקלים חורגת מגבולות השייכות המפלגתית שלהם. "
      ישנה נטייה של גורמים מסויימים וישנה השפעה של גורמים אחרים לגמרי על נמענים אידאליים. שני דברים שונים שאין לערבב אותם.

      ישנה נטייה של טוענים מסויימים להדגיש את חשיבותה של הציונות בכל אמירה פוליטית כלשהי. בקבוצה הזו נכללים חלק גדול מהציבור הפלסטיני – במיוחד תושבי אירופה וארה"ב העוסקים בהסברה, ארגון אם תרצו, טלי פחימה, גדעון סער ולימור לבנת (שרי החינוך האחרונים), מחמוד אחמדינג'ד, שמעון פרס, סמי שלום שטרית ועוד ועוד.
      ללא שום קשר לכך, ישנה השפעה על חלק מסויים מאד של השיח הישראלי-יהודי, אותו חלק שהשתלט על רוב הנכסים הפיננסים בישראל, על האדמות, על התקשורת, על האקדמיה ועל מערכת בתי המשפט. אינטלקטואלים, פוליטיקאים ואנשי רוח רדיקלים השייכים לחלק זה (חלק קטן מכלל האוכלוסיה בין הנהר לים אותו מכנה סמי שלום שטרית 'ציונים-אשכנזים') חורגת מגבולות השייכות המפלגתית שלהם.

      לאחר שבוחנים היטב היטב מיהם האינטלקטואלים וגו' אשר השפעתם חורגת מגבולות השייכות המפלגתית שלהם, וחשוב לא פחות, היכן ועל מי הם משפיעים, מגלים כי אותם אינטלקטואלים וגו' תומכים, רובם ככולם (ואני אטען כולם), באותה מפלגה – מפלגה המצהירה על עצמה כעל מפלגה ציונית, ואשר חבריה הנוכחיים והקודמים שירבבו את המושג 'ציונות' על הטיותיו השונות בדבריהם, מעולם לא בהקשר שלילי. המושג לא הודגש, וככלל הם מעדיפים להתחמק מנושא זה (יוצא דופן הוא חיים גנז – גם הוא תומך מרצ) ולעסוק בהטיותיו השונות של המושג 'פשיזם'.
      אם בוחנים עוד, אפשר לגלות כי קהל היעד, הנמען האידאלי של אותם אינטלקטואלים וגו' הם מצביעי מרצ, קדימה והעבודה. תומכי חד"ש בזים לקהל יעד זה אך מוכנים לשתף עימו פעולה, שאר התומכים של הפלגים הפלסטיניים השונים רואים בהם את ה"צבועים שבאוייבינו". מבחינתם של אלו, קהל היעד הזה אינו שותף לגיטימי במאבק הפלסטיני ובכל מקרה הנזק שבשיתוף פעולה עימם גדול לאין שיעור מהתועלת.

      הכותרת שניתנה למאמר: "הברית המהפכנית: מדוע השמאל תומך בבשאר אסד"?, כמו גם ההבהרה שבתגובה המייחסת לאותו שמאל, אינה שונה מפרופגנדה ציונית המופצת משכבר הימים. בהסתמך על דבריו של רונן שובל, אין לי טענות נגד דוד מרחב כשם שלשובל אין טענות נגד מוחמד בכרי. תפיסת כל השמאל כמקשה אחת (דוגמה בולטת: "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" – נתניהו) זהה לתפיסת כל הפלסטינים כמקשה אחת ומהצד השני כתפיסת כל הציונים כמקשה אחת. תפיסה זו, הפצתה והמשגתה בקהל היעד הנבחר הם אמצעים לגיטימיים לאמצעי לגיטימי אחר – ההסברה (או הפרופגנדה הציונית\אנטי ציונית לפי הצד הראשון\שני).

      "האקסיומות שהדריכו את השמאל…התמיכה האוטומטית בפלשתינים…תמיכה בלתי-מותנית ב"מדוכאים"".
      תמיכה במאבקו הצודק של העם הפלסטיני אינה אקסיומה ולא נבחרה אוטומטית. ישב מי שישב ובדק מה שבדק והגיע למסקנה כי טיעוניהם (השונים זה מזה) של הנאבקים הפלסטינים מוצדקים וראוי להאבק למענם. נסיון לתמצת את כל האידאולוגיה של מה שמכונה במאמר שמאל לתובנות לניניסטיות הוא או פרופגנדה ציונית או חוסר הכרה בסיסי של האידאולגיה של מה שמכונה במאמר 'שמאל' ו\או חוסר הכרה בסיסי של הזרמים הפלסטינים השונים.

      הנה נסיון מוצלח הרבה יותר לתמצת את ההבדל בין מגיב תומך חד"ש בעל "תובנות לניניסטיות" לבין אינטלקטואל ואיש רוח רדיקלי שאינו תומך בחד"ש, מרצ, העבודה או קדימה – 'שמאל' ע"פ דוד מרחב: "האשכנזים הציונים החילונים הם בערך מליון וחצי מכלל בני האדם החיים מהים עד המדבר במערכת של דיכוי אתני-לאומי (לך ספר לפלסטינים שארבע מאות ילדים מרוטשים בעזה זה דיכוי כלכלי, לך ספר למצביעי חד"ש הערבים לדורותיהם שהם לא מצביעים נגד הדיכוי האתני-לאומי שלהם, לך ספר למזרחים ש-90 אחוזים מתקציב התרבות לאשכנזים זה דיכוי כלכלי, ומערכת חינוך ירודה אצל המזרחים והערבים זה דיכוי כלכלי, לך ספר סיפורים). כלומר, בארצנו המפולגת כלכלית ההגמוניה היא בידי מיעט לבן ציוני-חילוני". סמי שלום שטרית, תגובה ב'העוקץ'.

      כידוע, בשארה עזב את מפלגת חד"ש בגלל שהתנגד ל"תובנות הלניניסטיות" של מפלגה זו ועזב את המדינה הציונית – אליה ישוב יחד עם שאר הפליטים הפלסטינים – בגלל "תובנות ציוניות" של ארגון המכונה שב"כ בפרופגנדה הציונית.

  14. הבלוג הזה ורוב קוראיו אינם שייכים לקבוצת ההתייחסות שלי, אבל דרור מבל"ד מעליל עלי בזדון. בכל תגובותי, ובעיקר בטור שיוחד לנושא זה לפני שבוע, גיניתי את המרצח הנתעב באשר אסד. האיבה לאסד איננה שולחת אותי למחנה הנצלני, האימפריאליסטי, אבל היא חד-משמעית

  15. דוד מרחב,האם תוכל לפרט איזה: "אינטלקטואלים, פוליטיקאים ואנשי רוח רדיקלים", הם אלו המחנכים את השמאל (כאמור לא רק מצביעי חד"ש אלא כול השמאל)?
    מה הופך את אותם הוגים ספציפיים לרדיקלים לטעמך?
    מתי הוגים אלו הביעו תמיכה במשטר אסד?
    ומה ההוכחות שלך שהשמאל שואב את השראתו מאותם הוגים ולא מאחרים?

    אשמח לתשובה, גם אם היא קצרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s