יריית הפתיחה במערכה על הכנסת ה-19

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 2.5.2012

פרישתה של ציפי לבני מהכנסת על מנת להשתלב מחדש במארג הפוליטי החדש שייווצר כאן מתישהו בסוף הקיץ, היא כנראה יריית הפתיחה במערכה על הכנסת ה-19. לראשונה מקום המדינה, אין לשמאל-מרכז מועמד לראשות הממשלה. זה מצב חסר תקדים בכל מדינה מערבית.

למעשה, יש מועמד אחד להנהגת המדינה: נתניהו. הניצחון התודעתי של טענת הימין בדבר התאיינות הפרטנר הפלשתיני הפכה לעובדה מוגמרת, וייתרה את השמאל המדיני. מה שנשאר היום הוא שמאל כלכלי, חברתי ואזרחי, עם זנבות כלשהם שעדיין נתלים בתקווה שסדר היום המדיני יחזור בעקבות ניצחון אפשרי של אובמה בנובמבר. בריבוע הזה מהלכים יחד לבני, מופז, דב חנין וזהבה גלאון, אבל כולם מבינים שהבחירות הקרבות לא תהיינה על הפיכת אבו-מאזן לפרטנר אמיתי. גם התפרקותה מרצון של הקואליציה סביב חוק טל מלמדת שבימין חילחלה תודעה מקבילה, שהמערכה שהחלה עם חתימת הסכמי אוסלו לפני 19 שנה, נגמרה.

הבחירות הקרובות תעמודנה, אם לא יקרה משהו חריג, בסימן שיבת השמאל לערכים של סוציאליזם מכאן וליברליזם מכאן, והתגבשות הימין סביב ערכים של שמרנות חברתית וכלכלית, עם עין צופיה לסוגיות מהותיות כמו איראן, הדה-לגיטימציה העולמית לישראל וההתמודדות עם הלא-פרטנר הפלשתיני. למען האמת, השאלה הגדולה – ההתמודדות עם הסרבנות הפלשתינית, האיום האיראני והתגבשות האסלאם הרדיקלי – אינה פחות משמעותית משאלות של כלכלה חופשית, משק מתוכנן, גיוס לצה"ל ועניינים אזרחיים כמו נישואים לכל והסטאטוס-קוו בין דתיים לחילוניים.

אבל לא זה מה שיקבע את הצבעת הישראלים. לכל הפחות, לא זה מה שיגדיל משמעותית את כוחו של הליכוד או את כוחן של מפלגות השמאל. המטרה הגדולה של ההתארגנויות החדשות בבחירות הקרובות היא בידוד הליכוד ונתניהו. במלים פשוטות, הרצון הוא להעמיד מול הליכוד בהנהגת נתניהו גוש גדול של ארבע-חמש מפלגות שמאל גדולות ובינוניות, לצד הערבים, שייזכו ב-59 מנדטים. הסקר של מינה צמח ב"ידיעות אחרונות", ובו 'האיחוד הלאומי' ו'הבית היהודי' אינן עוברות את אחוז החסימה כלל, מלמד שזה לא מופרך: פער של 2-3 מנדטים לטובת גוש הימין-חרדים יהפוך את נתניהו לתלוי, במקרה הטוב, בכצהל'ה, בברוך מרזל ובבן-ארי, בהנחה (סבירה) שיעברו את אחוז החסימה.

אם יבקש נתניהו להימנע מהתייעצויות ליליות בהשתתפות איתמר בן-גביר על כל ג'בל ביו"ש, הוא יצטרך לקחת לצידו את אחת ממפלגות השמאל-מרכז, ולהסתמך על שותפות לא-טבעיות בעליל, כאשר הגוש הימני בקואליציה סובב סביב ה-50 ומשהו מנדטים.

לפי הניסיון ההיסטורי, שום ממשלה שאיננה ממשלת אחדות ומסתמכת על שותפות שונות, לא מחזיקה מעמד. זה קרה לברק שנה וחצי אחרי שניצח בבחירות 99': 'ישראל אחת' הייתה תלויה בשותפות לא-טבעיות וממשלת ברק נפלה בעקבות נטישת המפד"ל וש"ס. תהא אשר תהא השותפה שנתניהו יביא עמו, הוא יהיה תלוי בה לחלוטין. התרגיל המבריק של פירוק מפלגת העבודה לא יחזור על עצמו שוב, וטוב שכך. לא שלי יחימוביץ', לא שאול מופז ובטח שלא יאיר לפיד, רואים עצמם על תקן שרים נטולי עתיד בממשלת נתניהו. יש סיכוי סביר, שהקואליציה הבאה תתפורר בתוך שנתיים מהקמתה.

הדבר המרכזי שבוחרי הימין צריכים להבין מהמציאות המתגבשת מול עיניהם הוא, שמי שרוצה את נתניהו כראש הממשלה לעוד ארבע שנים, צריך להצביע ליכוד. לא מעט מבוחרי הימין אינם מבינים את המשמעות של אי-הצבעה לליכוד. כך, אחד מחברי מרכז הליכוד אמר בכינוס המרכז בראשית השבוע, שבגלל שר האוצר שטייניץ למפלגה יש רק 30 מנדטים בסקרים. סיננתי לעבר חבר, שבזכות שטייניץ לליכוד אין 12 מנדטים בסקרים.

אם הממשלה הבאה תיאלץ לנווט את הכלכלה הישראלית בין איומים לפרום את התקציב לכל עבר לבין ניסיונות להכריח את נתניהו ליצור פרטנר יש מאין, ישראל עלולה להפוך לאי של חוסר יציבות שבו שמו של אהוד ברק כמייצב הקואליציה יתגלגל בפי אנשי הליכוד כמעדן מלכים שטעמו רחוק והגעגועים אליו רבים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s